לבד בדרום אפריקה – מול אנשי העולם התחתון

קוקי סעד

21:34 , יום חמישי, הטלפון מצלצל, אמי מצדו השני, נסערת, לחוצה: "אביב התקשר, הוא נמצא בנתב"ג, עוד 20 דקות הוא עולה על מטוס לדרום אפריקה לעבור ניתוח ולמכור כליה!".

"אימא תירגעי אני אטפל בכל"!

מי יטפל? במה אני יטפל? מאיפה? איך? למה? כמה זמן נשאר?

חוץ מלשאול את עצמי בן כמה אני, כנראה שכל השאלות האחרות הקיימות בשפות עברית, אנגלית, צרפתית, איטלקית הציפו אותי ולמעשה הביאו אותי למחנק ולהתנעת המכונית בדרכי לנתב"ג.

אחי אביב, בן 28, בא לעולם בלידה קשה ומחסור בחמצן מה שדפק לו את החיים, 100% נכה -מחלת נפש. בחיי היום יום נדמה כי הכל בסדר. פרט לשטויות ילדותיות שהנם חלק מהשגרה. פעם, בעיטה לצלעותיה של אימי, תעלולים אלו נחשבו עוד שיגעונות מיני רבים שעולל, רק שהפעם נחשפנו לשיא חדש.

במכונית אני מתקשר מהטלפון הנייד לשרות המראות ונחיתות לבדוק אם קיימת טיסה לדרום אפריקה ואכן עוד רבע שעה יוצאת טיסה ליוהנסבורג על גבי מטוס של חברת התעופה הדרום אפריקנית. מהנקודה הזו אני מפעיל את כל הקשרים שיש לי. לכשהגעתי לנתב"ג הודיעו לי כי מאוחר מדי, אחי במטוס על מסלול ההמראה. עם קשריי המועטים הצלחתי ליצור קשר עם האינטרפול וביקשתי שיעצרו את אחי והעבריין שהכניס אותו לסיפור עם הגעתם ליוהנסבורג. הודיעו לי שאין בעיה ויתקשרו אליי לכשיהיו בידם.

שמונה שעות של הטיסה עברו עליי בטירוף וקיסוס ציפורניים ללא שינה.  הבוקר מפציע והטלפון לא מצלצל. באינטרפול טוענים כי לא יכלו לעשות דבר, כיוון שזה לא חוקי. איזה סתומים, לך תסמוך. זהו זה, אחי נמצא איפה שהוא באפריקה בידיים של שבט זולו והולכים לחתוך אותו, בשר מבשרי.

שלושה ימים עברו עד שמצאתי אותו במלון הולידיי אין ביוהנסבורג, מלון הצמוד לקליניקת הקצבים. הכניסו אותו לחדר יחד עם קשיש מבני ברק אשר אמור לקבל ממנו את כלייתו. לחדר נרשם בקבלה בשם בדוי. למרות החשאיות, הצלחתי להתקשר לחדר ואביב הרים את השפופרת. בהלם היה כששמע את קולי, מפוחד.

שאלתי אותו לשלומו ומה הביא אותו למכור את כלייתו? הוא ענה כי נכנס לחובות בסך של 15,000$US וכי לא הייתה לו ברירה. שכנעתי אותו במשך שעה ארוכה כי אני יטפל בחובותיו ובמאפיה שסובבת אותו. ביקשתי ממנו לרדת עוד 25 דקות לכניסה ללובי ללא מזוודותיו ומבלי להודיע לאיש, יחכה לו רכב, ו"שיירגע אני מטפל בכל"!

מי יטפל? במה אני יטפל? מאיפה? איך? למה? כמה זמן נשאר? איזה רכב? מי יחכה לו?

שוב הפעלתי את חבריי וקשריי, לאחר 10 דקות הגיעה התשובה המיוחלת מקיבוץ עין גדי, שלפני שלוש שנים הועסק בתחומו ראובן, משגיח כשרות, שאחיו משה, נמצא כיום בשליחות חב"ד ביוהנסבורג, הוא יעזור!

כשמשה קיבל את שיחת הטלפון ממני הוא היה בדרכו לחתן זוג ולערוך חופה וקידושין. לאחר ששמע את סיפורי, סטה מנתיבו בדרכו ללובי המלון. אחי, אביב, חיכה לו עם מזוודותיו והם היו בדרכם לחתונה לערוך חופה וקידושין -ידעתי שהוא בידיים טובות הם עזרו לי גם בעבר, בניו- יורק, כשהייתי זרוק בגפי בקרן רחוב בקווינס.

האנשים האלה, המוזרים, הדוסים, השחורים, המשתמטים.

שעה לאחר שאחי נעלם מהמלון, הוריי, אנשים מבוגרים ונאיביים, החלו מקבלים שיחות טלפון עם איומים ברצח אם לא יודיעו היכן נמצא אביב.

אבי הודיע לי על מסכת האיומים וההטרדות וביקשתי ממנו לנתק את כל הטלפונים ל24- שעות, ו"להירגע אני אטפל בכל!".

מי יטפל? במה אני יטפל? מאיפה? איך? למה? מאפיה?

למחרת אביב נחת בארץ ואמר שנחיתת הביניים בציריך הייתה מגניבה והוא התחיל באוסף חדש של בקבוקים קטנים מארוחות המחולקות במטוסים.

יצרתי קשר עם אלברט איש הקשר בעסקת הקצבות הזו ושאלתי אותו מה הוא רוצה כדי להניח למשפחתי? הוא הודיע לי בפשטות את אביב או 180,000$US על עגמת הנפש וההוצאות הנלוות. בחרתי באופציה השנייה וקבענו להיפגש במגדלי עזריאלי, בבית קפה כדי להעביר לו את מזוודת הכסף.

למחרת נפגשנו. אלברט הגיע עם שני שומרי ראשו. לידי ישבה כתבת מעריב, שהוצגה כאשתי, חברי עמית, עשרים וארבעה חבריי מטובי לוחמי צה"ל המפוזרים ברדיוס של 50 מטר וצלם עם זום שיכול לצלם משלוש מאות מטר את מספר השערות בנחירו הימני של אלברט.

הוא הסביר כי אחי עבר המון בדיקות התאמה אפילו אבחון פסיכולוגי והוא נמצא כשיר. נתתי לו 1,000$US מקדמה בטענה שהבנק צריך 48 שעות כדי לאפשר משיכה בסדר גודל כזה, לכן קבענו פגישה נוספת למחרת.

למחרת בבוקר הופיעה כתבה עם צילומים בלעדיים בעמוד הראשון והאמצע של מעריב, ערוץ 1 ,2 (10 לא היה), וכל תחנת רדיו אפשרית.

אלברט נעצר, חבורתו בחלקה ברחה לחו"ל ובחלקה ירדה למחתרת. הוריי חיברו את הטלפונים. אביב מטפל בנכה צה"ל. משה בא לביקור וקיבל מאימי כתובת קידושין פאר יצירתה. אני תורם לקופות הצדקה של חב"ד וצם ביום כיפור.

ראשי התיבות של חב"ד: חכמה, בינה ודעת.  בשבילי הם: חברים בלי דרישות!