חסיד מול קני הצלפים הרוסים • דיוקן

מנחם זיגלבוים, בית משיח

היה זה מראהו החיצוני של צ'רקסקי, בניגוד מוחלט לזה של עמיתיו, שהפך אותו למפורסם הודות לסרטון וידאו שצולם בחזית בחורף תשע"ה. הוא עמד שם גאה, מעוטר בזקן היהודי הארוך שלו, לוחם יהודי במדי קרב. "צ'רקסקי הוא אחד הסמלים של אוקראינה החדשה, הוא הקשר בין האומות שרואות באוקראינה את מולדתן", אומר העיתונאי האוקראיני דמיטרו רוזמריטסה. לדבריו, הזקן הלבן שלו הפך לסמל אחדות חזק ואירוני.

דמותו של ר' אשר צ'רקסקי, אכן יוצאת דופן בייחודיותה בצבא האוקראיני. עם מדי זית ירוקים וזקן לבן ארוך מתבדר, הוא תופס את תשומת הלב לכל מקום שהוא מגיע אליו. ר' אשר הוא כיום חלק מהקהילה החסידית בדנייפרופטרובסק.

מי אתה באמת, ר' אשר צ'רקסקי? מה מסתתר מאחורי הדמות החסידית שכל כך לא מסתנכרנת עם מדי הצבא האוקראיני? לשם כך, הרמתי טלפון לאוקראינה, ושוחחתי עם ר' אשר עצמו ועם רב העיר והשליח הרב שמואל קמינצקי, ושמעתי מהם סיפור על דמות מסקרנת ומרתקת.

מסכת חיים מרתקת

ר' אשר, בן 46, הוא דמות ציבורית מוכרת כיום בדנייפרופטרובסק, ולא רק במסגרת תפקידו כחבר מועצת העיר שנבחר ברוב של 100 אחוז מהקולות!

בגיל 30 החל ר' אשר להתעניין ביהדות. היה זה כאשר אביו חלה במחלה קשה בשנת תשנ"ט, והוא בן 52, והרופאים הרימו ידיים בייאוש. ר' אשר הבין כי רק הקב"ה יכול לעזור, והוא החל לפקוד את בית הכנסת בדנייפרופטרובסק. לצערו, חודש וחצי לאחר מכן, נפטר אביו בקיצור שנים.

ר' אשר המשיך להגיע לבית הכנסת, וגם הציץ מידי פעם בנעשה בין כתלי הישיבה בדנייפרופטרובסק. באותה תקופה ניהל עסקים מסועפים. הוא ייבא מכונות מגרמניה למפעלים שונים ברחבי אוקראינה, והעסקים שגשגו במשך תקופה. הוא גם תרם רבות למוסדות הקהילה היהודית בדנייפרופטרובסק בראשות רב העיר והשליח הרב שמואל קמינצקי. במשך תקופה תמרן בין העסק לבין לימוד תורה, שזה עתה טעם טעימות ראשונות ממתיקותה.

צעיר לימים היה כאשר התקדם אט אט בהכרת יהדותו. בגלל בעיות בניירות היוחסין שהיו ברשותו, עבר גיור לחומרא.

באותה תקופה למד באוניברסיטה לקבלת תואר, אך בגלל שיעורים שהיו בשבת והוא חויב להופיע בהם, הבין כי לא יוכל יותר לפסוח על שני הסעיפים וכי עליו לקבל החלטה. מבחינתו היה מדובר בהחלטה אמיצה וקשה, שכן זה עתה רק התקרב ליהדות. אשר, באומץ לב לא רגיל, החליט לחתוך את מסלול לימודיו באמצע, העיקר שלא יצטרך לחלל שבת.

בינתיים נשא אישה ובמשך השנים נולדו לו שלושה ילדים – שלושתם לומדים כיום במוסדות החינוך של חב"ד בדנייפרופטרובסק. "ילדיו לא לומדים בבית הספר הרגיל של חב"ד בעיר, אלא בתלמוד תורה וב'מכון חיה מושקא', היכן שלומדים ילדי אנ"ש", מספר ל"בית משיח" הרב שמואל קמינצקי.

בשלב מסוים החלו עסקיו לקרטע. לצד זאת, גם אמו שהתגוררה בחצי האי קרים חלתה והייתה זקוקה לו. הוא עזב אפוא את דנייפרופטרובסק ועבר להתגורר בקרים. עם כל הכאב ורגשות ההורים הטבעיים, הוא ורעייתו הותירו מאחור את שני ילדיהם, שכן במקום מגוריו החדש לא היו מוסדות חינוך על טהרת הקודש. רק את בנם הקטן לקחו איתם.

יותר משנה התגורר בקרים, לא בלי קשיים, אבל זו הייתה ברירת מחדל בעבורו. הוא קיווה לשקם את עסקיו ולחזור לשגשג כפי שהיה בימים עברו.

אלא שפלישת צבא רוסיה לחצי האי קרים, וכבישת המקום על ידי הבדלנים הפרו–רוסים, טרפו את הקלפים. קרים סופחה והפכה להיות חלק מ"אמא רוסיה". הוצע לו לקבל אזרחות רוסית, אך הוא כפטריוט אוקראיני, סירב לקבל את האזרחות החדשה. "הרגשתי שזו לא המדינה שלי, ואני לא יכול להישאר בה", הוא אומר בראיון טלפוני ל"בית משיח". הוא לא מספר, אך גם עבר רדיפות באותה תקופה בשל כך.

צ'רקסקי עזב את העיר הקטנה שבה חי, פאודוסיה שבחצי האי קרים, אחרי שהמקום סופח על–ידי רוסיה בחודש אדר תשע"ד. המעמד החדש של קרים, הוא אומר, סתר את המצפון שלו. בלית ברירה חזר לדנייפרופטרובסק, לב–לבה של הקהילה היהודית במזרח אוקראינה, שם הוא הצטרף לגדוד דנייפרו הנלחם נגד המורדים הפרו–רוסים באזור. הגדוד הוקם על–ידי האוליגרך האוקראיני איגור קולומיסקי, יהודי בעצמו.

צ'רקסקי התגייס למיליציה שתומכת במשטר הפרו–מערבי השולט כעת בקייב, ובכך הוא הפך ליהודי החרדי היחיד שהצטרף לצבא האוקראיני. פניו המזוקנים והממושקפים – שונים כל כך מאלה של האחרים – הפכו אותו לסמל לא שגרתי של הסכסוך. "הקדוש ברוך הוא נותן לנו את זכות הבחירה – להילחם מול רשע או להימלט", אומר אשר צ'רקסקי. "לאור המצב כאן צריך או לעזוב או להילחם. אני בחרתי ללחום. כל עוד יש לי אפשרות להגן על המדינה הזאת אני ממלא את חובתי האזרחית ואת חובותי כלפי משפחתי. אם השלמות הטריטוריאלית של המדינה שלי מופרת, אני חייב להגן עליה".

עברת קודם לכן הכשרה צבאית?

"בעבר שירתתי בצבא הסובייטי ועכשיו, לפני שהגעתי לגדוד, עברתי קורס הכנה כמו כולם. רבים מחבריי שמסרו את נפשם, לא החזיקו מעולם נשק בידיים. הקרבות מאוד קשים ומסוכנים. היו זמנים שבכמה ימים פינינו 47 פצועים מאיזור הלחימה. עדיין, השבח לה', לא הרגתי איש".

איך אפשר לשלב חיים חסידיים בתוך שירות צבאי במקום כזה?

צ'רקסקי, בשלבי התקרבות מתקדמים, שומר שבת וכשרות למהדרין, מודה שהשמירה על המנהגים החרדיים ועל צריכת אוכל כשר בלבד בחזית – עולה לו בקשיים גדולים. "ברור שאף אחד לא מבשל במיוחד עבורי, אז אני פותח קופסת שימורים ושופך מים רותחים על כוסמת, או שאני אוכל סרדינים מתוך קופסה", הוא אומר ומוסיף לציין כי מעולם לא נתקל באנטישמיות מצד חבריו לנשק באוקראינה, שהיא מדינה נוצרית ברובה ושלאורך ההיסטוריה יהודים נטבחו בה והתמודדו עם אנטישמיות קיצוניות.

בשלב מסוים, בעיצומה של המלחמה, הגיעו הימים הנוראים. את ראש השנה ויום הכיפורים עשה עמוק בתוך השוחות, לא הרחק מהחזית, שם התפלל כל הזמן, בין השאר ביקש מהקב"ה שיציל אותו מכל פגע רע, שכן הרוסים טיווחו היטב את החיילים האוקראינים, שלא היו שווי כוחות.

מאז שחוייל, הפך לאטרקציה. מעל הציצית לבש ר' אשר מדים ואפוד. בשלב מסוים הגיע עיתונאי מהעיתון רב–התפוצה "לוס אנג'לס טיימס", וכתב ספר ברוסית על החיים שלו ושל חיילים אחרים בצבא האוקראיני.

יש מי שרואים בצ'רקסקי סמל לאוקראינה החדשה, שדרכיה ודרכי מוסקבה, שהיו קשורות קשר הדוק לאורך ההיסטוריה, נפרדו. אוקראינה החדשה משתוקקת לחיבוק של המערב. "רוסיה תקפה את אוקראינה. זו מלחמה כוללת", אומר צ'רקסקי על המלחמה, שנמשכת כבר 20 חודשים וגבתה את חייהם של יותר מ–9,000 בני אדם.

האם חבריך בקהילה או בני משפחה, לא ניסו לשכנע אותך לעזוב את הצבא?

"היו כל הזמן ניסיונות לשכנע אותי לעזוב את הצבא, גם מצד המכרים בקרים וגם מצד המשפחה ברוסיה", מספר צ'רקסקי. "מטלפנים חברים ואומרים לי 'מה אתה עושה, יש לך ילדים', אבל התורה מחייבת אותנו 'הקם להרגך, השכם להורגו'. כלומר, כשיש איום על חיינו, עלינו לתקוף ראשונים. זו חובתי להילחם למען העתיד של אוקראינה, שתיכנס לאיחוד האירופי ותבנה חברה חדשה".

במהלך שירותך, פגשת בלוחמים חרדים אחרים?

"חרדים לא, אבל יהודים פגשתי הרבה מאוד. היה אפילו מקרה שאני בישרתי לאחד הלוחמים שהוא יהודי. הוא כמו התנצל ואמר לי, 'אני לא יהודי, רק אמא שלי יהודייה'. הסברתי לו מה משמעות הדבר. אבל בגדול אין לנו שאלה של לאום. כולנו אזרחי אוקראינה. יש לנו גם מוסלמים בגדוד, ואין שום מתיחות בינינו. דרך אגב, הזקן שלי ארוך יותר משלהם"…

נבחר ב–100% קולות

כיום, אף שעימותים ספורדיים עדיין מתנהלים בחזית, שורה של הסכמי אש הפחיתה משמעותית את הלחימה במזרח אוקראינה. צ'רקסקי, בינתיים, פשט את מדי הקרב למען הפוליטיקה וזכה במושב במועצת העיר דנייפרופטרובסק בבחירות המקומיות שנערכו בנובמבר. הוא ניצח אנשי עסקים ופוליטיקאים חזקים.

צ'רקסקי הוא יותר מהכול – חבר מיליציה. לצד זאת, הוא מדגיש: "אם ארגיש שהשירות הצבאי שלי מונע ממני להיות חבר במועצת העיר, אעדיף להיות חבר מועצה, כי אני חושב שאני יכול להשפיע יותר מהתפקיד הזה"

ר' אשר הוא לא רק דמות ציורית ייחודית, אלא ניחן גם בכריזמה אישית ובכושר דיבור לא–רגיל. תכונות אלו סייעו לו להיבחר ברמה של 100 אחוז מהמצביעים לחבר מועצת העיר, הצד השני לא קיבל אפילו אחוז אחד מהקולות… "הסיפור שלו מפורסם בכל מקום. הוא לא רק יהודי גאה, אלא גם המראה שלו מיוחד והוא גם מדבר בצורה מעוררת התפעלות", מספר הרב קמינצקי על ההצלחה המסחררת שלו בבחירות העירוניות, "כישוריו אלה לצד מלחמתו ברוסים יצרו תדמית טובה שהיהודים הם פטריוטים, ומוכנים להילחם ולסכן את החיים שלהם. הוא עשה קידוש ה' מאין כמוהו.

"במסגרת תפקידו החדש כחבר מועצת העיר, ובשל הפופולאריות הגבוהה שלו, הוא גם מסייע לקהילה בחיבור עם אישים נכבדים. הוא הביא לביקורים בקהילה ול'מנורה' (מרכז הקהילה) פוליטיקאים ומפקדי צבא שהכירו יותר מקרוב את הקהילה היהודית, מה שסייע לנו מאד.

"ראש העיר מחזיק ממנו רבות בגלל המסירות שלו בשעת אמת. אני יכול לספר לך שרק לאחרונה קיבלנו כאן שטח מראש העיר עבור בניית מאה דירות למשפחות אנ"ש במטרה שלילדים תהיה סביבת מגורים חב"דית חמה. וכשראש העיר נתן לי את השטח, הוא ביקש שנקצה דירת מגורים עבור ר' אשר, עד כדי כך הוא פופולארי ומקובל כאן", מעיד הרב קמינצקי.

איך ההשפעה שלו בקהילה ובסביבתה?

הרב קמינצקי לא מהסס: "יש לו השפעה גדולה וחזקה. הוא מהווה דמות משפיעה בהחלט. סיפור נשמתי כמו שלו, יכול להיות רק בעיר של הרבי".