זרעי הגאולה • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!

שוב אנו בפתחה של גלות וגאולה – עם התחלת לימוד חומש ופרשת שמות, בה מסופר על הירידה למצרים. המדרש אומר על הפסוק הראשון "על שם גאולתן נקראו", וממשיך שם להביא קשר בין שמו של כל אחד מהשבטים לבין הגאולה (ראו מדור פתגמים חסידיים בגיליון זה).

שואל הרבי ב'דבר מלכות': האם בגלל שלשמו של אבי–השבט יש זיקה לגאולה, זה מחייב שתהיה לו גאולה? נניח, למשל, אדם בא לבקר את חברו המרצה עונשו בכלא, ולחבר קוראים יגאל, האם זה יעודד אותו כשיאמר לו: "יגאל, אין לך מה לדאוג כלל, שהרי קוראים לך 'יגאל', ובטח תיגאל בקרוב"?… הרי זה עתה נפסק עליו להיכנס לכלא לתקופה של כמה שנים, אם כן, מה הקשר בין השם לבין אפשרות יציאתו לגאולה?

כך גם לגבי גאולת מצרים – 210 שנים בכלא הגדול של מצרים, ומה אפוא יש עידוד ומסר של תקווה בשמות השבטים המזכירים לנו את הגאולה?

מסביר הרבי מה"מ בשיחת קדשו, שגלות מצרים היא לא חלק אחד, כשאחריה בא החלק הנוסף שנקרא גאולה. הגלות והגאולה הם שלבים של אותו חלק – כמו שכתוב בהפטרה "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל" – הקבורה של הזרע באדמה היא עצמה כבר התחלת הצמיחה…

שמעתי משל יפה בשם הרב יוסי גינזבורג, השליח ברמת אביב: אדם עולה על הר על מנת לצלם נוף מרהיב. והנה כשהוא מגיע לפסגה, הוא מגלה שאחרי ההר הזה ישנו הר יותר גבוה (עם נוף יותר קסום) ואז יורד מההר הנמוך ומטפס על ההר הגבוה. בוודאי זה "ירידה לצורך עליה", אם כי הוא כמובן מצטער על בזבוז הזמן והכוח שהשקיע בהר הנמוך ללא תועלת…

מה שאין כן במקרה של קבלן דירות שעומד לבנות בניין ובו עשרים קומות; לפני הבניה הוא מעמיק עשרים מטר בעומק האדמה. כאשר ישאלו אותו מדוע כל כך מעמיק, הרי הוא רוצה לבנות את הבניין לגובה מעל פני הקרקע? תשובתו תהיה "על מנת לייצב את הבניין הגבוה, אני חייב להעמיק קודם". כעבור שנתיים, כשיעשה הרמת כוסית על גג הבניין, יאמר לכל חבריו שהוא שמח על כל מטר שהעמיק, כי על ידי זה דווקא, הוא סמוך ובטוח שהבניין יציב…

הרי שבמקרה הזה, "ירידה לצורך עליה" פירושו, שכל מטר בירידה היא חלק בלתי נפרד מהעליה וביציבות הבניין…

כך גם עם בני ישראל במצרים – הירידה היא עצמה שלב וחלק מהעליה, ועל שם גאולתן ועלייתן נקראו…

כשם שהיה בגלות מצרים כך בגלות שלנו כיום – אנו מאמינים, בוטחים ומקווים כי "לישועתך קיווינו כל היום"; מייחלים כל רגע להתגלות בידיעה ברורה שכל "מעשינו ועבודתנו" הם אלה שמזכים אותנו ב"להביא לימות המשיח", אמן כן יהי רצון!

ניצחון הרמב"ם על הווזיר

ביום שני יחול ההילולא של הנשר הגדול, הרמב"ם. הוא הפוסק היחידי ה'משיחיסט' הפוסק בענייני הגאולה ובעניין סימניו של מלך המשיח, עד לגילוי הגדול של "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". לא השולחן ערוך ולא ספרי הלכה אחרים, עוסקים בתקופות או בנושאים אלה.

אחד הפירושים שבפסוק זה – כמו הדגים שבים שמרגישים את מקום חיותם, המים, ובלעדיהם אין להם קיום – כך בגאולה נרגיש את מקור חיותנו האלוקות, עצמות אין סוף ממש… נדע שה'יש' הנברא שהוא ה'יש' האמיתי (שבת במדבר תשי"ז).

הרבי מה"מ אומר בשיחת פרשת שמות תשנ"ב, כי "אצל הרמב"ם רואים בגילוי איך בהיותו במצב של 'הבאים מצרימה', פעל שם את עניין גאולת ישראל, הן גאולה רוחנית, והן הכנה לגאולה שלימה כפשוטה, וכמרומז גם בשם 'רמב"ם', ראשי תיבות "רבות מופתי בארץ מצרים"…

לפי דברים אלה, נראה בפשטות שהוא פעל בוודאי גם על הגויים להיות מוכנים לגאולה.

הרמב"ם כיהן כרופא המלך ומקורב למלכות, מה שגרם לווזיר של המלך לקנא בו ובמעמדו. כיוון שכך, הוא התגרה ברמב"ם באומרו לו ש"האיסלם היא הדת האמיתית". הרמב"ם שתק ולא הגיב לדברים. הווזיר נעלב מההתעלמות, וביקש מהמלך לערוך ויכוח פומבי בעניין "מי הדת האמיתית". הרמב"ם הסכים בשני תנאים: א. שאם הוא יוכיח את צדקת עמדתו, שהמלך והווזיר לא יתנקמו בו. ב. שביום שישי (יום ה'שבתון' של המוסלמים), הרמב"ם יבוא איתם למסגד, וביום השבת שלנו, יבואו המלך והווזיר לבית כנסת של היהודים.

המלך והווזיר הסכימו לשני התנאים…

ביום שישי הלך הרמב"ם למסגד יחד עם המלך והווזיר.

הנוהג שם היה, שהמנהיג שלהם, האימאם, היה דורש דרשה כשהוא מזכיר פסקאות מהקוראן וכולם היו חוזרים אחריו…

הרמב"ם שהיה גם הוא מלומד בקוראן, ביקש את רשות הדיבור, ושילב בדרשה גם פסקאות מהקוראן, אבל בין הדברים שילב אמרות שהמציא, ואמר אותם בשטף כאילו הם כתובים בקוראן. הקהל המוסלמי לא שם לב לזיוף, וחזר אחריו בעיוורון.

למחרת, לפי ההסכם, המלך והווזיר באו לבית כנסת של היהודים. הרמב"ם קרא בתורה ועשה במכוון כמה טעויות קטנות בקריאה. והנה כמאתיים מתפללים הזדרזו לתקן אותו.

כך הוכיח הרמב"ם את אמיתיות ודיוק תורתנו הקדושה, לעומת תורתם ואמונתם הכוזבת…

גם זאת כותב הרמב"ם בספרו הלכות מלכים (פרק י"א, הלכה ד'): "וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו, אינן אלא לישר דרך למלך המשיח…" כוונת הדברים, שאחרי שיתאכזבו מרשעת המשיחים המדומים ומשקריהם, יידעו להבחין ולהכיר במשיח ה' ובאמיתותו.

הרמב"ם בזכות יום ההילולא שלו, ובזכות כך שהיה "פועל ישועות בקרב הארץ" – שנראה כבר לעיני בשר את "אותו הזמן שאין בו לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ולא תחרות… וכל המעדנים מצויין כעפר, כי עסק העולם לא יהיה אלא לדעת את ה' בלבד".

המפתח לגאולה – נחישות

לפני כשנה הוזמנתי לבדוק מזוזות בקיבוץ עין כרמל, בבית משפחה שאמרו לי כי הם חוששים שמזוזות הפתח נרטבו מהממטרות שיש בחצר. כיוון שכך, ביקשו שאבדוק גם את שאר המזוזות בבית.

הורדנו את המזוזות, תחילה בפתחי הבית הראשיים ולאחר מכן בחדרים הפנימיים. המזוזות של פתחי הבית היו פסולות; אכן נרטבו מהמים. החלפנו אותן בחדשות.

כשביקשתי להוריד את המזוזה הראשית, התברר שגב בית המזוזה היה דבוק למשקוף בדבק סילקון חזק. בעלת הבית שהזמינה אותי לא הייתה בבית כשבאתי, וביקשתי מבעלה שיוריד את גב בית המזוזה.

הוא ניסה אך לא הצליח בשל הדבק החזק. לא הייתה ברירה, אלא לשים את המזוזה החדשה על גב בית המזוזה הקיימת. לאחר שבוע, כשחזרתי עם מזוזות החדרים האחרים שלקחתי עמי לבדיקה, שאלה אותי בעלת הבית: "למה שמתם את המזוזות על פלסטיק המזוזה הקודמת?"

הסברתי לה שבעלה ניסה בכל הכוח לשלוף את הפלסטיק הדבוק בסיליקון, אך הוא לא הצליח. במקום תשובה, היא הביאה מהמטבח סכין חד עם שפיץ, נתנה כמה מכות לפלסטיק המזוזה, והסירה אותו.

שאלתי אותה: "בעלך ניסה בכל כוחו ולא הצליח, איך את הצלחת?" השיבה האישה במילה אחת: "נחישות".

התפעלתי מדבריה, ואמרתי שזו בדיוק נחישות הנשים שתביא את הגאולה.

ידוע שיציאת מצרים הייתה בזכות נחישותן של הנשים, כפי שמסביר הרבי, שהן יצאו עם תופים בהיותן מאמינות שהגאולה אכן תקרה.

כמו אז, כך גם בימינו, בזכות הנחישות של נשים צדקניות בדור שלנו, נזכה לצאת ממצרים.

נחישות בלימוד הרמב"ם

אחד הדברים הדורשים נחישות, כפי שהרבי מזכיר בשיחת ה'דבר מלכות' פרשת שמות, זה לימוד ג' פרקים ברמב"ם, מי שלא יכול אז לפחות מסלול של פרק אחד ברמב"ם ונשים וילדים ילמדו את ספר המצוות.

כל שלושת המסלולים, דורשים נחישות ומכריחים החלטה פנימית איתנה להתמיד ללמוד את הרמב"ם; גם הבעל יזכיר לאישה והאישה לבעל, והם לילדיהם, ללמוד את חוק לימודם ברמב"ם.

מובן שהרבי רוצה ודורש, כפי שבדרך כלל הוא מזכיר בשיחותיו הקדושות, את לימוד הרמב"ם על ידי הזכרת מסלול לימוד ג' פרקים ביום. גם ספר המצוות בנוי לפי הקבלה למסלול ג' הפרקים. זה 'סיירת המטכ"ל' של הרבי.

דבר נפלא לראות כיצד אברכים, שלוחים, תמימים לומדים את ספר הרמב"ם בכל זמן פנוי שיש להם, על מנת להספיק ללמוד את ג' הפרקים כפי רצונו הק' של הרבי.

שנזכה לעשות לרבי נחת, ולקבל פני משיח צדקנו עם מלכנו בראשנו, ויחד עם ילדינו שילמדו את ספר המצוות, נאמר לרבי "ראה גידולים שגידלנו כרצונך, מלכותך ברצון קיבלו עליהם".

לחיים חסידים!