אם המלך אמר, הדבר אפשרי! • הרב מנחם טל

הרב מנחם טל, מגזין בית משיח

לחיים חסידים!
ישנו משל על מלך שבנה בניין ובו מאתיים קומות, ואמר לבני המדינה שמי שיגיע לקומה מאתיים בתוך שעה יקבל את הנסיכה לאישה.

רבים מבני העם עמדו בטור ארוך וניסו מזלם לטפס לקומה מאתיים, אך מהר מאוד גילו שהמשימה בלתי אפשרית; כי כבר בקומה החמישים התעייפו מאוד. הם עשו חשבון שלא יצליחו לעלות עוד מאה חמישים קומות בתוך חצי שעה. בסוף הטור עמד אדם נינוח, שטען "אם המלך אמר אז בוודאי אפשרי"! לאחר שחמישים איש ניסו והתייאשו, החליט האיש לנסות את כוחו.

הוא טיפס בזריזות והגיע לקומה שמונים וחמש בתוך ארבעים וחמש דקות, אלא שהוא כבר היה באפיסת כוחות וחשב "איך אצליח להגיע עוד מאה חמש עשרה קומות בתוך רבע שעה"?! אך נזכר בטענה שלו עצמו: "אם המלך אמר, בטוח שאפשר!", הוא החליט להמשיך למרות הקושי.

הוא עלה בזחילה במדרגות, ובדקה החמישים ותשע, הגיע לקומה המאה, ואז אירע דבר נפלא: מלמעלה הגיעה המעלית ולקחה אותו לקומה מאתיים, והוא קיבל את הנסיכה לאישה…

המסר אלינו, לאחר שמענו מהרבי מלך המשיח כי "הגיע זמן גאולתכם", ו"הנה זה משיח בא", ו"עמדו הכן כולכם", ו"בכל רגע נכנס המשיח לגאול את כולנו", ו"לא מובן כלל מדוע עד עכשיו לא התגלה!" אנו ממשיכים – למרות כל העלם וההסתר – להאמין, לבטוח ולפרסם את בשורת הגאולה שהנה זה הרבי מלך המשיח מתגלה.
איך עושים זאת נוכח המציאות? נו, הרי כבר אמרנו 'אם המלך אמר, בטוח שאפשר!'

קווה אל ה'

בקשר לעבודה שלו מתוך הניסיונות, שמעתי סיפור באחת התוועדויות, שהיה לפני כתשעים שנה, מנהל הכולל (שהיה ממשפחתו של הרב הראשי של טבריה – הרב אוירבך ע"ה), הסדר היה שהאברכים היו לומדים מיום ראשון עד חמישי, וביום שישי חוזרים לבתיהם וראש הכולל דואג לפרנסתם בכל תחילת חודש.

ערב חודש אחד, ראש הכולל לא מצא מספיק תרומות והיה מודאג, ישב בביתו וקרא תהילים עד שנרדם.

בחלומו, הוא רואה את הרב הראשי הקודם של טבריה הרב משה קלירס שבא לבקרו בביתו.הוא קם לכבודו להכין לו קפה, וכשהביא לו את הכוס, הסתכל בו הרב במבט חודר ואמר לו "דאס איז קאווה דאס"!? (האם זה קפה?) הוא חזר למטבח והכין קפה חדש, ושוב הרב אומר לו "דאס איז קאווה דאס"?! (האם זה קפה?).

הוא שוב חזר למטבח ושוב הכין קפה חדש, וכשהגיע לסלון, הרב נעלם.

ראש הכלל הקיץ באחת מחלומו, הוא ישב על הספה והתעמק במחשבתו להבין מה המסר שנשלח אליו באמצעות החלום.
לאחר דקות ארוכות חש כי הוא מבין סוף סוף את המסר.

הרב התכוון לומר לו, "האם קיימת את הפסוק "קווה אל ה', חזק ויאמץ ליבך"?" (שהרי קפה ביידיש – קאווה), האם זה הקיווי שיש לך בה' כשאתה מלא דאגות על המשכורות?
ראש הכולל התעודד והאמין שנס בוא יבוא.

למחרת, אחרי תפילת שחרית הלך עם בתו הקטנה לשוק ואמר לה ברוגע "בואי תראי ניסים".
הוא הלך לאורך השוק והאמין שאיכשהו יסתדרו הדברים. ואכן, באמצע השוק פגש אותו סוחר עשיר ששאלו: "האם הרב צריך הלוואה?", אורו עיניו של ראש הכלל ואמר "בוודאי", והסוחר נתן לו את ההלוואה בתנאים טובים. לאחר מכן התברר שהסוחר ידע שבחודשים הקרובים אמורה להיות אינפלציה והוא רצה להיפתר מהמזומנים…

והמסר אלינו הוא, שכל אחד צריך לשאול את עצמו "דאס איז קאווה דאס" – האם הקווה אל ה'  שיש בו הוא כדבעי?
כמובן שכל זה תלוי בלימוד חסידות שלנו בכלל ובענייני גאולה ומשיח בפרט. זו היא הדרך הישרה והקלה להיות חדורים בנקודה של האמונה בהתגלות הרבי מלך המשיח, וממילא לא נתבלבל כאשר המציאות לא תמיד 'מיישרת קו'…

אנחנו בידיים טובות

ידוע שהסבא של הרבי מה"מ, הרב מאיר שלמה ינובסקי, היה חולה במחלת הטיפוס והוסגר בבידוד במחנה מיוחד לחולי טיפוס.
אחד מידידיו, החסיד הרב משה גרוסמן, היה מגיע בכל בוקר ונעמד ליד הגדרות שהקיפו את מחנה ההסגר, והחל לקרוא בקול רם את פרק י"א באיגרת הקודש "להשכילך בינה", הוא עשה זאת למרות שלא ידע אם הרב שומע אותו ותו לא, והאם הוא בכלל נמצא בהכרה.

לימים הבריא הרב ינובסקי באופן ניסי, ויצא ממחנה ההסגר. הוא בא לביתו של הרב משה גרוסמן באמרו כי בזכות פרק התניא "להשכילך בינה" ששמע מדי יום, קיבל כוחות כאשר הם עומדים בניסיונות.

כידוע, שר' מענדל פוטרפס עודד רבות את התמימים ואנ"ש ללמוד פרק זה בעל פה על מנת לקבל כוחות כאשר הם עומדים בניסיונות.

יש לי חבר שעבר ניתוח לב פתוח וסיפר "שבכל פעם שהיו לו ייסורי ההחלמה מהניתוח היה משנן את המילים מהפרק שאומרות "הרי האין שבחכמתו יתברך הוא מקור החיים והטוב והעונג והוא העדן שלמעלה מעולם הבא רק מפני שאינו מושג לכן נדמה לו רע או יסורים אבל באמת אין רע יורד מלמעלה והכל טוב, רק שאינו מושג לגודלו ורב טובו". מילים אלו העניקו לו את הכוחות להתגבר על כאביו.

כידוע תניא אותיות 'איתן' – המסמל את הכוח לעמוד איתן נגד כל הניסיונות והאתגרים הניצבים לפתחנו בחיים.

אנו יודעים ומאמינים באמונה שלמה, כי אם הקב"ה ברא והביא אותנו לעולם, ולא רק זאת, אלא גם מחיה אותנו בכל רגע ובכל שניה – אם כן, בוודאי הוא שומר ומשגיח עלינו שלא ניפול. אין לנו ספק כי אנחנו נמצאים בידיים טובות כפי שאנחנו אומרים בתפילת שמונה – עשרה "על חיינו המסורים בידיך – ועל ניסיך ונפלאותיך וטובותיך שבכל עת…"

אנחנו יכולים לחשוש מאינספור ניסיונות הניצבים בדרכנו, ואם זה לגור ולחיות בארץ ישראל – הרי הרבי מודיע שארץ ישראל זה המקום הכי בטוח וממילא אין ממה לפחד, ואף אין להפחיד, שהרי "חיינו מסורים בידיך".

ייתכן גם ניסיונות אחרים, כמו לפרסם לכל באי עולם את בשורת הגאולה והגואל. איך ייתכן לעשות זאת במצב הנוכחי, כאשר מזה שלושים שנה שאיננו רואים את הרבי מה"מ?! אך האמת שאין לנו ממה לחשוש כיוון שזו בקשתו של הרבי מאיתנו, ואן כן, הרי זה על הכתפיים של הרבי ובשליחותו…

שליחות בקורונה

בתקופת הקורונה, כשנמצאו אצלנו תסמינים, קיבלנו אפשרות לשהות בבית מלון ניר עציון על חשבון הממשלה (אשתי, אני והבן), ניצלנו את שהותנו במקום ומסרתי שיעורי חסידות לשוהים במלון, דאגנו שיהיה כיבוד בשפע וב"ה השתתפו עשרות בחורים ואברכים.

לקראת שבת בראשית, התלבטנו האם להישאר או לחזור לקהילה שלנו במושב עין איילה, כתבנו לרבי והתשובה הייתה – להישאר.
הזמנתי אפוא כיבוד ו'משקה' (דרך המשגיח החב"די הרב גדסי) והזמנו את הנוכחים להתוועדות בכל הסעודות.

בסעודות אלה דובר אודות ענייני גאולה ומשיח, בין השאר שאלתי אותם: כמה ברכות בתפילת שמונה – עשרה עוסקות בענייני הגאולה? הרוב הופתעו להיווכח כי יותר משליש מהברכות מדברות על הגאולה.

לאחר מכן שאלתי אותם אילו ברכות מברכים כשרואים את המשיח? על השאלה הזאת איש מהם לא ידע להשיב. הם נדהמו לשמוע שעניין התגלות משיח הוא דבר מסודר ומאורגן גם מבחינה הלכתית המחייב לזכור חמש ברכות.

ביום ראשון, לאחר שבת, ערכנו התוועדות 'צאתכם לשלום', אחרי שבוע של שליחות בבית מלון והתוועדנו על הפרק תניא 'להשכילך בינה' (שהרי הרבה חלו בקורונה).
כשחזרנו הביתה הגיע זמן של מנחה, נכנסתי למכונית שחנתה כל השבוע ליד הבית, וגיליתי שההילוכים והכפתורים אינם במקומם (כנראה שהנכדים נכנסו לרכב ושיחקו בו בזמן שלא הייתי בביתי), עובדה זו הפריע לשלוותי.

בני שהיה איתי לפני כן בהתוועדות של 'צאתכם לשלום', אמר לי "אבא, מה אתה דואג? הרי למדנו כעת את פרק 'להשכילך בינה' ושהכל לטובה", הוא נתן לי בעדינות להבין שאפשר ללמוד את התניא, אפשר להתוועד על התניא – אבל במבחן המציאות צריך להיות חזקים במיוחד…

אפשר לדבר על אמונה בדברי הרבי, אבל צריך להפנים את זה שייכנס בנו בפועל ממש; שההתנהגות שלנו תהיה חדורה בהתאם.

לחיים חסידים! הרבי מה"מ אומר בשיחה ש"ג' תמוז זה אתחלתא דגאולה". אמנם עוד לא זכינו לראות זאת בעיני בשר, אבל אנו סמוכים בוודאות כי דבריו של הרבי הם אכן נכונים ומדויקים כך ולא אחרת.
שנזכה שתיהיה גאולה שלמה למטה מעשרה טפחים בפועל ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!