מופת מדהים: מבצע מצה שינה את הממצא

מאת נתן אברהם, בית משיח

"לא הבנו מה הרופא הבכיר רוצה, התינוק נראה בריא ושלם, פניו מחוייכות, הוא אוכל כשורה, מגיב בערנות מוחלטת, אז על מה הרופא מדבר? יכול להיות שהוא התבלבל עם תוצאות בדיקה של תינוק אחר? אך דבריו של מנהל המחלקה הבכיר נאמרו בחדות ובבהירות ולא הותירו מקום לספקות או למשאלות לב. הם היו ברורים: התינוק חייב לעבור התערבות כירורגית בהקדם, ניתוח מציל חיים, לא פחות. אפשר לומר שדבריו נפלו עלינו כרעם ביום בהיר".

על אותם רגעי חשש וחרדה שהסתיימו בנס מהדהד הודות לברכותיו הקדושות של הרבי מלך המשיח, אנו שומעים מאבי התינוק הרב מנחם מענדל הראל, מנהל בית חב"ד בשכונת 'רסקו' בצפת ומשפיע בישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש בעיר.

הסיפור שהתרחש אך לפני שבועות מספר, עשה כנפיים ועורר הדים נרחבים בקרב מקורבי בית חב"ד ואנ"ש בצפת.

את הסיפור המפעים הזה מתבל הרב הראל בסדרה של השגחות פרטיות מדהימות שקדמו להולדתו התינוק.

אין שמחה כשמחת אדר

"את הסיפור הזה צריכים להתחיל עוד לפני עשר שנים, בתשובה שקיבלנו אני ורעייתי עוד קודם לחתונה, מיד לאחר שהשתדכנו. החתונה נקבעה לראש חודש אדר ראשון, ולאחר ה'ווארט' כתבנו לרבי מלך המשיח כדי להודיע על–כך ולזכות בברכתו. המענה שקיבלנו מודפס באגרות קודש כרך ה', מכתב ה'תמג. כמה מפעים שהתאריך במכתב הוא א' באדר.

"..ידוע מרז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה, ויעויין בסוף מס' תענית שהמדובר הוא בענין בנינים של שמחה, ועיין ג"כ שם במשנה קיום היעוד שיבנה במהרה בימינו, שזה שמחת כנסת ישראל למטה ושמחת הקב"ה למעלה וכהני בחשאי וברעותא דליבא הנה עליהם להכין בעבודתם הק' ב"ב בהגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, אמן".

הרבי מביא את המובא במסכת תענית, שהפירוש של 'משנכנס אדר מרבין בשמחה' הוא בניינים של שמחה. קראנו את המענה שוב ושוב והתרגשנו מאוד. באופן טבעי קישרנו את זה לבניין שאנו עומדים לבנות – בית נאמן בישראל.

בפועל, לאחר שנולדו שני ילדינו הראשונים, חזרנו אל המכתב וראינו דבר פלא. שניהם נולדו בתאריכים שונים בחודש אדר, למרות שעל–פי הטבע הילדה השנייה הייתה צריכה להיוולד בחודש ניסן אך היא נולדה קודם הזמן. הרגשנו שברכת הרבי על בניני שמחה בחודש אדר קשורים כנראה לא רק לנישואינו, אלא גם לתאריכים שבהם ייוולדו ילדינו.

"בילד השלישי, שעליו נסוב הסיפור, הייתה לי הרגשה שלמרות שתאריך הלידה היה צריך להיות בחודש ניסן, גם הוא יוולד בחודש אדר כמו שני אחיו. בפועל, חלף כמעט כל חודש אדר ב'. הגיע כ"ט באדר שנפל השנה על יום שישי, בבוקרו של יום נראה היה שעוד ערב שבת שגרתי לפנינו. רעייתי הכינה את הבית לקראת שבת, סיימה להעמיד את הקדרות ורק אז ירדנו לחדר יולדות. הילד הזה, השלישי שלנו, 'חטף' את הרגעים האחרונים של חודש אדר ונולד שעה קלה לפני שקיעת השמש. ראינו בזה התממשות ברכת הרבי 'בנינים של שמחה שיהיו בחודש אדר'. ואכן נשמה שיורדת לעולם, היא בניין של שמחה.

התכניות משתנות פתאום

"כפי שאנחנו מקפידים לעשות בכל דבר ועניין בחיינו הפרטיים ובענייני השליחות, מיד כשיצאה השבת ניגשתי לכתוב לרבי מלך המשיח לבשר את הבשורה הטובה על הלידה, ולבקש את ברכתו. התשובה התקבלה בכרך ב' עמוד יג. המכתב מוען ליהודי בשם יעקב כץ משיקאגו. ניתן לומר ששמו של הנמען כבר ריגש אותנו, כי חשבנו לקרוא לילד בשם 'יעקב', והרגשנו שהרבי כמו נותן לנו אישור על השם.

אך מה שהדאיג אותי, היה התוכן של המכתב: כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א גייט עס ת"ל, בעסער, ויתן לו השי"ת רפואה שלמה בקרוב ממש און עס זאל אין עם מקוים ווערן מש"נ (תילים נה, יט) פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי.

במכתב כותב הרבי על מצבו הבריאותי של הרבי הריי"צ שהולך ומשתפר ומקווים שיהיה 'פדה בשלום נפשי'. אני קורא את השורות פעם ועוד פעם, מנסה להבין פרשנות אחרת, אך הדברים הם ברורים. המצב הבריאותי של הרך הנולד מצוין לפי מה שאנחנו יודעים באותה נקודת זמן. כל הבדיקות שנערכו לו מיד לאחר הלידה, היו משביעות רצון. קיוויתי שהכול ימשיך להיות כך, אך בלבי הייתה סוג של מועקה.

ביום ראשון, היו אמורים רעייתי והתינוק להשתחרר הביתה. קודם לכן כנהוג מקיים הצוות הרפואי כמה בדיקות שגרתיות.

באותם ימים של ערב חג הפסח, יזמנו כמדי שנה פרויקט גדול של 'מבצע מצה' בגנים ובמוסדות החינוך השונים בעיר, זאת במקביל לריצות לבית הרפואה ושמירה על הילדים הנותרים בבית. כך מדי יום הסתובבתי מדי יום בכמה בתי ספר וגני ילדים כדי לאפות איתם מצות ולהסביר להם את עומק המושגים חמץ ומצה.

כשהתקשרה גננת וביקשה שנגיע אליה לגן ביום חמישי באותו שבוע, נטיתי לדחות אותה. סיפרתי לה שעל פי התכנית, למחרת בבוקר, יום שישי, נקיים את הברית ואני חייב לפנות את יום חמישי לצורך התארגנות. כשהגננת לחצה אמרתי לה שאם אראה שסיימתי את ההכנות ויהיה לי זמן פנוי, אעדכן אותה על כך. כל הימים שלפני כן, כבר היו תפוסים בפעילות עם בתי ספר וגנים. כשסיימתי את השיחה עם הגננת, המתנתי לטלפון מרעייתי שתודיע לי מתי לאסוף אותה ואת התינוק מבית היולדות הביתה.

הטלפון אכן צלצל, אך את מה שקיוויתי וייחלתי לשמוע, לא שמעתי. במקום זאת בישרה לי רעייתי שאחד הרופאים הבכירים במחלקה ביקר אצלה כעת, והודיע לה שבאחת הבדיקות השגרתיות נמצא ממצא לא תקין והם מבקשים שהיא תישאר עוד יממה אחת כדי שיוכלו לבדוק את הממצא לעומק. למען האמת, באותם רגעים עדיין לא הבנו את חומרת הבשורה, חשבנו שבדיעבד זה טוב, כך היא תוכל לנוח עוד יממה מבלי שתצטרך להידרש למטלות הבית.

חלפה יממה נוספת, ומנהל המחלקה בכבודו ובעצמו הודיע לנו שהבדיקה השנייה, המעמיקה יותר, איששה את חששותיהם, אך עדיין הם לא רוצים לחתום על דיאגנוזה מחמירה כזו לבדם והם מבקשים שרעייתי תישאר יממה נוספת, ובינתיים הם ישלחו את הבדיקה לבית רפואה נוסף כדי לקבל חוות דעת שניה. בשלב זה המתח והחרדה החלו להתעצם. נזכרתי כעת בתוכן של מכתבו של הרבי על המצב הבריאותי, והבנתי שלא לחינם קיבלנו כזו תשובה. כששאלנו את הרופאים על משמעות הבעיה שנמצאה, הם הבהירו שמדובר בסכנת חיים.

מה שהפליא אותנו יותר מכל, שבעוד הרופאים מדברים על מצוקה בריאותית חמורה אצל הילד, הוא עצמו היה פעיל, ישן ואוכל כרגיל. התפללתי שהבדיקה השנייה תצא טובה והכול יתברר כעורבא פרח. יחד עם זאת, התחייבנו לעשות 'מבצע מצה' בבתי הספר, ולא יכולתי לעצור הכול, למרות המצב. השתדלתי להשאיר את הדאגות והחששות בבית הרפואה, ויצאתי כדי להמשיך בפעילות עם ילדי צפת, מבלי לגלות לאיש את סערת הנפש והדאגה הגדולה שאפפה אותי.

בצהרי יום שלישי קיבלתי טלפון מרעייתי בשעה שאני מוקף במאות ילדים מפזזים ומכרכרים, בעיצומה של עוד פעילות פסח מוצלחת.

שמעתי מיד את נימת החרדה בקולה. היא סיפרה שזה עתה ביקר אותה מנהל מחלקת טיפול נמרץ ילדים, והוא בישר לה בשורת איוב. לדבריו היא תוכל להשתחרר לבית, אך הילד יהיה חייב להישאר בבית הרפואה למעקב צמוד. מצבו חמור מאוד, ועליו יהיה לעבור בהקדם ניתוח מציל חיים. לדברי הרופא הבכיר, כל יום שעובר והתינוק לא מנותח, הוא נמצא בסכנת חיים ממשית.

לשמוע בשורה כזו זה לא קל. פניי חפו. כל רסיסי התקווה שהכול יהיה כחלום רע, התבדו והתנפצו מול דבריו הברורים של הרופא הבכיר.

מצה וממצא

באחד מרגעי ההתבוננות נוכח המצב, נזכרתי ב'אגרת קודש' שקראנו בבית–הכנסת כפי שאנחנו עושים מדי שבת. המסר של האיגרת היה מעניין. הרבי כותב לאדם שכותב לו שהוא מתקשה לקבוע עיתים ללימוד הגמרא, והתשובה היא שהקושי שלו בלימוד יסיר ממנו קושי בענייני פרנסה ובריאות.

המענה היה בכרך ד' עמוד תתקסד: דיינק איך אז איר דארפט באנייען די קביעות אין לערנען גמרא, און די זארג פון פארדרוס וואס עס קומט אן שווער דער לערנען און פארשטיין, און פונדעסטוועגן לערנט מען ווייטער, ווייל דאס איז חכמתו ורצונו של הקב"ה, נעמט אראפ פון אנדערע דאגות און פארדרוס פון פרנסה און געזונט.

כאן נזכרתי שדחיתי את הגננת שביקשה לעשות אצלה פעילות של מבצע מצה ביום חמישי, מכיוון שביקשתי לעצמי נוחות לקראת הברית. עכשיו הכול קיבל אצלי פרספקטיבה אחרת – אני אתאמץ, אתעלה מעל הקושי, ולמרות הכול אגיע לגן ואעשה איתם פעילות, ובורא עולם – לפי אמת המידה הזו ששרטט הרבי – יסיר ממני את דאגות הבריאות של הילד. לא איבדתי זמן יקר, והתקשרתי לאותה גננת שקפצה משמחה. קבענו שאני אגיע אליה לגן כבר ביום רביעי.

באותו יום שלישי היינו עסוקים בחלוקת 'מצה שמורה' למשפחות של מקורבים וידידים. כדי שיהיה 'כלי מחזיק ברכה', רכשתי כמות גדולה של מצות יותר מכפי שתכננתי, וחילקנו אותן למשפחות נוספות. כיוון שהייתי טרוד מאוד, טלפנתי לאבי, שיתפתי אותו בדברי הרופאים וביקשתי שיכתוב בעבורנו לרבי ויבקש ברכה. הוא עשה זאת וחזר אלי עם תשובה מרגשת וברורה. הרבי מדבר במכתב על הזכות הגדולה של חלוקת מצה שמורה ועל הסגולה של המצה לבריאות.

בערבו של יום נקבעה עבורנו פגישה עם הצוות הרפואי. לאחר שהבהירו לנו את חומרת המצב, אמרתי להם שאם אכן ישנה מצוקה בריאותית כל–כך חמורה, ויותר משני רופאים אבחנו את אותה בעיה, אזי שלא ימתינו ולא ידחו את מועד הניתוח. ואם אין אצלם תור קרוב או רופא מומחה שיעשה את הניתוח, אבקש שיפנו אותנו לבית רפואה אחר. אחד הרופאים סיפר על מומחית גדולה לבעיות רפואיות כאלה אצל ילודים שעובדת בבית הרפואה בנהריה, והציע שנפנה אליה. כולם סמכו את ידם על הצעתו, ונקבע שכבר למחרת הילד יעבור לנהריה להיבדק אצלה, ולאחר מכן אקבע עמה זמן לניתוח.

למחרת בבוקר נסעה רעייתי עם התינוק בלוויית אחות מהמחלקה אל בית הרפואה בנהריה. ייזכר לטוב הרב שמעון גרליק, רב בית הרפואה, שסייע מאוד שיקבלו אותנו שם בסבר פנים יפות, ובעיקר בזריזות ולא צורך בהמתנה ארוכה. באותם רגעים שרעייתי הייתה בחדרה של הרופאה המומחית בנהריה, אני קיימתי פעילות בגן הילדים בצפת מתוך אמונה גדולה שהקושי בקיום הפעילות בגן יסיר מאתנו קשיים ודאגות בנוגע לענייני בריאות של הילד.

כחלוף שעה של בדיקה, הודיעה הרופאה לתדהמתה של רעייתי שהיא אינה רואה כל מצוקה רפואית. היא עיינה שוב ושוב בממצאי הבדיקה מבית הרפואה 'זיו', ולדבריה אכן ניכר שישנה בעיה. אך לפי הבדיקה החדשה שעשתה כעת, לא רואים כל בעיה, והמסקנה היא שלא צריך לעשות ניתוח. מבחינתה הילד משוחרר הביתה.

אשתי הייתה בהלם מוחלט שהתחלף במהירות לשמחה ואושר, כשהיא סיפרה לי על–כך, ניתן לומר שהלב שלי גאה בהתרגשות ובתחושת הודאה לבורא עולם על הנס שהתחולל עם הילד. כבר בערבו של יום התיישבנו לכתוב לרבי ולהודות לו על ברכותיו. המענה נפתח בכרך י"ב עמוד ק–קא:

" . . ומסיימים בטוב, במ"ש אשר בשעה טובה ומוצלחת קראו לבתם הנולדה להם בשם ברכה, וברוכה תהיה, וזכות התעסקותו בחינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש יעמוד לו ולזוגתו שיחיו לגדלה לתורה ולחופה ולמעשים טובים".

קראנו את התשובה והבנו שאכן יש קשר בין מבצע מצה שקיימתי באותם רגעים של הבדיקה לבין התוצאות הטובות שהגיעו מהבדיקה המחודשת. בהתייעצות עם שני רופאים מומחים שנתנו את אישורם לברית, היא התקיימה במועדה ובזמנה בבוקרו של יום שישי. השמחה בברית אכן הייתה גדולה והשם שנתנו לו יעקב ברוך – 'יעקב' בהסתמך על מכתבו הראשון של הרבי, ו'ברוך' לאור מכתבו האחרון של הרבי"…

ברכה משמים

חודש ימים חלף מאז הסיפור, וניכר שההתרגשות עודה מבעבעת אצל הרב הראל. "אנשים ששומעים את הסיפור, שואלים אותי איך אני מסביר את זה? אני עונה שבאמת אינני יכול להסביר. הרופאה בבית הרפואה בנהריה אמרה לרעייתי שמול ממצאים כמו שהתגלו אצל התינוק, יכולות להיות שתי אופציות שזה יסתדר: האחד, ניתוח מיידי. והאפשרות השניה, שהמקום יגליד עם הזמן, אך לא כן אצל בננו, שאצלו זה היה בדרגה הגבוהה ביותר. איך זה קרה? יש הקב"ה בעולם, ויש מנהיג לבירה זו – הרבי מלך המשיח, שברכותיו ליוו אותנו לאורך הדרך.

אשרינו שחסידים אנחנו.