בין חגורה שחורה לגרטל…

אביאל הלוי, קרוב אליך

כשהרב פישל ג'ייקובס מכפר חב"ד קומץ כיום את אגרופו, זה יהיה כנראה בעיצומו של שיעור הלכתי, שיחה לסטודנטים או במהלך תפילה. אבל לולא מחזה שראה בעודו פצוע ומעורפל בזירת האגרוף לפני כארבעים שנה – כנראה שהיה הופך לקראטיסט בעל שם עולמי ומאסטר באמנויות לחימה.

חזותו החסידית של הרב ג'ייקובס (60), מחברם של כעשרה ספרי הלכה וגם ספרי ילדים פופולריים, לא מסגירה את פרקי חייו הסוערים, ואת העובדה כי הוא מחזיק בחגורה שחורה בקראטה, בדרגה הגבוהה של 'דאן 8'.

כשהיה בן עשר עברה משפחתו האמידה של ג'ייקובס מרובע ברוקלין בניו־יורק, לעיירה כפרית במדינת ורמונט, ארה"ב. "כמעט ולא ידעתי דבר על יהדות, כי משפחתנו היתה רחוקה מתורה ומצוות, אבל זה לא הפריע לילדים בבית־ הספר להתעלל בי ולהכות אותי על בסיס יומיומי רק בגלל שאני יהודי", הוא נזכר ברגעים הרחוקים שגרמו לו להתחיל באימוני הלחימה. "בורמונט כמעט ולא חיו אז יהודים, והסבל היה בלתי נסבל. יום אחד הגיע דוד שלי לביקור, וכשהוא שמע על ייסוריי, הוא הציע בפשטות: "למה שלא תלמד לתת מכות בחזרה?".

פישל נרשם כתלמיד הראשון של מורה קוריאנית לקראטה, שהתגוררה בשכנותו. "בזכות האימונים, עלה הביטחון העצמי שלי, ולמעשה לא הייתי צריך להכות אף תלמיד", הוא מחייך. "בכל חיי השתמשתי רק ארבע פעמים בידע שלי על מנת להיאבק שלא במסגרת תחרויות". תוך זמן קצר, הפתרון כנגד החברים האלימים הפך לתחביב מקצועי ולמרכז חייו של הנער.

הודות לעושר החומרי של משפחתו שהחזיקה חווה רחבת מימדים, בגיל שמונה־עשרה הוא החזיק כבר ברישיון טיס ואף בשנים־עשר סוסים משל עצמו. אחרי שובל של ניצחונות ומדליות, הוא החליט להציג את מועמדותו למשלחת האולימפית של ארה"ב. לאחר מבדקי מיון התקבל ג'ייקובס לתכנית אימונים הנמשכת שמונה שנים תמימות וכוללת משטר קפדני של אימונים. "האימונים הפכו ליותר ויותר קשים. מעבר לאימונים 'הרגילים' הייתי נכנס לזירה כשהעיניים שלי מכוסות, חטפתי מכות עם מקלות במבוק והייתי צריך לזהות ולהכניע את המכים על פי שמיעה בלבד. במבט לאחור אפשר להגיד שזה היה בשבילי ממש עניין דתי – בשנים האלו הייתי מתאמן חמש שעות בכל יום", הוא אומר.

כמו גמילה מסמים

בין אימונים לתחרויות, למד ג'ייקובס באוניברסיטת ורמונט, שם הכיר את הרב שמואל הכט, שליח הרבי מליובאוויטש. "במשך ארבע שנים התארחתי אצל משפחת הכט בסעודות בליל שבת, והרב הכט הקפיד לא 'להציק' לי בענייני תורה ומצוות, הוא רק רצה שאחווה שבת יהודית", מספר הרב ג'ייקובס. "במהלך מרתון תחרויות נפצעתי מאגרוף ששבר לי את האף. המאמנים סתמו לי אותו עם צמר גפן, ושכנעו אותי לעלות לתחרות הבאה. הייתי פצוע, מותש וחלש – אבל הם התעקשו".

"תוך כדי שאני מסוחרר ובמצב נפשי קשה – שאלתי את עצמי למה הם עושים לי את זה במצבי, והבנתי שהם פשוט מנצלים אותי. התחלתי לחשוב האם יש מישהו שלא מנצל אותי, ופתאום ראיתי לנגד עיני את הרב הכט – היחיד שידעתי באמונה שלמה שרק רצה להיטיב איתי ולעולם לא ניסה לשכנע אותי. המראה שלו נתן לי כח וניצחתי את הקרב. לאחר מכן הגעתי לרב הכט, שזמן קצר לאחר מכן נפטר ממחלה קשה – אבל הפעם עם נכונות גדולה להכיר את היהדות לעומק, וכך הגעתי לישיבה למתקרבים בניו־יורק. הרעיון האולימפי היה כבר מיותר מבחינתי. אחרי כמה חודשים הרגשתי שהישיבה בעיר הגדולה רועשת בשבילי. כתבתי לרבי מכתב עם השאלה האם לעבור לישיבה בכפר חב"ד, והוא תמך ברעיון".

הפרק הבא בחייו של הרב ג'ייקובס הפך לקשה ואינטנסיבי – אך הפעם לא באימונים פיזיים משברי צלעות, אלא בצלילה לתוך עולם בלתי מוכר של עברית וארמית, שעות לימוד ארוכות וים של מושגים חדשים. המשפיע שהבחין במצוקתו של הבחור החדש, הציע לו ללמוד פרקי תניא בעל־פה. "במשך ארבעה חודשים תמימים השקעתי בשינון פרק תניא מספר שעות ביום. הצלחתי בכך בזכות כח הרצון והמשמעת העצמית שהיו לי מתקופת הקראטה. אחרי הפרק הראשון המשכתי לפרק הבא – ובתוך שלוש שנים למדתי את התניא כולו".

כשאני שואל איך התמודד עם חסרונם של אימוני הקראטה, התחרויות והתהילה, הוא משיב בחיוך: "ממש כמו גמילה מסמים. זה היה קשה, אבל הכרחי, וככל שעבר הזמן – הדברים נשארו מאחורי". בגיל עשרים ושש, במהלך 'יחידות' שערך אצל הרבי )שאת הקלטתה הוא שומע ומשמיע עד היום בגעגוע(, הורה לו הרבי ללמוד לימודי 'סמיכה'. "אנשים הכירו אותי כאיש של שרירים, ולא האמינו שאצליח. זה היה באמת קשה. נכשלתי מספר פעמים בבחינות, והשקעתי המון מאמץ עד שלבסוף הצלחתי. הייתי האמריקאי הראשון שבגיל כל־כך מבוגר התקרב ליהדות, נבחן ברבנות וגם הצליח", הוא מחייך. במהלך אותה יחידות בירך אותו הרבי כי חבריו לישיבה ימצאו עבורו שידוך, ותוך שבועות ספורים התקיימה הברכה. בשנים הבאות למד הרב ג'ייקובס בכולל, ובמקביל שימש כשליח חב"ד בקמפוס אוניברסיטת תל־אביב. אשתו ואם שבעת ילדיו, מרים, היא מחנכת ותיקה ומנהלת מגמת תנ"ך בתיכון 'בית רבקה' בכפר חב"ד.

שני מלכים והצגת בובות

לפני כעשרים שנה קיבל הרב ג'ייקובס בקשה להעביר שיעור בכלא 'נווה תרצה' הסמוך לרמלה. המפגש עם האסירים הותיר עליו חותם עמוק – וכך החליט להתגייס לשב"ס, והפך לרב בית־הכלא בו חיו כחמש מאות אסירים. לאחר שנשא בתפקיד התובעני מעל עשר שנים והחליט לפרוש ממנו, הוא קיבץ את רשמיו לספר שנקרא 'קפה מעבר לחומות'. "הדבר הכי מרכזי שלקחתי משם בתור רב – תמיד להיות חכם ולא צודק, לעשות מה שצריך לעשות, אך בחכמה ובעדינות. בתור אדם – לכבד כל אדם, ולתת לכל אחד את המקום שלו. גם כשאתה יודע שיושב מולך אדם שעשה מעשים חמורים מאוד – אתה לא יודע באמת מי מולך ומה עבר עליו".

"במהלך ערב השקה שקיימנו בארה"ב לספר, ניגשה אלי מישהי והציגה את עצמה כמפיקת סרטים. המפגש הזה הוביל ּ לכך שהספר עובּ ד לשני סרטים", מספר הרב ג'ייקובס. "סרט דוקומנטרי שנמצא כיום בשלבי עריכה סופיים, וסרט עלילתי שצילומיו יתחילו בקרוב".

במהלך שנות לימודו, חיבר הרב ג'ייקובס מספר ספרי הלכה למעשה, בעיקר בתחומי טהרת המשפחה והלכות שבת, שזכו להסכמות נלהבות מצד רבנים חשובים, וגם סדרת ספרי ילדים פופולריים בשם 'שני מלכים' – דילמות של עבודת המידות על פי החסידות וספר התניא. כיום הוא ממשיך בהפצת סדרת 'שני מלכים' שגם זכו להצגת בובות נודדת, ובמקביל הוא משמש כרב משיב בהלכות טהרת המשפחה במספר אתרי אינטרנט בעברית ובאנגלית, ומכין את המהדורות הבאות לספרי ההלכה. את לוחמת הקראטה שנותרה מאחוריו הוא מציג מפעם לפעם בשיחות שהוא מעביר לסטודנטים במסגרת תכנית 'חב"ד בקמפוס' באופן שלא משאיר אותם אדישים. על השולחן שבמרכז הבמה הריקה מונחים באופן תמוה מספר בלוקים חשופים וכשהרב גייקובס נכנס לאולם ההרצאות ונעמד ליד השולחן, הוא מניף את זרועו בשאגה ומנפץ את הבלוקים לרסיסים ואיתם גם את שרידי הסטיגמות.

"ככל שזה תלוי בי – אני פתוח לעוד רעיונות", הוא מחייך, "הכל תלוי לאיפה הקדוש ברוך הוא ייקח אותי.