מלווה את הקדושים – משמח את החיים • ראיון אישי

מנדי דיקשטיין, מגזין בית משיח

על הקיר בביתו של ר' צבי גרינהיים, יש תעודות הוקרה לרוב אותן קיבל ממש לאחרונה, במסגרת ערבי עידוד והרמת המורל שהוא עורך בפלוגות צה"ל השונות ברחבי הארץ. כך יש לו תעודה מחטיבה 7, מגדוד ראם ("על תרומתך הרבה לגדוד, תודה על החיזוק וזריקת האנרגיה שנתת לנו בזכותך אנחנו יכולים להמשיך במשימה ולהגן על עם ישראל"). יש גם תעודה מחטיבת גולני, מחיל האוויר ("בהערכה רבה על תרומתך הרבה במלחמת חרבות ברזל"), גדוד יחס"ם 5084 בחטיבת גבעתי, זק"א, ועוד רבים.

אם רק הייתם רואים את לוח הזמנים שלו לפני חודש–חודשיים, אי אפשר שלא להבין כי מדובר באמן בסדר גודל עולמי, בעל רגש, המוזמן להופיע במקומות רבים בעולם.

הופעה בבית חב"ד גבעת שמואל, יומיים לאחר מכן בבית חב"ד במילאנו שבאיטליה, יום לאחר מכן בבית חב"ד בדרזדן שבגרמניה, ולמחרת בקהילה היהודית במינכן, אף היא בגרמניה. משם הוא מזדרז להגיע לשתי הופעות שונות במסגרת בית חב"ד בריגה, לטביה, אחת מהן בפני סטודנטים יהודים. אם כבר אירופה, הוא ממשיך יומיים לאחר מכן למופע שמארגן בית חב"ד בבוקרשט רומניה, והוא מספיק לנחות ולהגיע היישר לבסיס צבאי סודי אי שם, ולשמח את לבבות החיילים.

הכירו את ר' צבי גרינהיים, חסיד חב"ד, זמר, חזן ובעל מנגן נפלא.

הבה נתחיל מהשורשים, ספר קצת על הילדות שלך?

"נולדתי למשפחה חרדית שלא השתייכה לשום זרם רשמי. אבא בעברו היה שוער כדורגל מפורסם, ודרך החזרה בתשובה שלו עברה בזכות חסיד חב"ד, הרב משה פינקוביץ' מרבני אנ"ש בחולון, כך שהרבה מנהגים אבא שלי לקח מחב"ד. פשוט, זו היהדות שהוא הכיר.

אולם עם השנים, הבית לא הלך לפי דרך חב"ד. התחברנו לעוד הנהגות ומנהגים מקבוצות שונות בעולם החרדי.

אני באופן די פלאי – שלא ממש ברור לי עד היום – התחברתי לרבי כבר בהיותי בגיל צעיר. גם כשלמדתי בישיבת 'נהורא' המשתייכת לתנועת 'בני עקיבא', הייתי יוצא מידי יום שישי לעשות 'מבצעים'. לאחר מכן עברתי לישיבת 'נר תמיד' בחשמונאים, ישיבה דתית–לאומית בה למדו הארד–קור של הציונות הדתית. כל חברי כיתתי מאז, שותפים פעילים כיום בלחימה בעזה; האחד טייס קרב, האחר בסיירת מטכ"ל, כולם בסיירות או לוחמים.

גם אז, יצאתי מדי יום שישי ביחד עם חבר מהישיבה ל'מבצעים'. אני יכול לומר לך, שכשאני מופיע אצל שלוחים בארץ ישראל ובעולם כחזן וזמר, בכל פעם אני חש חיבה עזה לשליח ולפעילות שלו. אפשר לומר שאני די מקנא בהם…

אם כל כך היית מקורב לחב"ד, יוצא ל'מבצעים' ולומד חסידות, למה בעצם לא עברת ללמוד בישיבת חב"ד?

שאלה מצויינת. אני יכול לספר לך שהרב ברק כוכבי, שליח הרבי בישוב חשמונאים בו התגוררתי, אמר לי לא פעם: 'שמע, אתה כל כך מקורב לחב"ד וכל כך אוהב את הרבי, לך ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים"… אבל מכל מיני סיבות שונות זה לא יצא לפועל, וכך נשארתי ללמוד בישיבות בני עקיבא. כנראה שלכל דבר יש את הזמן שלו.

עם זאת, זכיתי להיות בביקור אצל הרבי בגיל 24 (ראו סיפור מפעים במסגרת). אני זוכר שפגשתי ב–770 את הרב לוי ליפש בתור בחור, וכעבור כמה שנים סגרתי איתו מעגל כשהופעתי אצלו במקום שליחותו בעיר אילת.

הקב"ה נותן לכל אחד מתנה. המתנה שאני קיבלתי זה קול ערב

התחלת הקריירה שלו כחזן וכזמר, הייתה די טבעית. זה היה כאשר החל לקרוא בתורה לקראת הבר מצווה שלו. הרב שהכין אותו לקראת הבר מצווה, העיד על קולו הטוב והצלול, ודרבן אותו להשקיע יותר בתחום.

צבי הצעיר לקח את דבריו ברצינות, ולצד הלימודים בישיבה, החל לעבוד על פיתוח הקול ולימוד חזנות באופן מקצועי. שנה אחת בלבד חלפה, כשהוא בגיל 14 שנים בלבד, שימש כחזן בבית הכנסת הגדול בשכונת אפרידר באשקלון – "משם הכל היסטוריה", צוחק ר' צבי בעיניו החייכניות שהפכו לסמל.

בקיץ תשע"ד כיהן כחזן בבית הכנסת הגדול בקלן שבגרמניה, אלא שאז החל מבצע 'צוק איתן', ור' צבי חש שהוא מוכרח לתרום בהגנה על יהודי ארץ ישראל. למרות המשרה המכובדת שהייתה לו, הוא עזב הכל, חזר לארץ ישראל והתגייס ל'גולני'.

"במהלך הפעילות הצבאית שלי, נפצעתי, והכושר הצבאי ביחד עם הפרופיל ירד. כיוון שכך, שובצתי כחזן צבאי, עד שהגעתי לדרגת סגן החזן הצבאי הראשי".

מהן המחשבות שמלוות אותך כאשר אתה ניגש לפני התיבה ומאחוריך עומדים מאות רבות של מתפללים?

"הקב"ה נותן לכל אחד מתנה. המתנה שאני קיבלתי זה קול ערב, וכידוע הרבי אומר שמתנות צריכים לפתח; זה נתן לי את הכוח להתפתח בחזנות בפרט, ובשירה בכלל.

"באופן כללי, אני מרגיש התרגשות בכל קטע שאני יודע כי הוא גורם לקהל להתקרב יותר לקב"ה. אולם התפילה בה אני ממש חש 'קרבת אלוקים', זו תפילת 'כל נדרי', כשאני פותח באותה מנגינה מקודשת עתיקת יומין בת מאות שנים – התפילה איתה מקדמים את פני היום הקדוש בשנה.

"בבית הכנסת בפלאם ביץ' שבפלורידה בו אני עומד לפני התיבה בחגי תשרי, ישנו מתפלל יהודי מבוגר, בעל מעמד מכובד שאינו שומר תורה ומצוות. שנה אחת, לאחר תפילת ליל ראש השנה, הגיע אלי ובירך אותי ב'שנה טובה', ואז אמר לי את המשפט שהרגשתי שבשבילו היה שווה להגיע כל הדרך מארץ לפלורידה: 'בדרך כלל אינני בא לבית הכנסת אלא בליל ראש השנה, אבל בזכות התפילה הנעימה שהתפללת היום, אבוא גם מחר ואביא איתי את בניי'.

"למחרת הוא אכן הגיע עם ילדיו שגדלו בבית מנותק מחיי יהדות, ומאז הוא בקשר רציף עם השליח, ופוקד את בית הכנסת לעיתים קרובות".

לא רק בימים הנוראים זוכה ר' צבי לקרב לבבות, גם במהלך השנה מזדמן לו להופיע באירועים מרגשים, רבים מהם מתקיימים בבית הכנסת הגדול בתל–אביב.

"באירוע של הכנסת ספר תורה שהתקיים במקום לזכרם של הנרצחים בשמחת תורה", מספר ר' צבי, "שמעתי משפט שנחרט עמוק בנשמתי, ומלווה אותי בכל פעם שאני ניגש לשאת תפילה. היה זה בסיום הטקס כאשר ניגש אלי אב שכול ואמר: 'לא חשבתי שאתחבר אי–פעם לתפילות ולבית כנסת, אולם אחרי ששמעתי אותך, אני רוצה לבוא שוב להתפלל"… הרגשתי כי במשפט זה מעביר לי הקב"ה מסר באמצעות אותו אב שכול, על הזכות והאחריות הגדולה שיש לי כאשר אני פותח את פי בתפילה".

ארבע הלוויות בכל יום

היכן בעולם פגשו אותך אירועי שמחת תורה השנה?

"לקראת שמיני–עצרת ושמחת–תורה האחרון, הוזמנתי להופיע בפראג אצל השליח הרב מאניס באראש. הוא תכנן לעשות במוצאי החג אירוע ענק ל–300 סטודנטים ישראלים שבאו ללמוד בפראג. למחרת, יום ראשון, היה אמור להגיע לפראג ראש הממשלה בנימין נתניהו עם משלחת גדולה, וכל האוכל הכשר הוזמן מבית חב"ד.

"כאשר הגיעו הידיעות הקשות מהארץ, כמובן שהכל בוטל. לאיש לא היה חשק או רצון להגיע לאירוע משמח. הכאב היה משותף לכולם.

"ביום ראשון בלילה, מיד בצאת יום טוב שני של גלויות, חזרתי לארץ ישראל, וכבר ביום שני בבוקר התייצבתי על מדי ב' בבסיס שורה, שהפך באותם ימים ל'בית חרושת למוות'. כמובן שחברתי לצוות הקבוע שלי. זה היה כמו סרט רע. לאורך כל הזמן ראינו משאיות קירור ענקיות מגיעות למתחם, כאשר כל אחת מהן פורקת עשרות שקי גופות. כל היום רואים עוד ועוד נרצחים במסע שלא נגמר…"

וכאן אתה נכנס לתפקיד של חזן צבאי…

"אכן. התפקיד שלנו כחזנים צבאיים, לאחר שהנפטר עובר את תהליך הזיהוי וכו', אנחנו מקבלים פקודה של הלוויה. אנחנו הולכים לאסוף את החלל ולהכין אותו לקראת ההלוויה. חלק מהתפקיד שלנו הוא לזהות את פני ההרוג, כחלק מהנוהל לערוך זיהוי ופרידה למשפחת החלל בבית החיים. במקרים מסוימים, אנחנו ממליצים למשפחה שלא להשתתף בתהליך הזיהוי.

"זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שראיתי כל כך הרבה חללים. ערכתי ארבע הלוויות בכל יום, כשכל לוויה זו התפרצות מחודשת של כאב וצער בלתי נתפסים; מראות שכול וכאב של ההורים, של ילדים ומשפחה. המראות הללו מחלחלים דרך כל מערכות ההגנה שאתה בונה לעצמך ולא מרפים ממך. לא פעם, אנשים קורסים על הארץ בצעקות שבר ובכי עצום בלי יכולת להתרומם, ואתה כחזן ומנהל ההלוויה צריך להיות שם…

אחרי שבועיים מרים של 4 הלוויות מחרידות מידי יום, פשוט קרסתי. התפרקתי לגמרי. הרגשתי שאני לא מסוגל יותר לעמוד בזה. אני יכול לגלות לך שלא רק אני, אלא גם חזנים צבאיים נוספים שקרסו. רבים מהם לקחו כדורים בשביל להירגע".

כמה מונה כלל הצוות של החזנים?

יש בסד"כ כ–300 חזנים, ובכל הלוויה יוצא צוות של שני חזנים, האחד הוא החזן ומנחה ההלוויה (מה שאני עשיתי), והשני הוא הקברן שעושה גם את הקריעה לבני המשפחה.

שליחות עם החיים

וכעת תסביר לי איך זה מתחבר בדיוק לכל התעודות שאני רואה כאן, על הרמת המורל בקרב החיילים?

"כאמור, במשך שבועיים אני מתעסק עם הקדושים ועם המשפחות שלהם; עוד שכול ועוד בכי ועוד כאב, עד קריסת הנפש ממש. אלא שאז קיבלתי סרטון של הרבי, ובסרטון הרבי מדבר על מלחמה, ומסביר שברגע שיש צבא קטן עם מורל גבוה, הוא יכול לנצח גם צבא גדול עם נשקים מתוחכמים. והרבי מוסיף ואומר עד כמה חשוב שהלוחמים יהיו עם מורל גבוה.

"באותם רגעים שצפיתי בסירטון הזה החלטתי שאני מקים פרויקט שנקרא 'ברביקיו בחזית' – פרויקט שהמטרה שלו להעלות את המורל ללוחמים.

"כצעד ראשון להתאושש מהחוויות הקשות אמרתי לעצמי 'בוא נלך לראות אנשים חיים'. הלכתי לבית הרפואה, למחלקות השיקום, שם פגשתי את שלום שטרית, חייל פצוע. הוא סיפר לי על המקרה בו נפצע במוצב פאגה על גבול עזה. היה שם קרב קשה בו נהרגו 13 מחבריו לוחמי גולני. תוך כדי שהוא מספר על הקרב ועל שמות הבחורים שנהרגו, אני התפרקתי שם מבכי – הוא סיפר לי על חברים שלו שחלקם אני קברתי… יש לי פנקס בו רשמתי כל שם של הרוג שהייתי בהלווייתו.

שלום שטרית לחם במוצב פאגה, המוצב הראשון שנתקל במחבלים. המחבלים שנכנסו, באו היישר לפאגה. במוצב הזה אף אחד מהחיילים לא היה בכוננות, וחלק מהלוחמים נרצחו בשנתם.

שלום היה בדיוק בתורנות, בשמירה על המרגמות. הוא התחיל לשמוע קולות ירי, והבין שקורה פה משהו חריג, ובעצם מתחיל להתנהל קרב. הוא ראה את חדירת המחבלים, והחל להילחם בהם. הוא חיסל מחבל ראשון ופתח בקרב יריות עם מחבל נוסף. גם השני חוסל, אך בטרם נהרג, הצליח לפגוע לשלום ברגלו, וכתוצאה מזה נפצע קשה.

בינתיים המחבלים השתלטו על המוצב, בעודם הורגים את החיילים הנקרים בדרכם. שלום שכב פצוע על רצפת הבטון, כשהוא רואה את המפקד שלו לידו מדמם למוות. במשך שמונה שעות הוא פשוט העמיד פני מת, הוא מרח על עצמו דם רב, כך שהמחבלים שכבשו את המוצב, חשבו שהוא חלק מהחללים הי"ד.

כעבור כמה שעות המחבלים התקדמו הלאה, ושלום קלט שמישהו לידו מזיז את היד. הוא הבין כי אחד מחבריו עדיין בחיים. שניהם זחלו וניסו להזעיק עזרה. רק לאחר שמונה שעות, הגיע כוח של סיירת מטכ"ל שחילץ אותם.

באותן שמונה שעות איומות, שלום ממש דיבר עם ה'. הוא אמר לקב"ה: 'אם אתה מוציא אותי מפה בחיים, אני מתעסק בעזרה ללוחמים'.

שלום נפצע בשש וחצי בבוקר, ורק בשש בערב הגיע ל'סורוקה'. הוא היה מורדם ומונשם במשך שבוע וחצי, במהלכו נקטעה רגלו הימנית, וכעת הוא בשיקום.

נאמן להבטחתו, שלום הקים מיזם חדש בשם 'קמים מחדש'. כך איחדנו כוחות: הוא קונה ציוד ללוחמים, ואני עוזר לו בהרמת המורל.

כשיצאתי ממנו, התקשרתי למפקד שלי מגולני, והוא אמר לי: 'שמע, אנחנו תופסים פה קו מילואים בצפון'. אמרתי: 'יפה, אני אגיע לעשות הפתעה'. ואכן, כעבור כמה ימים באתי לעשות להם 'על האש', ופתאום אני רואה לוחמים בחיים… אמרתי לעצמי: 'וואו!' זה נתן לי תחושה כל כך טובה… מאז העסק תפס תאוצה, וכמעט בכל ערב אנחנו משמחים חיילים במקום אחר. מאז שאני בפרויקט הזה, זכיתי ושימחתי למעלה מעשרת אלפים לוחמים!

חשוב לי להדגיש שבכל אירוע שאני עושה, אני מביא גם צוות רוחני שעוסק במכירת אותיות בספר תורה עבור החיילים, מחלק חת"תים קטנים וכו', ואם זה בשעות היום, אנחנו עושים גם מבצע תפילין. כך למשל ביום חמישי היה לי אירוע ל–350 לוחמי גבעתי בשעה 12 בצהריים, וכעת אני מתעסק להביא לשם צוות גדול של חסידים שיניחו תפילין לחיילים.

הפקה של ערבים כאלו עולה הון רב, מי מממן אותך?

אף אחד לא מממן אותי, הכל בא מאנשים טובים ששומעים על הפעילות ותורמים. עד כה לא השקעתי ביחסי ציבור. אני חי באמונה ובביטחון בקב"ה, והוא שולח לי אנשים שעוזרים ותורמים. מאז שהקמתי את הפרויקט, אני כל הזמן מתעסק בעשייה. ב"ה יש סיעתא דשמיא גדולה מאוד.

בשבוע שעבר הגעתי לכנסת עם שלום שטרית, שכאמור נפצע קשה בשמחת תורה. הוא בא לספר את הסיפור שלו בפני סיעת הציונות הדתית שהזמינה אותנו לישיבת סיעה עם השר סמוטריץ וכל השרים וחברי הכנסת. אחרי הישיבה פגשתי חבר טוב, יונתן אוריך, דובר ומנהל הניו–מדיה של ראש הממשלה. 'אם אתם כבר פה, בוא נעשה לכם פגישה עם ראש הממשלה', אמר לנו. הפגישה עם ראש הממשלה שהתפרסמה גם בתקשורת בהרחבה, העלתה למודעות את הפרויקטים שלנו.

לא לשכוח את השליחות

לסיום, ר' צבי מבקש לשלם 'חובה נעימה' להזכיר את הרב שניאור זלמן טורקוב, מבית חב"ד לצעירים בטבריה. "הוא שותף שלי בפרויקט, ואנחנו עושים ביחד לא מעט דברים…

"ולקוראים אני רוצה לומר – המלחמה הזו היא רק ההתחלה, אנחנו בתחילת המערכה. עלינו לדאוג למורל של הלוחמים, גם מבחינה רוחנית. זו המטרה של עם ישראל, וזו השליחות שלנו!"