הפגז התפוצץ סמוך לרכב שלנו, ניצלנו בנס • ראיון מרתק

אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

המים הגועשים של הנהר הדניפרו הציפו את רחובות חרסון, והפכו את העיר המופגזת לאגם מלאכותי של סכנה וייאוש. הרוסים, במהלך אסטרטגי אכזרי, פוצצו את סכר נובה קחובקה, וגזר דינם של אלפי אזרחים נחרץ. אך בתוך הכאוס, במקום שבו נדמה היה כי כל תקווה אבדה, נע רכב מיוחד, ג'יפ אמפיבי המסוגל לנוע ביבשה וגם לשוט במים. על סיפונו, שליח הרבי מלך המשיח והרב הראשי לאוקראינה, הרב משה אסמן, חדור מטרה אחת: להציל נפשות.

לצדו ברכב היו שניים נוספים: נהג ומלווה מקומי, חייל שהכיר את הטופוגרפיה המוצפת של העיר וידע לאן לנווט בסבך שהיה פעם כיכר ורחובות שוקקים. הם שטו בין בניינים שקועים למחצה, מחפשים אחר ניצולים שנותרו לכודים בבתיהם. המראה היה סוריאליסטי, עדות אילמת לאכזריות המלחמה. אך האויב לא הסתפק בהצפת העיר. מעברו השני של הנהר, הם צפו וחיכו.

לפתע, שריקה חדה חתכה את האוויר, ואחריה פיצוץ אדיר. פגז רוסי נחת והתפוצץ במים, מטרים ספורים בלבד מהג'יפ. עמוד מים אדיר, בגובה בניין, התנשא אל השמיים. "הרוסים פשוט ראו אותנו מעבר לנהר, וירו עלינו ישירות. רק בגלל שזה היה במים – ניצלנו", משחזר הרב אסמן את רגעי האימה. "אם היינו על היבשה, לא הייתי מדבר איתך כעת…". 

על החוף הסמוך, קבוצת צלמים של ה"ניו יורק טיימס" לכדה את הרגע הדרמטי בעדשותיה. תיעוד הווידאו של עמוד המים, הפכו ויראליים וזכו למיליוני צפיות ברחבי העולם, עדות מצמררת לנס הגלוי ולקידוש השם העצום, כאשר כל העולם ראה כיצד יהודים מסכנים את נפשם כדי להציל אנשים אחרים.

הם לא הספיקו לחלץ את האנשים שלהם קיוו לעזור. כשהגיעו לחוף מבטחים, הרב אסמן נעמד כדי להסביר באנגלית למצלמות מה התרחש, אך אז נשמעה שריקה נוספת. "עוד הפצצה, ונפלתי. הטלפון נשבר", הוא מספר. כשהאבק שקע, הם רצו שפופים למחסה, עד שאיתרו טנדר ריק ממושבים. הם קפצו פנימה, שכבו על הרצפה המתכתית הקרה, והרכב דהר משם במהירות למקום גבוה ובטוח יותר.

ההתרחשות הדרמטית הזו בחרסון היא תמונת מיקרוקוסמוס למציאות הבלתי נתפסת באוקראינה, מלחמה שנמשכת כבר למעלה משנתיים ללא סוף נראה באופק. בעוד בארץ הקודש, המלחמה עם איראן שכל–כך חששו מפניה, החלה והסתיימה בתוך 12 יום – הרי שהמערכה באוקראינה היא מלחמת התשה ארוכה ועקובה מדם.

"מהיום הראשון של המלחמה, לא עזבתי את אוקראינה", מצהיר הרב אסמן. "אנחנו מצילים חיים של אנשים. עוסקים בהצלת נפשות, דבר שלא היינו צריכים לעסוק בו לפני כן".

שליחות תחת אש

איך אתם מצליחים לקיים מניינים, שיעורים ופעילות בתנאים כאלה?

"לא קל", הוא מודה. "החיים בקייב ובערים אחרות באוקראינה הפכו לסיוט מתמשך. בקייב. כמעט כל לילה יש הפצצות. המצב רק הולך ומחמיר", מספר הרב. שגרת המלחמה מורכבת מסוגים שונים של טילים ורקטות, והאזרחים הפכו בעל כורחם למומחים המסוגלים לזהות את סוג הטיל… "השבוע היה שיא של 500 טילים, חלקם בליסטיים או טילי שיוט. לפעמים שומעים אותם מתפוצצים בחלקים אחרים של העיר, לפעמים רואים אותם בעיניים, חולפים מעלינו או אפילו מתפוצצים בקרבת מקום".

מערכות ההגנה האווירית מנסות ליירט את האיומים, אך ההצלחה חלקית בלבד. "לפעמים הם מצליחים ליירט, אבל אין הצלחה ניסית כמו בארץ", אומר הרב אסמן, בהבנה שאי–אפשר להשוות שום מקום בעולם ל"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה". פריבילגיה של בנים לקב"ה…

"נגד טילים בליסטיים יש לאוקראינה את מערכת הפטריוט האמריקאית, אבל נגד הכטב"מים משתמשים במקלעים", הוא מסביר. המראה של טנדרים עם חיילים המפעילים מקלעים הפך לחלק מנוף העיר. "כל יום שומעים יציאות. זאת המוזיקה שלנו", אומר הרב אסמן באירוניה מרה. הלילות מופרעים ללא הרף, מה שמוביל לעייפות ותשישות כרונית בקרב התושבים, שאינם יכולים לתפקד בעבודתם.

עבור רוב האוכלוסייה, אין מקלטים תקניים בבתים. המפלט היחיד הוא תחנות הרכבת התחתית, הסאבווי. מתוך הבנת הצורך הקריטי, הקהילה היהודית בהנהגתו של הרב אסמן נרתמה למשימה. "בנינו שני מקלטים גדולים לפי כל התקנים", הוא מספר בגאווה.

אחד מהם נבנה בבית הכנסת הגדול, מבנה היסטורי בן 145 שנים. "יש למטה קירות בעובי של מטר. החלטנו להפוך את קומת המרתף למקלט. זה גם מתחת לאדמה וגם הקירות והתקרה מאוד עבים. מסתבר, שפעם היו בונים יותר יסודי…".

מקלטים נוספים הוקמו בעיירת הפליטים אטוונקה ובבית הספר "שמחה", זאת בהתאם לחוק האוקראיני החדש שאוסר על פתיחת מוסד חינוכי ללא מקלט תקני.

ומה קורה כשאזעקה נשמעת באמצע התפילה או שיעור?

"כשאנחנו מתפללים בבית הכנסת, אם זו הפצצה גדולה, משהו מסוכן, אנחנו יורדים לקומת המרתף. בבית הספר, בכל יום, כמעט ללא יוצא מן הכלל, נשמעת אזעקה. הילדים מורגלים בנוהל: הם יורדים למקלט וממשיכים שם את לימודיהם". 

הרב אסמן, שמבין את כובד אחריותו כמנהיג ציבור, מקפיד לשמש דוגמה אישית. "בתחילת המלחמה אמרתי בכלי התקשורת שחייבים ללכת למקלטים בכל פעם. יש אנשים שכבר התרגלו ולא תמיד הולכים, אבל אני הולך, גם בגלל הדוגמה".

המציאות הזו יצרה דור של ילדים שמכיר את רעשי המלחמה מקרוב. "כל ילד קטן כבר מזהה איזה טיל מתקרב, הם יודעים את כל הפרטים. יש רקטות בליסטיות שיורים ממטוסי מיג, וזה לוקח 3 דקות להגיע. אי אפשר להתכונן". כאשר משוגר טיל כזה, שיכול להגיע לכל מקום במדינה תוך דקות – נשמעת אזעקה בכל רחבי אוקראינה.

"רקטות קבליסטיות" נגד טילים בליסטיים

איך המשפחות שלכם מתמודדות? איך אתם מסבירים לילדים מה קורה?

"בתוך המציאות הקשה, הילדים עצמם צומחים מבחינה רוחנית", אומר הרב ומספר סיפור לדוגמא על בנו הקטן. "בתחילת המלחמה, בני הקטן אמר: 'הם יורים בנו טילים בליסטיים, ואנחנו נירה בהם רקטות קבליסטיות'. כששאלתי אותו למה הוא מתכוון, הילד פירט: 'תורה, משנה, גמרא, תניא, צדקה ומעשים טובים'".

הרעיון התמים והעמוק הזה, שנולד מפיו של ילד, הפך לאבן יסוד בהסברה של הרב אסמן. "לקחתי את הרעיון הזה ואני מדבר עליו בטלוויזיה ובכל מקום", הוא אומר. המסר מהדהד: מול הכוחניות הברוטלית של האויב הרוסי, ישנו כוח רוחני גדול לאין שיעור, והוא הנשק האמיתי של העם היהודי.

הדאגה לילדים ולמשפחות נמצאת בראש סדר העדיפויות. "זה קשה. אנחנו משתדלים, מפעילים גם פסיכולוגים, מוסיפים באהבה, מארגנים כל מיני פעילויות וחוגים". אחת הדרכים להקל על הילדים היא להוציא אותם מהערים המופגזות לעיירה אנטבקה, שהוקמה על ידי הרב אסמן עוד בשנת תשע"ד, כדי לשכן פליטים יהודים מהמלחמה בחבל דונבאס. "אנחנו עושים שם שבתונים וקעמפים. לוקחים את הילדים מהעיר. שם יותר בטוח, כי האויב יורה בכוונה לתוך ריכוזי אוכלוסייה בערים. בעיירה קטנה, זה יותר בטוח".

הישיבה שמגינה על הצבא

איך השליחות משתנה בתנאי מלחמה? מה נדרש מכם שלא נדרש בזמן שלום?

הרב אסמן משיב מיד ללא היסוס: "הצלת נפשות. במובן הכי פשוט של המילה". 

באוקראינה קיים כיום גיוס חובה נרחב עד גיל 60, ולעיתים קרובות אזרחים מגויסים ישירות מהרחוב. הקרבות עזים והאבדות כבדות, וחלק גדול מהמגוייסים נופלים בשדה הקרב. לא יודעים מספרים מדוייקים, אבל מדובר על מאות אלפי הרוגים בצד הרוסי, ועשרות אלפי הרוגים בצד האוקראיני.

המחיר של המלחמה אף הכה ברב אסמן באופן הכואב ביותר. בנו המאומץ, מתתיהו, נשלח לאחר טירונות קצרה לחזית המסוכנת ביותר באזור דונייצק. "בדיוק לפני שנה, בי"א בתמוז, הייתה התקפה חזקה של הרוסים", מספר הרב אסמן בקול רועד, "מתתיהו נהרג מפגיעת פצמ"ר". במשך חודש ימים גופתו נותרה בשטח הלחימה, ורק במאמצים מרובים הובאה לבסוף לקבורה יהודית מלאה בטקס צבאי בקייב.

בתוך המציאות המסוכנת הזו, הצליח הרב אסמן להגיע להסכם חסר תקדים עם ראשי הצבא. עוזרו של הרב אסמן, הרב דוד מילמאן, שהתגייס ומונה על ידי הרמטכ"ל לרב הראשי של צבא אוקראינה, הוסמך לגייס אזרחים ליחידה הרוחנית של הצבא. 

בעקבות ההסדר, עשרות מבני הקהילה משתתפים בפעילות הרוחנית הייחודית למען החיילים, ונחשבים באופן רשמי כמשרתים בצבא. הסטטוס הזה מגן עליהם, ופשוט מציל את חייהם. יהודים שקודם לכן היו רחוקים מתורה ומצוות, מבינים כעת שדווקא הפעילות הרוחנית למען החיילים היא זו שמצילה את חייהם.

במה עולמית להפצת אור הגאולה

המלחמה הפכה את הרב אסמן לדמות בינלאומית מוכרת. הוא מודע היטב לבמה שקיבל, ורואה בה כלי להפצת בשורת הגאולה של הרבי מלך המשיח. "נהייתי מפורסם, ואנשים באוקראינה וגם בכל העולם מסתכלים בפוסטים שאני מעלה. לפעמים עשרות מיליונים רואים". הוא החליט לנצל את החשיפה הזו עד תום. "הבנתי שזה חלק מהשליחות, ועליי להביא את הבשורה של הרבי, דבר ה', לכל העולם. אני מדבר על שבע מצוות בני נח, וגם על ארץ ישראל".

הוא רואה זאת כשליחות וחובה מקודשת. "לפעמים מיליונים צופים בדברים, כך שמילה אחת של תורה, הופכת למיליון מילים של תורה". 

הוא משקיע בכך רבות, מכין את מסריו באופן מקצועי, ומביא לקידוש ה' עצום. הוא מעניק תקווה לאנשים רבים שאיבדו את קרוביהם ונמצאים במצב נפשי קשה.

ניסים על הגשר הממולכד

איזה חיזוק קיבלתם מהרבי שעוזר לכם להתמודד?

"בתחילת המלחמה, כשהיינו נצורים באנטבקה תחת הפצצות בלתי פוסקות, כתבתי לרבי באמצעות ה"אגרות קודש" ושאלתי 'עד מתי?'. התשובה שקיבלתי עסקה על חג הפסח. חשבתי שהמלחמה תיגמר בפסח, ואמרתי לאנשים שבפסח יקרה משהו", הוא נזכר. ואכן, הנס התרחש. "התברר בדיעבד, שהרוסים ברחו מאזור קייב בדיוק בפסח. ביום אחד, בחג הפסח, הם פשוט נסוגו, אחרי שהיו במרחק קילומטרים ספורים מהבתים שלנו".

לאורך כל המלחמה, אני מקבל עידודים וחיזוקים מהרבי, ממש על בסיס יומי. בלי הכוח של הרבי, לא היינו מסוגלים לעבור את השנתיים האלה.

האם היו מצבים שבהם שינוי תוכניות של רגע אחרון, או החלטה של שנייה, הצילו אתכם או את בני הקהילה?

"בהחלט", מהנהן הרב אסמן ונזכר באחד הסיפורים המצמררים מימי המלחמה הראשונים, אז האנדרלמוסיה הייתה בשיאה. "במלחמה הזאת אנחנו רואים שרשרת של ניסים והשגחה פרטית. אספר לך סיפור שהיה עם בני, יוסי, שליווה את אחת השיירות הראשונות שיצאו מהעיר הבוערת".

"היציאה הייתה דרמטית, ממש כמו יציאת מצרים בזעיר אנפין", מספר הרב אסמן. "בהתראה של עשר דקות, קבוצה של כ–250 איש התארגנה לברוח. הם הספיקו לארוז מזוודה אחת למשפחה, בגד אחד לכל ילד, תפילין ומגילת אסתר. זהו".

האתגר הראשון והמסוכן ביותר היה היציאה מהעיר עצמה. "באותה נקודת זמן, הצבא האוקראיני כבר פוצץ את כל הגשרים מסביב לקייב, כדי למנוע מהכוחות הרוסיים להגיע לבירה. נותר רק גשר אחד אחרון, שגם הוא היה ממולכד. הצבא הצמיד תחתיו פצצה רבת–עוצמה, שניתן היה להפעיל בשלט רחוק ברגע שהרוסים ינסו לעבור. תחושת המתח והאימה שאחזה בכולם כשעלו על הגשר הזה הייתה בלתי נתפסת".

ואז, בדיוק ברגע המתוח ביותר, התרחש נס עצום.

"בשיירה היו 22 רכבים, ובני יוסי היה ברכב האחרון, שסגר את השיירה. במשך כל הדרך, נצמדה אליהם מאחור מכונית פרטית שניסתה שוב ושוב להידחף ולהיכנס אל בין רכבי השיירה. יוסי, בתחושת אחריות כבדה, לא ידע מי הם יושבי הרכב, ומכיוון שלא היו חלק מהקבוצה, הוא חסם אותם עם הרכב שלו ומנע מהם להיכנס".

"בדיוק כשהשיירה סיימה לחצות את הגשר", ממשיך הרב אסמן לתאר את הדרמה, "בני ראה במראות כיצד כוח משטרה מיוחד מסתער על הרכב שמאחוריו עם נשקים שלופים. השוטרים שלפו מתוכו את יושבי הרכב, השכיבו אותם על הרצפה והוציאו מתא המטען כמות גדולה של נשק וכלי לחימה. התברר שאלו היו חבלנים רוסיים מוסווים, שניסו לנצל את השיירה היהודית כדי לעבור את המחסומים ולהגיע לגשר. פתאום היכתה בהם ההבנה המצמררת של הסכנה האיומה ממנה ניצלו. החלטה של רגע אחד, מנעה פיגוע שהיה יכול להסתיים באסון נורא".

אך שרשרת הניסים לא תמה. "בהמשך הדרך הם קיבלו הודעה דחופה שעליהם לעבור כפר מסוים עד שעה נקובה. ליד אותו כפר היה מאגר דלק אסטרטגי, והמודיעין האוקראיני ידע שהרוסים מתכננים להפציץ אותו בדיוק באותה שעה".

השיירה הגבירה את מהירותה. "הם הספיקו לעבור את הכפר", משחזר הרב, "ממש חצי דקה לפני ההפצצה. הם עוד הספיקו לשמוע את ה'בום' האדיר של הפיצוץ מאחוריהם, אבל בחסדי שמיים, הם כבר היו מחוץ לטווח הסכנה".

האם יש רגעים שבהם שקלתם לעזוב?

"אמרתי מהרגע הראשון שאני לא עוזב", הוא מצהיר. "אני מודה לקב"ה ששם אותי במקום הנכון ובזמן הנכון, כדי לעזור להמון יהודים, וגם להרבה לא–יהודים". 

לראות את הגאולה מתוך החורבן

איך אתם מקשרים בין הגלות הנוכחית לבין הציפייה לגאולה?

"אני רואה פעמי גאולה", הוא עונה בנחרצות, "ואומר את זה גם בטלוויזיה. תסתכלו, כתוב שלפני משיח עמים יתגרו זה עם זה". הוא מזהה באופן ברור את ציר הרשע העולמי. "מצפון תפתח הרעה – זו רוסיה", הוא קובע, למרות שנולד שם. "בהתחלה אנשים לא הבינו, אבל הסברתי, והיום מבינים יותר. רוסיה, איראן, סין וצפון קוריאה, זהו ציר הרשע. רוסיה תומכת באיראן, מכרה לה נשק וטכנולוגיה גרעינית".

הוא אף מספר כי הזהיר את ראש הממשלה נתניהו בפגישותיהם: "אמרתי לו שהכטב"מים האיראניים עושים עלינו אימונים באוקראינה, ואחר כך ישלחו אותם לארץ". ואכן, אויביה הנוכחיים של אוקראינה הם אויביה של ארץ ישראל.

המאבק הנוכחי, לשיטתו, הוא תהליך של שבירת ציר הרשע הזה. הוא רואה ברוסיה של היום ניסיון להחיות את ברית המועצות ואת רוחו של סטלין. שיחתנו מתקיימת בסמיכות לחג הגאולה י"ב–י"ג תמוז, והוא מציין זאת: "כל חב"דניק יודע שבזמן סטלין, הרבי שלנו, הרבי הריי"צ, נתפס ועבר עינויים על ידי הגפא"ו. זה אותו הדבר. הם רוצים לחדש את זה, וכולם שותקים שם".

אך מתוך החושך הגדול, הוא רואה את האור. הוא מצביע על התערבויות ניסיות, כמו התחזקותו של דונלד טראמפ, אותו הוא מכנה "נס גדול", ורואה במאמציו להביא שלום בעולם – חלק מפעולותיו של הרבי מלך המשיח בעולם, שמקרבות אותנו צעד נוסף לקראת הגאולה.

מתוך התופת של קייב, הוא ממשיך להפיץ את מסר התקווה והאמונה, בטוח שהשבירה הגדולה של ציר הרשע העולמי תוביל בסופו של דבר לתיקון הגדול, לקיום הייעוד של "וגר זאב עם כבש", ולגאולה האמיתית והשלמה בהתגלות הרבי מלך המשיח, תיכף ומיד ממש.