"לגלות את החלק אלוקה דרך הניגון"

זלמן צרפתי, בית משיח

בין שירי הפורים העליזים בדיסק פורים החדש של יצחק מאיר, תחת הכותרת 'ערגת השיכורים'  מופיע אולי אחד הניגונים הכי פחות צפויים מדיסק פורים, הניגון החב"די המעורר 'אך לאלוקים דומי נפשי'. "זה ה–ניגון של פורים", הוא אומר. "גדלנו על הניגון הזה. בעיני זה הניגון שמבטא את השיא של פורים".

כשאני שואל אותו לפשר הכותרת 'ערגת השיכורים', ומה הקשר בין הניגון החב"די העתיק, הנוגה והמעורר ל'עד דלא ידע', הוא מתחיל לנגן חרישית את הניגון ומספר לי: "אצל אבא שלי, זה ניגון השיא של פורים. שרים אותו אצלנו אחרי שכבר יוצא החג באופן רשמי, במוצאי פורים, בשיא השכרות. זה הרעוא דרעווין של פורים. אחרי שמיצינו את כל סוגי השמחה הניגונים והשירים, מתחילים לנגן 'אך לאלוקים' בדביקות. זה מעמד שקשה לתאר. זה המעמד שאני קורא לו 'ערגת השיכורים'. זה ממש לא 'זמר שיכורים'. אלא פנימיות הלב שפורצת בבת אחת דרך הניגון. 'נכנס יין יצא סוד'. וכשזה פורץ דרך הניגון הזה, זה מצב של התעלות. אי אפשר לשיר את הניגון הזה סתם כך, זה דורש מצב, זה ניגון שנוגע ותובע בעומק הנפש".

שירים מן הלב שנכנסים אל הלב

יצחק מאיר, הוא אחד היוצרים הדתיים שפרצו לתודעה בשנים האחרונות והספיקו לחולל מהפכה של ממש בזמן קצר. הוא אינו עוד זמר, אלא מייצג סוגה מיוחדת של זֶמֵֶר. הוא ממש לא נכנס לקטגוריית ה'זמרים החסידים' שמספקים גרסאות רוק קצביות לפסוקים מתהילים. מאידך הוא גם לא נכנס לתבנית הקלאסית של מה שמכונה ה'מוזיקה היהודית' שצוברת לאחרונה פופולאריות גוברת.

ניתן לומר כי מאיר מביא איתו סוגה חדשה של מוזיקה, ואולי יש לומר דווקא ישנה. מאחוריו מספר לא מבוטל של אלבומים שהמשותף לכולם הוא החייאת הניגון היהודי ובמיוחד החסידי האותנטי.

יצחק מאיר גדל במושב גימזו כבן לרב המושב הרב אליאב מאיר. ואח של איש התקשורת ידידיה מאיר. את ילדותו ונערותו עשה במוסדות חינוך ובישיבות חרדיות ליטאיות. אך נפשו תמיד נמשכה למתיקות ולעומק החסידי. כיום, מלבד המוזיקה, מעביר יצחק מאיר שיעורי יהדות וחסידות במגוון מסגרות. אחד השיעורים המבוקשים של הוא שיעורו השבועי ב'שמיא' – בית חב"ד לסטודנטים בשכונת נחלאות בירושלים.

המוזיקה אצל יצחק מאיר היא לא רק תעסוקה או מקור פרנסה אלא בעיקר עבודת ה' וזה מורגש היטב בשירה שלו שלא מותירה אותך אדיש. הוא מנגן בקול חם ומשתפך וקולו העדין בוקע מן הלב ונכנס אל הלב, כשהוא שר אתה כמו מרגיש את עומק הניגון והמילים, והלב נכבש בנעימות מרגשת.

לכבוד חודש אדר, התכנסנו לשיחה מיוחדת בנושא של עבודת השמחה, הניגון החסידי והניגון החב"די בכלל. הראיון הרשמי הפך מהר מאוד להתוועדות חסידית והנה הוא לפניכם:

שמח שמח ונשתמח

אנחנו בעיצומם של שישים ימי שמחה. עברנו כבר את פורים קטן, מתקרבים בצעדי ענק לאדר שני וחג הפורים. כולנו יודעים לשיר ולדקלם משנכנס אדר מרבין בשמחה. מה זה להיות בשמחה?

יש דבר שאני אומר כמעט בכל הופעה, שמחה בבסיסה זה משהו די ספונטני. התקבלתי לעבודה – אני שמח, הצלחתי במבחן – אני שמח, זכיתי בלוטו – אני שמח. אבל בתורה, ובחסידות מדגישים זאת עוד יותר, מלמדים אותנו שהשמחה היא לא רק משהו ספונטני. או יותר נכון, זו לא חכמה להיות בשמחה אחרי שזכית בלוטו או שקרה לך משהו משמח. אלא צריך להניע את השמחה, להיות שמח באופן אקטיבי, לקחת אחריות על ענין השמחה. אני קורה לזה – להשתמח.

איך עושים זאת?

ישנם הרבה דרכים, אני מרגיש קצת מצחיק לבוא לחב"דניק ולדבר איתו על שמחה, או על הדרכים שאפשר להגיע על ידם לשמחה, כי כל חסיד חב"ד יכול ללמד אותי בכפלים. אבל מה שברור הוא, שכדי להגיע לשמחה, צריך לעשות פעולות אקטיביות שיובילו אותנו לשמחה.

אז בחסידות יש את העניין הזה של התוועדות. זו אחת הדרכים הטובות ביותר להגיע לשמחה. התוועדות זה כלי עצום. העוצמה שיש במפגש רעים, המשקה, הניגון שנוצר כתוצאה מזה, כל הקונצפט הזה שנקרא התוועדות, הוא מצת של שמחה.

וכמובן יש את הדרך הכי פשוטה והכי נגישה, ובפרט היום, שלכל אחד יש אפשרות במגוון דרכים ומכשירים לשמוע מוזיקה. בטלפון, במחשב, ברכב. אין היום כמעט מצב שאדם הולך ואין לו שום דרך להאזין לניגונים. כששומעים ניגון, זה דבר שמפיק הרבה שמחה. זה משנכנס אדר מרבין בשמחה – מרבין בפעולות שיגרמו לך לשמוח. זה הכח הגדול שיש לנגינה, אפילו בלי 'משקה'. אתה נוסע ברכב ותקוע בפקק, אתה יכול לבחור לשמוע חדשות ולהיכנס למצב רוח שמספקות החדשות, או לשמוע ניגון חסידי ולהגיע לשמחה.

אז המוזיקה היא תוצאה של השמחה, או שהיא מניעה את השמחה?

זה גם וגם. עקרונית, השירה והניגון נובעים ממצב של שמחה, אבל התורה והחסידות דורשים ומלמדים אותנו שזו לא חכמה לשיר ולשמור רק כשאתה בשמחה. ולכן עבודת הנגינה האמיתית היא שאתה לוקח אחריות על ענין השמחה. ואתה משתמש במוזיקה ומתחיל לנגן אותה כדי להגיע למצב של שמחה, זה נקרא להשתמח. גם אם אדם לא נמצא במצב של שמחה, חובה עליו להשתמח, ואת זה הוא עושה באמצעות המוזיקה. אתה מרגיש בדיכאון? תפעיל איזה ניגון סוחף וזה יביא אותך לשמחה.

המוזיקה מגלה את הנשמה

אפשר לומר שהסגנון המוזיקלי שלך ייחודי ומרתק. זו לא הנישה הסטנדרטית של המוזיקה החסידית, של קצב הרוק. אתה מבטא ביצירות שלך את הניגון האותנטי, אתה למעשה מגיש לקהל הישראלי את ה'טיש' החסידי והניגון העתיק בשפה ישראלית עכשווית. מה הביא אותך לשם?

האמת, שכאשר יצאתי למסע הזה, לא שיערתי שזה יהיה כל כך ארוך ומשמעותי עבורי ולא רק עבורי אלא לכל כך הרבה אנשים. כשהתחלתי לשיר ולנגן, אמרתי לעצמי, אני רוצה להביא ניגון אותנטי, משהו שאני מרגיש אמיתי איתו. ואיך אני יודע מה אמיתי? אני מדמיין איך הבעש"ט ותלמידיו, המגיד ממעזריטש ותלמידיו, אדמו"ר הזקן ותלמידיו איך הם שומעים את המוזיקה הזו, ואיך הם היו מגיבים, האם הם היו רוצים להצטרף לזה ולשמוע ולרקוד עם זה.

ומה שגיליתי הדהים אותי ושימח אותי עוד יותר. השמחה הגדולה שלי הייתה לראות שלא רק הבעל שם טוב ותלמידיו מצטרפים לשירה הזו, אלא גם המון עם ישראל שקונה את הדיסקים. אנשים פשוט שומעים ומתחברים וקונים ונותנים פידבק חיובי. אני מקבל תגובות מכל מיני קהלים, בערים, בישובים בכל מקום ומקום. זה מדהים. זה נותן לי המון לא רק ברמה האישית, אלא גם בעניין של קידוש ה'. זה מלמד על הסגולה המיוחדת של הנשמה שיש בכל אחד ואחת בעם ישראל. כשהתחלתי עם הניגון החסידי הישן והטוב, היו כאלו שחשבו שזה סוג של הובי, שזה טוב לנשמה, אבל לא כדי להתפרנס. אבל אם לשפוט לפי הביקוש והפופולאריות של הדיסקים, מסתבר שהעם פשוט צמא למשהו אמיתי ואותנטי.

אלו סוגי תגובות אתה מקבל מאנשים?

רק תגובות חיוביות מכל הסוגים. מרגשות, מחזקות, אלו הם מעשים שבכל יום, אחרת לא הייתי מחזיק וממשיך בזה. קצב של דיסק כל חצי שנה – זה למשוגעים בלבד. ביום שישי האחרון צלצלה מישהי לאשתי. היא סיפרה שהיא חולה במחלה הידועה, והיא שומעת את הדיסקים כל הזמן וזה מה שנותן לה כח.

גם היום פגשתי אנשים ברחוב, אנשים שאני לא מכיר, הם עוצרים ואומרים לי שהם נוסעים איתי לעבודה, מכינים איתי את השבת ועוד, לי זה נותן המון כוח.

לא מזמן התקשר אלי יהודי מבלגיה שרצה שאבוא ואנגן בחתונה של הבת שלו. תיארתי לעצמי שמדובר ביהודי חרדי או דתי, חובש כיפה שחורה. אבל כשניסינו לקבוע מקום לפגישה, התחלתי להרגיש משהו מוזר. כל מקום שהוא הציע להיפגש היה לא כשר. לא ידעתי מה לחשוב, בסוף נפגשנו בהילטון בתל–אביב, ואני רואה שהגביר הזה כל כך רחוק משמירת תורה ומצוות, עד כדי כך שהוא לא הבין את הבעייתיות בלקבוע פגישה עם אדם דתי במקום טרף. זה יהודי שהיה ממש על סף התבוללות, ופתאום הוא אומר אני חייב את המוזיקה הזו בחתונה של הבת שלי.

לצערי, הוא נפטר זמן מה לפני החתונה, הגעתי לשבעה שנערכה בדירת הנופש היוקרתית שלו בצפון תל אביב וניגנו עם המשפחה את השירים שלי שהוא אהב. הסתבר שלמרות שהיה רחוק לכאורה מתורה ומצוות, היה בו משהו מאוד רוחני והוא התחבר לקדוש ברוך הוא דרך השירים הללו.

איך אתה מסביר את החיבור של הקהל הישראלי הרחב למוזיקה חסידית שורשית?

זה מה שאמרתי קודם, בעיני זה הקידוש ה' הגדול. כמה אנשים מבקשים את הדבר הפשוט הזה. הפקה של דיסק זה עשרות אלפי שקלים, וזה לא ממומן מתרומות של קרנות לשימור המוזיקה החסידית. אני מוציא את המוזיקה הזו, כי אנשים צורכים אותה. עצם מעשה הצריכה מעיד על החיפוש והכמיהה הגדולה הזו של הנפש, וזה מאוד מאוד מרגש!

ומה זה אומר על החברה הישראלית?

זה אומר שבכל אחד ואחת מאתנו, וכאן אצטט שיר שלי… שבעצם אני שר מספר התניא.. "ונפש השנית מישראל היא חלק אלוקה ממעל, לא סתם אלא חלק אלוקה ממעל ממש". הכמיהה למוזיקה הזו היא בעיני הבלחה של הנפש האלוקית. זה יכול להיות בחור שלמד פעם בישיבות והיום הוא ממש לא כזה. יכול להיות מישהו שלמד פעם במסגרות מאוד תורניות והיום הוא פסיכולוג בכלל, הוא עוצר אותי ברחוב ואומר לי אני לוקח אוזניות, הולך עם זה לכותל המערבי, ועם זה אני מתפלל. בעיני, זה אחד הביטויים של מה שמוסבר בתניא שכל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש.

אין יום שאני לא מודה בו לקדוש ברוך–הוא על כך שהוא נתן לי את הזכות לפגוש באופן בלתי אמצעי את החלק אלוקה ממעל ממש שיש בכל אחד ואחת.

הניגון כאמצעי

בוא נדבר קצת על הניגון החב"די. אתה הרי מופיע הרבה, מקליט ומנגן ניגונים מכל החצרות. מה לדעתך מיוחד בניגון החב"די?

קודם כל, בהיבט הטכני, כמי שמתעסק הרבה עם ניגונים עתיקים, יש לציין שחב"ד מצטיינת בהנגשה. הנגישות הזו שיש היום לכל ניגון חב"ד, לא צריך לנבור בארכיון כדי לשמוע ניגון כלשהו. הכל מוקלט, ניתן למצוא כמעט כל ניגון בחיפוש פשוט, ואפילו ללמוד עליו, על המחבר שלו, על ההיסטוריה שלו, הכל מופיע  בחב"דפדיה. הכל נגיש.

בחלק המהותי יותר, אני חושב שכל מה שאמרנו עכשיו, הרעיון של השימוש במוזיקה כאמצעי לפגוש את אותו חלק אלוקה ממעל ממש, הוא מאוד מאוד חזק. בעיני זו הכותרת של כל הראיון הזה. והרעיון הזה מתעצם שבעתיים כשמדובר בניגון החב"די.

בעיני, המיוחד בניגון החב"די, זה שהוא אמצעי. אמנם אמצעי חשוב, אבל רק אמצעי שמוביל אותך אל היעד. היעד הוא לא הניגון. היעד הוא התנועה הנפשית, העבודה, ההשכלה, השמחה. לכל ניגון יש את התנועות שלו, וזה פותח את הפתח. מצד אחד ניגון שמחה שמביא את האדם בצורה של קפיצה. ומאידך ניגון התעוררות שמביא את האדם לעומק של העומק.

כשאתה צולל לתוך ניגון חב"די, פתאום מגיעה איזו תנועה שמביאה אותך למקום עמוק עוד יותר, אפילו אם חשבת שאתה בשיא. בבא אחרי בבא, שער אחרי שער, זה סוחף אותך, מושך אותך כלפי מעלה. אפשר לשים לב שזו היתה המוטיבציה של המלחינים, לעורר את אותה נקודה. זה מה שהכי בולט בעיני בניגון החב"די.

אני למשל הכנסתי את הניגון "אך לאלקים דומי נפשי", שזה ניגון שגדלתי עליו, זה הניגון שחיבר את אבא שלי לרב שלו הרב יעקב כץ מראשי ישיבת הכותל המערבי בעבר, שלימים הפך למעין חותן שלו, כיון שהוא דוד של אמא שלי שתחי'. הניגון הזה היה מושר אצלו בקביעות ומשם הוא הגיע אלינו הביתה והפך ל'ניגון של פורים'. לכן הכנסתי אותו בדיסק של פורים. בניגון הזה למשל, אפשר לראות שהמלחין ממש לוקח אותך למסע של עבודה עצמית.

ניגון שתובע

ידוע שבחב"ד ישנם שלשה סוגי ניגונים. ניגון מכוון, ניגון ממולא וניגון שוטה. ניגונים ממולאים הם ניגונים שחיברו חסידים מתוך התבוננות עמוקה בתפילה או בלימוד. אתה כמוזיקאי, חש את התנועה הנפשית הזו בניגון?

בכלל, אני מאוד אוהב את תורת חב"ד. כשאני פוגש ניגון חב"די, זה מאוד שואב אותי. אתה יכול להרגיש שכל תנועה בניגון, כל תו הוא מדויק, מכוון, מפוקח, מוביל וזה מדהים!

זה בגלל שאתה יודע את הרקע והמשמעות של הניגון או שזה משהו שעובר בתווים? אם ניקח למשל ניגון כמו ד' בבות, שנחשב הניגון הכי מיוחד בניגון החב"די, ונשמיע למוזיקאי שלא מכיר את הניגון, הוא יראה בזה עומק?
ודאי. אפשר לראות את זה בכל פעם שהניגון הזה מושר גם בפורומים שהמשתתפים אינם מורכבים רק מחסידי חב"ד או לומדי חסידות.

חב"ד לא פראיירים

מעניין מאוד, כי זה ממש מוכיח את התפיסה של הניגון כקולמוס הנפש. למעשה, הנפש של המחבר נכנסת לתוך התווים. אתה יכול להבדיל בעניין הזה בין הניגון החב"די לניגון החסידי הכללי?

קשה לתת תיאור ולכמת כשמדובר בדבר רוחני, ובעולם הרוח, בפרט בעולם הנגינה שזה דבר רוחני עוד יותר. אבל אני יכול לומר לך בוודאות, שאם תכניס אותי לחדר, תשמיע לי חמישה ניגונים, ללא אפשרות לדעת מה מקורם, ושניים מהם יהיו ניגוני חב"ד, אני תוך שניה אזהה אותם!

יש שם משהו בניגון החב"די, השראה לניגון מרומם יש להרבה אנשים, אבל בחב"ד אתה רואה שהניגון הוא לא רק מרומם, הוא גם כלי ל'עבודה'. כמו שאמרתי מקודם. הוא לא רק מטרה אלא בעיקר אמצעי.

אפשר לעשות ניסוי. לקחת שיר נשמה של אחד מהמלחינים בני ימינו, שהם מרגשים מאוד, יש אפילו תלמידי ישיבות ששרים את השירים האלו בדבקות עצומה. ולעומתם קח ניגון חב"די, הוא לא רק מדהים, הוא כאילו תובע אותך. הנה, עכשיו יש לך סדר עבודה. הוא כאילו מזמין אותך, וכביכול אומר לך: אל תשיר אותי רק כשאתה מתרומם ותתרומם דרכו, אלא גם כשאתה לא מרומם. תשיר אותו ותעשה איתו עבודה, והניגון הזה הוא מאפשר לך!

כשמנגנים ניגון חב"די בעיניים עצומות, ביד קפוצה ודפיקה על השולחן, לא משנה אם הוא קצבי או לא, זה ניגון שמזמין לעבודה.

זה לא סוד, חב"ד לא פראיירים.. נכון שכיום התדמית של חב"ד היא יותר של הפעילות להפצת היהדות, של השלוחים ושל המבצעים. חב"ד מצטיירת בטעות כחסידות "קוצי–מוצי" כזה… מקבלת את כולם ומאכילה מטיילים במזרח. ברור שחב"ד מכניסים אורחים ונותנים מקום לכולם, אבל זה רק הפן החיצוני.

בעומק של זה, חב"ד זה לא צחוק, חב"ד זה מקום של עבודה. מי שבאמת נכנס לתוך עובי הקורה של חב"ד, יודע שזה אנטי–תזה של ברסלב, מה שחסידות תובעת מיהודי זה בוא תשב, ונעמול ונלמד, ונבין, זה המון ידע. זה לא רק לתפוס איזו נקודה ולרקוד איתה.

סיפרת שהכנסת את הניגון 'אך לאלוקים' בדיסק פורים. מה הרעיון של דיסק פורים?

יש לי חלום להקיף את פס–הקול של המעגל היהודי, עשינו את שבת, מלוה מלכה, ימים נוראים, ועכשיו פורים. הדיסק הבא אולי יהיה חנוכה. הגיע הזמן לחגוג את פורים באמת. המון שמחה, אבל יש המון ניגוני ערגה. אך לאלוקים זה ניגון ערגה, או כמו שקראנו לזה באלבום – "ערגת השיכורים".

לחיים לחיים!