החסיד שהפעיל את ה'פרענומעראנטן' • סיפור חיים מרתק

אברהם רייניץ, מגזין בית משיח

שבת ז' טבת תשנ"ב. השעון הראה 1:38 אחר הצהריים כשהרבי נכנס להתוועדות בבית חיינו – 770. הקור העז של חורף ניו יורק נשאר בחוץ, בפנים היה חם מהצפיפות והאווירה הקדושה. מאות חסידים, צעירים ומבוגרים, התגודדו בבית המדרש הגדול. שירת "דידן נצח" התפרצה מפי הקהל – יומיים בלבד חלפו מאז 'דידן נצח' לציון הניצחון ההיסטורי בבית המשפט הפדרלי.

במהלך ההתוועדות דיבר הרבי באריכות אודות ה' טבת והחזרת ספרי וכתבי רבותינו נשיאינו, וקרא לכל אחד ואחת, אנשים נשים וטף, להוסיף ספרי קודש חדשים לביתם ולספרייתם. הרבי הדגיש את החשיבות המיוחדת בתשלום עבור הספרים, והזכיר כיצד הרבי הריי"צ הורה להדפיס את המחיר על גבי הקונטרסים.

ואז העלה הרבי רעיון חדש, מהפכני, וקרא לחסידים להירשם כמנויים לספרים שיצאו לאור בעתיד. את הרעיון החדש, של מנויים לספרים עתידיים, הגדיר הרבי במילה אחת באידיש, שמסתמא רק בודדים בקהל הכירו אותה קודם לכן, אך מאז אותה שיחה הפכה לחלק בלתי–נפרד מהלקסיקון החב"די: "פרענומעראנטן" – מנויים.

הרעיון של "פרענומעראנטן" (מנויים) – מעבר לערך הרוחני שלו, שמקשר את החסידים אל הספרים עוד בטרם הדפסתם – הוא מודל עסקי מעולה:

במקום להדפיס ספרים ולחכות למכירתם – מה שדורש השקעה כספית גדולה מראש והרבה סיכון – מקבלים תשלום מראש מאנשים שמתחייבים לקנות את הספרים. כך יש כסף להדפסה, יש ודאות לגבי כמות העותקים הנדרשת, ויש זרימת מזומנים בריאה שמאפשרת להמשיך ולהדפיס ספרים נוספים.

הרב יעקב רייך, מנהל חנות הספרים של קה"ת, הבין שהוא האדם שיצטרך להוריד את הרעיון לעולם המעשה, מעבר לדלפק שבחנות קה"ת, ובסיום ההתוועדות עלה וקיבל מהרבי בקבוק משקה עם ברכה מיוחדת להצלחה בהפקת תוכנית המנויים החדשה.

ריקודים בחנות הספרים

מיד בצאת השבת ישב הרב רייך על פרטי התוכנית, וכשעתיים לאחר צאת השבת, בשעה 7:30 בערב נפתחו דלתות חנות קה"ת, כשמאחורי הדלפק עמד האיש שעתיד היה להוביל את תוכנית ה"פרענומעראנטן" – הרב יעקב רייך.

"זה היה מחזה שלא יישכח", תיאר אחד מכותבי היומנים מבית חיינו. "תור ארוך השתרך מחוץ לחנות. אלפי חסידים הגיעו לחתום על חוזה המנוי שהוכן בחופזה, וכמובן רכשו ממבחר הספרים הקיימים כהוראת הרבי. הספרים נמכרו בהנחה של 40%, וכל אחד יצא עם חבילות גדולות של ספרים. במיוחד ריגש לראות את הילדים הרכים, שכאשר נשאלו מניין להם הכסף, ענו בתמימות: 'וכי יש משהו יותר טוב לעשות עם דמי החנוכה מאשר לקיים הוראה של הרבי?'".

בעיצומה של המכירה הסוערת, פרצו פנימה כמה חסידים, כנראה אחרי שאמרו הרבה 'לחיים' בהתוועדות, והחלו בריקוד ספונטני. המוכר הראשי – הרב רייך בעצמו – ושאר הנוכחים הצטרפו מיד לשמחה, שפרצה את גבולות דלפק המכירות.

החנות נשארה פתוחה כחמש שעות, עד מאוחר בלילה, עקב ריבוי האנשים שהגיעו. "זה היה לילה קסום", נזכרת רעייתו הגב' אסתר רייך. "ראית את השמחה בעיניים של האנשים, את ההתלהבות לקיים את רצון הרבי".

מסע ההצלה בהרי האלפים

סיפורו האישי של הרב יעקב רייך, שבה' טבת הקרוב יחול ה'שלושים' לפטירתו הפתאומית, מתחיל בשווייץ זמן קצר לאחר מלחמת העולם השניה. בימי המלחמה, כשווינה הייתה תחת שלטון הנאצים, הצליח אביו ר' אברהם רייך לברוח עם משפחתו דרך הרי האלפים לשוויץ הניטרלית.

בשוויץ התיישבה המשפחה בעיר קטנה לא רחוק מציריך. שם, בשנת תש"ח נולד יעקב. האב, שהגיע ממשפחת רבנים מכובדת באוסטריה, הנחיל לילדיו את אהבת התורה למרות שבחייהם הפרטיים לא נחשבו למשפחה חרדית. כך ספג יעקב בבית את החיבור העמוק בין תורה וחכמה.

בגיל צעיר כבר היה ברור שעתידו האקדמי לפניו, אבל הוא ידע שבשוויץ האפשרויות מוגבלות. החלום להתקדם בעולם האקדמי הוביל אותו לקבל החלטה משמעותית – להגר לארצות הברית.

ממתמטיקה לחסידות

בשנת תשל"ה הגיע יעקב רייך לאוניברסיטת ויסקונסין–מילווקי. "זה היה מעניין", מספרת אשתו. "הגעתי בדיוק באותו תאריך למילווקי, להשתלמות ברפואת שיניים. שנינו מצאנו את הדרך לבית חב"ד".

בית חב"ד במילווקי היה אז מרכז פעיל של יהדות. יעקב, שהיה שקוע בלימודי הדוקטורט במתמטיקה, מצא שם את החיבור המושלם בין העולמות. "הוא היה תמיד מתמטיקאי וגם פילוסוף", מחייכת אשתו. "הראש שלו עבד אחרת וראה את העומק בכל דבר. לכן הוא התחבר מאוד לעומק של חסידות חב"ד, ללוגיקה החסידית, ולדרך שבה חסידות מסבירה את המושגים העמוקים ביותר".

במקביל ללימודיו, פיתח קשר מיוחד עם השלוחים המקומיים הרב ישראל שוסטרמן והרב ישראל שמוטקין. הם היו יושבים שעות ארוכות ולומדים חסידות. "הוא היה מביא את הגישה המתמטית שלו ללימוד", היא נזכרת. "היה מנתח כל מושג בחסידות כמו משוואה מתמטית, מפרק ובונה מחדש עד שהכל היה ברור".

עם ההתקדמות בלימוד החסידות הבין את ההבדל האין–סופי שבין המדע האנושי למדע האלוקי שבתורה בכלל, ובתורת החסידות בפרט. הוא התמסר ללימוד מאמרי החסידות בשקידה.

בשנת תשל"ה נישאו יעקב ואסתר. "זה היה שידוך משמים", היא אומרת. "שנינו באנו מרקע תורני, שנינו היינו באקדמיה, ושנינו מצאנו את הדרך לחב"ד". הם התחילו לבנות את ביתם במילווקי, אבל כבר אז ידעו שזה רק שלב ראשון בדרך.

לגור מול בית הרבי

"לאחר שנולדה בתנו הבכורה, רצינו שהיא תלמד בבית ספר של הרבי", אומרת הגב' רייך בפשטות, כשהיא מסבירה את ההחלטה הדרמטית לעזוב את מילווקי השקטה לטובת קראון הייטס, עם כל המורכבות והסכנות. "אמא שלי שאלה: 'מה אתם עושים שם?' אמרתי לה: 'הרבי זה הדבר הכי קרוב לקב"ה, ואני מוכנה להקריב הכל כדי להיות בצלו…'"

המעבר לא היה פשוט. קראון הייטס של אותם ימים הייתה שכונה קשה. בית רבקה היה אז בצ'רצ' עווניו, מול בית ספר של גויים מהשכבות הנמוכות ביותר של האוכלוסיה. "היו שם אפילו יריות בתוך בית הספר של הגויים" היא נזכרת. "אבל עבורנו – בית רבקה היה בית ספר של הרבי, ושום דבר לא הרתיע אותנו…".

בתחילה התגוררו בבית מספר 1703 ברחוב פרזינדט, בקצה השכונה סמוך לרחוב יוטיקה שבאותם ימים היה מרכז לכנופיות פושעים. הם חיפשו בית בלב השכונה, ולבסוף הגיעו לבית מספר 1305 ברחוב פרזידנט, ממש מול ביתו של הרבי. הבית היה במצב מחריד: "היה ממש הרוס. היה שם גוי שאח שלו עישן שם סמים. מים דולפים מהתקרה. אני אפילו לא נכנסתי – היה ממש מפחיד", נזכרת גב' רייך. "אבל מצד שני, קסם לי הרעיון לגור סמוך כל כך לרבי. אמרתי לבעלי: תקח. בלי לראות. הכל שווה כדי לגור מול הצדיק".

אנשים רבים מהקהילה באו לראות את הבית, ואף אחד לא רצה לקנותו לנוכח מצבו הגרוע. אבל הגב' רייך הייתה נחושה, והם החליטו לכתוב על כך לרבי. בתשובתו של הרבי, מצד אחד הייתה ברכה ומצד שני הדרכה שלא לחתום על החוזה בעיניים עצומות, בלי לראות תחילה את הבית. ואכן, לאחר שביקרו בבית, ידעו להתמקח עם המוכר ולהוריד את המחיר בעשרת אלפים דולר, סכום משמעותי בתקופה ההיא.

"יעקב התחיל לשפץ בעצמו, כמה שאפשר", היא מספרת. "הבית לא היה יפה, אבל מבחינתנו זה היא הכי טוב שיכול להיות – גרנו שם, מול הבית של הרבי". כעבור שנים, כשהזדמנות נוספת צצה, קנו גם את הבית הסמוך. "התגוררה שם גויה שהיינו איתה ביחסים טובים. היא אהבה אותנו, ופעם אמרה לאחד הילדים שלי: 'כשתהיה גדול – תגורו בבית שלי'… ואכן, כאשר היא החליטה למכור את הבית – הרבה אנשים התעניינו. אפילו היה מישהו שרצה לתת מזומן, ובהשגחה פרטית מופלאה הייתה סופה גדולה ביום שהוא תכנן להגיע, ולנוכח ההשגחה הפרטית – היא פנתה אלינו וביקשה שנקנה ממנה את הבית".

רגעים עם הרבי והרבנית

החיים מול בית הרבי זימנו רגעים מיוחדים שנחרטו בזיכרון המשפחה לנצח. "בכל בוקר שלא היה בית ספר, הילדים שלנו עמדו ליד מדרגות ביתו של הרבי וזכו לראותו יוצא מהבית אל המכונית" מספרת הגב' רייך בערגה. "הילדים רצו אחרי הרבי עד הרמזור, והרבי נופף להם לשלום עם ידו הקדושה… הנהג תמיד נסע לאט עד הרמזור, כמו חיכה לילדים".

לאחר הסתלקות הרבנית, מרכז החיים של הרבי עבר לביתו שברחוב פרזידנט, כולל חלוקת הדולרים ביום ראשון.

פעם עברו בני משפחת רייך אצל הרבי, ובתם חנה שהייתה אז בת שנתיים, התחילה לשיר לרבי שירים מהגן. "הרבי עצר את התור, הקשיב לה עם חיוך גדול ואמר לה: 'את שרה יפה'…", נזכרת האם בהתרגשות. "כתבו על זה אז, ביומנו של התמים. זה היה חיוך מיוחד של הרבי, במיוחד בימים ההם כאשר סבר פניו של הרבי היה רציני מאוד לאחר הסתלקות הרבנית".

גם את הרבנית חיה מושקא, שבחרה להצטנע בביתה, היו רואים כמובן בתור השכנים שממול… אם זה כאשר פתחה את חלון הבית, או כאשר פתחה את דלת הבית לכבודו של אורח מיוחד.

היו גם רגעים של השגחה פרטית מופלאה. פעם בקיץ, כשיצאו לחופשה, עברו דרך קה"ת כי הרב רייך היה צריך לסדר משהו בחנות. "בדיוק המכונית של הרבי עשתה סיבוב להיכנס לאיסטערן פארקווי, אחרי הדולרים, בדרך לאוהל. הרגשתי שהרבי מסתכל עלינו". הם נסעו, וב–FDR עקפו אותם לפתע נהגים מסוממים שגרמו לתאונה קשה בה המכונית שלהם נמעכה לגמרי, אבל באופן פלאי אף אחד לא נפגע. "הרגשתי שהמבט של הרבי הציל אותנו".

 המהפכה בקה"ת – ממרתף קטן לממלכת ספרים

בתחילת שנות המ"מים נפגשו בני הזוג רייך לראשונה עם חנות הספרים של קה"ת. "רצינו לקנות ספרים לילדים, אך היו רק ספרים שחור–לבן, עם ציורים פשוטים מאוד… החנות עצמה הייתה בבייסמנט עלוב ליד אהלי תורה, עם מעט ספרים על המדפים".

גם אחר–כך, כאשר החנות עברה לפינת קינגסטון–איסטערן פארקוויי, מקום משכנה הנוכחי, המצב לא השתפר. לפעמים היה פתוח, ולפעמים לא. המדפים היו חצי ריקים, ופעמים רבות הספר המבוקש לא היה בחנות, ואמרו: 'נבדוק אם יש לנו במחסן. תבוא שבוע הבא, ונראה…'. גם בתחום ניהול החשבונות המצב היה גרוע. היו אנשים שקיבלו ספרים ללא תשלום, ועם השנים הגיע הגרעון של החנות לסכומים אדירים.

באותן שנים נוצר קשר בין הרב רייך לרב שניאור זלמן גורארי', מזקני החסידים ומראשי העסקנים החב"דיים ומהנהלת קה"ת. הרב רייך היה משתתף קבוע בשיעור החסידות של הרב גורארי'. יום אחד פנה אליו הרב גורארי' וביקש ממנו לקחת על עצמו את ניהול החנות.

רייך היסס. הוא עבד ב'ברוך קולג", אוניברסיטה מפורסמת בתחום העסקאות והביזנס, והיה מרוצה מעבודתו כפרופסור למתמטיקה (אגב, גם עבודתו שם וגם עבודת רעייתו באוניברסיטת NYU, היה נס גלוי שכן הם הגישו מועמדות חודש לפני תחילת הלימודים, ולמרות שבדרך כלל מדובר בתהליך של שנה – שניהם התקבלו לעבודה בתוך חודש!).

אבל יום אחד הגיע הרב גוראריה ואמר: "הרבי רוצה שאתה תעבוד בזה. יש לי עבורך ברכה מהרבי".

בעצה אחת עם רעייתו קיבל הרב רייך את ההצעה. "אמרנו: אם הרבי אמר, חייבים לקחת. לא משנה הפרטים".

המהפכה החלה מיד: החנות החלה להיפתח בשעות קבועות – משעה 8:00 עד 6:00, המדפים התמלאו ספרים, ומעל הכל – ניהול מסודר וממוחשב. "ידעו כל רגע כמה ספרים יש, כמה להזמין. כמה כסף נכנס וכמה יוצא". הוא גם שיפץ את החנות והפך אותה לחנות יפה.

השילוב המיוחד של ניהול תקין לצד טוב לבו סייעו לו גם בגיוס עובדים. למרות שהיו קשיים בתשלומי המשכורות, הוא השיג עובדים טובים, ואמר להם: אני אשלם לכם בזמן מכיסי, וכאשר יגיעו המשכורות הרשמיות, תחזירו לי.

הייתה זו תקופה של פריחה בהדפסת הספרים. הרב שניאור זלמן חנין, שקיבל לידיו בתקופה ההיא את הניהול הכללי של הוצאת הספרים קה"ת, הוציאו עשרות רבות של ספרים חדשים בתקופה קצרה, וכל המדפים היו מלאים. גם נהלי התשלום על הספרים התחדדו.

לצד העיסוק בחשבונות ובמספרים, התייחס הרב רייך גם ל'נשמות' שבדרך… כך כאשר הכניס לעבודה בחור צעיר שעזב את ארץ מולדתו ומשפחתו, ומצבו הרוחני החל להידרדר – הרב רייך החליט לקחת אותו תחת חסותו, ולצד העבודה שנתן לו בקה"ת, היה מקדיש שעות ארוכות לשיחות איתו. ההשקעה הניבה פירות מופלאים – הבחור התחזק כל כך, שכאשר חזר למקום מוצאו, הפך לשליח של הרבי באותה מדינה.

לימים, אמו של הבחור שלחה לרב רייך מכתב מרגש, בו הודתה לו מקרב לב על ההצלה הרוחנית של בנה.

 אוצר ספרי ליובאוויטש – פרק חדש בהפצת המעיינות

בתקופת ג' תמוז, גורמים מסויימים התנכלו לרב רייך ונישלו אותו מתפקידו. אבל הרב רייך לא נטש את שליחות חייו בהפצת ספרי חסידות, וזמן קצר אחר–כך בהדרכת הרב שלום מענדל סימפסון, הקים את "אוצר ספרי ליובאוויטש".

במסגרת זו הוציא את הסידור והתהלים באותיות מאירות–עיניים וכמובן גם עם תרגום לאנגלית. בהמשך הוציא גם את המחזור החב"די בעברית ובאנגלית, שניהם באותיות חדשות וברורות.

לתקופה מסויימת אף פתח חנות ברחוב קינגסטון, שם מכר ספרים חב"דיים בכלל, ובפרט ספרי קה"ת שלא ניתן היה להשיג בחנויות האחרות. הוא אף פעם לא ביקש מחירים גבוהים, ובכלל השתדל לשמור על מחיר נמוך ככל האפשר כדי שאנשים יוכלו לקנות יותר ספרים.

לימים נסגרה החנות הקמעונית והרב רייך עבר לשיווק ישיר סיטונאי  – לחנויות ספרים, לשלוחים ולמנהלי מוסדות. הוא אף פתח אתר אינטרנט בו ניתן להזמין את הספרים.

המפעל החדש התמקד במיוחד בהוצאת ספרים באנגלית, וגולת הכותרת שלו הייתה סט האגרות–קודש באנגלית, ממנו יצא עד כה תשעה כרכים המכילים מכתבים מקוריים ששלח הרבי. כמו בסט המקורי, המכתבים מופיעים כסדר שליחתם. הרב רייך הקפיד מאוד שכל העוסקים במלאכה יהיו אנשים חסידיים ויראי–שמים. הכרך התשיעי והאחרון של אגרות קודש באנגלית היה האחרון שהספיק להכין לפני פטירתו.

כשמתמטיקה פוגשת אמונה

כפרופסור למתמטיקה המתמחה בהסתברות, היה לרב רייך מבט ייחודי על המופתים של הרבי באמצעות התשובות באגרות–קודש. מעבר למבט החסידי, שרואה את האלוקות שבתורה ובמופתי הרבי – כאשר הרב רייך התבקש להסביר את הנושא לעמיתיו, הוא 'הוריד' את הפלא האלוקי גם לכלים מתמטיים.

"בניסויים בלתי תלויים", היה מסביר, "אם ההסתברות של הניסוי שלי להצליח היא 50%, וההסתברות של הניסוי שלך היא 50%, אז ההסתברות ששנינו נצליח היא 25%. כשמדובר באלפי אנשים שמקבלים תשובות מדויקות, ההסתברות היא אפסית".

הוא עצמו חווה מופתים רבים. פעם, כשהתלבט בעסקה מסוימת וכתב לרבי, קיבל את תשובת הרבי במכתב שהיה ממוען לאדם עם אותו שם פרטי ושם משפחה כמו האדם שאיתו התכוון לעשות עסקים.

מקרה מרתק אחר אירע כשבחורה מפריז התייעצה איתו לגבי שידוך – האם לבוא לניו יורק כדי לפגוש בחור צעיר שהוצע לה כשידוך אפשרי? הרב רייך אמר לה: 'למה את לא שואלת את הרבי?' והסביר לה על קבלת תשובות מהרבי דרך אגרות קודש. היא ביקשה ממנו לכתוב בשמה שכן אין לה אף אחד ממכתביו של הרבי וגם לא יודעת עברית.

הם ניסחו יחד את המכתב לרבי, ואחר–כך הכניס הרב רייך את המכתב לאחד מכרכי האגרות קודש. התשובה הייתה במכתב לאישה בפריז, עם ברכה לקראת הפגישה, ובנוסף נתן הרבי הנחיות ספציפיות לאם שהיו לה כמה בעיות זוגיות (הבחורה מפריז סיפרה אחר–כך שהוריה נתקלו בבעיות ביחסים ביניהם ועצותיו של הרבי היו מאוד מועילות). בסוף המכתב הוסיף הרבי את השורה הבאה: 'לא שמעתי ממך זמן רב. דעי שאני יודע צרפתית, אף שהמזכירים שלי לא'.

"לב של זהב"

מעבר לפעילותו בעולם הספרים, היה הרב רייך איש חסד בכל רמ"ח איבריו. ביתם תמיד פתוח לאורחים, אומרים מכריו. לא משנה מי הגיע ומתי – תמיד יש מקום בשולחן, תמיד יש מקום לישון.

הגב' רייך מספרת אפיזודה שמדגימה את הכנסת האורחים והענווה של הרב רייך: "יום אחד, אחד האורחים ישב ליד בעלי והתחיל לשאול אותו שאלות: מאיפה הוא, מתי הגיע, מתי הוא נוסע. הוא פשוט חשב שבעלי הוא גם אורח…" היא מחייכת: "בעלי כל כך נהנה מהטבעיות של הדברים, שהוא אפילו לא טרח לתקן את הטעות".

הרב רייך תמך בסכומים יפים בשלוחים, במוסדות חינוך ובמפעלי חסד חב"דיים. גם אני, כותב השורות, בכל פעם שפניתי אליו בבקשה לסייע למפעלי אש"ל הכנסת אורחים – תמיד העניק תרומה הגונה במאור פנים. "כשהיה צריך לעזור למישהו, הוא לא חשב פעמיים", מספרת אשתו. "תמיד אמר שזו זכות לעזור לשלוחים של הרבי".

"הייתי ילדה קטנה", מספרת אחת מבנותיו, "ואבא היה לוקח אותנו באופן קבוע לבקר את ר' שמיל, ניצול שואה שגר לבד בשכנות לדירתם הראשונה. זה חקוק בזיכרוני בבהירות – איך לקראת החורף אבא היה מבודד את כל החלונות בדירה הישנה שלו בפלסטיק עבה, כדי שלא יהיה לו קר, שהרוח לא תיכנס".

הביקורים האלה היו חלק בלתי נפרד משגרת חייהם. "גם אחרי שעברנו ל–1305", היא נזכרת, "מפעם לפעם אבא היה נוסע לכתובת הישנה, לבדוק מה שלומו של ר' שמיל ולשוחח איתו. היינו באים איתו הרבה פעמים. ר' שמיל, שכל ילדיו נספו בשואה, היה מתמלא שמחה כשראה אותנו. הוא היה מחייך, צוחק ומדבר איתנו".

היא מספרת על רגישות מיוחדת שאביה לימד אותם: "לפעמים ר' שמיל היה נותן לנו סוכריות שלא היו מספיק כשרות – הוא פשוט לא ידע. אבא, שהיה מאוד מקפיד בכשרות, הדריך אותנו מראש: 'קחו את הסוכריה כדי לא לפגוע בו, ואחר כך אתן לכם סוכריה אחרת במקום'. זה היה שיעור מופלא בכבוד הזולת".

הרב רייך לא הסתפק בביקורים גרידא. "הוא היה נכנס למטבח", מספרת בתו, "בודק מה יש לו לאכול, מוודא שהכל בסדר. תמיד דאג שלא יחסר לו כלום".

"ההשפעה של הדאגה הזו לאדם בודד הייתה עצומה עלינו, הילדים", היא מסכמת. "זה לימד אותנו מה זה חסד אמיתי – לא רק לתת, אלא לתת בצורה שמכבדת את הזולת, שמעניקה לו תחושה של ערך ומשפחתיות".

זו הייתה דמותו של הרב רייך: איש חסד אמיתי – לא רק בתרומות כספיות גדולות, אלא בדאגה אישית, יומיומית, לכל יהודי באשר הוא. הוא לימד את ילדיו שחסד אינו רק במעשים גדולים, אלא דווקא בפרטים הקטנים, בביקור קבוע אצל יהודי בודד, בחיוך, במילה טובה, ובדאגה אמיתית לזולת.

בחודש חשון ה'תשפ"ה לקה בליבו, ובד' כסלו נפטר והוא בן 76.

הרב יעקב רייך הותיר אחריו את תבדלחט"א אשתו, מרת אסתר וילדיו: מרת אפרת אדרעי – שליחת הרבי מה״מ ליפן, הרב שמואל ע"ה, הרב עקיבא, הרב מנחם יוסף, הרב לוי יצחק, מרת חנה אלטמן, והרב יהודה ברוך – לצד מורשת עצומה של הפצת תורה וחסידות.