עשו כל אשר ביכולתכם – לטובת עצמכם

הרב יוסף הרוניין, מגזין 'דרך המלך'

עשו כל אשר ביכולתכם – לטובת עצמכם

אומרים שכותרות הן עניין חשוב. משפטי פתיחה – אפילו יותר. גם מחקרים מראים את זה, וגם החוש הפשוט. והמשמעות? דרמטית. 

אנחנו חיים בעידן של אפס סבלנות. אם הפתיחה לא מושכת – הקורא פשוט מדלג הלאה. 

וכאן אני רוצה לשאול שאלה קצת לא נעימה: 

אם היית רואה כותרת כמו "כ"ח ניסן – עשו כל אשר ביכולתכם לפעול ביאת משיח", היית מתחיל לקרוא? באמת? 

ואם התשובה שלך היא "בוודאות כן", אז אתה יכול להפסיק לקרוא – הטור הזה לא בשבילך. 

אבל אם אתה קצת מסופק… בוא נדבר על זה.

הדרך לעצבן את הבהמה שלנו 

כשהייתי ילד קטן, אמא שלי לקחה אותי לחוג רכיבה על סוסים. 

הייתי מוקסם מכל מה שלימדו אותי שם. 

אבל היה משהו שהלהיב אותי במיוחד: אחרי שלמדתי איך עולים על הסוס בלי לקבל בעיטה, ניסיתי להבין איך היצור הזה עובד. 

לימדו אותי שיש נקישה מסוימת עם הלשון שגורמת לסוס להתחיל לדהור. 

בואו נאמר שהמדריך שלי פחות התלהב מהגילוי שלי, ולכן הוא דאג מהר ללמד אותי את הצליל שמפסיק את הסוס – זה שגורם לו לעצור מיד. 

היום אני מבין שגם לנפש הבהמית שלנו יש מילים שמניעות אותה או מכבות אותה. 

והאמת? זה לא כל כך מרגש אותי כשאני מבין שיש בי חלק שדי דומה לסוס. 

אבל מה לעשות? זאת האמת. 

וכאן בדיוק נכנסות המילים: "עשו כל אשר ביכולתכם". 

המילים האלה גורמות לנפש הבהמית שלנו לרצות לשקוע בשינה עמוקה עד שתבוא הגאולה. 

ואם נלך קצת אחורה – בלי לשפוט חלילה – אפשר להבין למה חלק מהחסידים באותה תקופה נבהלו משיחת כ"ח ניסן. 

אנחנו היום יכולים לצטט את מה שהרבי מיד לאחר מכן לאחד החסידים – "לא נגע ולא פגע", ולהסביר כמה שהם טעו. 

(וכאן אני מקדים ומבקש סליחה מקוראי הטור המקושרים שכבר הפנימו את השיחה. כפי שהקדמתי, הטור הזה לא נועד עבורכם, אלא עבור אנשים עם בהמה גדולה כמו שלי). 

אבל בואו לרגע נשים את האמת על השולחן: 

כשהגיע כ"ח ניסן, אנחנו באמת נכנסים למצב של עשייה כמו שהרבי דרש? 

או שזה פשוט יום שבו, במקרה הטוב, יש לנו קצת כאב בטן ואנחנו מחפשים איזה כדור טוב שיעביר אותו?

הרפורמה הבהמית 

אז מה כן עובד? מה כן יכול להעיר את הבהמה שבי? 

מה המילים שהנפש הבהמית צריכה לשמוע כדי להתחיל לעבוד במרץ? 

אז כמו שמשה רבנו דאג לכל הכבשים הקטנים, גם הרבי, ברחמיו הרבים על הבהמות שבינינו, מסביר לנו פעם אחר פעם ששיחה על ענייני משיח וגאולה הולכת לעשות לנו טוב ועוד יותר טוב. 

כסף, בריאות, שמחה – מדליק את הבהמה? מטיס! 

קחו לדוגמה את שיחת הדבר מלכות של פרשת תרומה: 

הרבי מסביר שם באריכות איך תודעה גאולתית נכונה יכולה להביא בריאות, שמחה, ועשירות מופלגה. 

וזה רק קצה הקרחון מתוך עשרות שיחות שבהן הרבי מסביר עד כמה טוב בגשמיות וברוחניות יהיה לנו – אם רק נחיה משיח וגאולה. 

וזה משנה קצת את התמונה. 

כי אם נגיד לנפש הבהמית שלנו: "עשי כל שביכולתך להביא לך כסף, שמחה, ואת כל מה שאת צריכה", 

כאן היא כבר מתחילה להתחבר לעניין. 

ומה עם הנפש האלוקית? 

וכאן עולה השאלה: מה עם החלק האלוקי שבנו? 

הוא כן רוצה לעשות כל שביכולתו להביא את המשיח? 

והתשובה היא, שגם לנפש האלוקית שלנו יש רובד שדומה קצת לבהמית. 

כפי שמוסבר בחסידות, שברובד החיצוני היא מציאות של "יש" רוחני.

יש חסידים שזכו, ובאמת טוב להם לגמרי בגשמיות וגם ברוחניות. 

הנפש האלוקית שלהם לומדת חסידות, מתפללת ב"עבודה", והחיים שלהם נראים רגועים ושלווים כלפי חוץ. 

איך אפשר להזיז אותם? 

כאן מגיע מאמר "ואתה תצוה". 

הרבי מסביר לנו שכשאנחנו צועקים "עד מתי?" – 

אנחנו מגיעים למקום הכי גבוה שרק אפשר בעבודת ה'.

מי לא קורא בערגה על החסידים ברוסיה שמסרו את נפשם כפשוטו ממש? 

והנה בא הרבי ואומר לנו: 

על ידי זה שאנחנו דורשים משיח ועושים כל שביכולתנו להביא אותו, 

אנחנו מגיעים למדרגה יותר גבוהה אפילו משל החסידים שעליהם אנחנו קוראים בשקיקה בספרים! 

בלשונו הקדושה של הרבי, אנחנו יכולים לגלות את: "עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בעצמות". 

ולכן…

אולי עכשיו, סוף סוף, 

אנחנו יכולים לומר לעצמנו את המשפט הזה יותר בקלות – 

לא רק כמסר, אלא כהזמנה. 

"עשו כל אשר ביכולתכם לפעול ביאת משיח בפועל ממש" 

זה הדבר הכי טוב בחיים שאתם יכולים לעשות עבור עצמכם!