"כפשוט הנני שבע רצון מועד הרבנים דהשכונה"

שרגא קרומבי, בית משיח

חודש סיון תשמ"ו בא אל סיומו, ואיתו מערכת הבחירות ומינוי רבני שכונת קראון הייטס, אירועים שסוקרו בהרחבה בכתבה הקודמת. כזכור, הרבי מלך המשיח שהיה מעורב בכל פרט ופרט, האיץ בחברי ארגון הנציגים לסיים את התהליך כולו עוד קודם ב"ירחא תליתאי", ואלו אכן עמדו במשימה. חודשים ספורים עברו, הדי הבחירות החלו לשכוך, וכבר נדרש הרבי להתערב שוב על מנת להגן על מעמדם של הרבנים, הפעם בחריפות שאין כדוגמתה, הן מאחורי הקלעים במענות פרטיים והן בפומבי בהתוועדויות שבת קודש בפני הציבור כולו.

"רק במוסקבה הגבאים עושים כן"

ראשית הדברים בתפילת שחרית, שבת קודש פרשת יתרו תשמ"ז. התפילה התנהלה כסדרה כמידי שבת, וגם כאשר הגיעה קריאת התורה לא ניכר שום דבר יוצא דופן. רק כאשר הגיעה העליה של עשרת הדברות, הופתעו המתפללים לראות את הגבאי קורא לתורה את אחד מרבני חב"ד מאה"ק, ולא את אחד מרבני השכונה עצמה. לא היה זה מעשה שנעשה בתום לב או בטעות אלא מעשה שנעשה בכוונת מכוון על ידי הגבאים באותה עת, ובהוראה של מספר עסקנים בכירים ביותר שלא היו מוכנים לקבל בשום פנים ואופן את בחירת הקהל ברבנים החדשים.

התושבים שהזדעזעו מביזוי הרבנים בפומבי, החליטו לקיים אסיפת מחאה ביום ראשון בזאל הגדול של בית חיינו – 770, אלא שלמרבה ההפתעה, הגבאים – בהוראה של אחד מחבריי ועד אגו"ח – סירבו לתת רשות לקיום האסיפה והחליטו לנעול את בית הכנסת!

הדבר עורר רעש גדול בשכונה, ואחד הגבאים כתב לרבי מכתב בו "הסביר" את הדברים מנקודת מבטו. הרבי ענה על מכתבו במענה חריף ביותר:

מענה הרבי על מכתבו של הגבאי

שגבאים יסגרו הבית כנסת בפני רובם ככולם דהמתפללים בו – לפי ידיעותי רק במוסקבא וחברותי' – הגבאים עושים זה.

שלא ליתן העליה הרבנית להמארי דאתרא גם במוסקבא לא עשו זה עד עתה.

"אביר שבאבירים – כמשה בדורו"

בשבת שלאחר מכן, ש"פ משפטים, הקדיש הרבי שיחת קודש לנושא. תחילה דיבר הרבי על תפקידם של הרבנים מארי דאתרא בכל הדורות, ולאחר מכן עבר לדבר על ייחודיותם של רבני שכונת קראון הייטס,שהם מהרבנים היחידים בעולם שנבחרו על ידי רובא דרובא של תושבי קהילתם, ולכן אין אף אחד שיכול לומר שהרב לא מוצא חן בעיניו. הרבי המשיך וציטט את לשון הגמרא על כך ש"ירובעל בדורו כמשה בדורו . . יפתח בדורו כשמואל בדורו . . נתמנה פרנסה על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים".

לאחר מכן התייחס הרבי לטענות של אלו שנלחמו ברבני השכונה, כאילו הם מקיימים את כוונתו (הפנימית) של הרבי:

ישנם כאלה שאומרים שבענין פלוני רצוני וכוונתי באופן כך וכך, ויתירה מזה, ישנם כאלה שאומרים בשמי דברים שלא היו ולא נבראו, כאילו הסכמתי לענין של השגת גבול וכיו"ב, בענינים שהם היפך השולחן ערוך רחמנא ליצלן – הרי:

בנוגע לשקו"ט מה רצוני וכוונתי וכו' – אינני זקוק שיפרשו את דברי, שכן בענין שצריך אני לומר, אומר גלויות ומפורשות, כהוראת התורה "לא תגורו מפני איש", ובענינים שאינני מוצא לנכון לומר בפירוש, להזכיר שמות וכיו"ב אוסרני לומר פירושים בדברי, שבדברים אלו כוונתי לפלוני בן פלוני, או לענין פלוני וכיו"ב.

ובנוגע לדברים שאומרים בשמי שהם היפך השו"ע – אמרתי כמה וכמה פעמים, והנני חוזר וכופל עוד הפעם, שכל ענינים כיוצא בזה הם שקר גמור!

הרבי הבהיר שלמרות שאין זה תפקידו להתערב, כיון שכל עניני הקהילה שייכים לרבני השכונה, אך כיון שמדובר על מאורע שהיה נוכח בו בעצמו, מוכרח למחות על כך, ובהקדמה:

המנהג שהמרא דאתרא עולה לתורה לעשרת הדברות – אינו מנהג חב"ד. לפעמים כיבדו את המרא דאתרא בעליה זו ולפעמים כיבדו מישהו אחר. אמנם, לאור המצב בקהילה כיום, שישנם אחדים שמנסים לערער את תקפם של הרבנים הנבחרים – היה הכרח גמור לכבד בעליה זו את רבני הקהילה דוקא.

משל למה הדבר דומה – לדין שבשעת הגזירה לבטל דתם, יש חיוב למסור נפשו אפילו על ערקתא דמסאנא"!..

ודוגמתו בנידון דידן: מכיון שיש כאלו שחותרים תחת הרבנים – הרי במצב כזה, כיבוד רבני הקהילה בעליה דעשרת הדברות לחיזוק מעמדם, אינה רק בגדר מנהג שנהוג בכמה קהילות קודש בישראל, כי אם חוב גמור על פי תורה, מכיון שזוהי שאלה עקרונית אם מכירים במעמדם של הרבנים כפי המתחייב על פי דיני תורתנו הקדושה!

הרבי הבהיר כי אין לרבנים למחול על כבודם כיון שמדובר בכבוד הרבנות, כבוד הבד"צ וכבוד הקהל, ועליהם לחקור ולדרוש ולוודא שדבר כזה לא יחזור ולא יישנה בעתיד. כמו כן דרש הרבי שכל אלו שהיו מעורבים בפרשה יבקשו מחילה וסליחה מהרבנים.

בעקבות השיחה החריפה, החליט מיד אחד הגבאים להתפטר מתפקידו, גבאי נוסף התמהמה בבקשת הסליחה מהרבנים במשך מספר חודשים והרבי התעלם ממנו באותה תקופה לחלוטין עד לאחר שביקש סליחה ברבים.

"כפשוט – ישאל רבני אנ"ש שי' דהשכונה"

הרבי מצידו המשיך לפעול כל העת לחיזוק מעמדם של הרבנים, והבהיר שוב ושוב שבכל שאלה יש לפנות אל הרבנים, בין שהמדובר הוא במוסדות מקומיים הפועלים בשכונה ובין כשהמדובר במוסדות כלל חב"דיים. כך למשל ענה הרבי (בתאריך ג' אדר ב', תשמ"ט) למנהלות בית רבקה בשכונה, בקשר להצלת המוסד, לאחר שניסו לפתור את המצב הכספי הקשה של המוסד שהיה באותה תקופה תחת הנהלת המל"ח:

מכאן ולהבא בכל ענינים כהנ"ל לפי פסק דין רבני השכונה.

גם כאשר התעוררה שאלה בנוגע לבניה שנעשתה בחודש טבת תש"נ בבנין 770 לצורך הרחבת הספריה, ואחד מחברי הנהלת ישיבת תות"ל כתב לרבי בטענה שהנהלת ספריית ליובאוויטש פוגעת בהם, ענה הרבי:

כפשוט – ישאל רבני אנ"ש שי' דהשכונה.

הגיעו הדברים לידי כך שגם כאשר התעוררה שאלה בנוגע להוצאה לאור של שיחות קדשו של הרבי בעצמו, הפנה הרבי את הנוגעים בדבר לרבני שכונת קראון הייטס! היה זה כאשר החל הרבי להגיה את השיחות מידי שבוע, ואז נוצר מצב בו גם ועד הנחות התמימים וגם ועד הנחות בלה"ק היו מוציאים מידי שבוע שיחה מוגהת (אחת באידיש ואחת בלשון הקודש). הדבר נמשך זמן מה עד שהרבי כתב:

יבררו סוף סוף מי הם המו"ל השיחות וכו' בכותרות שונות ולשונות שונות ויתדברו ביניהם (באמצעות הבד"צ וכיו"ב?) על-דבר סדר (קצת עכ"פ) מי יציע ע"ד 1) שאני אגי' 2) הלהוסיף או לשנות 3) ועוד 4) לשלול שכל אחד ואחת מטף נשים ואנשים מו"ל וכו'

וכשאקבל מכתב ברור מהבד"צ בירור בכל זה, אדע הלענות על פניה בחתימה המצו"ב או הפניות שבכמה-וכמה חתימות שונות (גם בתוכנם). 

גם כאשר התעורר דין ודברים (בחודש כסלו תשמ"ח) בין הועד להפצת שיחות לועד הנחות בלה"ק בנוגע להוצאת הספר "יין מלכות" (ליקוט שיחות על הרמב"ם), ענה הרבי:

כיון שהכל מעוררים ספקות ושאלות וכמנהגם אין מתדברים ביניהם לא בכלל ולא בפרט – יפסיקו בהפעולות בהכנ"ל ויביא כהנ"ל להבד"צ שליט"א דהשכונה ויעשו כהוראתם.

כך בנוגע להוצאה לאור של השיחות, וכך בנוגע לנעשה בבית חיינו – 770. כאשר הודיעו לרבי בתאריך כ"ז אדר תשמ"ח על כך שתלו לוח מיוחד עבור הוראות הרבי (לוח "המעשה הוא העיקר") ענה הרבי:

בטח כל זה בהסכמת הרבנים שיחיו כמדובר.

גם כאשר התלוננו עובדי "מכון חנה" (בחורף תשנ"ב) על כך שהמל"ח מסרב להכיר בהם כשלוחים ולכן לא הוזמנו לכינוס השלוחים ולא קיבלו את המענקים שהיו מקבלים השלוחים מפעם לפעם, ענה הרבי:

יפנו להבד"צ

עד כמה העניק הרבי סמכויות נרחבות לחברי הבד"צ דקראון הייטס ניתן ללמוד מהעובדה שאפילו שלוחים במקומות אחרים בעולם שפנו אל הרבי, קיבלו מענה לשאול את רבני השכונה!

למשל כאשר אחד השלוחים בטורונטו פנה לרבי בנוגע להקמת מוסד בעירו על שם הרבנית חיה מושקא ע"ה, ענה לו הרבי:

בנוגע לשמה (של הרבנית) יבררו אצל הרבנים שי' דהשכונה היש בזה תנאים וכיוצא בזה ויעשו כהוראתם. אזכיר על הציון.

הרבי דוחה את פתיחת כינוס השלוחים

למרות זאת, לא עבר שנה מאז הפרשיה של העליה בעשרת הדברות, ושוב הוצרך הרבי להתערב למען הרבנים ולשמירה על כבודם. היה זה  בשלהי חודש מרחשוון ה'תשמ"ח, לקראת כינוס השלוחים העולמי הראשון, רק מעטים חשו בתכונה מיוחדת סביב אחד הסעיפים שנשמט מתוכניית הכינוס. היה זה זמן קצר לאחר מינוי רבני שכונת קראון-הייטס, ורק חדי-העין הבחינו כי בכל התוכניה לא מוזכר שמם של הרבנים.  

הפתיחה הרשמית של הכינוס תוכננה להתוועדות-קודש של הרבי, שאמור היה לשאת שיחה מיוחדת עבור השלוחים, בה יתווה את הכיוון הכללי של הכינוס. באותה שבת, אירעו כמה דברים מוזרים.

מחוגי השעון ב-770 הראו על השעה אחת וחצי, אך משום מה, הרבי בושש לבוא. חלפו כמה דקות, והרבי עדיין לא בא… הקהל, שיודע כי בדרך כלל מדייק הרבי לרדת להתוועדות בשעה היעודה, לא ידע על מה ולמה לא יורד הרבי…

ציבור החסידים שהמתין במתח רב, שם לב לאחד מחברי המזכירות שנמנה גם על מארגני הכינוס, שעולה אל מקום מושבם של רבני השכונה, לוחש באוזניהם מילים אחדות, ואחר ממהר לעלות לגן-עדן העליון…

כעבור זמן קצר, ירד הרבי לבית-הכנסת והחל בהתוועדות. מסתבר כי לאחר שקיבל את תוכניית הכינוס, הראה אותה הרבי לאחד מחברי המזכירות, ושאלו מדוע לא הוזמנו רבני השכונה לכינוס. בהמשך, ניגשו כמה שלוחים לחברי הנהלת הכינוס, והעירו את תשומת ליבם לעובדה זו.

לאחר שהנהלת הכינוס סירבה להיענות לבקשת השלוחים, הודיעו השלוחים לרבי על כשלון שליחותם. היה זה ערב שבת-קודש.

למחרת, בשבת לאחר התפילה, הודיע הרבי כי לא יירד להתוועדות עד שהנהלת הכינוס תזמין את הרבנים להשתתף בכינוס! כאמור, אחד מחברי הנהלת הכינוס, שנמנה גם על צוות המזכירות, הזמין את הרבנים, ורק לאחר שדיווח על-כך לרבי, ירד הרבי להתוועדות. 

מעניין לציין כי באותם ימים (בהתוועדות ש"פ חיי שרה) הכריז הרבי על הענקת מענקים וגמ"ח לתשלום חובות השלוחים, ובהמשך לכך – אחרי השבת – כתב הרבי הוראות לחברי המזכירות וקבע כללים שעל פיהם יחולקו המענקים וההלוואות. הרבי קבע נהלים ברורים והפנה כל שאלה וספק לבד"צ:

… בדיקת החשבונות – ע"י CPS [=רואה חשבון רשמי] בעל סוד. בספק: השליח פ'[לוני] או לא – ע"י המשלח. בעוד ספקות – על ידי הבית דין דהשכונה.

"חוצפה הכי גדולה"

בדיוק שנתיים עברו, ובתחילת חודש חשון תש"נ התעוררו שוב כמה מבעלי המחלוקת והחליטו לנצל את ההזדמנות על מנת להילחם ברבנים. טענתם היתה שהרבי כביכול לא מרוצה מרבני השכונה, ולכן יש לבחור רבנים אחרים שתחתם יהיו השלוחים ומוסדות ליובאוויטש והם יהיו כמו "רב ראשי" של חב"ד.

לצורך כך ביקשו לפרסם מודעה בעיתון אלגעמיינער ז'ורנאל אודות הקמת הועד שהוא יהיה הפוסק בכל עניני חב"ד. עורך העיתון הרב גרשון בער ג'יקובסון ע"ה חשש לפרסם את המודעה ולכן הכניס אותה אל הרבי לקבל את אישורו. מענה הרבי היה:

כפשוט הנני שבע רצון מועד הרבנים דהשכונה שליט"א ויאריכו ימים ושנים על ממלכתם.

כפשוט אין רב ראשי בחב"ד (לא בשכונה ולא בעולם) ומעולם לא היה.

מענה הרבי (בכתב יד המזכיר הריל"ג)

בפתיחת כינוס השלוחים אותה שנה, נעמד בליל שבת קודש בסעודה המרכזית אחד מאותם עסקנים ודיבר נגד הרבנים חברי הבד"צ, וגילה את התכניות להקים ועד רבנים חדש.

למחרת, בהתוועדות שבת קודש מחה הרבי בחריפות גדולה נגד ניצול הכינוס לענינים של מחלוקת נגד הרבנים. מקצת הדברים נכנסו בשיחה שהגיה הרבי, אולם רוב הדברים נשארו בהנחה בלתי מוגה – ב"תוכן קצר" שיצא לאור בשעתו:

מזה מובנת ההוראה בנוגע לפועל, שמטרת הכינוס צריכה להיות – לחזק ולהפיץ אהבת ואחדות ישראל. ומכל שכן וקל וחומר שלא לנצל את הכינוס לענין של פירוד ח"ו, שזה בא מה"קלוגינקער", ו"מלבישים" זאת בטענות של קדושה – ער טוט זיך אן אין א "זיידענעם סירטוק" – ועל ידי זה – דבריו נשמעים. אבל תיכף במילה הראשונה שמתחיל לדבר נראה בגלוי, שדבריו הם היפך השם, היפך התורה והיפך נשיא דורנו, והיפך כל ענינים טובים.

והטעם שמזכירים זה – אף שאל תפתח פה כו', משום שאולי יש אחד שהוא בעל מרה שחורה, ומתבלבל מפני החשש שרוצים לנצל את הכינוס לענין של היפך מאהבת ישראל, שזהו היפך כל ענין הכינוס – אהבת ישראל ואחדות ישראל, ובפרט שלוחי נשיא דורנו.

הכינוס שיתקיים בקשר עם סיום הרמב"ם – ובפרט בהשתתפות רבני ישראל – מוסיף בכבוד הרמב"ם ובכבוד התורה, ובמילא – הרי זה מוסיף בכבוד הרבנים בכלל, שלהם צריך להיות כבוד מיוחד, מפני שענינם – למסור את "דבר ה' זו הלכה" אל כל ישראל.

אפילו באם יש טענה שהרב יש בו ענין שצריך לעשות תשובה עליו – הרי אפילו באם יש מקום לזה, הרי זה דבר פרטי של הרבי, בינו ובין הקב"ה, ואין מקום כלל ש"בעל הבית" יבוא ויאמר דעה בנוגע לרב. דבר כזה הוא חוצפה הכי גדולה!

"חוצפה יסגי" הוא מהסימנים הבלתי רצויים בעקבתא דמשיחא. לאחרי התגלות המשיח לא יהיה מקום להנהגה של חוצפה ופגיעה בכבוד הרב, אבל לפני התגלותו צריכים להיזהר בכבוד הרבנים, שכבודם הוא כבוד התורה וכבודו של הקב"ה.

מי ברא אלה?

הרעיון להקים ועד רבנים על מנת לעקוף את סמכויות רבני השכונה לא היה חדש כלל ועיקר. כזכור, עוד קודם הבחירות היו מי שניסה לנצל את המצב ולהקים ועד רבנים אך הרבי דחה את הרעיון בתוקף רב בנימוק שהדבר יפגע ברבני השכונה.

בתאריך ג' תמוז תשמ"ו, ימים ספורים לאחר סיום הבחירות והכתרת הרבנים, כתב יו"ר ועד הנציגים הרב אליעזר זירקינד לרבי אודות אסיפה שהתקיימה ובאחד הסעיפים הוא כותב שהוחלט "לבקש אסיפה בין הועד ורבני ליובאוויטש ללבן ולברר המצב והשייכות וכו' וכו' דהב' (אם הם ב') ארגוני רבנים, וכל היוצא מזה".

הרבי הקיף את המילה "השייכות" וכתב:

אין שייכות כפשוט

ובצד המכתב הוסיף:

מופרך לגמרי?! מי נוהג בכולם לכל מחלוקת ופירוד האפשרי? שמו ושם אמו בהקדם. 

מענה הרבי (בכתב יד המזכיר) על מכתב הנציגים

בעקבות המענה החריף, הכניס הרב זירקינד מיד (עוד באותו יום) מכתב נוסף לרבי, ובו כתב כי "ענין השייכות דרבני ליובאוויטש ורבני השכונה בא מועד רבני ליובאוויטש לרבני השכונה על ידי אגרת שפנו אל רבני השכונה לסדר הדיני תורות וכו' בין רבני השכונה ועל פיהם רשימה מרבנים מועד רבני ליובאוויטש לישב על דיני תורות דהשכונה, והרבנים דהשכונה פנו אלינו לפגוש בועד רבני ליובאוויטש". על כך ענה הרבי:

בשכונה תושבים שאינם דליובאוויטש – ומהו הקא סלקא דעתך דועד רבני ליובאוויטש (שמהם הדרים מחוץ לשכונה, ולעבר למדינה) כאן?

המענה החריף הספיק באותה תקופה, אך כאמור משעברו מספר שנים, היה מי שהתעורר שוב עם אותה שיטה.

בהתוועדות ש"פ בא תש"נ, הורה הרבי שבקשר לשנת הארבעים להסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"צ, יוציאו לאור קובצי תורה. עם צאת השבת, כתבו חברי "ועד הרבנים הכללי" הצעה שהם יוציאו לאור קובץ חידושי תורה מכל רבני ליובאוויטש. כמו כן הציעו שהם יקיימו קבלת פנים לאורחים המגיעים לרבי לקראת יו"ד שבט, ובו ידונו אודות כמה ענינים כמו הקמת מקוואות ועוד.

תוך דקות ספורות ענה הרבי על מכתבם בחריפות:

מענה הרבי על מכתב ועד רבני ליובאוויטש

איני יכול לענות על זה באיזה אופן שיהיה – כיון שאין ידוע כלל: מתי נברא הועד, מי בראו וכו' וכו'.

מה שמבהיל (להיותו היפך השולחן ערוך – השגת גבול בפשטות). כבר היו אסיפות כאלה וכולם (כפי שנתפרסם על ידי פ'[לוני] ופ'[לוני]) או שאינם רוצים לדעת על דבר זה או ששכחו על זה (כולם?!).

בכל אופן – אין מקום מיר בפרט אריינציען [= אותי בפרט למשוך] בזה. )

הרבי התייחס לרעיון של עריכת קבלת פנים לרבנים וכתב שזהו "היפך השולחן ערוך – השגת גבול בפשטות", כיון שכידוע רבני השכונה עורכים מידי שנה קבלת פנים לרבנים האורחים בסמוך לחג השבועות.

מיד כתבו חברי הועד מכתב לרבי, בו הבהירו: "קיבלנו עלינו תנאי קודם למעשה, שאם יהיה דבר שיהא בזה פחיתות הכבוד לרבנים דהשכונה וגם היזק לשכונה ח"ו, ובכלל בענינים הנוגעים להשכונה – אין אנו אחראים בזה ולא נתערב בזה בלי נדר, כי עניני השכונה שייכים להנהלת הבד"צ דהשכונה, ופעולתנו צ"ל רק בנוגע חוץ לניו יורק". רק אז, לאחר התחייבות מפורשת וברורה שכזו, נתן הרבי את הסכמתו לפעילות ועד רבני ליובאוויטש.

*

למרבה הצער, הנסיונות לקעקע את מוסד הרבנות בקראון הייטס לא פסקו, והם נמשכים גם בימים אלו בדרכים שונות ומשונות, ועד לפניה לערכאות הגויים כנגד הרבנים!

עם זאת, בשנים האחרונות, מאז נבחרו הרב אהרן יעקב שוויי והרב יוסף ישעי' ברוין לכהן כמארי דאתרא וחברי הבד"צ דהשכונה, ניכרת גם התפתחות מרשימה, כאשר הרבנים פועלים כל העת לחיזוק וביצור חומות הדת בשכונה, כפי רצון קדשו של הרבי.

(מקורות: מאוצר המלך, קונטרס מי ברא אלה. תודה מיוחדת לרב שלום יעקב חזן על הסיוע בהכנת הכתבה).

• הכתבה הקודמת בסדרה: בחירת ומינוי רבני השכונה