הרב אורי ליפש ע"ה בתגלית מרתקת על כח אבני החושן

מעדנל צפתמן, מגזין בית משיח – ז' אדר תשס"ח (מוגש עם פטירתו של הרב ליפש ע"ה)

בשבת הקרובה שוב יסלסל ה’בעל קורא’ את הפסוקים המתארים את צורת החושן וסוגי האבנים שבו: “ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן: טור אדם פטדה הטור האחד. והטור השני נפך ספיר ויהלם. והטור השלישי לשם שבו ואחלמה. והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה”.

עבור רבים מיושבי בית הכנסת האבנים ושמותיהן לא יאמרו כלום. זה מסוג הדברים שרוב האנשים אינם טורחים להבין, מלבד העובדה שהיו שתים עשרה סוגי אבנים בצבעים שונים, על לוח לבו של הכהן הגדול, הא ותו לא.

לדידו של הרב אורי ליפש, ר”מ בישיבת ‘תומכי תמימים’ ליובאוויטש בקרית שמואל וב’כולל ערב’ בבני ברק, הפסוקים האלו הרבה יותר מסתם פסוקים. הוא רואה את האבנים לנגד עיניו, על צבעיהם ושמותיהם כמו גם סגולותיהם.

בביקור שערכתי בביתו בשבוע שעבר בקצה הצפוני של בני ברק, ראיתי כי אבני החושן, כמו אבנים צבעוניות נוספות, מפארות את ויטרינת סלונו. הרב ליפש נוטל אבן אחר אבן, בוחן אותן בחיבה, הופכן מצד לצד, ומספר בשבחיה ובסגולותיה של כל אחת מהן. “זו אבן שמסייעת להקלה בכאבים ומרפאת תחלואים. וזו אבן שמסייע לפקידת עקרות”. באמתחתו גם אבנים שממריצות עצלים, משפרות את יכולות הריכוז והלימוד שלהם.

ביקשתי אפוא גם לראות, למשש ולהחזיק באבני החושן הסגוליים, ולשמוע על יסודות השימוש בהם המיוסדים בההרי קודש.

הרב אורי ליפש (41) נולד וגדל בכפר חב”ד לאביו הרב אלעזר ליפש. סב סבו של ליפש, מצד האם, הרב דובער משה שמוטקין, היה אחד העדים החתומים על כתובתו של הרבי מלך המשיח. ומצד האב מוצאו מחסידות ראדזין, סבו הרה”ח ר’ יוסף יהודא ליפש, לא למד ב’תומכי תמימים’, ובכל זאת בחר בו הרבי הריי”צ להיות אחד מאלה שאיתם ייסד את כפר חב”ד.

חסידים כמעט ולא התעסקו בסגולות, שלא לדבר על אבני סגולה, ועל כן, זו הייתה השאלה הראשונה ששאלתי את הרב ליפש: מה לחסיד בן חסיד, אדם נבון ומשכיל שכמותו, אצל אבני פלא ומזל?

בזכות שאלה זו, נפרש בפנינו סיפור השגחה פרטית מופלא ומיוחד “כמעט באורח נס”, כלשונו.

היה זה לפני שלוש שנים, כאשר משפחת ליפש הרחיבה את ביתה שהיה צר מהכיל את בני הבית כ”י. באותה תקופה, מצבה של הישיבה בה הוא משמש כר”מ, היה קשה מבחינה פיננסית, כאשר חלפו חודשים ומשכורת רין. כשכתב לרבי על המצב וביקש עצה וברכה, קיבל שוב ושוב תשובות בסגנון ‘הצלחה במסחר באבנים’.

“לתומי הבנתי שהרבי מדבר על אבנים טובות ויהלומים”, משחזר הרב ליפש, “אולם לא היה לי שמץ של מושג כיצד אני מגיע לעולם מסחר היהלומים”. גם כאשר התייעץ עם ידידים מבינים מאנ”ש, לא קיבל תשובות מתקבלות על הדעת.

יום אחד, כאשר התעמק בלימוד בספר ‘דרך אמונה’ לצמח צדק, צדו את עיניו המילים: “ונתן הספיר ליששכר, לפי שהיו גדולים בתורת החכמה, ועוד שהתכלת צבע של ענוה..”

מי שמכיר את הרב אורי ליפש, יודע שהוא אוהב להבין ולחקור כל דבר, והמילים הללו כמו ‘ביקשו’ הסבר. המשפט הבלתי מובן הזה טרד את מנוחתו. וכי איזה ישוב והסבר נמצא כאן לשאלה מדוע נתן הספיר ליששכר? בהנחה שהרבי הצ”צ מצטט ככל הנראה את ‘רבנו בחיי’, החל הרב ליפש לחפש אזכורים בפרשת תצווה על אבני החושן, שם גילה עולם מופלא ונעלם…

מסתבר, כפי שכתוב שם, שלאבנים הדוממות, הגולמיות והמגושמות, יש תכונות ומאפיינים משלהן. יתרה מזו, בכוחם להשפיע ולשנות! כך לדוגמה מופיע שם שאבן הספיר מסייעת ללימוד! ואפילו לצבעה של האבן – תכלת – יש גורם שמשפיע על הנפש, באשר היא משרה ענווה על האדם…

זה היה הגילוי הראשוני שלו בנושא, שגרר אחריו גילויים נוספים.

לגילוי מפתיע זה, הצטרף בדרך פלאית מקרה נוסף. יום אחד איחר הרב ליפש להגיע לרכבת מהקריות לכיוון בני ברק. נותרה בפניו שלושת רבעי השעה, אותה ניצל ללימוד בכולל שבקרית שמואל, מול תחנת הרכבת. בכולל פגש בהשגחה פרטית את ר’ איתן פיזם, שעובד עם ר’ אבי טאוב בחיפוש אחר אבנים טובות ומרגליות באזור חיפה. בין השניים התפתח דיון ער ופורה בנושא. פגישה זו הניבה שיתוף פעולה פורה בין הרב ליפש לחברת ‘שפע ימים’ בבעלותו של ר’ אבי טאוב, כאשר תוך כדי התעמקות במקורות תורתנו הקדושה, במדרשים, במפרשים, ובתורת רבותינו נשיאינו, הגיע הרב ליפש לתגליות טבע עצומות ומופלאות שגרמו לגיאולוגים להביט בו בתחילה כמשוגע, אולם בסופו של דבר, להודות בצדק שעם התורה הקדושה.

רצף ההשגחות הפרטיות, הביא את הרב ליפש להבין למפרע את דברי הרבי “הצלחה במסחר באבנים”. הוא החל לחקור ביסודיות את אבני החושן ותכונותיהן הסגוליות. תחילה חקר במקורות התורניים, ומאוחר יותר נעזר גם בספרות מקצועית העוסקת בעניין.

“משה רבנו ביקש מהמרגלים לבדוק את טיב הארץ ואנשיה. הכוונה היא לא רק לוודא האם האנשים שם גיבורים וחזקים, אלא גם את סגלותיה של הארץ וטיבה”, מסביר הרב ליפש. “בתכונות המקום הגיאוגרפי להשפיע על יושביו”.
כלומר?

“לכל שבט יש שייכות מיוחדת, לעיתים גלויה ולעיתים נסתרת, בין טבעם של אנשי השבט לחלקת הארץ עליה ישבו. הקב”ה הטביע באבנים של אותו השבט את תכונות השבט (או שמא לחילופין, קיבלו את האבן המסוימת הזו בכדי להדגיש את מהותם הייחודית)“.

מכאן ועד לשימוש באבנים – לא רק בתור תחביב ואספנות, אלא – בתור מקצוע, הדרך הייתה קצרה. הרב ליפש, כדרכו, בדק כל דבר לעומק, בצורה יסודית. הוא לא נתן מקום לאשליות והתחיל בראשונה בבדיקה עצמית.

“יום אחד הגעתי הביתה מותש מכאבי ראש וסחרחורות נוראיות, ועוד אי אלו תסמינים. מקורם היה בכאב שיניים חזק שהשפיעו על כלל הגוף. קבעתי תור אצל רופא השיניים, וביחד עם זאת פניתי לבדוק את השפעת האבנים. החזקתי בידי מספר אבני ספיר בצבעים שונים (בכדי ‘לירות לכל הכיוונים’). כאשר הגיע תורי, אמרתי לרופא שאינני בטוח שיצליח למצוא את מקור הבעיה, היות והכאבים חלפו!”

הרופא בחן את הפה ומצא את השן על נקלה. תחילה הכה עליה קלות בברזל, אולם שוב תגובה לא נרשמה. כך היה גם כאשר ניסה מספר דרכים שונות לבדוק את עצבי המקום. רק כאשר נגע בעומק השן בברזל חד, נרתע הרב ליפש בכאב.

הרופא ההמום אמר לרב ליפש, שזו לו הפעם היחידה בה נתקל בתגובה מעין זו. “השן אכולה והעצב חשוף לגמרי”, דיווח הרופא בעגמומיות. “במקרים מעין אלה – כאשר אנשים חשים מגע מתכתי ישירות בעצב, הם מנתרים מיד בכאב…”
לשאלתי האם ניתן להגדיר את האבנים כמשככי כאבים, כאקמול, או כתרופות, ענה הרב ליפש, בצטטו מקור כמנהגו בקודש: “ה’צמח צדק’ כותב, שבכל מקום בו מוזכרת בתורה רפואה על ידי הקדוש ברוך הוא, נכתבת המילה רפואה בפ”ה רפויה; ואילו כאשר זו רפואת בשר ודם – בפ”ה מודגשת. ללמדך, שרפואת בשר ודם קשה ומותירה רושם. האבנים, אינן לא תרופות ולא אקמולים. הן אינם חודרות לגוף האדם, ולא מותירות בו רשמים כל שהם”.

יחד עם זאת הוא מדגיש, שלאבנים יש גם כוחות שליליים! כך לדוגמא האבן המכונה “אופל” (ךשפם) ונחשבת בענף התכשיטים למיוחדת ובעלת ביקוש רב. לדברי ה’צמח צדק’ (ליקוטים, ערך אבן ע’ סה-ז) מדובר באבן המאופיינת בתכונות שליליות מאד, וגורמת נזקים חמורים בגשמיות ורוחניות. “ממש כמו היצר הרע, היא גורמת לאדם המחזיק בה – לחטוא, ומאוחר יותר ‘דואגת’ לפרסם את החטא ובכך להתנקם באדם…”

אודה על האמת, כל זה כבר היה נשגב מבינתי… התקשיתי להיסחף עד כדי כך לאמונות אלו, שיהיו בוודאי שיבטלום בהנפת יד ואולי אף יוסיפו כי מדובר ב”אמונות טפלות”. אולם את הרב ליפש קשה להזיז מדעתו. הוא לא מנסה לשכנע, אלא רק מסתפק בחיוך קטן, כשל אדם הבטוח בדעתו ויודע את צדקתו. "אל המסקנות הללו הגעתי דרך מקורותינו הקדושים”, הוא אומר, ושולף מהארון את ספר המאמרים תשי”א של אדמו”ר הריי”צ, עמוד 139, ונתן לי לקרוא: “וכן בחלק הדומם במין האבנים, הרי יש בזה ריבוי מופלג במינים ממינים שונים מאבנים פשוטות, בחלוקי מינים רבים בהם גופא, עד אבנים טובות ובעלי סגולה שונות, כמו אבני החן וההצלחה ואבני החכמה וההשכלה, ולהפך, אבני גורמי צרות ויסורים ח”ו…”.

“הנה אתה רואה, שבאבנים יש סגולות, אבני חכמה והשכלה כמו גם אבנים שגורמות לצרות וייסורים”, הוא אומר, “זה לא ממני”.

מהיכן הביטחון שמדובר דווקא באותה אבן המכונה “אופל”?

“אנחנו מוצאים בדברי ה’צמח צדק’ ביטוי מופלא ונדיר על הפסוק “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”. בפשטות מדובר על דיני הונאה ומרמה במשקולות. אולם ה’צמח צדק’ מוסיף שמדובר גם על אבן ה’אופל’ שאסור אפילו להחזיקה בכיס!”
ומניין לך שהאיסור והשפעתו איננה רוחנית גרידא?

“ראשית, ידוע שכאשר ישנם מספר פירושים לפסוק או לנושא מסויים, ברור שיש בניהם קשר הדוק, ולא לחינם מוזכר האיסור שבהחזקת האבן, כלימוד מפסוק המדבר על חטאים אנושיים. שנית, היו אכן שטענו בפניי שדברי ה’צמח צדק’ הם רק ברובד הרוחני, אולם במחקר פרטי שעשיתי בנושא, התברר לי – וההשגחה העליונה זיכיתני להביא מידע זה לאנשים רבים, בהם גם חוקרים מדופלמים – שההשפעה היא גם בגשמיות. הנושא, אגב, מוזכר גם בספרי הטבע”.

למעשה, בספרים הקדושים אין תמונות וציורים, מהיכן אתה שואב את ההתאמה בין שם האבן המוזכרת בתורה – לאבן שלטענתך היא האבן השייכת לשבט פלוני?

“האמת חייבת להיאמר, שעדיין אינני מזהה את כל אבני החושן בוודאות, חלקם בוודאות אינני מכיר בשמם (אם כי יתכן שאני מכיר אותם כאבנים), ועל חלקן עודני בחיפושים ובירורים. ולשאלתך, אמנם אין תמונות בספרים הקדושים, אבל ישנן הגדרות אחרות, כמו צבע וגוונים (לדוגמה, הירוק התנכ”י איננו הירוק המוכר לנו, ו”ירקרק” – הוא ירוק חזק, וירוק בהלכה יתכן שהוא צהוב, כחול או ירוק שלנו). כאשר לומדים את מאפייני השבטים, נקל יותר להגיע למציאת האבן. כך לדוגמה, לאבן המיוחסת לאשר, יש מראה שמנוני מאד, ועל אשר הרי נאמר “טובל בשמן רגלו”.

“מלבד זאת, שמות רבים עדיין נותרו בעינם, כשהשמות בהם נקראים האבנים היום בלטינית, בצרפתית או ביוונית, מוזכרות במקורותינו”.

תוכל לספק דוגמה?

ב’ספר המאמרים’ תרס”ג של אדמו”ר הרש”ב מובא דברי ה’בחיי’, שהאבן ‘תרשיש’ הינה בצבע תכלת, ויש מתרגמים אותה ‘קרום ימא’ (פני הים). ואכן, כך נראית האבן כשהיא לא מלוטשת. מלבד זאת, תרגומה של שמה ביוונית – הוא ‘פני הים’…

באמתחתו של ליפש הרבה יותר משתים-עשרה סוגי אבנים, כך שהוא מתעסק לא רק עם אבני החושן הקדושות (או אלה המיוחסות להן), אלא גם עם אבנים נוספות, שונות ומשונות, אותם תוכלו למצוא גם בגלריות מיסטיות בערים תיירותיות, כצפת וירושלים, ועוד.

כשאני מביע בפניו את תמיהתי זו, הרב ליפש לא מתבלבל ומעמיד אותי על טעותי: “כל האבנים הסגוליות, מקורן באבני החושן! בדיוק כמו שיש רק שנים-עשר שבטים אך מהם נחלק עם ישראל לאין ספור דרכים, שיטות, עדות ומנהגים. כך גם אבני החן הסגוליות, כולן מסתעפות מאבני החושן, גם אם הן אינן אבני החושן עצמן.

“יחד עם זאת, ברור שלאבני החושן עצמן – סגולות מיוחדות, אפקטיביות, ברורות ומהירות יותר”.

ובכל זאת, צליל צורם של ‘אמונות טפלות’, נשמע מהעיסוק הזה…

הרב ליפש לא מתבלבל. הוא מסכים ואפילו מעצים את הדברים: “העיסוק באבנים יכול להיות לא רק ‘אמונה טפלה’, אלא ר”ל אפילו מדרון מסוכן!

“בחסידות מבואר שלמרות שהקב”ה ברא את המזלות ואת צבא השמים וכו’ – הרי שתחילת העבודה זרה בעולם החלה כאשר יחסו כוחות למזלות עצמם, אשר, כביכול, יש להם בחירה חופשית האם להשפיע שפע לאדם ולעולם או לא. תיאוריה שהינה כמובן כפירה מוחלטת באחדותו יתברך.

“גם כיום, ישנם כאלה – ומכאן ההסתייגות הכללית מהעיסוק באבנים – שמייחסים ר”ל כוחות לאבנים עצמן. שכביכול האבן היא הפועלת, משפיעה ומרפאת. לעומת זאת בהסתכלות יהודית אנו יודעים שהקב”ה ברוב חסדו ברא בעולמנו צמחי מרפא בעלי סגולות שונות, הוא ברא גם אבנים בהן הטביע סגולות נפלאות וביכולתנו להיעזר בהן. מדוע לא?!”

בזמן הראיון שולף הרב ליפש אבן אחר אבן ומדבר בשבחה של כל אחת מהן. כך מתברר לי שבכל העולם כולו – אין שתי אבנים שוות, כשם שאין פרצופיהם שווים! לכל אבן צבעים צורות, צבעים, גוונים וסגנונות שונים.

אל הממצא המדהים הזה, אליו נחשפים חוקרים כעבור שנים של מחקרים, הגיע הרב ליפש – איך לא – בעקבות דבריו של אדמו”ר הריי”צ בהמשכו של הקטע שצוטט לעיל: “הנה גם בכל אחד מהמינים, הרי בכל הריבוי שישנו בהמין ההוא עצמו – הנה האחד מהם אינו דומה לחברו – באותו המין גופא .. וזהו מה רבו מעשיך ה’, שהם ריבוי מיני הנבראים עד אין קץ ושיעור כלל, וכולם מושגחים בהשגחה פרטית”.

“כשנחשפתי למידע הזה”, מספר הרב ליפש”, הבנתי ביתר שאת את דבריו המפורסמים של הרבי מה”מ לאותה אישה מבוגרת ששאלה את הרבי כיצד אינו מתעייף מחלוקת הדולרים הממושכת, “כשסופרים יהלומים – לא מתעייפים”. הרבי כראש בני ישראל, רואה בכל יהודי לא רק את ה’יהלום’ שבו – אלא גם את ייחודיותו ומעלתו מול חברו”.

במסגרת עבודתו בעזרה ליהודים באמצעות אבני החן, נאגרו באמתחתו סיפורים מופלאים. אחדים מהם לפניכם:

מר בן חור, רואה החשבון של הישיבה בה מלמד הרב ליפש, שמע על עיסוקו ופנה אליו בשאלה, ספק ברצינות ספק בצחוק, ‘האם ישנה אפשרות לסייע למצב הפיננסי באמצעות האבנים?’…

הרב ליפש העניק לו מספר אבנים, וביקשו להניח אותן בכיסו בזמן העבודה. לא ארכו הימים והפלא התרחש, מצב התנהלות החשבון התייצב, וגם במקומות אחרים בהם הוא עובד, החל למצוא בקלות טעויות של אחרים.

לאחר זמן סח לי אודות קרובת משפחתו שלקתה ל”ע בהתקפת סכרת קשה מנשוא, בעקבותיה המליצו הרופאים להכניסה למרכז גריאטרי. הוא החליט אפוא לתת לה את האבנים שהיו בכיסו. ‘לפחות ננסה’, חשב לעצמו. כעבור זמן לא רב, חזרה לתשעים אחוזי תפקוד, לתדהמת הרופאים!

במקרה אחר, כאשר נודע לרב ליפש שאמו מרת רבקה, תושבת כפר חב”ד, שסבלה מכאבים חזקים ברגליה – שאובחנו על ידי הרופאים, כדלקת בסחוס – בגינם התקשתה להסתובב אפילו בבית.

ליפש ניסה מספר אבנים שומניות מאד, אולם הנס בושש מלהגיע. לבסוף, העניק לה צמיד המורכב מאבנים המיוחסות לשבט אשר. מספר ימים חלפו – וצבעה של האבן הפך מתכלת ללבן! הצמיד הוחלף בחדש – אולם גם הוא כקודמו החליף את צבעו. לאחר שימוש

בצמיד שלישי, בצירוף שרשת תואמת, שגם הם החליפו צבען – נרפאה לגמרי ברוך ה’, וכיום היא מהלכת על רגליה, בריאה ושלימה.

במסגרת קשריו עם סוחרי האבנים, החוקרים והמטפלים – שחלקם רחוק מקיום תורה ומצוות – דואג הרב ליפש לחשוף בפניהם את אור היהדות במאור פנים. הוא מספר להם על הרבי מלך המשיח ונבואותיו השמיימיות, ועל האפשרות לפנות אליו – גם כיום, באמצעות ה’אגרות קודש’.

כחסיד, הוא לא מביט ומתמקד על הקושי והשוני, אלא מחפש ומוצא את המשותף, או אם תרצו – מגלה להם עד כמה הם מאמינים.

כך היה למשל בפגישה באחד מימי חג הסוכות עם אחד המוכרים, כאשר לפני רכישת האבנים, הציע לו הרב ליפש לברך על הלולב. הלה סרב בהצהירו כי אינו מאמין! אולם ליפש לא התבלבל, ופנה אליו בנימה אישית, “הרי מי כמוך, יודע ומודע לכך שקיים כוח רוחני ועליון. אתה הרי רואה את זה במוחש כיצד כל הכוחות הנפלאים הללו, מגיעים מהתורה הקדושה”. הויכוח החד צדדי הסתיים בהרמת ידיים מצידו של המוכר.

למרות האזכורים הרבים במקורות התורניים, הרי שנושא האבנים וסגולתם לא היה במודעות במשך שנים רבות, ורק בשנים האחרונות קיבל חשיפה גדולה יותר. את הסיבה לכך, מסביר ליפש, בהתקרבותנו לגאולה, זאת על פי דברי הזוהר המפורסמים על החכמה האלוקית – ולהבדיל הגשמית – שתתגלה ותתפרסם בשנים האחרונות לפני הגאולה.

אולם באופן פרדוכסלי, למרות שנושא סגולות האבנים נמצא בספרי כל רבותינו נשיאנו, הרי שדווקא אצל הרבי מלך המשיח, לא מצא אודות סגולות האבנים והשימוש בהן. “הרבי מציין אמנם את האבן שהאירה את תיבת נח, אבן המוזכרת בכמה מן המקורות בשם ‘קארבונקלה’; ויש עוד שיחות אודות אבנים טובות, אבל לא מצאתי עד כה איזכור מהרבי אודות סגולותיהן”.

הפן המיסטי שבאבנים המתגלה גם במחקרים פשוטים, חושף שלא זו בלבד שאין הגשם סותר ומנגד לרוח, אלא שהרוחניות מעניקה כוחות עצומים לגשמיות, ולכוח הדומם.

כך לדוגמה הוכח, שכאשר המטופל שומר על חיים רוחניים – אפקטיביות הטיפול מתעצמת. יתירה מזו, כפי המופיע ב’רבינו בחיי’, אם מקפיד האדם על טבילה במקווה טהרה, יושפע מסגולותיה של האבן מהר יותר והשפעתה תהיה חזקה יותר. מאידך, גילו מחקרים – את מה שהופיע שנים רבות קודם לכן במדרש – שאבנים גנובות, פשוט לא משפיעות!

כאמור, עיסוקו העיקרי של הרב ליפש, הוא חינוך. הוא לא רואה את נושא האבנים כדבר שמתנגש עם מלאכת החינוך, אלא צועד עימה יד ביד. העובדה הבאה תעיד על כך:

אחד התלמידים בישיבה, התקשה מאד בהתרכזות בלימודים, התחמק מהשיעורים בתואנות שונות ומשונות, וכצפוי, נכשל במבחנים. הרב ליפש, כמחנך, החליט לסייע לו. הוא אבחן אצלו דיסלקציה מסוימת, כאשר הבחור שהגיע לשנתו השלישית בישיבה, בקושי ידע קרא וכתוב!

הרב ליפש העניק לו מספר אבנים וביקש ממנו להתחיל להתאמץ בלימוד עם ה’חברותא’. התברר שהטיפול הצליח למעלה מהמשוער. הוא החל ללמד את ה’חברותא’ שלו…

קשה לסיים ראיון שכזה מבלי לבקש ‘טיפ’ עבור הקוראים. הרב ליפש כמובן נעתר ברצון:

“כאמור, לא רק לאבנים יש תכונות ומאפיינים משפיעים, אלא גם לצבעים. הצבע האדום, למשל, המיוחס לראובן, מסמל את ה’פחז כמים’ – כהסברו של רש”י: ‘הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך, כמים הללו הממהרים למרוצתם’. אם נתקלים בילד ‘היפר’, מהיר תגובה, כעסן וכו’ – מומלץ להסיר מהמלתחה שלו את הצבעים האדומים ובמקומם להכניס את הצבעים תכלת (או טורקיז) ולהמתין לשינוי.

“פרט נוסף שנמצא כמעט בכל בית ופעולתו ידועה, הוא היהלום. ליהלום מיוחסות תכונות של ‘עצירה’ ו’נעילה’. זה יכול אמנם ‘לנעול’ אדם בריא במצבו, או ‘לסגור עסקאות’, אולם מאידך, הוא יכול גם חלילה לפעול באותו מצב גם אצל חולה.

ב’טעמי המנהגים’ מובא בשם רבי חיים ויטאל ע”ה, תלמידו המובהק של האר”י הקדוש, שיהלום עוצר לידה ולכן יש להסירו לפני הלידה. לכן יעצתי גם לאישה שהתקשתה להיפקד, להסיר מעליה את תכשיטי היהלומים. מאותה סיבה גם מומלץ להסיר את היהלומים לפני הכניסה לחדר לידה (ולא רק מחשש גניבה…)

ולסיום?

“יעזור ה’, שנגיע תיכף ומיד ממש להתגלותו השלימה של הרבי מלך המשיח, ונראה את הכהן הגדול בתפארתו – עם חושן המשפט על חזהו כחטיבה אחת מושלמת, משלימה ומאחדת את כל עם ישראל על גווניו, צבעיו וטבעם.

“ובינתיים – כמו שאומר הרבי מה”מ בשיחת קודש פרשת תרומה – שכל יהודי שייך לזהב, וצריך להיות עשיר, והלוואי ותתקיים הנבואה ‘ושמתי כדכד שמשותיך’, כהסברי המדרש השונים, שהחפצים השימושיים יהיו מאבנים טובות וכן מסגרות החלונות יהיו מאבנים טובות, ועד ש’שיני החומה’ של הבתים בהם לומדים תורה – יהיו מאבנים טובות של נופך וספיר”.