לדאוג להחדרת 'משיח' בכל פעילות ומבצע • ראיון עם הרב אופן

כאשר מקשרים יהודי לרבי, האם יש עניין לומר לו שהרבי הוא מלך המשיח?

יהודי שמתקשר לרבי בידיעה שהרבי הוא מלך המשיח, ההתקשרות שלו היא בשלימות יותר, ולכן חשוב מאוד לשלב את ההתקשרות בהסברה מתאימה על מלכותו של הרבי.

מה הקשר בין 'התקשרות' למשיח?

אחת הסיבות העיקריות להתקשרות, היא העובדה שהרבי הוא נשמה כללית, וכל הפרטים צריכים להיות מקושרים לכלל. במלך המשיח אנו מוצאים חידוש גדול יותר מכל "משה שבדור": נשיאי הדורות היו בבחינת "נשמה". אמנם "נשמה כללית", אבל עדיין בדרגת "נשמה". משיח לעומת זאת, הוא בדרגה הרבה יותר גבוהה: "יחידה כללית". היות וברור לנו שהרבי הוא מלך המשיח, במילא עלינו לקשר יהודים לא רק לבחינת הנשמה הכללית של הרבי, אלא גם לבחינת היחידה הכללית שיש בו מכוח היותו מלך המשיח.

העניין הזה של התגלות היחידה החל למעשה כבר בזמן הבעל-שם-טוב, שגילה את תורת החסידות, שהיא בחינת היחידה שבתורה, ובמקביל החלה להתגלות בחינת היחידה הכללית. אמנם, בזמנו של הבעל שם-טוב התגלות היחידה הייתה בבחינת הכתר; בזמן המגיד זה התקרב יותר אלינו, והתגלה בבחינת מקיף, ובזמנו של רבינו הזקן ההתגלות הייתה כבר בבחינת החכמה. מדורי דורות ידעו החסידים שנשיא הדור הוא משיח שבדור, משום שהם "יחידה הכללית" שזה ענינו של משיח. חסידים בעלי מוחין ידעו כבר אז שיש להתקשר גם לבחינת היחידה הכללית, אך מכיוון שהגילוי היה רק בבחינת "חכמה", זה היה שייך רק ליחידי סגולה.

מדור לדור התגלה העניין יותר ויותר, עד שבדור השביעי מתגלית היחידה הכללית בדרגת המלכות, שמגיעה ומאירה בכל מקום, לכל יהודי. לכן בדורנו העניין שייך לא רק לבעלי מוחין, אלא כל יהודי באשר הוא, צריך לדעת שהתקשרותו לרבי, היא גם לבחינת היחידה שמתגלית ברבי, מצד עניינו כמלך המשיח.

האם אפשר לומר שמי שמקשר יהודים לרבי, ולא מסביר שהרבי הוא מלך המשיח – יש חיסרון בעבודתו?

לא הייתי מתבטא באופן שלילי. אינני יודע אם אפשר לומר שיש חיסרון, אבל בהחלט אפשר לומר שכאשר יהודי יודע שהרבי הוא מלך המשיח, ההתקשרות שלו נעשית בשלימות יותר.

אילו עניינים צריכים להדגיש היום, כאשר מקרבים יהודי לרבי מלך המשיח?

הדגש צריך להיות בעיקר על כך שהיום מוטל על כל אחד להתכונן לגאולה. ואני מתכוון להכנה מתוך ידיעה.

בשנים עברו, ידעו את דברי אדמו"ר הזקן שהמטרה של כל העבודה היא ימות המשיח, וכל הגילויים של ימות המשיח תלויים במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות. אבל לא על כך הייתה הדגשה. לא הייתה הוראה שיהודי צריך לקיים תורה ומצוות בשביל המטרה הזאת. היה ברור שהמטרה תגיע גם אם הוא לא יחשוב על כך. הדגש היה על קיום התורה והמצוות בפועל ממש.

אני זוכר שבהתוועדויות, הרי כל אחד מבקש ברכה על מה שחסר לו. אם מישהו היה מבקש ברכה שמשיח יבוא כבר, היו אומרים שהוא ריק מכל תוכן. משל למה הדבר דומה? לקבוצת סוחרים שנפגשו בדרך ליריד, וכל אחד איחל לעצמו הצלחה בעסק שלו. היה שם אחד שאיחל לעצמו שיזכה בכרטיס הגרלה. הבינו הסוחרים שאין לו מה למכור, וזה האיחול היחיד שהוא יכול לאחל לעצמו…

היום הכל השתנה. הרבי אמר מפורש שכל העניינים צריכים להיות חדורים בנקודה אחת: כיצד זה מביא לימות המשיח. ברור שצריכים להמשיך בכל העניינים, תורה ומצוות, מבצעים והוראות של הרבי, וביתר שאת ויתר עוז, אך יחד עם העשייה, חשוב מאוד שהכל יהיה חדור באותה נקודה עיקרית ויסודית: כיצד זה מביא לימות המשיח?

בפשטות ההסבר לשינוי הוא, שכאשר הגיע הזמן ואט אט קומט [=הנה הנה מגיע] משיח, הרי צריך לקיים תורה ומצוות מתוך ידיעה ברורה שבכך מתכוננים לביאת המשיח ועושים את כל הענינים המביאים לגילוי זה, דהיינו קיום התורה ומצוות, ומרגישים וחיים בזה שאנחנו מביאים את הבריאה כולה אל התכלית שלשמה היא נבראה, ומשלים את כוונת הבריאה.

הרבי הוסיף ואמר שזאת העבודה העיקרית. מאי משמע? הרבי הסביר שכדי לזרז את הגאולה זקוקים לעבודה מיוחדת, משהו שלא עשו עד אז – להוסיף בכל התורה והמצוות את הכוונה לזירוז הגאולה ולהכנת העולם לקבלת פני משיח.

לא מדובר כאן בהרגש חסידי. זוהי הוראה ברורה של הרבי, ש"כל ימי חייך" צריך להיות חדור ב"להביא לימות המשיח". הוראה זו חוזרת ונשנית בכמה שיחות בחורף תשנ"ב, וראוי שכל חסיד ידע שאם ברצונו לבצע את עבודת השליחות בשלימות, עליו לדאוג להחדיר את משיח בכל פעילות ומבצע.

יש המנסים להתחמק מאיזכור הגאולה ומלך המשיח בכל פעילות, ונתלים בכך שבשיחה של כינוס השלוחים תשנ"ב, בקטע בו אומר הרבי שעבודת השליחות צריכה להיות חדורה בנקודה זו – היה כתוב שעבודת השליחות צריכה להיות חדורה בגלוי, והרבי בהגהותיו הורה להשמיט מילה זו, ומכאן – לומדים הם – שאין להדגיש נקודה זו בגלוי.

מדובר בטענות סרק, שרק אלו שחדשים מקרוב באו יכולים להעלות כאלה טענות. גדלתי בין זקני חסידים, שמעתי רבות מגדולי החסידים, ושמעתי אותם מדייקים בכל מילה כתובה של הרבי, אך מעולם לא ראיתי אותם מדייקים במה שהרבי מחק! כל אחד מבין שמה שהרבי מחק לא מיועד לכולם, ואילו מה שהרבי כתב – ידוע ומיועד לכולם. אז במה הרבי רוצה שנדייק? זאת גישה שאני לא יכול להבין אותה: להתעלם ממה שהרבי כתב, ולהצמד למה שהרבי מחק…

לעצם העניין: המילה "חדורים" היא מספיק חזקה, שבאמת אין צורך להוסיף את המילה "בגלוי". הרי לא מדובר כאן על צדיקים נסתרים, וכאשר שליח חב"די חדור בנקודה מסויימת, לא ייתכן שזה לא יהיה גלוי. לכן, גם אלו שמתעקשים לדייק במה שהרבי מחק, שינסו להיות חדורים באמת בנקודה זו, ונראה אם הם יצליחו להסתיר זאת…

זאת ועוד: גם אם אכן צודקים הם בדיוקם, שמשיחת כינוס השלוחים אי אפשר להוכיח שנקודה זו צריכה להיות חדורה בגלוי בכל הפעילות – הרי לאחר אותה שיחה יש כמה וכמה שיחות, ובפרט בשיחת כ"ב שבט תשנ"ב, בהן אומר הרבי מפורשות שעבודתו של כל יהודי צריכה להיות באופן כזה ש"כל ימי חייך", יהיו חדורים בנקודה אחת: "להביא לימות המשיח". הרי גם לשיטתם, המשנה אחרונה היא שכל יהודי צריך לחיות עם הנקודה הזאת.

מכאן גם תשובה לאלו שמדייקים – ושוב, ממה שהרבי מחק… – שלא צריך לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח, שהרי בהגהות לשיחת כינוס השלוחים, בפיסקה בה היו כתוב שצריך לפרסם מהו משיח ומיהו משיח, מחק הרבי את המילים "מיהו משיח": – לו יהי כדבריכם, שבזמן כינוס השלוחים לא רצה הרבי לצוות על החסידים לפרסם "מיהו משיח", הרי לאחר פחות משנה, החל משמחת תורה תשנ"ג, החל הרבי בעצמו לפרסם בעולם כולו שהוא המלך המשיח. עצם העידוד של שירת והכרזת החסידים "יחי אדוננו", יש בה פירסום הכי גדול שהרבי הוא מלך המשיח. ומי עושה זאת? הרבי בעצמו! אין לך גילוי דעת גדול מזה, מעשה רב, שכעת הגיע הזמן וצריך לפרסם שהרבי הוא מלך המשיח.

ואלו שעדיין מתעקשים להצמד למילים שהרבי מחק, אין לי אלא להמליץ עליהם – על משקל דברי הקב"ה למשה "כתוב וכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה" – "מחק, וכל הרוצה לטעות יבוא ויטעה"!…

בכלל, כששואלים אותי היכן הרבי אמר שצריכים לפרסם שהוא משיח, אני לא מפנה לשיחות של תשנ"ב. אמנם הרבי רומז שם, ולעיתים רמזים גלויים ממש, שהוא המלך המשיח; יש גם שיחות שאפשר ללמוד בהם שהרבי גם רוצה שנפרסם זאת. אבל על כל פירוש שתפרש, יכול לבוא מישהו ולפרש אחרת, ולטעון ששבעים פנים לתורה. יש הטוענים: נכון, הרבי אמר שהוא מלך המשיח, אבל לא הורה לפרסם זאת.

לכן, אני מלכתחילה ניגש להוכחה הטובה ביותר, שאין עליה ערעור כלל וכלל: לאחר יותר משנה שהרבי בעצמו פירסם לעולם כולו שהוא מלך המשיח – אין לך "מעשה רב" גדול יותר מזה. לא מדובר על פעם חד-פעמית, שעדיין יכול מישהו לבוא ולטעון שהייתה זאת "עת רצון". מדובר על שנה שלימה, וכמעט כל יום יוצא הרבי, לעיתים אף פעמיים ביום, ומפרסם לעולם כולו שהוא המלך המשיח. זאת הוראה לכל אחד מאיתנו, שרואה עצמו כהולך בדרכיו של הרבי, ללכת גם בנושא זה בדרכו של הרבי ולפרסם בכל מקום בעולם שהרבי הוא מלך המשיח.

חשוב להדגיש שזה המסר היחיד שקיבלנו מהרבי באותה שנה. שנה שלימה של מסר אחד, שחוזר על עצמו שוב ושוב. אי אפשר להתעלם מזה.

(מתוך "בית משיח", גליון 398)