מכשירי הקלטה לא לומדים חסידות • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל

לחיים חסידים! 

מרצה פלוני באוניברסיטה שכבר היה שחוק בעבודתו, התקשה להתייצב בכל פעם באולם הלימוד כדי לשמוע את כל השאלות וההתלבטויות של הסטודנטים. הוא החליט אפוא שבמקום לבוא להרצות בפני הסטודנטים, הוא יקליט את ההרצאה, ישים את ההקלטה על דוכן המרצה וישמיע את ההרצאה, בעוד הוא יכול ללכת לדרכו. 'הסטודנטים יבואו וישמעו את ההרצאה. אם לא יבינו, מקסימום ישמעו את ההקלטה שוב ושוב, עד שימצאו את התשובות לשאלות', חשב לעצמו בנחת. 

כך אכן הוא עשה. הניח את המכשיר על השולחן, הפעיל אותו והלך לדרכו. כעבור חצי שעה הוא היה סקרן לראות כיצד זה עובד. כשהגיע לחדר ההרצאות, גילה שלא רק הוא התחכם, אלא גם שאר התלמידים: גם הם הניחו מכשיר הקלטה, שהקליט את ההרצאה המוקלטת… 

המשל הזה בא ואומר: צריך להיות משפיע חי, ואם המשפיע יהיה משפיע חי, גם התלמידים יהיו תלמידים חיים.

בשבוע שלאחר ה' טבת תשמ"ז, הרבי מלך המשיח הכריז בשיחות כי 'דידן דהספרים נצח'. כלומר, ניצחון הספרים צריך להתבטא בלימוד ביתר שאת. אבן הבוחן האם אדם למד כדבעי והאם מיצה את כוחותיו כדרוש, על ידי שיבוא להיבחן אצל המשפיע – "עשה לך רב" – שיבחן אותו על ידיעותיו (י"ב טבת ה'תשמ"ז).

הרבי מלך המשיח אף התבטא: ש"עשה לך רב זו בקשה נפשית והרבה יותר מכך…" (שיחת ש"פ דברים תשמ"ו).

למעשה, כבר בהקדמה לתניא כותב אדמו"ר הזקן שבספר התניא "ישנם כל התשובות לכל השאלות, ומי שדעתו קצרה להבין… יפרש שיחתו לפני הגדולים שבעירו והם יבוננהו…" 

מספר הרה"ח חיים קומר מצפת, שכאשר היה ילד בגיל 9, הוא היה גר בשכנות לרב יוסף יצחק וילשאנסקי ע"ה. 

יום אחד בעומדם בחדר מדרגות, שניהם מחכים למעלית שתבוא, שאל אותו הרב וילשאנסקי: "האם יש לך רב?!" 

"לא", השיב הילד.

"האם תרצה שאני אהיה הרב שלך?" הוסיף ושאל, והילד השיב בחיוב. מאז, במשך כשלושים שנה היה הרב וילשאנסקי מורו ורבו בייעוץ ובהכוונה, הן בעניינים גשמיים והן בעניינים רוחניים, וראה הצלחה בכל מה שעשה. 

אין תחליף למשפיע חי. לא רק המושפע מרוויח מכך, אלא גם המשפיע, כמו שמוסיף אדמו"ר הזקן וכותב בהקדמה האמורה, שעל ידי ההשפעה על התלמיד מובטח לו כמאמר רז"ל על הפסוק "מאיר עיני שניהם ה'" – "כי יאיר ה' פניו אליהם אור פני מלךְ חיים. ומחיה חיים יזכנו ויחיינו לימים אשר לא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי וגו' .. אמן כן יהי רצון". כלומר, על ידי ההשפעה, גם המשפיע מקבל 'אור פני מלך חיים'.

לעשות "חיים" במצרים

על הפסוק "ויחי יעקב בארץ מצרים", אומר בעל הטורים, שהחיים הכי טובים של יעקב אבינו – שבע–עשרה שנה, היו במצרים. 

כשאדמו"ר ה'צמח צדק' היה ילד ושמע ב'חדר' את הפירוש הזה, הוא חזר הביתה ושאל את סבו אדמו"ר הזקן: "איך ייתכן ששנותיו הטובות ביותר של יעקב אבינו – בחיר האבות – היו דווקא במצרים?"

ענה לו אדמו"ר הזקן, שלפני ירידתו למצרים, שלח יעקב אבינו את יהודה לפניו לארץ גושן, ופירשו חז"ל כדי "להתקין לו בית תלמוד, שיהיה שם תורה". כשלומדים תורה, מתקרבים להקב"ה ויכולים לחיות חיים אמיתיים גם במצרים שהיא "ערוות הארץ". (יום–יום, י"ח טבת).

הרבי מה"מ מסביר (יקוטי שיחות חלק י'): שדווקא במצרים אפשר להגיע ליתרון מן החושך, עוד יותר מאשר בארץ ישראל, שם האור הרוחני הוא טבעי. כמו שכל מורה יודע שיש לו הרבה יותר נחת מתלמיד שהיה מופרע אך בשלב מסוים תפס את עצמו ונהיה תלמיד מצטיין, מאשר תלמיד שמלכתחילה היה טוב. 

כשיעקב אבינו שנמצא במצרים, "ערוות הארץ", רואה את בניו ונכדיו הולכים בדרך ה', מגיעים לתלמודי תורה ולישיבות ללמוד תורה למרות כל האתגרים והמכשולים של מצרים, זה ה'ויחי' הכי גדול של יעקב אבינו. 

ובדורנו, בעזרת הכרזת הקודש 'יחי', תהיה חיות גם בתוך כל שרידי החושך הגלותי, ותהפוך את כל עם ישראל למאמינים שמקבלים על עצמם את קבלת מלכותו של מלך המשיח.

הרי מהי משמעות המילה "חיים"?

כששואלים אדם: "האם אתה מרגיש את הציפורן השמאלית ברגלך?", אם התשובה היא "לא", סימן שהכול בסדר. אולם אם התשובה היא חיובית, שהוא מרגיש את הזרת, סימן שקיים באצבע פצע או פגם כלשהו.

כך כל איבר ואיבר בגוף, כשמרגישים אותו – סימן שהוא לא בטל למערכת. אך אם לא מרגישים אותו – סימן שהכל תקין, והאיברים בטלים למערכת של הנפש.

כן הוא העניין של "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" – חיים אלוקים זה להיות בטל לגמרי למערכת הנשמתית האלוקית, כמאמר רז"ל: "מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם". אם העולם בטל למערכת האלוקית, אז יש "חיים". אולם אם מישהו מרגיש את עצמו למציאות בפני עצמה ועושה מה שבא לו – הרי הוא לא בטל למערכת. כל מהות העניין של חיים זה "ביטול". 

זהו בעצם יסוד כל החינוך החסידי – להיות בטל לרבי מלך המשיח ולאלוקות, ואז זוכים לחיים האמיתיים.

ניצחון התורה על עסקת המצרים

בתקופת המנדט הבריטי, הייתה בארץ ישראל רכבת שהגיעה ממצרים ועד תל אביב. בתל אביב היה מפעל בגדים של שני יהודים חרדים שעלו מהגולה לארץ ישראל, א' מהם ר' לייזר (שם בדוי) שהיה גאון, בקיא בש"ס. בצעירותו היו עושים לו "מבחני סיכה" בגמרא, והוא היה מצליח במבחן.

הוא התנה עם ר' חיים, שותפו למפעל, שהוא רוצה ללמוד כל יום משעה 14:00 עד 18:00 ברצף, ומבקש שלא יפריע לו בשום דבר שקשור לעסק.

באחד הימים שני השותפים קיבלו מברק מהמפקד הצבאי במצרים, שהוא מבקש להזמין 300 מדים עבור החיילים, וכי הוא רוצה לבוא לפגישה כדי לסכם על מחיר ועל טיב הבגדים.

השותפים הודיעו שהם יכולים לקבל את פני הקצין בשעה 12:00 מתוך הבנה שבשעה 14:00 ר' לייזר עוזב את המפעל והולך ללימודיו. בפועל, הקצין הגיע בשעה 14:05, ור' לייזר כמנהגו הלך לביתו, סגור בחדרו ושקוע בלימוד עם התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים.

ר' חיים שנותר במפעל, התלבט מה לעשות. הוא ניסה למשוך את הזמן וערך לאורחיו סיור מקיף במפעל, הכין את החוזה עבור 300 סטים של מדים, וסוכם על סכום של 300 לירות. החוזה היה מוכן, נציגי הצבא חתמו, ר' חיים חתם, ונשארה רק חתימתו של ר' לייזר. 

ר' חיים הורה לאחד הפועלים להגיש כיבוד לפני האורחים, ובינתיים הלך לשותפו שגר ברחוב סמוך, כדי להחתים אותו. הוא קיווה מאוד שר' לייזר יסכים לפתוח את הדלת למספר רגעים רק בשביל חתימת החוזה. הוא דפק על דלת חדרו תוך תחנונים שיפתח את הדלת רק לחצי דקה לחתום על החוזה, אך ר' לייזר לא פתח הדלת. 

בצר לו פנה לאשתו של ר' לייזר ואמר לה: "אני רואה שמעל הדלת יש חלון פתוח. נכניס דרכו את הילד הקטן עם דפי החוזה, שיחתים אותו על החוזה, ויחזיר לי את הדפים חתומים לסיום העסקה". 

הוא קרא לילד הקטן שטיפס מעל החלון, והגיע לאביו. אביו ראה את הניירות ואמר: "בני יקירי, אני לא מפסיק את הלימוד גם לא לחמש שניות". 

הילד שב כלעומת שבא, וכך גם ר' חיים שב למפעל כשהוא כועס. הוא הסביר למצרים שהשותף שלו כרגע לא יכול לחתום, והציע להם לחזור שוב ביום אחר. כשחזר ר' לייזר למפעל בשעה 18:00, קיבל אותו שותפו בצעקות: "למה הפסדת לי את העסקה? מי יודע אם בכלל ירצו לחזור עוד הפעם?!" 

"לא הפסדנו שום דבר", אמר ר' לייזר בנחת. "יש בינינו סיכום שבכל יום אני לומד מ–14:00 עד 18:00, ואתה לא מפריע לי, גם לא לחמש שניות". 

ר' חיים שתק באין מענה. ואכן, כעבור שבועיים התקבל מברק שהמצרים רוצים לבוא שוב לסגור סופית את העסקה.

אלו מצידם היו בטוחים שהיהודים רוצים יותר כסף, וכשהגיעו בפעם הבאה למפעל, פתחו ואמרו "הבנו שאתם רוצים יותר כסף, הבאנו עמנו 600 לירות". ר' לייזר הזדעק ואמר "מה פתאום?! סיכמנו 300 לירות, וכך יהיה". 

כשהלכו המצרים לדרכם, אמר ר' חיים "למה הפסדת לנו 300 לירות? הרי יכולנו להרוויח יותר"… ר' לייזר השיב בשלווה: "התורה הקדושה מצווה אותנו 'מוצא שפתיך תשמור והין צדק יהיה לך', (הין = כן). ממילא, כיוון שהוצאנו מפינו "כן" על 300 לירות, אנחנו נעמוד בדיבורנו".

סיפור זה מלמד אותנו את חשיבות העניין של "כי הם חיינו". התורה הקדושה היא ה'ויחי' של יעקב אבינו גם בתוך מצרים. אך לימוד התורה לא צריך להיות באופן של עול, אלא באופן של "ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד".

זהו הניצחון האמיתי של הספרים – לימוד והתמדה בהם כפי שהרבי מלך המשיח מצפה מאיתנו. 

ועם גאולת כתבי הקודש והלימוד בהם, נלך לגאולה האמיתית והשלמה.

לחיים חסידים!