שליח בכל תנאי ובכל מצב • לדמותו של הרב גורביץ ע"ה

שניאור זלמן ברגר

מכוניות תופת מתפוצצות בזו אחר זו ברחבי טשקנט, ויריות נורו לעבר שיירת נשיא אוזבקיסטן איסלם קרימוב. מדינת אוזבקיסטן שידעה שקט ושלווה, הפכה בבת אחת למדינה תחת מיגננה, כאשר טנקים מסתובבים במרכז העיר, וחיילים חמושים מפטרלים ליד משרדי הממשלה ומקומות חשובים אחרים. הגבולות כולם יבשתיים ואויריים נסגרו, ואיש לא ידע מה ילד יום. ימים ספורים חלפו, הגבולות אמנם נפתחו, האזרחים במדינה המוסלמית קלטו כי מדובר בניסיון הפיכה של גורמים מוסלמים קיצוניים, ואי הודאות נהפכה לנוכחת בשגרת החיים.

ואם בימי שגרה, התיירים המעטים ובהם השלוחים, נחשבים ליעד ראשון, של פושעים ותאבי בצע כסף, הרי בתקופת חירום שכזו, תושבי חוץ היו בחששות גדולים מפגיעה בידי מוסלמים קיצונים, ולכן גורמים שונים המליצו לשלוחים לעזוב את המדינה, לפחות עד שהמצב התייצב. והשליח הראשי למדינה הרב אבא דוד גורביץ ע"ה שהלך לעולמו לפני שבוע, הבין את החששות, ידע את אשר נעשה, אך היה ברור לו כי הוא בוחר באופציה האחת והיחידה: להמשיך בשליחות הרבי ולא לנטוש את העמדה. וכך המליץ גם לשלוחים האחרים במדינה ובהם כותב השורות וזוגתו, ועוד בחורים שהיו באותה תקופה בשליחות.

אמנם בתחילה לא היה ברור אם הגורמים הקיצונים מתכננים לפגוע ביהודים, אולם במשך הזמן התברר שאכן באותה הזדמנות בה ניסו להתנקש בנשיא ופגעו במשרדי הממשלה, הבנק המרכזי ועוד מקומות רגישים, הם תיכננו לפגוע בשגרירות הישראלית, ובניסי ניסים לא הצליחו הפעם, ולצערינו בתקופה הבאה, פגעו מספר פעמים בשגרירות הישראלית. חרף כל זאת, הרב גורביץ חונך למסירות נפש, ולא נטש את השליחות אפילו לא לזמן-מה.

הרב גורביץ גדל מקטנותו במסירות נפש, כאשר אביו ואחיו ישבו מאחורי סורג ובריח ברוסיה הסובייטית, ובהמשך לימד במסירות נפש ברוסיה, פעל לאיתור ביכלאך עבור הרבי, וגם ערך מסע לשיקום מציבות רבותינו בליובאוויטש וכאשר יצא ממנה לימד בישיבת הבוכרית בתקופת הבראשית שלה כאשר התנאים היו מורכבים ביותר, וגם גייס משאבים לארגון עזרת אחים שפעל בסודיות עבור יהודי רוסיה ובשנת תש"נ היה מראשוני שלוחי הרבי לברית המועצות בעוד השלטון הקומוניסטי שולט אך הולך ומתרכך בתהליך הנקרא פרסטרויקה. לטשקנט הגיע יחד עם רעייתו הרבנית מלכה תחי', בערב ראש חודש מנחם אב תש"נ והשליחות שהחלה במסגרת ארגון עזרת אחים, בתחילתה התאפיינה בצימאון עז של היהודים המקומיים, לצד פעילות בתנאים פרימיטביים המתאימים לעולם שלישי, תוך מחסור במוצרי יסוד הכרחיים, אך כל אלו לא גרמו לרב גורביץ לעצור ותמיד המשיך לפעול במרץ רב כדי למלאת את השליחות שהטיל עליו הרבי. ובתחילה פעל במסגרת עזרת אחים, ובשנים הבאות במסגרת אור אבנר, ובמשך השנים היו עליות וירידות בתמיכת הארגונים בפעילות השלוחים, והרב גורביץ עשה הכל כדי להמשיך ולפתח את המוסדות והפעילות גם כאשר התמיכה הכלכלית לא זרמה כרגיל.

כשנתיים לאחר שהגיע לטשקנט, נסעתי לראשונה בשליחות הרבי לטשקנט, ופעלתי לצידו במשך למעלה מחודש, ובשנים הבאות הייתי בשליחות תקופות קצרות וארוכות בטשקנט ועם פטירתו צפים ועולים זכרונות רבים, מהם שכבר פורסמו על ידי במשך השנים, ורבים מהם טרם ראו אור. ובימים אלו כאשר מדברים על יהודים אשר נמצאים במצור ומצוק, נזכרתי בפעולותיו העקשניות במסירות וביעילות למען יהודים שנאסרו על לא עוול בכפם, ונפלו לידי חוקרי משטרה אשר מצאו 'קרבן' כדי למצוא אשם במקרי פשע חמורים, ללא הוכחות וללא ביסוס. והרב גורביץ נלחם בעוז והצליח לשחרר יהודים אשר טפלו עליהם אשמות שווא, וסבלו על לא עוול בכפם מחקירות ועינויים קשים.

ולא רק שהוא שיחרר ממצור ומצוק גשמיים, אלא גאל המונים ממצור ומצוק רוחניים. כאשר הרב גורביץ הגיע לטשקנט, גרו בה רבבות יהודים, ובמדינה והמדינות הסמוכות בהן פעל במסירות וביעילות, גרו עוד עשרות אלפי יהודים מפוזרים בשטחים עצומים, והרב גורביץ פעל כדי לגאול אותם ברוחניות.

זכורני בשנת תשנ"ג, כאשר הגעתי עמו לאלמא אטא שבקזחסטן, ושם פגש יהודים עמם היה בקשר ודרכם פעל בקרב יהודי המקום. במשך שנות שליחותו נסע לכל רחבי אסיה התיכונה הכוללת חמש מדינות: אוזבקיסטן, קזחסטן, טג'קיסטן, טורקמניסטן וקריגזיה, ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, אשר שם נמצאים יהודים, פעל בהתאם לאפשרויות והצרכים, מחלוקת זוגות תפילין, לולבים ומצות, ועד הפעלת תמימים-שלוחים לתקופות קצרות וממושכות. גם השליח הראשי לקזחסטן הרב שייע כהן, עבר דרך טשקנט כאשר יצא לשליחות בשנת תשנ"ד, ולאחר חניית ביניים שארכה מספר ימים, נסע עם הרב גורביץ לאלמא אטא, שם סייע בעדו להניח את יסודות השליחות.

השליחות באוזבקיסטן והמדינות הסמוכות, גדושה באתגרים מורכבים שרק מי שמכיר יודע… מדינות מוסלמיות והחוקים והמגבלות על פעילות יהודית-דתית, מורכבים בהחלט, ונעים בין תקופות של פעילות חופשית לבין מגבלות לא פשוטות, זאת לצד גורמים מקומיים אחרים שלעיתים מערימים מכשולים בעת הקמת מוסדות וארגונים חדשים ועוד כהנה וכהנה.

וכך למרות היקף הפעילות האדיר, הפעלת מוסדות חינוך בלתי פורמליים לכל הגילאים, הקמת מקווה פעילה, פעילות עונתית שכללה ארגון תפילות ימים נוראים בכל אסיה התיכונה, בניית סוכות בכל מקום, וחלוקת עשרות טונות מצה בכל פסח – הרי שהקמת בית ספר רישמי ורגיל, היה בבחינת חלום טוב, במיוחד בגלל החוקים הנוקשים לגבי הפרדת דת מהמדינה בכלל ובפרט אצל צעירים, וזאת כדי למנוע פריחת גורמים איסלמיים קיצוניים, אך החוקים חלים גם על יהודים דתיים.

אבל הרב גורביץ היה עקשן למעליותא, וכל האתגרים הנראים כהרים גבוהים, נדמו בפניו כמטרה לשטח אותם ולהמשיך הלאה, וכך פעל בכל מצב ובכל תנאי כל ימיו. ולעיתים אני וחבריי לשליחות לא עיכלנו למה הוא מתעקש לדוגמא להקים חברא קדישא הפועלת לפי הלכה, כאשר אין מי שמעוניין בכך ואין מי שיפעיל ואין מצב בכלל, ועל מה הוא חולם. עד שהחליט על פריצת דרך ראשונית בה נטלתי חלק, ובכל אופן הכל נשאר כתוכנית רחוקה, אך חלף זמן, והרב גורביץ הצליח להקים חברא קדישא פעילה לפי כל כללי ההלכה והמנהגים.

וכך גם היה עם בית הספר, כאשר בעקשנות ובמסירות אופיינית נלחם ונאבק כדי להקים מוסד מרכזי שיהיה חלק מהשליחות של הרבי בטשקנט, ולאחר מאבק ממושך ומורכב הצליח לפתוח בית ספר לקראת שנת הלימודים תשנ"ז ובו למדו מאות תלמידים.

המאבק על הקמת בית הספר תם, והחלו מאבקים אין סופיים על דרכו של בית הספר, כאשר אין ספור מבקרים ומפקחים מטעם הממשלה פקדו תדיר את בית הספר, וכל אחד עם טענותיו ודרישותיו, חלקם קשורים לחוקי דת, ובצד השני גם גורמים מטעם משרדי הממשלה הישראלים אשר מימנו מורים מארץ הקודש ועוד הוצאות, וגם אלו באו בדרישות ובקשות, והרב גורביץ ועמם השלוחים ובהם כותב השורות, היו צריכים להתמודד עם כל המבקרים, מפקחים, גורמים, ידידים וגבירים, והכל במטרה אשר תלמידי בית הספר יקבלו מנות גדושות של יהדות וחסידות, לנחת רוח הרבי.

פתיחת בית הספר היתה תקופת שיא פריחת הפעילות, כאשר הרב גורביץ היה בקשרים נפלאים עם בכירים בממשלת אוזבקיסטן, ואף נפגש עם נשיא אוזבקיסטן איסלם קרימוב, ובאותה תקופה הממשלה העניקה לרב גורביץ וגם לשלוחים הצעירים ובהם כותב השורות, תעודות אדומות מיוחדות, המוענקות לפקידים ממשלתיים ואישים במשטרה הגלויה והחשאית. רק הצגת התעודה חוללה פלאים, לצד זאת שמחזיק התעודה קיבל שירות יוצא דופן מהרשויות המקומיות.

במהלך השנים היו לו קשרים נפלאים עם ארגונים מקומיים וארגוני חוץ, כמו לדוגמא ארגון הג'וינט, אשר העניק סיוע רב ליהודי אוזבקיסטן בשיתוף פעולה עם הרב גורביץ. ובהשגחה פרטית מסובב הסיבות, שלח לטשקנט שני פקידי ג'וינט וותיקים ומנוסים מר סטנלי אברמוביץ והרב ישראל שיף, שניהם עוד זכו לפעול בשנות הי' עם שליח הרבי במרוקו הרב שלמה מטוסוב ובעידוד הרבי, ולאחר עשרות שנים, התגלגלו לטשקנט ופעלו עם חב"ד במדינה מוסלמית אחרת.

במקביל היו לו קשרים חשובים עם רבנים בכירים אשר פעלו בתחומים שונים באיזורים בהם הרב גורביץ פעל בשליחות הרבי. לדוגמא, בנושאים הלכתיים מורכבים היה בקשר עם הרב עזריאל חייקין שליט"א שנחשב פוסק של השלוחים בחבר העמים, וכך גם היה בקשר רצוף עם רבנים בכירים מבית הדין הגדול בירושלים אשר פעלו בתחום הגיטין, ומהם שביקרו בטשקנט, כמו הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר שליט"א, ומצד שני היו גם ביקורים של חברי כנסת ישראלים, ובו בזמן התפתחה קבוצת גבירים מקומית, אשר הרב גורביץ יצר איתם קשר קרוב כל כך, עד שהם הרגישו חלק מהשליחות, והזרימו תרומות וקשרים כחלק מהשגרה.

בשנים בהם פעלתי לצד הרב גורביץ, ראיתי שליח של הרבי, שהיה כל רגע ובכל מצב – אש להבה יוקדת, תמיד חשב כיצד למלאת את הוראות הרבי, איך לפעול עם עוד יהודים כדי לחזקם בשמירת מצוות לצד הענקת עזרה בגשמיות. ולא רבים יודעים כי כל זאת נעשה כאשר הרקע הרפואי היה חלק מחייו, כאשר כבר בשנות השלושים לחייו סבל מבעיות רפואיות בגינן התאשפז בארצות הברית, ובתקופה זו כאשר נכנס לרבי, הרבי נזף בו כי חייב לשמור על כללי הבריאות כולל אכילה ושינה. יש המספרים כי באותם ימים נהג לצום שני וחמישי… ומאז כמובן שמר על הבריאות, אבל הבעיות הרפואיות הלכו וגברו, אך הן לא פגעו כלל בשליחות ובמרץ נעורים שהפגין כל תקופת השליחות וגם אחריה. וגם כאשר אושפז לפני כחודש וחצי, התלונן על כך שדווקא בבית הרפואה לא מאפשרים לו לשמור על הכללים שהרבי ביקש ממנו – לשמור על סדרי שינה ואכילה. וברכות הרבי שקיבל כל השנים ובהם גם היתה לו הזכות לעבור בחלוקת דולרים בכ"ו אדר א' תשנ"ב ולקבל ברכה לקראת שובו לשליחות, וכך קיבל עוד ברכות במשך השנים, ועליהן סמך בעבודתו מתוך מסירות נפש אמיתית, כאשר בכל עת ובכל זמן הזכיר את הרבי והוראותיו ודרש מכל הסובבים לקיים את הוראות הרבי ללא תנאי וללא תירוצים.

בעיות מורכבות הביאו לגירושו ממקום שליחותו והוא שב לגור בנחלת הר חב"ד ולמרות גילו המתקדם היה מסור ונתון למבצע תפילין מידי יום חמישי במרכז יום לקשיש בקרית מלאכי. מצב בריאותו לא היה קל ויום אחד בעת שעסק במבצע תפילין התמוטט ונזקק לטיפול רפואי, אך המקרה הזה לא מנע ממנו להמשיך במבצע תפילין מידי יום חמישי, כך עד יום חמישי ט' טבת, ולמחרת התאשפז פתאומית ומצבו הלך והחמיר עד לפטירתו בט"ז שבט.

אני כותב וכותב, אבל על אישיותו של הרב גורביץ יש הרבה מה לכתוב, ומעט פירסמתי במשך השנים ובמלאת שבוע לפטירתו הבאתי כאן טעימה קטנה למה שחולל השליח של הרבי שפעל תמיד אך ורק בשביל למלאת את רצון הרבי ולא ידע רגע של מנוחה, ובודאי לא רגע של בטלה. והחי יתן אל ליבו, עלינו ללמוד ממנו הרבה כיצד ואיך להיות איכפתיים באמת מכל מילה של הרבי.

אגרת הרבי מי"א ניסן תשל"ב, הרבי מברכו "בברכת החג ולבריאות ולבשורות טובות"

בחלוקת מצות בטשקנט

מפגש פסגה. מימין לשמאל: הגביר לב לבייב התומך הראשי של חב"ד בטשקנט, הרב אבא דוד גורביץ ע"ה, נשיא אוזבקיסטן איסלם קרימוב (כיהן בשנים תנש"א- תשע"ו)