"הצלחות, פדיחות ורגעים בלתי נשכחים" • ראיון מרתק

עמי מימון ויואלי דיקמן, שני שדרני רדיו בולטים המשדרים באותה שעה בתחנות האחיות "קול ברמה" ו"קול פליי", נפגשים לשיחה גלויה על רדיו, מוזיקה ומה שביניהם, הא יש סיכוי ששניהם יגישו תכנית ביחד? האם קיימת תחרות ביניהם? ומה הייתה התוכנית הכי גרועה שלהם?

אתם משדרים באותה שעה, בשתי תחנות-אחיות, "קול ברמה" ו"קול פליי". יש איזו תחרות ביניכם?

עמי: "אין שום תחרות בינינו. קהל היעד של קול ברמה שונה לחלוטין משלי קול פליי. קול פליי פונה לצעיר חסיד, כשם קוד, ואילו התכנית שלי קול ברמה פונה לצעיר מזרחי, אבל היא במקביל תכנית שיכולה לתפוס גם את כולם: מבוגרים, צעירים ואלה שבגיל הביניים. יעידו על כך מנהלי השווק המוכשרים דוד שעיו ועויזר דרוק הנעה לפעולה ברוך השם מקום ראשון

"איפה רואים את ההבדלים בקהל שבינינו? באירועים. יואלי מופיע באירועים שלו, נכנס מנגן לבני ישיבות כמו חברון ו… יואלי, תעזור לי עם שמות של עוד ישיבות אשכנזיות".

יואלי: "וולפסון, 'מירפלד'".

עמי: "בדיוק. כשיואלי מגיע לחתונה בקרב אחת מהישיבות האלה, אתה רואה חבר'ה בני 17-18, בני תורה, חולצות לבנות, שבקיאים בכל העניינים האשכנזיים. אני, מאידך, מופיע בערבים כדי.ג'יי מול קהל ספרדי ואשכנזי אבל לא נטו מאזינים שנמצאים בשכונות החרדיות , שהוא שונה. הנה, אתמול למשל הופעתי במשאית באשדוד, משאית שנסעה בכמה שכונות ועצרה בכל שכונה. עשיתי להם שם משחק קליקרים. הגיעו המונים אלפים כמות בלתי נתפסת וכולם מבוגרים וצעירים יודעים מה אמרתי ומתי אמרתי אגב זה מפחיד ומחייב . יואלי, יותר פונה לקהל בני הישיבות שנולדו למוזיקה חסידית".

יואלי: "גם בעולם הישיבות יש כמה ז'אנרים. יש את הישיבות הכבדות, כמו תפרח, תורה בתפארתה וכו', יש את האשכנזיות הליטאיות ה'רגילות' שהזכרנו, ויש את הספרדיות, כמו 'דעת חיים', 'פורת יוסף' וכו'. עמי מופיע גם אצל בני התורה, אבל בקרב הציבור היותר עכשווי".

תוך כדי שאנחנו משוחחים, עמי שולף את הסלולרי, הם מצלמים עכשיו 'סטורי' משותף למנחם טוקר, השדרן השלישי שמשדר מולם. "איפה אתה מנחם?" הם שואלים אותו, "שנינו יושבים פה ביחד, רק אתה חסר"…

עניתם לי על השוני ביניכם בעולם האירועים. אבל מה השוני ביחס לתכנית הצהריים שלכם, שמשודרת באותה השעה?

עמי: "המוטו של התכנית שלי 'חידודון' הוא אחד: שאלות תורניות, ריאליטי תורני, תוך ניואנסים חרדים, והרבה צחוק ופאן כתוב לגבי מלך המשיח שיכוף כל ישראל אומרים חזל יכוך לא מלשון כפיה אלא מלשון כיף להראות את הכיף בשמירת תומ"צ ".

יואלי: "אין ספק שהוייב של התכנית של עמי הוא תורני".

עמי: "נכון, אני לא עושה שאלות בסגנון 'ארץ עיר' ואני לא שואל מאזינים פתיחים של שירים. כן יש לי פינות שונות, אבל השדרה המרכזית של התכנית, היא השאלות התורניות שמופנות למאזינים. על זה היא מבוססת. אגב, יואלי, אתה מדבר הרבה על יידיש בתכנית שלך, לי היתה פעם פינה בשם 'שפה ברורה' בתכנית, הייתי לומד יחד עם המאזינים שפה חדשה. אבל היא היתה על כל השפות, לא רק ביידיש".

יואלי: "החשיבה שלנו מאד שונה. אני שומע את מה שעמי אומר כעת וזה פשוט מדהים. עמי לא השתנה, אבל אני חושב שהרדיו השתנה, כלומר, מה שהיה לפני 15 שנה, מבחינת מה שהקהל צורך ומחפש בתכנים ובתכניות, שונה ממה שיש היום. עמי הצליח לשמור על הבסיס של התכנית שלו כפי שהיתה בתחילתה, אבל אני כבר עושה רדיו שונה".

עמי: "במהלך השנים הבאנו הרבה חדשנות.בכל תוכנית מחדשים ובכל עונה עוד ועוד כל פינה ראיון תופסת כותרות באתרים גדולים מאד וגם באתרי ברנזה לדוגמא הראיון עם ששון שאולוב אומן באמונה שבו אנחנו מראים לעולם שכולם מחוברים לנקודה שזה הקב"ה ועוד   למשל, הראשון שהמציא את הריאליטי החרדי הייתי אני, עם חידון ההלכה הראשון ששודר ב'קול ברמה'. חידון ההלכה זה רעיון שלי. לפני שנים היה פה מנהל תכניות שטען שחידון ההלכה זו המצאה שלו, אבל זה פשוט לא נכון. בתחילת הדרך הייתי אני זה שהביא את רעיון החידון, ולא רק זה אלא כתבתי את התכנית של הפורמט. אחרי זה, אותו מנהל תכניות ניסה לקחת איתו את התכנית לתחנה הבאה שלו, ב'קול חי'.

"היום כמעט אף אחד לא יוצר משהו חדש כולם מעתיקים וזה עצוב  אני זוכר שהייתי בדרך לניו יורק עם אשתי, כשהמנכ"ל, אריאל דרעי, התקשר לספר לי על כך. הוא סיפר לי על כך ממש לפני הטיסה, ואז יש לי 12 שעות לפניי שאין לי מושג מה קורה בהן. לא היתה אז אפשרות לוויפיי, ומשך 12 שעות הייתי במתח כבד עברנו המון מהמורות לא פשוטות פוליטית מסחרית שווקית אבל מרן הרב עובדיה זצ"ל והרוח הגבית של הבעלים של התחנה שהוא איש יקר ואהוב אוהב תורה ולומדיה רבי צבי עמאר היא שעזרה לנו לצלוח הכל .

"לגבי התכנית היומית שלי, חידודון, היא באמת מבוססת שאלות תורניות, תוך חיבור בני התורה. יש אישור של רבנים, גם אלה שמתנגדים באופן עקרוני לרדיו, לשמוע את התכנית הזאת. אתה יודע שכשהיא יצאה לדרך 'משמרת הקודש' אישרה אותה?"

יואלי צוחק: "אצלך זו תכנית תורנית, ואילו אצלי זה ביטול תורה… אצל עמי לומדים תורה, ואילו אני אומר למאזינים שלי שתורה יש בבית הכנסת, לא בתכנית שלי. עמי הוא ממש תכנית תורנית רק בפאן, ואצלי זאת לא תכנית תורנית. אני אפילו אומר למאזינים פעמים רבות, מי שיכול ללמוד תורה בזמן הזה, עדיף שילמד תורה ולא יאזין לתכנית".

יואלי, למי אתה מכוון את התכנית שלך?

"אגיד לך מה אני חושב: בעולם הרדיו של היום, אין מישהו שמכוון לקהל מסוים. גם אני פונה לקהל רחב ככל הניתן. הרעיון שלי הוא לייצר חוויה רדיופונית יוצאת דופן, משוחררת וכיפית – והכל בתוך הגבולות. פעם ברדיו הכל היה מהוקצע, קריין היה מדבר בעברית רשמית כזאת. אצלי אין חוקים. אם אני צריך להשתעל, אני אשתעל בשידור. הכל פתוח, אין פילטרים ואין מסכות. המאזינים שומעים את הכל כולל הכל, כולל אלתורים שאנחנו מחליטים על הרגע וכולל פינות שאנחנו ממציאים תוך כדי שידור".

עמי: "יואלי, רק תיקח לתשומת לבך: התכנית מתחילה ב-2, לא ב-2 ועשרה. והתכנית מסתיימת בדיוק ב-4:00, לא ב-4 ושתי דקות. אתה לא רדיו פיראטי"…

יואלי: "מה זאת אומרת? אני לא מתחיל לשדר תכנית ב-2 ועשרים?!"

עמי: "הפתיח שלך לתכנית הוא מדע בדיוני… 'שימו חגורות', פתיח של 3-4 דקות"…

יואלי פורץ בצחוק: "כשהפתיח מתחיל להתנגן אני בכלל עדיין באולפן שלי בבית. הוא מתנגן במלואו כשאני בדרך, ועל השיר הראשון אני כבר ברדיו".

עמי: "גם בסיום התכנית לפעמים אתה עובר את הזמן. אני מסיים את התכנית שלי, יורד לאוטו ושומע אותך, וכבר 4 ורבע ואתה עדיין שם"… מתכונת להצלחה זה עמידה בזמנים

יואלי: "לא היה. ואם כן, נדיר מאד".

יואלי, איך נראית הכנה שלך לתכנית?

"הכנה? מה הכנה? איזו הכנה? אני לא מכין שום דבר. את כל הפינות אני ממציא תוך כדי התכנית. אין ליינאפ, אין כלום. לא קיים דבר כזה בתכנית שלי. יש לי עורך, אורי כהן, ויש לנו איזשהו מבנה לתכנית, קונספט. אנחנו יודעים שיש שני מרואיינים, יש פינת נייעס, יש משפחת פליימוביץ', כל מיני דברים. אבל בפועל, הכל קורה תוך כדי שידור. תוך כדי תנועה אני מתקשר אל ההוא בשידור חי, או מעלה את הזמר הזה והזה בהפתעה. הכל קורה בחי".

אולי זה חיסרון שאין ליינאפ מסודר מראש?

"בעיניי זו רק מעלה. התכנית של עמי, למשל, כן בנויה גם על אייטמים. אז תחשוב מה קורה אם יום אחד העורך של עמי לא מביא לו אייטם מספיק טוב, כי לא קרו דברים משמעותיים. באותו יום אתה מאבד את התכנית. אני לעומת זאת לא בנוי על כלום. מבחינתי התכנית צריכה להיות מיליון דולר כל יום, בלי קשר לאייטמים. ואם יש אייטם? אדרבה, עוד יותר טוב. אבל זה לא הבסיס של התכנית, והתכנית לא נופלת בלי האייטמים האלה".

עמי: "זה לשיטתו של יואלי. השיטה שלי 100 אחוז שונה. אני כן בנוי על ליינאפ ועל סדר, וזה סוד הקסם של 'חידודון'".אני חושב מכין מתייעץ למרות שאני יכול להעביר שעתיים של כיף עם מוסיקה צחוקים חידות ורבנים גם בלי להכין – בחבד לימדו אותי שהככנה לתפילה חשובה כמו התפילה

יואלי: "תראה, אני חושב שהחוויה הרדיופונית השתנתה. בתכנית שלי, למשל, אני לא רואה מקום לאייטמים מהסוג שעמי עושה. אני לא מוצא לזה מקום".

עמי: "ההבדל בינינו לבין שאר התכניות, הוא שאנחנו מייצרים תוכן ולא לוקחים תוכן קיים. כל הפינות והתוכן מסביב, הכל זה ייצור שלנו. אני אתן דוגמה קלאסית מעולם התקשורת המצולמת: ברגע שתסתיים המלחמה, חברי הפאנל של 'הפטריוטים' יילכו לעשות חצילים. כי אין שם מי שייצר תוכן שהוא פאן. אתה רואה את ינון מגל מדבר איתך משהו 'פאני'? כשתיגמר המלחמה כבר אין הצדקה לכזאת תכנית".

יואלי: "תישאר לו רק הפינה של 'הלפיד הלילי', לצחוק עליו"…

עמי: "אתה מבין? אנחנו  מייצרים  תוכן. בתכנית שלי, אני מעורב עם העורך, הטכנאי, המפיק, החושב, הממציא והמחבר. סיעתא דשמיא . יואלי, אתה חייב לרשום את זה. אני עושה את זה כי אני לא סומך על אף אחד אחר. אני עוד שידרתי בערוצי הקודש הפיראטיים, והתרגלתי לעשות הכל בעצמי".

יואלי: "מה שאתה אומר גם נכון באופן עקרוני. אני חושב שבין 2 ל-4 חייב להיות מישהו שהוא פול-קונטרול, אחד שלא סומך על אף אחד. גם אני כזה".

עמי: "אני, כשיש שידור חוץ, אני לוקח מחשב מהבית, עם המוזיקה והשירים. אני לא סומך על כך שמישהו יביא והכל יסתדר חייב גיבוי למרות שיש לנו את רפי אוחנה התותח שדואג לפרטים עם צוות טכני מצויין . אם בדרך לשידור החוץ יש בעיה טראפיק לא נורמלי, אני רככשתי מכספי ערכת שידור ומחבר את השידור אצלי מהאוטו.

"בנוסף, החוויה של המאזין צריכה להיות מותאמת לכל הגוונים. כלומר, שהרדיו בזמן התכנית שלי יוכל להידלק בבית בכל המגזרים. אני למשל לא יכול לומר מילה שתתפרש לא נכון במאה שערים או בתל אביב. אני צריך לדבר בשפה שתעבור טוב גם פה וגם פה. זה המוטו של הרדיו, שהוא מכוון למכנה הרחב – אך בו בזמן למכנה האיכותי הרחב. מרן הרב עובדיה היה משבח אותי על זה. הוא גם היה מאזין לי לעתים. אותו דבר הרב בעדני זצ"ל".

יואלי: "אפרופו, למרות שהתכנית שלי לא תורנית, יש ראשי ישיבות מכובדים שמאזינים לי כשהם בדרכים, יש לי סרטונים מזה. כמובן שלא אנקוב כאן בשמם".

וגם אתה עובד כפי שעמי מתאר את עצמו? עושה הכל בתכנית?

"בוודאי, אני בטרפת. פול קונטרול. אני טכנאי, מפיק, מביים. אפילו מתקשר בעצמי למרואיינים תוך כדי שידור".

למה?

"זה מגיע ממקום של רצון לעבוד תוך אפס תקלות, צבא גרמני, בלי טעויות. תחשוב, אם טכנאי מגיע ביום באסה כזה, הוא סוחב לאט. אבל אתה מנהל את השידור ואתה מרגיש את הדופק של הקהל. אתה לא יכול שדברים ייעצרו".

מה קורה ביום בו באתם לשידור תכנית הצהריים השמחה שלכם, במצב רוח נוראי, מכל סיבה שהיא. מה עושים אז?

יואלי: "לא קרה שזה השפיע על השידור, ולא שאני לא עובר דברים. גם אני עובר דברים, אבל יש בי שני אנשים. יש את יואלי של הבית ויש את יואלי של הבמה או של הרדיו. כשאני מגיע למיקרופון, אני נהיה שיכור. דע לך, באופי שלי אני טיפוס מאד ביישן ומופנם".

זה השלב בו אני ועמי נקרעים מצחוק משך דקה ארוכה.

כן, יואלי, אתה ביישן…

"כן, אתה יכול לא להאמין. בטבע שלי אני ביישן, אבל כשאני עולה על הבמה או מגיע לרדיו, יש יואלי אחר לגמרי, יש אנרגיות מטורפות. יואלי הביישן 'נפטר' בדרך. אני אספר לך סיפור: שידרתי כרגיל ביום בו סבתא שלי, גב' קוזניצוב ע"ה, נפטרה. הגעתי מההלוויה לשידור, והמאזינים לא הרגישו בכלום. שידרתי כרגיל כאילו הכל טוב, למרות שכמובן הייתי עצוב מאד באותו יום. אבל מול המיקרופון אני יואלי אחר".

עמי: "אמא שלי ע"ה היתה על ערש דווי, ונפטרה לפני כשנה וחצי. כולם מכירים גם את הסיפור של הבן שלי שנפטר, אחרי שליווינו אותו תקופה ארוכה מאד בטיפולים. בשני המקרים האלה, הייתי מגיע לשידורים אחרי שהות קשה מאד בבית הרפואה, ופשוט הייתי עושה סוויץ' בראש. בדרך הייתי אומר לעצמי: יש לך כעת שעתיים בהן מאזינים לך מאות אלפים. לא מעניין אותם הצרות שלך, הם רק רוצים לשמוח ולהתחבר. אני דוגל באפס רחמים עצמיים. אתה רוצה לבכות? תבכה בבית, אבל כשאתה מגיע לרדיו, צא לדרך ותן את הטוב ביותר שלך. ביום שסיימנו את השבעה על הבן, כבר באותו ערב הלכתי להופיע בפני אלף איש. אנשים באולם הסתכלו עליי בתמיהה. אמרתי להם: צריך לדעת להפריד. זאת העבודה שלי, ואני אמשיך אותה כרגיל. בכל הכח ".

מה היתה התכנית הכי טובה שלכם עד היום?

עמי: "זה קורה כל יום, פשוט טרללת. כל יום יש לי את התכנית הכי טובה שהיתה כשאתה מקבל ברכה ממרן הרב מאזוז שהוא מתפעל ממה שהבאת ללומדי התורה שאתה מקבל 500 איש עומדים על הקווים אתה חי את החלום".

יואלי: "יש כמה תכניות בהן עשינו מתיחות מטורפות שהיכו גלים. אבל ברמת התמהיל, זה קורה כמעט בכל יום. בכל יום המאזין יוצא עם כאבי בטן מרוב צחוק או עם שאר רוח כתוצאה מאיזו שיחה מחזקת. מבחינתי בתכנית, כל יום יהיו בעיניך כחדשים.

"פעם כמעט קיבלתי תביעה רצינית. עשיתי סוג של מתיחה יחד עם מאזין. התקשרתי למספר עלום, והוא היה צריך לנחש לאיפה הוא הגיע לפי מספר שאלות. חייגנו לתומנו לחנות כספות, שלא ידעתי שהיא קשורה בדרך כלשהי לשב"כ או לאיזה מוסד בטחוני. המאזין אמר: שלום, לאן הגעתי? ואז אמרו לו: אתה חייגת אלינו, הגעת לחנות של כספות. מפה לשם התברר שמדובר במקום שמוכר נשק באישור המדינה. עשינו מתיחה של עשר דקות בשידור, וכשנודע להם שהדבר הזה היה בשידור חי, הם כמעט שלחו לנו תביעה… הדברים שאני זוכר הם או דברים שהיו קשורים בטראומה, או ברגעים מאד מצחיקים.

"אגב, כל מה שאני מדבר זה על תכנית הצהריים 'מאסטר פליי'. יש כמובן גם את תכנית הדגל המוזיקלית 'לילה מנצח' בליל שישי, שם עשינו שלוש תכניות על יוסי גרין לאחרונה, שהיו מהטובות שעשינו. אגב, התכנית הראשונה של 'לילה מנצח', היתה עם משה לאופר. זה עוד שודר בקול חי, והתכנית היתה מזעזעת, אך עם זאת מאד משמעותית עבורי".

מה התכנית הכי גרועה שהייתה לכם, במהלכה רציתם לקבור את עצמכם?

יואלי: "היתה לי פעם תכנית גרועה מאד. זה עוד היה כשהגשתי את 'תו השעה' ב'קול ברמה'. הייתי צריך לעשות קד"מ בתכנית ל'דוריטוס', בלי שהכינו אותי מראש כפי שצריך. ויצא לי בשידור: 'תביא לי לטעום את הרעל בזה'. כמובן שאיך שאמרתי את המשפט הזה באתי לקבור את עצמי… בתי ספר לשידור מלמדים את הפדיחה הזאת. אמנם זה היה רק סלנג ובאותו משפט כבר אמרתי 'איזה טעים', אבל לא משנה, לא ישנתי שבוע אחרי הפדיחה הזאת. אבל זה היה די בתחילת הדרך, מאז למדתי את התחום".

עמי: "כשמתרחשות בעיות, זה מזעזע. אבל אני יודע להסתדר ב"ה על המקום. אני יכול לעשות את כל התכנית לבד, לא צריך ליינאפ. אני יכול לחבר את הטלפון האישי שלי למערכת, להתקשר לחברים, לעשות דחקות, להעלות את הרב לסרי, ולהתקשר לזמר לעשות ראיון בלעדי, על המקום, בלי תיאום.

הזמר משה קליין הודיע שהוא שבע מראיונות ולא רצה להתראיין איזו תקופה. מה עשיתי? פשוט התקשרתי אליו בשידור חי מהטלפון שלי. אמרתי לו 'אתה בשידור', ועשיתי איתו ראיון שלם על האלבום שלו. אבלללללל אין כמו עבודת צוות מאחורי כל גבר מצליח עמודת אשה מאחורי כל תוכנית מצליחה עומדים צוות שלם שדואגים להכל יישר כח לכולם וכמובן לצעיר החדש העורך שניאור גרינפלד.

"באמת לא דיברנו על זה עד עכשיו, אבל 'חידודון' עשתה מהפכה גם בתחום המוזיקה. אנחנו מגלים זמרים. ההמצאה של המוזיקה המזרחית-תורנית זה אנחנו. יניב בן משיח התחיל אצלי. הוא הגיע ליומולדת במסעדה, בא מכל הלב והתחיל לשיר ולתת את הנשמה. אמרתי לאשתי: תקשיבי, יש לו קול פצצה, ואני עוד אהפוך אותו למגה-טאלנט. התחלתי להשמיע אותו פעמיים בכל תכנית, ואתה שומע מה נהיה ממנו היום חיים ישראל כולם קול ברמה והערוצים הפיראטים הם הבית של המוסיקה המיזרחית .

היתה תקופה שאברהם פריד לא הרבה להתראיין גם הוא. יום אחד אמרתי לו, אני הולך להפוך את השיר שלך 'אחים בנפש' לשיר הכי מושמע במדיה, וכך עשיתי. השמעתי את השיר בלי הפסקה, יום אחרי יום. הוא תפס ואז זכה גם במקומות הראשונים במצעדים. הוא העריך אחרת את התכנית שלי, ומאז עלה פעמים רבות אצלי לשידור".

קרה לכם פעם שהרגשתם שעשיתם טוב אמיתי למישהו דרך התכנית?

יואלי: "ברמה של לעשות טוב ולשמח, ודאי, זה כל תכנית. קרה גם שדאגתי למאזינים שהיו זקוקים לכסף, לטיטולים ומטרנה. אין ספק שזו הרגשה נהדרת".

עמי: "לי יש סיפור יוצא דופן. פעם חילקתי רכב במתנה במסגרת התכנית. עשיתי משחק רדיו במשך שלושה חודשים, כשהמאזין שהגיע למקום הראשון התעתד לקבל רכב במתנה מתנת תחנת הדלק 'סבן' באשדוד. באתי לשם עם הרכב, יחד עם הזמר מנדי ג'רופי, הבאתי לזוכה את המפתחות בשידור גמר גדול. אחרי השידור יצאתי לאכול באיזו מסעדה יחד עם בעלי תחנת הדלק, אבל המזכירה מתקשרת אל הבעלים ואומרת לו: תחזרו, יש כאן אישה בוכה.

"אנחנו חוזרים חזרה, ופוגשים את האישה הזאת. כן, במה אפשר לעזור לך? אני שואל אותה. והיא מספרת לי: יש לי 4 ילדים, שלושה מהם מושתלי כליה, הרביעי, אבא לארבעה ילדים, צריך גם הוא כליה, אחרת מי יודע מה יהיה איתו. ואין לי מישהו שיתרום לו, ואני לא יודעת אם הוא ישרוד את ההמתנה. על המקום צילמתי סרטון שהעליתי בסטטוס, בבקשה המיועדת למי שיש סוג דם איי, ומוכן לעשות את המצווה העצומה הזאת של הצלת חיים, בתרומת הכליה. אבל למרות ההדים לסרטון, כלום לא יצא מזה.

"בסוף פתחתי מיקרופון בשידור חי. אמרתי: שלום לכם מאזינים, תמיד יש כאן פינת החסד במסגרתה אנחנו דואגים לתפילין לאנשים שאין להם, או לאוכל לאלמנות. הפעם יש לי מקרה חריג, מי מוכן לתרום כליה, ויש לו סוג דם איי? ובכן, ארבעה מאזינים התקשרו לתרום. שלושה עשו בדיקות וזה לא התאים, הרביעי התאים. עברנו איתו עוד איזו סאגה, כי הוא התחרט ונעלם, אבל בסוף הסכים לתרום את הכליה, והציל את החיים של אותו יהודי. תגיד, יש משהו שיכול להיות יותר מזה?"

בשנת המלחמה, מספר עמי מיימון, התכנית שלו דאגה לעוד הרבה חסד. "דאגנו ליותר מאלף זוגות תפילין וצידניות לחיילים, בעזרת מנכ"ל התחנה אריאל דרעי. דאגנו לספר תורה, שגם הוא הוכנס להצלחת החיילים. אדם ערירי שאסף בקבוקים במשך שנים. מהכסף הזה הוא תרם גם ספר התורה אצלי בתוכנית . בסוף, מה יש לי בידיים? חסד, נתינה, הסתכלות על האחר. אלה הדברים שממלאים אותי".

תגידו, יש סיכוי שנראה פעם את שניכם מגישים תכנית ביחד?

יואלי: "אפשרי".

עמי: "למה לא?"

יואלי: "דווקא תכנית כזאת עם שנינו, שאנחנו קצוות של מזרח ומערב, יכולה לעבוד ולהיות מעניינת. זה כמו דואט, אם תביא דואט של שני זמרים שנשמעים אותו הדבר, הדואט לא יהיה מעניין. דואט בין שניים מעניין רק כשהם משלימים אחד את השני. כששולי רנד שר עם שוואקי זה נשמע טוב ומסקרן, אך כשאלי הרצליך ישיר עם שוואקי, זה פחות. יניב בן משיח ואהרל'ה סמט – זה וואו, אך בן משיח ודוד חפצדי זה נחמד, לא יותר. כי הם אותו סגנון".

אז איך זה לא קרה עד היום?

עמי: "נעשה! קיבלנו כעת את הרעיון ממך".

מה הייתם לוקחים אחד מהשני?

עמי: "את העיניים הכחולות שלו… וברצינות, את היכולת הזאת לנגן על המון כלים הידע שלו בשירים הזוי".

יואלי: "אני הייתי לוקח מעמי יותר את העניין של לעשות חסד. הייתי עכשיו בארה"ב, והתפללתי על הציון של הרבי מסאטמר שאוכל לתת יותר צדקה. בתקופה האחרונה אני רואה יותר שניגשים אליי יותר אנשים לבקש עזרה כלכלית, והלוואי שתהיה לי האפשרות לעזור לכולם".

עמי: "הבקיאות של יואלי בנגינה ובמוזיקה זה דבר גאוני, כולל הישיבשיר זה פגז על חלל".

למה אתם עצמכם מאזינים ברדיו?

יואלי: "לחלק מהשידורים החוזרים, וגם למתחרים, כדי לדעת מה לא לשדר… ואני מאזין גם כשאני יכול לשידורים החוזרים של עמי, מבטיח לך. יתירה מכך, יום אחד עלה אליי טרמפ בכניסה לירושלים, איזה בריסקע'ר עם אשתו. לרוב, ברכב אני מאזין למוזיקת-עולם, כדי להתעדכן בסגנונות, אבל פה היה איתי בריסקע'ר. אז למה אאזין? אז פתחתי 'חידודון', וההוא קפץ לי באוטו עם התשובות לשאלות שלך, עמי. אני שומע את עמי כשאני חוזר מאירועים בלילה, ואני נהנה, כי יש דברי תורה".

עמי: "אני אגיד את האמת לאמיתה: תמיד כשאני ברכב, אני מאזין ל'קול ברמה'. אני לא מאזין למקומות אחרים כדי לא להתקלקל. מה המגנט המיוחד שלי ושל יואלי? שאנחנו לא מאזינים לאחרים. אודי דמארי זכה להיות מעבד בחסד עליון דווקא כי הוא לא מחובר לרשתות ולא מושפע מדברים אחרים. גם אני לא רוצה לשמוע משהו אחר. אם אאזין כעת לסטנדאפ, למשל, זה יקלקל אותי. פעם האזנתי לכל מיני תכניות פופולריות בניסיון להבין מה מהתכנים אפשר 'לגייר' לתכניות שלנו, אבל הבנתי שאי אפשר לגייר כלום. הכל שם בלגן גדול, שלא עובר שידור אצלנו".

יואלי: "אבל אנחנו כן יכולים לעשות את הפאן בדרך שלנו".

עמי: "זה נקרא 'אור דתוהו בכלים דתיקון'".

מה הצעד הבא שלכם ברדיו?

יואלי: "כלום, אין מחשבה על הצעד הבא. בכל יום אני פוגש אנשים שאומרים לי 'חיזקת אותי, גרמת לי לחיוך'. אני לא חושב מעבר לזה. חייל שאומר לי: יצאתי כעת מעזה ושימחת אותי עם שיר, או סבתא זקנה שריגשתי אותה, נותנים לי את הסיפוק הכי גדול".

עמי: "אמת. בעבר שאלו אותי למה אני לא הולך לעוד פלטפורמות שהן לאו דווקא רדיו, ואמרתי שטוב לי בחלקת האלוקים הקטנה הזאת. אך באמת, היא לא קטנה בכלל. הרבי מליובאוויטש מסביר שגלי הרדיו מנקים את העולם, וזאת המטרה של הרדיו".

יואלי: "בתכנית שלך עצמה, אתה כל הזמן מחליף פינות ומגוון, אתה לא משעמם את עצמך".

עמי: "אתה רוצה להגיע לעוד ועוד קהלים".

עמי, התכנית חידודון הולכת מראשית ימיו של רדיו קול ברמה, תכנית ותיקה. מה השתנה בה עם השנים?

"בעבר התכנית הורכבה בעיקר מחידות גדולות ופרס גדול. היום, לפי מה שהבנתי שיותר רלוונטי, הפכתי את התכנית לחידות קטנות יותר עם פרס קטן יותר, אך משהו שבהישג יד של כל אחד. התכנית בנויה על שאלות שבצדן פרסים – כסף מזומן, ויש גם חידה מתגלגלת. אבל בכל מהלך השנים, כל השאלות הן שאלות בנושא הלכה ומדרשים גמרא משחקים פינות פעם בשבוע יביע אומר על שאלות בבית הדין של הרה"ג אהרון בוטבול – חדשות המוסיקה והנייעס – מחייכים ברמה עם הרב לסרי – סיפור מההפטרה 3 דק על מה שהולכים לקרוא במפטיר של השבת הכל סביב המתנה שלנו שזה הקדושה ".

יואלי: "אני כל יום חייב להחליף משחקים, כדי לעניין כל הזמן. אבל באמת הכל סביב המוזיקה".

עמי, תגיד, מאיפה הידע העצום הזה? אתה שדרן, לא רב.

"למה לא רב?", צוחק עמי, "יש לי תעודת 'יורה יורה'. אני שדרן, די.ג'יי, ורב עם יורה יורה. איך שהתחלתי פה ברדיו, קיבלתי את הסמיכה. בוא, הנה אני אשאל אתכם שאלה: מי זאת אמא של אברהם אבינו? מי זו אמא של דוד המלך?"

שקט בקהל.

עמי: "שמע, כשאני פותח קווים בשידור, כל מאזין שני שאני שואל אותו את השאלה הזאת יודע את התשובה באלפית השניה. יש לי מאזינים תלמידי חכמים. אתמול באשדוד, למשל, כולם ידעו. אתה מבין? ב"ה, יש מאזינים עם איכות לפני שסוגרים אין לי מילים שלא להביע הערכה לאשתי הצדיקה שהיא המנוע שלי ".