להפוך 'בעלי תשובה' לשלוחים בעצמם

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

היא עמדה בפתח בית חב"ד פושקר, הודו, במבט מהסס. צעירה ישראלית שגדלה בבית דתי–לאומי מכובד ברובע היהודי בירושלים, בתו של רב, עמדה והביטה סביב בעיניים בוחנות. לבסוף פנתה אל שליחת הרבי, הרבנית זלדה גולדשטיין, בשאלה כנה שנשמעה כמעט מתנצלת: "תגידי, לא ידעתי אם מותר לי להיכנס לכאן… את יודעת, התמונות האלה של הרבי… אולי זו עבודה זרה?"

הרבנית זלדה, מנוסה כבר בשאלות מכל סוג, חייכה לעברה חיוך רחב: "לטייל כאן בפושקר, בין כל המקדשים והטקסים והפסלים – על זה אין לך שאלה", השיבה לה בטוב טעם, "אבל להיכנס לבית חב"ד, זה מה שמטריד אותך?!"…

כעבור ימים ספורים, אותה צעירה שוטטה בעיירה ההודית המטונפת, וכפי שקורה לעיתים במקומות הללו, מעדה ושברה את רגלה. הטיול הסתיים בפתאומיות. היא נזקקה למקום מנוחה שבו תוכל להחלים בנחת. המקום היחיד שהציע לה "אשפוז" חינם בתנאים סבירים, עם ספות נוחות, אוכל ואווירה יהודית, היה אותו בית חב"ד שממנו כה חששה.

חודש שלם היא שכבה שם "מאושפזת". הזמן הפנוי, השיחות, האווירה, ובעיקר – ספרי החסידות שהוגשו לה, עשו את שלהם. היא החלה ללמוד. העומק הבלתי נתפס, התשובות לשאלות שקיננו בה תמיד, האור הגדול – היא פשוט 'נדלקה'. 

לאחר שהחלימה המשיכה במסלול הטיול והגיעה לצפון הודו, אלא שכעת כבר הייתה מבולבלת לגמרי. מה לה ולטיול? היא גילתה כעת את טעם החיים.

היא נכנסה לבית חב"ד בצפון הודו, כתבה לרבי, והתשובה שקיבלה באגרות–קודש הייתה ברורה: 'תתייעץ עם אלו שהדריכוה בלימוד החסידות', כתב הרבי, ובתחתית העמוד נכתב שם המשפחה המוכר לה כל כך: 'גולדשטיין'… 

כיום, אותה צעירה היא חב"דניקית נלהבת, נשואה ופעילה.

הסיפור הזה, על כל פרטיו, הוא המיקרוקוסמוס של בית חב"ד בפושקר. בתוך העיר שאוצרת בתוכה את כל הזוהמה והטומאה שבעולם, גשמית ורוחנית – כפנס בלב ים סוער – עומד שליח הרבי מלך המשיח, הרב שמשון (שימי) גולדשטיין ולצדו רעייתו הרבנית זלדה. כבר קרוב לחצי יובל שהם שם; עם שיעורי חסידות עמוקים הניתנים בגובה העיניים, ישר אל הנשמה, הם מצליחים לחולל מהפכים.

רבים הם הצעירים שחייהם השתנו בפושקר מן הקצה אל הקצה. אך ישנה תופעה מרתקת אף יותר: רבים מהבוגרים הללו לא רק הפכו לשומרי תורה ומצוות – אלא הפכו בעצמם לחסידים נלהבים, ורבים מהם עומדים כיום בחזית כשלוחי הרבי מלך המשיח בארץ הקודש.

לקראת כינוס השלוחים העולמי, שבו מתאספים אלפי חייליו של הרבי ב–770, ביקשנו להפגיש את הרב גולדשטיין עם שלושה מאותם חוזרים בתשובה, שהפכו גם לשלוחים בעצמם. רצינו לשמוע על סוד הקסם של פושקר, על תהליך הפיכת תרמילאי לחסיד, ואיך כל זה קשור באופן ישיר ובלתי נפרד לבשורת הגאולה ולהתגלותו המיידית של הרבי מלך המשיח.

בשיחה מיוחדת זו משתתפים: הרב דותן קורתי, שליח הרבי למכללת מנהל בראשון לציון; הרב נתן קרא–איבנוב, שליח הרבי לדוברי רוסית במעלה אדומים; הרב אבי כהן, שליח הרבי לנוער בלוד; והרב עומר ישועה הפועל בשליחות ברמת ישי.

סוד ההצלחה: "זה לא בית חב"ד, זו ישיבה"

כשאני פותח ושואל את הרב גולדשטיין מהו הסוד שלו, מה גורם לכך שדווקא אצלו אחוז החוזרים בתשובה שהופכים לפעילים וחסידים הוא כה גבוה, הוא עונה בפשטות חב"דית: "אצלי יש ישיבה".

הוא ממהר להסביר את כוונתו. "לא ממש ישיבה, אבל בהחלט יש כאן הרבה לימוד". 

בניגוד למודל הנפוץ של בית חב"ד המבוסס על ארוחות שבת ו'חוויה', בפושקר מציעים מסגרת לימודית רצינית. "בחור שלומד בצורה רצינית שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים – סיכוי גדול מאוד שהוא יחזור בתשובה, מאשר אם היה בא רק לסעודת שבת ומתלהב מחב"ד.

"פעם הוויזות להודו היו תקפות למשך שנה, אז אנשים לא היה אכפת להם להישאר כאן חודש", הוא נזכר בנוסטלגיה. "היית אומר לבן אדם: בוא תישאר חודש, תלמד תורה. היום לצערי אי אפשר להיות בהודו יותר מ–90 יום, וזה משפיע על המצב. אבל גם עכשיו אני יכול להגיד לבחור ישראלי: בוא שבועיים תלמד תורה. המסגרת הזו כוללת ממש סדר יום, ואפשרות לינה לבחורים שמתחייבים לתוכנית הלימודים. יש חברותות, ולומדים איתו. משקיעים הרבה בלימוד אחד על אחד כמו גם בשיעורים. כל ערב יש כאן שיעור מעמיק בחסידות".

ה'בוגרים' מאשרים את הדברים במלואם. 

"במהלך הטיול הגעתי לבית חב"ד פושקר של הרב שימי, וזה היה הבית השני שלי למשך מספר חודשים", מספר הרב נתן קרא–איבנוב. "הייתה בבית חב"ד התלהבות וחיות רבה… כבר בהתחלה נכנסתי ללימוד מבוקר עד ערב".

הרב אבי כהן מוסיף ומחזק: "הרגשתי שינוי כבר בחודש הראשון לשהותי בפושקר, וזה נוצר בעיקר בעקבות לימוד סדר חסידות שהייתי לומד עם הרב שימי מדי בוקר. זה היה השינוי בחיי". 

גם הרב עומר ישועה, בוגר נוסף של פושקר וכיום מהפעילים ברמת ישי, הגדיר זאת במילים דומות: "השהות שלי בפושקר, שנמשכה כארבעה חודשים, הייתה עבורי כ'ישיבה' לכל דבר. שם התחלתי לימוד מעמיק של תורה, חסידות, נגלה והלכות".

הרגע שבו "נופל האסימון"

לימוד הוא דבר אחד, אבל מהפך חיים הוא דבר אחר. שאלנו את השלוחים: מה היה הרגע המכונן עבורכם שבו הלימוד התיאורטי הפך להחלטה לשנות את מסלול החיים?

עבור הרב דותן קורתי, שהגיע כקיבוצניק נשוי טרי עם ראסטות ארוכות, הרגע הזה היה קבלת אחריות. "התחברנו למקום מאוד", הוא מספר. "מספר חודשים לאחר מכן, הרב שימי ורעייתו זלדה נסעו לארץ ישראל לקראת לידה, ומבלי להסס הוא הפקיד את ניהול בית חב"ד בידינו"…

דותן נזכר בלחץ: "שאלתי אותו אז: 'אני אפילו לא דתי ולא יודע לתפעל בית חב"ד, מה אעשה?' והוא אמר: 'כל מה שאתם צריכים, זה להיות הזוג הנשוי שמפריד בין הבנים לבנות'"…

באותה תקופה, בית חב"ד היה כה מוצלח, עד שנוצרה בו ממש ישיבה לבנים ומדרשייה לבנות. האחריות הזו – לקרוא בתורה, לערוך סעודות שבת, לומר דברי תורה – הכניסה את הזוג הרבה יותר עמוק ליהדות. "משם הכול התחיל", מספר דותן וצוחק, "ובעקבות כך החלטתי להוריד את הראסטות הארוכות שהיו לי".

האתגר: לוותר על החלום הישן

ההתמסרות הזו לא באה בקלות. לכל אחד מהם היה חלומות רבים, עולם מוכר שהיה עליו לזנוח.

"עבורי היה הכי קשה לוותר על האקדמיה", משתף הרב נתן קרא–איבנוב. הוא בדיוק סיים שירות צבאי והתלבט בין לימודי רפואה למחשבים. "זה היה כל מה שגדלתי וחלמתי עליו, ולא חשבתי על אפשרות אחרת. ללכת ללמוד בישיבה ברמת אביב וצפת בגיל 24–25 ולשכוח מכל העולם – זו הייתה התמסרות של מאה אחוז, וזה היה עבורי הקושי הגדול ביותר".

אצל הרב אבי כהן, האתגר היה יותר חיצוני. "שינוי אורח החיים, ובעיקר גידול הזקן, היה הדבר המאתגר ביותר בתחילה".

לעומתם, הרב דותן קורתי חווה את הקושי כזוג: "כיוון שהגענו מקיבוץ, היה לנו מאוד קשה להתרגל, אבל הרב שימי תמך בנו, והרבנית זלדה ישבה עם אשתי והסבירה לה את ענייני היהדות. אשתי אף קיבלה על עצמה כיסוי ראש עוד כשהיינו בפושקר". בסופו של דבר, הם הבינו שחזרה לקיבוץ אינה אפשרית, ועברו לרחובות ומשם לראשון לציון, שם הם פועלים עד היום.

הרב גולדשטיין מציג זווית מעניינת על הקלות היחסית של הקירוב במקום כמו הודו. "המטייל המצוי", הוא מסביר, "נמצא במצב נפשי משוחרר יותר. הוא פנוי מקשרי משפחה, מתקשורת מסיתה, ממחויבות לדרישות החיים וכדומה. אך החידוש העיקרי" – לדבריו – "הוא אצל השלוחים. בהודו השלוחים פחות עסוקים בניהול טכני, ויותר קל להם להתמסר שעות רבות למפגש האישי עם האנשים. מה שנותר, זה פשוט לדבר עם יהודים על יהדות".

לב הפעילות – להכין את העולם לקבלת פני משיח

"לדבר עם יהודים על יהדות" – עבור הרב גולדשטיין והבוגרים שלו, האמירה הזו מכוונת לנקודה אחת, ברורה וחדה: בשורת הגאולה והאמונה ברבי כמלך המשיח.

"הייתה בבית חב"ד התלהבות וחיות רבה בענייני גאולה", נזכר הרב נתן קרא–איבנוב, "כל העניין של משיח וגאולה ולימוד חסידות – דברים שהיו חדשים לי – ריתקו אותי". 

הרב דותן קורתי מאשר: "אין ספק שכל ההתלהבות שיש לי בענייני גאולה ומשיח, זה בזכות הרב שימי, כי הוא כל הזמן חדור בנקודה הזו".

כשאנו שואלים את הרב גולדשטיין איך הוא "העז" להציג נושא כה 'טעון' בפני תרמילאי לא–דתי ממוצע, הוא לא מבין את השאלה. "מי שאין לו רקע ביהדות – ממש לא משנה לו לכאן או לכאן", הוא קובע. "פשוט תדבר איתו על זה כמו שאתה מדבר על אברהם אבינו. אתה מדבר על משה רבנו ועל משיח בדור שלנו, ושניהם מתקבלים אצלו כמושגים יהודיים שורשיים. למה שזה יפריע לו?!

"הנקודה העיקרית היא: שהמקבל צריך לחוש מהרגע הראשון, שבית חב"ד, חסידות, ורבי, וכו' הם לא דבר נוסף ח"ו ביהדות, אלא הם–הם היהדות האותנטית!"

"הרבי הוא לא עוד רב וגם לא רב הכי גדול בדורנו" – הוא מסביר את המשמעות – "אלא הוא הוא משה רבינו שבדור שמעביר את התורה בדורנו בכלים הנכונים. כאשר הדברים מוצגים לאמיתתם, הרי שהכול בעצם זו אותה יהדות. אז כמו שהיהדות היא חדשה להם כרגע, כך גם העניין הזה. ברגע שהיהדות תתקבל אצלו, הרי שגם האמונה ברבי מלך המשיח תתקבל אצלו כחלק מהעניין כולו".

ומה לגבי אלו שמגיעים מרקע דתי ו"מרימים גבה"?

"אצל חלקם יש רגישות כלפי אנשי חב"ד", מודה הרב גולדשטיין. "כאן, כמובן, ראשית העבודה צריכה להיות בקירוב ובשבירת מחיצות". גם אז, הפתרון הוא לא להסתיר את האמת, אלא ללמד אותה. "כנראה שהם ישאלו שאלות טובות כמו: 'אז איך הרבה רבנים שאני מכיר לא יודעים זאת?' או: 'הכול טוב ויפה, אבל כבר עשרות שנים שלא רואים את הרבי?'"

התשובה לכך, לדבריו, היא לא ויכוח, אלא לימוד, ואפילו לימוד עיוני. "בגלל שיש כאן הרבה לימודים", הוא אומר, "אז לומדים איתם את השיחות, את קונטרס 'בית רבנו שבבבל', או דבר מלכות 'שופטים' על הנבואה. את כל אלה למדתי לעומק עם לפחות 100 מטיילים. אינני מגזים. אתה אומר לו 'בוא תלמד ותראה מה הרבי בעצמו אמר'".

הוא נזכר בסיפור על אחד מבכירי הרבנים בציונות הדתית, ראש מדרשה, שביקר בפושקר. "הוא בא אליי שבת בצהריים, אמר לי: 'תשמע, אני לא רוצה להיכנס לכל הדיונים, ויכוחים, משיח וזה… רק תן לי משהו לסבר את האוזן. האם הרבי באמת אמר משהו בסגנון הזה'?"

"אמרתי לו: יש לך שעה להשקיע? בוא תשב. אני לא אגיד כלום, רק אקרא לך את השיחות של הרבי; אתה יהודי תורני, תלמיד חכם. אתה תקרא, תגיד לי מה אתה מבין מהרבי ולא מה אני מסביר לך".

"אחרי עשר דקות של לימוד בהם עברתי איתו כמה קטעי שיחות, הוא אמר לי: 'תשמע, אם זה בספרים של הרבי, אז זה לא רק שאתם אומרים את זה, הרבי בעצמו אומר את זה. לפחות אני יודע עכשיו שכל זה הרבי אומר…"

כלי נוסף ומרכזי בהפצת הבשורה הוא הוידאו של הרבי. 

הרב גולדשטיין, מייסד מכון "לראות את מלכנו", מבין היטב את הכוח הגלום בהקרנת קטעי וידאו של הרבי. "וידאו של הרבי מוקרן פה כל הזמן", הוא מספר. אבל חוץ מהוידאו שרץ כל הזמן ברקע – "לפחות שלוש פעמים בשבוע אנחנו מראים את הרבי למטיילים בעיצומה של ארוחת הערב. קטע קצר של שתיים–שלוש–ארבע דקות. גם במוצאי שבת לפני הבדלה אני מראה וידאו קצר".

"צריך לבחור היטב", הוא מסביר את הטכניקה, "משהו קצר, משהו יפה מחלוקת הדולרים, איזה ניגון יפה. היום אנשים עם קשב וריכוז מעטים, עד שעשר שניות של הפתיח יכול להרוס הכול. צריך להתחיל מייד. 'אני נותן להם הקדמה של נושא העניין, ואז ברגע שהם מתחילים לראות, הם כבר ימשיכו, אם זה מעניין".

הנקודה של תשנ"ד

הדברים הבאים מביאים אותנו לנקודה המרכזית, שאי אפשר לעסוק בשליחות של הרב גולדשטיין ובוגריו מבלי לגעת בה: האמונה הבלתי מתפשרת בכך שהרבי מלך המשיח חי וקיים, ושאנו עומדים רגע לפני ההתגלות. 

יש כאלה שאירועי ג' תמוז תשנ"ד מהווים עבורם נקודת שבר. 

שאלנו את הרב גולדשטיין בדיוק על הנקודה הזו. איך הוא מסתכל על היום הזה?

"אני לא הוגה דעות ולא מתיימר להיות אחד כזה", הוא אומר. "הוגי דעות יושבים וכותבים דעה על המציאות. זה לא התפקיד שלנו. הרבי יצר כאן מציאות ואנחנו רק צריכים להסתכל על המציאות בלי להגות דעות".

מהי המציאות שהרבי יצר? 

"החל משנת תשי"א הרבי דיבר על כך שאנחנו בדור השביעי, ובדור הזה תבוא הגאולה. החל משנת תש"נ, ובעיקר בתנש"א ותשנ"ב, הרבי דיבר שצריך לפרסם שיש נביא, ועל כך שיש נבואה ברורה שמשיח בא, ושמלך המשיח עומד להתגלות.

"כל חסיד הבין מאז ומתמיד, בשיא הפשטות, שהרבי הוא זה שיוליכנו קוממיות לארצנו – כפי שזה נקרא בימים ההם. החל משנת תש"נ, ובעיקר בתנש"א ותשנ"ב. הרבי דיבר, וכל אחד יכול לראות זאת בשיחות המוגהות, שצריך לפרסם שיש נביא, ועל כך שיש נבואה ברורה שמשיח בא, ושמלך המשיח עומד להתגלות וצריך להכין את כל העולם לכך. הראיה הכי גדולה היא, שכולם ללא יוצא מהכלל הבינו כך מהשיחות של הרבי בשעת אמירתם.

"די לקרוא בגיליונות 'כפר חב"ד' באותם זמנים, או את היומנים שיצאו לאור בזמן אמת, ואפילו להתעניין באווירה ששררה באותם זמנים בחב"ד. כבר אינני מדבר על העובדה שבשנים תשנ"ג ותשנ"ד הרבי עודד כמעט מדי יום את שירת ה'יחי'. 

"באותם זמנים הייתי בחור בישיבה גדולה, וראש הישיבה התוועד פעם אחר פעם באומרו, שהיום השיחות שלנו, המאמרים שלנו, התפילות שלנו, הדולרים שלנו, וכל הגילויים שלנו מהרבי, הכול זה נקודה עצמית אחת: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד! זו לא הייתה 'הקצנה'. זה היה דבר פשוט ביותר. הרבי אומר בשיחות ומראה לנו בעצמו שהכול הסתיים, ועכשיו רק צריכים להמשיך בשליחות כאשר הכול חדור בנקודה זו.

"ולכן שום דבר לא השתנה. אנחנו עדיין חדורים בנקודה שהרבי הוביל אותנו בשנים נ"ב–נ"ג–נ"ד". המשימה, כפי שהוגדרה בכינוס השלוחים תשנ"ב, נותרה כשהייתה: להכין את העולם, לא רק לגאולה אלא גם לגואל.

מדור לדור: ההמשך הטבעי של השליחות

כאשר זו נקודת המוצא, וכאשר הלימוד כולו חדור בנקודה זו – הרי שהיציאה לשליחות הופכת להיות כמעט בלתי נמנעת. "על זה התחנכנו אצל הרב שימי כל הזמן – זו השאיפה העיקרית: להכין את העולם לקבלת פני משיח", אומר הרב נתן קרא–איבנוב.

הרב דותן קורתי מוסיף נדבך חשוב: "הרב שימי חינך אותנו: 'חוזרים בתשובה לא עבורנו, אלא בשביל להיות שליח ולהחזיר יהודים נוספים בתשובה'… כך שלא הייתה כל אפשרות שלא להתעסק בשליחות לאחר שחוזרים בתשובה".

בשנת תשס"ה, לקח הרב שימי את דותן ומירב לכינוס השלוחים העולמי. "זה הוסיף להתחזקות שלנו", הוא נזכר. "מייד לאחר מכן, כשחזרנו ארצה, נסענו לליל הסדר אצל חמיו וחמותו של הרב שימי, הרב משה ולאה לרנר. סיפרתי שם מסיפורי הודו, והגיס השליח הרב אריאל גורן, התלהב ממני. הוא הזמין אותי להיות שליח הרבי למכללה בשכונתו – ומאז אני שם…

"העובדה שזכיתי להתקרב דרך בית חב"ד של הרבי – זה הרגיש לי הדבר הכי טבעי שבסוף התהליך גם אני אצא לשליחות", מסכם הרב אבי כהן. 

גם הרב עומר ישועה מספר כי ראה ביציאה לשליחות "המשך טבעי" להפיכתו לחב"דניק.

כיום, כשהם עומדים בשטח בעצמם, הם מגלים שהרקע הייחודי שלהם כבעלי תשובה, הוא יתרון עצום. "ברור שזה משנה את הקושי בשליחות", אומר הרב קורתי. "כשאני מדבר עם הסטודנטים ומספר להם שגם אני הגעתי ממקום לא שומר תורה ומצוות, וכיצד מצאתי את עצמי בהודו הרחוקה – זה פועל אצל הצעירים לקבל יותר בקלות את הדברים".

הרב כהן, שעובד עם נוער, מסכים: "כשמדברים עם נער בגובה העיניים על דברים שחווית בעצמך, קל לנער להיפתח ולקבל ממך יותר".

הרב שימי עצמו מוסיף בזהירות: "אי אפשר לדעת מי ייצא לשליחות ומי לא. יש חבר'ה שהייתי בטוח שהם יהיו שלוחים, והם לא. כמובן שיש כאלה יותר תוססים וזה מתאים להם יותר, אבל יש גם כאלה תוססים ולא נהיו שלוחים".

הוא גם מצביע על קושי אובייקטיבי: "היום לצערנו, לא קל לבעל–תשובה לצאת לשליחות. צריך להיות מקושר ומחובר". 

הסיפורים מוכיחים שהרצון והדחף של הרבי, מנצחים גם את האתגרים הבירוקרטיים. סיפור היציאה לשליחות של הרב דותן קורתי, מהווה דוגמה מצוינת. כקיבוצניק שחזר בתשובה, הוריו לא הסכימו לתמוך בו ובדרכו החדשה. הדבר היחיד שהסכימו לממן, היה את לימודיו האקדמיים. דותן זיהה את ההזדמנות: "הוא אמר לעצמו: אוקיי, אני אכנס למכללה ואלמד". הוא נרשם, עשה את המינימום שנדרש בלימודים, אך היה כה כריזמטי ואהוב, עד שהסטודנטים בחרו בו ליושב ראש אגודת הסטודנטים. מעמדה זו הוא ניהל את כל הפעילות החב"דית במכללה וכיום הוא השליח והרב הרשמי של המכללה…

האם הקשר שלכם עם הרב גולדשטיין מפושקר נמשך? 

"הוא נמשך, אם כי בצורות שונות", הם אומרים. 

הרב נתן קרא–איבנוב שומר על קשר הדוק: "אנחנו משתדלים פעם בשנה, כאשר הוא ומשפחתו מגיעים ארצה, להגיע אליהם לשבת. ובכלל, אני בקשר איתו כל הזמן וגם אשתי בקשר עם רעייתו. מבחינה מעשית, ככל שהפעילות גדלה יש פחות תלות יום–יומית, אבל בשאלות חשובות אני מתייעץ איתו. לדוגמה: התנהלות נכונה מול בית ומשפחה בשליחות, התנהלות נכונה מול שלוחים אחרים הפועלים בסביבה שלך, וגם שאלות של הפרדה באירועים וכו', או נושאים הנמצאים יותר בתחום 'האפור'".

הרב אבי כהן מודה ש"צריך לחזק את הקשר", אך עדיין רואה ברב גולדשטיין את הכתובת "בכל דבר הקשור לשליחות – בעיקר בעניין פרסום משיח וגאולה. הרב גולדשטיין הוא הכתובת שלי לחשוב יחד איך להעביר את זה בצורה מתקבלת. יש דברים נוספים שתפסו אותי לא פחות – לדוגמה: הכנסת אורחים שלו, להאיר פנים, ולהאמין בכל יהודי שהוא יכול לעבור שינוי ולצאת לשליחות".

חוזרים בתשובה שהופכים לשלוחים

האם החזרה בתשובה שלכם קשורה לכך שהמשיח בפתח?

"בוודאי שכן!" עונה דותן. "קשה להפריד בין הדברים. במיוחד לאחר אירועים קשים כדוגמת טבח שמחת תורה, ניתן לראות כיצד צעירים רבים מעמיקים את אמונתם בקב"ה ומחפשים את קרבת ה' בדרך לא שגרתית. אפשר להרגיש שזה חלק מתהליך הגאולה".

הרב נתן: "אני מרגיש שכל מה שעברתי בשנים האלה, זה משהו מאוד שמיימי, שבוודאי קשור לייעוד שלנו כדור האחרון – אלו שצריכים לקבל את פני משיח צדקנו. כל חיי התנקזו לכך שדווקא אני אהיה שליח במקום בו גדלתי, ואביא לשם את בשורת הגאולה. בכוח ברכת הרבי המשלח, הקמנו כאן בית חב"ד לדוברי רוסית.

"אני נתקל כל הזמן בתופעה של אנשים שחזרו בתשובה והפכו בעצמם לשלוחים", הוא ממשיך. "זוהי הדרך האמיתית של אדם להתקדם – כשהוא מתחיל לפעול עם אחרים ומעביר הלאה את מה שהוא קיבל".

הרב עומר ישועה: "אני רואה את החזרה בתשובה שלי, ואת תהליכי ההתקרבות המתרחשים בעולם, כחלק בלתי נפרד מזה שהמשיח כבר בפתח. ברור לי שזהו תהליך שהרבי פועל אותו בעולם באמצעות שליחיו, המציבים את עצמם כנקודות אור ומאפשרים ליהודים 'לקלוט את הנקודה'."

הרב אבי: "פשוט וברור שזה חלק מהעניין שהמשיח כבר בפתח. זו תופעה שאנו רואים בבירור: הרבה יהודים חוזרים בתשובה והופכים לשלוחים. גם אצלנו בארגון יש כמה וכמה שלוחים חוזרים בתשובה – זהו המשך טבעי של ה'טעימה' מהרבי".

ניצוצות מפושקר שהופכים ללפידים בארץ ישראל

השיחה המרתקת מגיעה לסיומה. 

בימים הקרובים יתכנסו ב–770 אלפי שלוחים, וביניהם גם דותן, נתן ואבי. הם לא רק שלוחים; הם עדות חיה לכך שהמשיח כבר בפתח. הם הדור שבו הרחוקים ביותר הופכים לקרובים ביותר, והקרובים ביותר הופכים למפיצי הבשורה.

הניצוצות שהרב שימי גולדשטיין מדליק בלב הטומאה של פושקר, הופכים ללפידים המאירים את ארץ הקודש, ומכינים אותה לקבלת פני משיח צדקנו.