מאחורי הקלעים של שמחת בית השואבה • מרתק

יוסי סולומון, מגזין בית משיח

השעה שלוש אחר הצהריים, סמוך לחוף הים בנתניה. בעוד שעות ספורות אמורה להתחיל חגיגת שמחת בית השואבה בעיר, אלא שבשעות האחרונות, רוחות חזקות מגיעות מכיוון הים ומכות היטב בחוף. כל הקונסטרוקציה הענקית של התאורה וההגברה מעל הבמה הענקית, מתחילה להתנדנד עד כדי חשש. בעוד זמן לא רב יתחילו לזרום לכיכר המרכזית אלפי אנשים. העסק מתחיל להיות מסוכן.

מפקד המשטרה מתקשר ליוזם ומארגן האירוע ר' אלעזר פרץ: "לא ניתן אישור לקיים את האירוע. מסוכן מדי", הוא פוסק בקול רשמי ונחוש.

הרב אלעזר פרץ, יו"ר 'מטה משיח' בנתניה, מבין את חומרת המצב. הוא מחפש במהירות דף לכתיבה וכותב לרבי. הוא פותח 'אגרות קודש' ומעיין באגרת שמדברת על "ושמחת בחגך". הוא מסתכל על אחד הקצינים שנמצא במקום, ואומר בביטחון מוחלט: "חבר'ה, האירוע יתקיים כרגיל". 

ובאמת – הרוחות נרגעו, המהנדס שהוזעק אישר את איתנות הבמה ומערכי ההגברה והתאורה, והאישור לקיום האירוע ניתן. 

סיפור זה הוא אחד מני רבים המאפיין את הנעשה מאחורי הקלעים של ארגון שמחת בית השואבה. בזמן שאלפי יהודים רוקדים בשמחות בית השואבה ברחובות עיר, מוזיקה חסידית סוחפת את כולם והבמה מוארת בשלל אורות צבעוניים – עומדים מאחורי הבמה אנשים, וליתר דיוק שלוחים, שלא ישנו לילות: טלפונים אינסופיים למשטרה ולעירייה, תוכניות בטיחות, גיוס סכומים אדירים, חיפוש זמרים ואמנים אטרקטיביים, הכנת סרטוני וידאו, ועוד. הכל כדי לקיים את הוראת הרבי מלך המשיח שהשמחה תהיה דווקא ברחובה של עיר. 

אין כמעט שליח שאינו יוזם לפחות אירוע אחד בשנה של 'שמחת בית השואבה' המונית, אליה הוא מבקש למשוך אלפי תושבי העיר, או השכונה בה הוא פועל לאורך כל השנה. מדובר בפרוייקט לא פשוט ששואב כוחות רבים.

ביקשנו אפוא להציץ אל הנעשה מאחורי הקלעים של ארוע כזה.

צילום: יניב יצחק

המאבק על הרישוי

"אנחנו מתחילים לחשוב על חג סוכות שבועות ארוכים לפני החג עצמו", מסביר הרב אלעזר פרץ מנתניה. "אנחנו מודיעים למשטרה על התאריך, ומחכים לדרישות שיוצגו בפנינו".

מה שנשמע פשוט בהתחלה, הופך במהירות למורכב ויקר: "למשטרת נתניה (וכמעט בכל עיר) ישנן דרישות רישוי מחמירות. רק עלות הרישוי של אבטחה, יועץ בטיחות, הכנת תוכנית בטיחות לאירוע, מחסומי לחץ לאירוע של 5,000 איש – כל זה יכול להגיע לכ–120,000 שקל".

למרות העלויות הגבוהות, הרב פרץ מדגיש את שיתוף הפעולה הטוב: "אני מבקש לציין לשבח את שיתוף הפעולה החם עם עיריית נתניה בראשות מרים פרייברג איכר, שמעניקה לאירוע את הכיכר המרכזית בעיר ואת מנכ"ל העירייה יורם כהן שתמיד מתקשר אלי ונרתם מרצונו לסייע לשמחת בית השואבה".

אחרי הסידורים הביורוקרטיים, מגיע השלב היצירתי: "רק אז אני מתקשר לזמרים ומזמין אותם להופיע. כיוון וזו הכיכר המרכזית של נתניה, אני מתאים את הזמרים לאופי הקהל שצפוי להגיע. בשנים עברו הופיעו אצלנו הזמרים חיים ישראל, מרדכי שפירא מארה"ב, אלייצור, נתנאל ישראל ועוד. אנחנו מנסים לשלב סוגי זמרים שונים בהתאם לקהל הטרוגני באירוע כמו זה", אומר ר' אלעזר בחיוך.

ר' אלעזר פרץ לא מסתפק באירוע אחד: "מלבד השמחה המרכזית, אנו מקיימים עוד מספר שמחות בתי שואבה בשכונות השונות בעיר במהלך ימי חול המועד".

בירושלים, הרב נועם רוט, מנכ"ל צעירי חב"ד ירושלים מכיר את התחושה הזו היטב ומזדהה איתה לחלוטין: "עלויות האבטחה הן גבוהות מאוד, עד כדי ש–50% מהתקציב עשוי ללכת על אבטחה". התמודדות עם העלויות הגבוהות דורשת תכנון מוקדם במיוחד: "אנחנו מתחילים לארגן את שמחת בית השואבה ממוצאי חג של שנה שעברה, לעיתים קצת קשה לדעת מה יהיה התקציב שנוכל להשקיע באירוע בעוד שנה, אבל אנחנו עושים את זה באופן של 'לכתחילה אריבער'".

סגנון השירה בירושלים שונה מזה בנתניה. ציבור החוגגים בירושלים הוא חרדי, והשירה היא בהתאם.

גם התזמון של האירוע בירושלים שונה ואסטרטגי: "בכל שנה אנחנו מקיימים את האירוע המרכזי שלנו במוצאי החג הראשון; לרוב, זה האירוע היחידי המתקיים בירושלים, כי בירושלים רוב האירועים מתקיימים בשאר ימי חול המועד".

בשכונת מאליבו שבנוף הגליל, פועל השליח הרב אברימי הורוביץ. הוא מתאר תהליך שונה במקצת: "שבועות קודם אנחנו מתאמים עם העירייה לעשות את שמחת בית השואבה בפארק מסוים, שאמנם לא שייך לאירועים כאלה, אבל העירייה מתגייסת לעזור לנו כדי שנעשה בו את שמחת בית השואבה כמו שצריך. אנחנו גם מפרסמים לציבור על מיקום האירוע ומועדו, וסוגרים עם אומן לילדים וזמרים".

כשהטבע מתערב

האתגרים לא מסתכמים רק בביורוקרטיה ובמימון. הטבע לפעמים מחליט להתערב ברגע האחרון.

פתחנו בסיפור הרוחות העזות בחוף ימה של נתניה, אולם גם במאליבו שבנוף הגליל יש אתגרי מזג אוויר. הרב הורוביץ זוכר שנה שהחלה כחורפית במיוחד: "לפני כמה שנים, הייתה שנה יחסית חורפית. באמצע החג היו רוחות חזקות והרבה סוכות עפו. בערב בו היינו צריכים לעשות את שמחת בית השואבה, היו ענני גשם כבדים, והיה נראה שבכל רגע עומד לרדת גשם".

מה עושים במקרה כזה?

"זה לא פשוט. לפניך עומדת החלטה קשה – האם לבטל את האירוע, או להזיז אותו למקום קטן יותר, כמו בית הכנסת ולקיים אותו בכל מחיר. כתבנו לרבי וקיבלנו תשובה חיובית, הבנו שהכל יסתדר".

מה שקרה אחר כך היה נס של ממש: "אכן בשעות שלפני האירוע ירד גשם זלעפות, אבל לאורך האירוע עצמו, לא ירדה אפילו טיפת גשם אחת. לשמחת בית השואבה הצטרפו תושבים רבים".

אם כי, הסיפור לא הסתיים בזה. הרב הורוביץ ממשיך לאתגר נוסף שחוו בשנה אחרת: "באחת השנים, ממש שעות לפני האירוע, בזמן שהנגנים ומפעילי מכונות המזון כבר הגיעו, נפל לנו החשמל. כשאין חשמל – אין מוזיקה, אין תאורה, אין הגברה. בעצם אין כלום! בזכות שני עובדי חברת חשמל שהתמסרו לעניין כמו היה עניין אישי שלהם, וטיפלו בבעיה במסירות אישית, החשמל חזר והשמחה התקיימה כמתוכנן".

צילום: יניב יצחק

אתגרים על כל צעד ושעל

האתגרים לא מסתכמים רק במזג האוויר. במקרים מסוימים, ההתנגדות מגיעה מגורמים לא צפויים, ובכל פעם זה מצב שעוצר את הנשימה, מכניס למתח רב עד לפתרון הבעיה. 

ר' אלעזר פרץ זוכר מקרה מורכב שאירע לו: "בשנה שעברה, בגלל המלחמה ואיומי הטילים, הייתה לנו הגבלת קהל של עד 2,500 איש שהורשו להיכנס למתחם האירוע. בתקופת בקורונה גם הייתה מגבלת קהל, אבל צלחנו את זה", הוא מחייך ולא מסביר כיצד…

והיה גם מקרה קיצוני יותר: "היה מקרה שבו המשטרה לא אישרה לנו מכמה סיבות את אחד האירועים בחג סוכות שתכננו באמפי תיאטרון עם ליפא שמעלצער ואלייצור. במקרה הזה החלטנו ללכת באופן של 'לכתחילה אריבער'. פרסמנו מודעות, ובעזרת ח"כ הרב מאיר פורוש והצוות שלו, מפקד המשטרה קיבל הנחייה לעשות הכול כדי לסייע לאירוע לצאת לפעול – והאירוע אכן התקיים והיה מוצלח ויפה".

גם בירושלים יש התמודדויות, אבל מסוג אחר לגמרי, כפי שמספר הרב נועם רוט: "לפני מספר שנים יצאה הוראה גורפת של כלל הרבנים נגד קיום אירועי שמחת בית השואבה ברחובה של עיר, בגלל בעיות צניעות שהתעוררו. על אף שאין אצלנו בעיה כזו, אבל ההוראה הייתה כללית. אמנם אנחנו כחסידי חב"ד, כפופים להוראה של הרבי לעשות שמחת בית השואבה דווקא ברחובה של עיר עד "שהרחוב עצמו ירקוד". כיוון שכך, העירייה 'ישרה קו' עם העניין, ובעקבות כך היא הפסיקה לתקצב את שמחת בית השואבה. מדובר היה במכה כלכלית לא פשוטה. בעקבות כך, היה לנו קשה להשיג תקציב לאירוע ונאלצנו להפסיקו. ב"ה, בשנים האחרונות הצלחנו להשיג תקציבים חדשים, ולהחזיר עטרה ליושנה".

צילום: יניב יצחק

ואיך אתם מתמודדים עם הוראת הרבנים?

"הרבי אומר שצריך לעשות את שמחת בית השואבה ברחובה של עיר, יחד עם זאת, האירוע צריך להיות לפי כל כללי ההלכה, וזה בהחלט אחד האתגרים המרכזים. לכן, חוץ מהעובדה שאנחנו מודיעים שהאירוע הינו בהפרדה, אנחנו עושים מחיצות, מביאים סדרנים שישמרו על הגבולות, ואף מכריזים ברמקול שיש לשמור על הצניעות, כמובן בדרכי נועם".

במאליבו שבנוף הגליל, האתגר היה שונה: "האתגר המרכזי היה בשנים הראשונות בהן ארגנו את שמחת בית השואבה; אז עוד לא היה לנו מקום קבוע, ובכל שנה היינו צריכים לחפש אחר מקום לעשות בו את שמחת בית השואבה. אבל בעזרת העירייה מצאנו את הפארק הנוכחי, והעירייה לא רק מאפשרת לנו לקיים בו את האירוע, אלא עושה הכול כדי להכין אותו לקראת האירוע. ב"ה, אפשר לומר שרוב מכריע של האתגרים, הם מאחורינו".

הפתעות טובות ומרגשות

מסתבר שלא כל הדברים הלא–צפויים, הם אתגרים. לפעמים ההפתעות הן חיוביות. "אחרי כל המאמץ הכלכלי, הלוגיסטי והפוליטי, מגיעים הרגעים שעושים את זה שווה", מסכימים כל המרואיינים. 

הרב רוט מירושלים מספר: "הדברים הלא צפויים שקרו לנו תמיד, היו דברים טובים – ואני מדבר על כמות הקהל שהגיע להשתתף. בכל פעם שחשבנו שתהיה כמות מסוימת של קהל, הגיעה כמות כפולה של אנשים, ומדובר באלפים רבים. כיוון שהשטח הוא שטח פתוח, הקהל הרב שמגיע, נאלץ לעמוד מעט יותר רחוק, אבל הסאונד של המוזיקה מגיעה גם אליהם והשמחה גדולה".

הרב אלעזר פרץ נזכר גם הוא ברגע מרגש: "באחת השנים ניגשה אלי אישה אחרי האירוע, ושיתפה אותי כי בתקופה האחרונה היא הייתה בדיכאון נפשי עמוק, והשמחה הגדולה שהייתה בערב הזה, הוציאה אותה מזה".

קולו של ר' אלעזר פרץ מתרגש: "יש אנשים בעלי כיסאות גלגלים שמגיעים לאירוע הזה ומבקשים שנושיב אותם בשורה הראשונה. הם אומרים שהאירוע הזה מעניק להם שמחה לכל השנה. כשאתה שומע את המילים הללו, אתה מרגיש שכל המאמץ וההשקעה האדירה, הייתה שווה ולו בשביל זה".

במאליבו נוף הגליל, הרב הורוביץ חווה רגע דומה אך שונה: "בגלל המיקום של שמחת בית השואבה שלנו, יש הד קולי גבוה שמגיע גם למרחק. באחת השנים הראשונות, אמר לי מישהו שבין הקהל נמצאת אישה רוסיה שלא מפסיקה לבכות. ניגשתי אליה ושאלתי אותה לפשר בכיה. תשובתה הייתה מרגשת: היא השיבה לי שההתרגשות שלה נובעת מן העובדה, שהשכונה הזו כל כך מנותקת מכל הווי של יהדות – זה שכונה של רוסים שחלקם לא צמים אפילו ביום כיפור, ובנוסף ישנם גם ערבים שגרים בשכונה. והנה פתאום הערב היא שמעה שירים יהודים, ובאה לראות בעצמה מהיכן מקור המוזיקה"…

הרב הורוביץ מסביר את החשיבות של האירוע: "שמחת בית השואבה זה מסוג האירועים שמושך אליו גם אנשים שלא מגיעים לבית הכנסת במהלך השנה, אבל דווקא לשמחה הזאת הם באים ונמצאים במקום יהודי תוסס, שלא לדבר על מקרים בהם הם נשאבים למעגלי הריקודים"…

הסיפור לא נגמר שם: "כמובן שמאז הקשר בינינו התהדק, והיא הפכה לאחת הדמויות הקבועות בבית חב"ד. כשהיינו צריכים להחתים יהודים לטובת פרויקט המקווה שאנחנו בונים, היא זו שהלכה ועברה בית–בית והחתימה כמאה חמישים משפחות מתושבי השכונה לטובת פרויקט המקווה, ובזכות זה התחלנו להתקדם בפרויקט. כמובן שמאז שמחת בית השואבה, היא ומשפחתה התחזקו מאוד בשמירת מצוות, והפכו להיות חלק בלתי נפרד מהקהילה".

בירושלים כבר רואים את הפירות לטווח הארוך: "מרגש לראות אנשים שבאים ומספרים לנו שהם השתתפו בתור ילדים קטנים בשמחת בית השואבה שאנחנו מקיימים, וכעת הם כבר מגיעים עם ילדיהם – והם לא רוצים להתנתק מהמסורת הזו", אומר הרב רוט בסיפוק. "היום אנחנו כמעט לא צריכים לפרסם על שמחת בית השואבה שלנו, כי כולם יודעים שמוצאי יום טוב ראשון זה הלילה של חב"ד – וכולם הולכים לחב"ד"…

אחד הסיפורים המרגשים ביותר קרה בנתניה לפני פרוץ המלחמה. "כמה ימים לפני טבח שמחת תורה, עלה לבמה הרב יוסף יצחק טאוב, מרבני 'מטה משיח' בנתניה, ומספר לציבור בהרחבה על מלחמת יום כיפור שבה אמר הרבי כמה ימים לאחר פרוץ המלחמה, שאנחנו נמצאים בימים לא פשוטים בהם צדיקים קדושים וטהורים חיילי צה"ל מוסרים את נפשם על קידוש ה', ויש לנו שתי ברירות איך לעזור להם בימים אלו: אם נבכה או אם נשמח. אולם התורה הקדושה לימדה אותנו, שכאשר יהודי שמח פה למטה, שמחים אותו מלמעלה. הרבי מוסיף ואומר שהוא בוחר בשמחה כדי לעזור לחיילי צה"ל בהצלחתם, ומבקש מכלל החסידים לשיר ולשמוח איתו יחד להצלחת חיילנו הגיבורים בגבולות".

ההמשך מרגש לא פחות: "ימים אחדים לאחר מכן, כשפרצה המלחמה הנוראה, פרסמנו את הדברים והם היו כדברי נבואה של הרבי לכל דבר. בקו הזה המשכנו לאורך כל השנה של המלחמה".

צילום: מאיר אלפסי

חידושים טכנולוגיים

לא רק הרוח והמסר משתנים – גם הטכנולוגיה נרתמת לטובת הקדושה. "אנחנו ערים לכל החידושים הטכנולוגיים, הן מבחינת הויזי של חברות ויזואל לייב שמלוות אותנו. אנחנו מביאים את כל האפקטים הכי חדשניים שיכולים להיות", מסביר ר' אלעזר פרץ. "בשנה שעברה הבאנו שלושה אנשי די ג'יי מהמובילים כדי שהם יפתחו את שמחת בית השואבה".

"אני משלב בין המסורתי לבין החדשני. אנחנו מגוונים גם בזמרים, מביאים זמרים עם שירים שנוגעים בבני הנוער, כמו גם בדור הבוגר יותר – כדי לחבר את הקהל בצורה הכי אפקטיבית לשמחת בית השואבה".

גם בירושלים השמרנית, מתמחים בפירוטכניקה: "החידוש הגדול לאורך השנים היה זיקוקי דינור שהבאנו לאירועים האלה", אומר הרב רוט, ומכוון זכר לאבוקות של אש שהיו בשמחת בית השואבה במקדש. "וכדי לחדד את זה יותר, יש לנו גם להטוטן שעושה אבוקות של אש. בשנים האחרונות מנעו מאיתנו להביא זיקוקי דינור בעקבות הבעיות הביטחוניות – חששו מהפיצוצים – לכן בשנה שעברה הבאנו קונפטיי וזה הוסיף פן מאוד ססגוני ומרגש. אנחנו כל הזמן מנסים לחשוב על דרכים יצירתיות נוספות כדי להלהיב את הקהל ולהביא עוד פן שמח לאירוע".

אבל יש גם פסיכולוגיה מאחורי הבחירות: "הבנו שהילדים הם המנוע המרכזי להבאת ההורים", מגלה הרב הורוביץ. "לכן השקענו בדוכנים מזון מהיר שנמצא סביב מתחם האירוע, באופן כזה שילד ירגיש שזה הולך להיות ערב שמח שכדאי להיות בו. והילדים מושכים בעקבותיהם את ההורים".

אולם בתוך כל הבידור והאטרקציות, לא נשכחת המטרה האמיתית: "האירוע עצמו מלווה בקטעי וידאו של הרבי מלך המשיח לאורך האירוע, הזמרים עצמם משלבים את ניגוני חב"ד ושירת 'יחי' במהלך האירוע", מדגיש הרב פרץ. "כמו כן, אנחנו מחלקים למשתתפים דגלי משיח קטנים וגדולים שמנופפים אל על וכך אנחנו מוספים ליצירת אווירה גאולתית. אי אפשר שלא להרגיש בכך את השמחה הייחודית של חסידי חב"ד.

"בגלל שזה אירוע שנעשה על פי רצון והוראת הרבי, אנחנו מקפידים על המיקום בכיכר המרכזית של העיר", מוסיף ר' אלעזר פרץ ומגלה כי "הציעו לי מספר פעמים לעשות את האירוע באצטדיון העירוני, שם המקום רחב יותר ונוח הרבה יותר – אבל שללתי זאת בהסברה שהרבי מבקש שהשמחה בחג הסוכות תהיה דווקא ברחובה של עיר".

גם במאליבו החגיגה נעצרת באמצע לאמירת 12 הפסוקים והכרזת 'יחי', כמו גם אמירת דבר תורה של הרבי על החג. גם ראש העיר או סגניו נושאים נאומים בהם הם מביעים את הערכתם לחב"ד".

בירושלים עצמה משלבים בשמחת בית השואבה קטעי וידאו של הרבי ואמירת 12 הפסוקים. בכל הפרסומים מופיע הסבר כי האירוע נעשה על פי הוראתו של הרבי – לעשות את זה ברחובה של עיר. מובן שגם בחלק ההנחיה של האירוע, מו"ר אבי הרב נפתלי רוט שמוביל את השמחה הזאת מזה עשרות שנים, מעודד את השירה והמעגלים כשהוא מציין שהאירוע מתקיים בהוראתו של הרבי", אומר הרב רוט ומבקש להודות לנציג חב"ד בעירייה הרב יעקב הלפרין, המסייע רבות לקיום האירוע.

הצלחת האירועים ניכרת גם בהכרה הרשמית. ר' אלעזר פרץ מציין בגאווה: "לשמחתי, האירוע אצלנו מושך אלפים רבים מכל רחבי הארץ. גם הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר מכבד אותנו בנוכחותו ואף נושא דברים.

צילום: מאיר אלפסי

הנוסחה להצלחה

מה הסוד להצלחה? האם יש סוד להצלחת אירוע מעין זה?

שלושת השלוחים מסכמים את הלקחים שלמדו ברבות השנים:

"מאוד חשוב שלא לעשות את שמחת בית השואבה רק כדי לסמן 'וי' ולצאת ידי חובה, אלא להתרענן מחדש ולקבל כוחות מהרבי מלך המשיח כדי להביא את השמחה הזו לכל האזור שלנו", אומר ר' אלעזר פרץ. "חג הסוכות בכלל, ושמחת בית השואבה בפרט, היא 'תחנת דלק' שממנה אפשר להיטען בדלק של שמחה לכל ימות השנה".

הרב הורוביץ מוסיף עצה מעשית: "לא לחסוך כסף באירוע כזה; להשקיע כל מה שאפשר, וכשמשקיעים גם רואים תוצאות כאשר השמחה גדולה יותר".

והרב רוט מסכם בתבונה: "הטיפ הראשון הוא: להחליט לעשות! באחת השנים בהן החלטנו לא לעשות בגלל חוסר בתקציב, אמר לי מישהו: 'איך אתה מקבל החלטה כזו לבד? יכול להיות שזו אחריות שלך, אבל האירוע הוא לא שלך, אתה צריך אישור מהציבור לא לעשות דבר כזה; בהחלטתך אתה פוגע באחרים, לא בעצמך'… לכן, העניין הוא להחליט לעשות, ואחר כך בעז"ה רואים במוחש סייעתא דשמיא בכל צעד. בשנים האחרונות אני רואה את זה באופן יוצא מהכלל בעיקר בשיתוף פעולה עם המשטרה והעירייה וכל גורמי האכיפה, כאשר הכל זורם כמו שצריך וללא בעיות. מי שמארגן דברים כאלה, מבין עד כמה זו מתנת שמיים לא רגילה…

הטיפ השני של הרב רוט: "ללכת באופן של 'לכתחילה אריבער' בשילוב 'כלים דתיקון', כפי שהרבי תמיד אמר לשלוחים".

צילום: אנטולי חברונסקי

•   •    •

כשהאורות כבים בסוף הערב והמעגלים האחרונים מסתיימים, נשארים הזכרונות והחוויות. אבל עבור המארגנים, זה כבר הזמן להתחיל לחשוב על השנה הבאה. זה הרגע שבו מפיקים לקחים, עורכים רשימות ומתכננים לעתיד – כי ואת השמחה הזו, מישהו צריך לארגן.