כשהרבי הפסיק את תפילתו, ובהמשך פתח במאמר 'באתי לגני'…

"וויק-ענד" מסוג שונה לגמרי

בארצות הברית ישנה אופנה מקובלת, שכל הועידות או האסיפות של ארגונים או מפלגות שונות מתכנסות בימי סוף השבוע (הנקרא ״וויק-ענד״ בלשון המדינה) באתרי נופש או במלונות רחבי ידים, לשם מגיעים המוזמנים בעיקר בכדי לפוש ולנוח, להנות מהזמן החופשי ("אַ גוד טיים"), ובדרך אגב מתכוונים גם להשתתף באסיפה או במושבי הועידה. הנושאים החשובים עולים על השולחן בעת הארוחות המרכזיות, שם ניתן להבטיח נוכחות מלאה של המשתתפים, ובהזדמנות זו מכבדים את ראשי המדברים. הנואמים האחרים מוכרחים להסתפק בקהל שומעים קטן בהרבה, והנחמה היחידה שלהם היא שהקוראים של העיתונים שם יתפרסמו הדיווחים על אותה ועידה, לא ידעו עד כמה היה קשה לקושש את אותם מעטים שהיו מוכנים להאזין לנאומיהם.

אולם כאן אנו רוצים לדווח לכם על ״וויק-ענד״ מסוג שונה לגמרי. י' שבט, הוא יום ההילולא של כ"ק רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, חל השנה ביום שישי. אלפי חסידים במקומות מושבותיהם ברחבי תבל, הקדישו את כל סוף השבוע הזה לתורה, תפילה והתעוררות.

סביב המרכז העולמי של תנועת ליובאוויטש, השוכן בבית מספר 770 על שדרת איסטרן פארקווי, ממנו מנהל הרבי הנוכחי של ליובאוויטש את הפעילות של חב״ד בכל רחבי תבל, הורגשה תכונה כבר ביום חמישי בבוקר, כאשר מאות חסידים החלו להגיע מערים וממדינות שונות, בטיסות ברכבות או באוטובוסים. בלטו ביניהם האוטובוסים המיוחדים שנשכרו על מנת להביא את הקבוצות הגדולות של אברכים ובחורי ישיבה מהערים המרוחקות מונטריאול ודטרויט.

זמן רב קודם תפלת ערבית כבר היה היכל בית המדרש מלא עד אפס מקום, כאשר כולם מנסים להתמקם בזווית טובה יותר על מנת שיוכלו לצפות ולהאזין בעת שהרבי יעבור כחזן לפני העמוד ויתפלל ערבית.

תוך כדי האזנה לקולו השקט של הרבי שליט״א המתנגן במין פשטות מיוחדת, ובעוד הנך מביט סביב ורואה את קהל האלפים העומד בצפיפות, עולה במחשבה אותה שיחה ידועה של בעל ההילולא, אודות סעודת היארצייט של המגיד ממעזריטש בה נטלו חלק כ״ק אדמו״ר הזקן יחד עם חבריו תלמידי הרב המגיד.

הרבי הקודם כותב שם באותה שיחה: ”אצל כל אחד מהחסידים [התלמידים] שישבו באותה שעה בבית הכנסת, היה נהיר כי באותה שעה ממש יושב הרבי, הרב המגיד, בהיכלו בגן עדן ומציין את יום ההילולא. כן היה ברור אצלם שהבעל שם טוב, האר"י הקדוש, רבי שמעון בר יוחאי, וכל הצדיקים – הגאונים – תנאים ואמוראים, משה רבנו, דוד המלך והאבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב, מאזינים לדברי התורה שאומר הרב המגיד״.

ליל י' שבט ב-770, לילה כאור יאיר

לאחר תפלת ערבית חזר כ״ק אדמו״ר שליט״א לחדרו, ואחד הבחורים הצעירים נעמד אצל השולחן והחל לחזור בעל פה, את המאמר שבעל ההילולא הוציא לאור ימים ספורים קודם ההסתלקות, על מנת שילמדו אותו בש״ק של יום ההסתלקות.

בראשית הדברים הוא חזר על דברי המדרש, שהשכינה שרתה בתחילה כאן בארץ התחתונה, אולם לאחר שבעה דורות בהם הרשיעו הברואים מעשיהם, הם כביכול סילקו את השכינה מהארץ הגשמית עד לרקיע השביעי. אחר כך באו שבעה דורות של צדיקים, החל מאברהם אבינו שבכוח עבודתו הוריד את השכינה מהרקיע השביעי לרקיע השישי, וכן הלאה, עד למשה רבינו שהוא השביעי, שגרם על ידי עבודתו להמשיך שוב את השכינה למטה לארץ, הוא הוביל לכך שהשכינה ירדה למטה במעמד הר סיני והשי״ת נתן לנו את התורה.

אותו בחור שחזר בטוב טעם את דברי החסידות בעל פה, חזר זה מכבר ממסע סביב כדור הארץ. הוא ביקר בקהילות יהודיות נידחות במזרח הרחוק, והביא לשם את המסר ש״לית אתר פנוי מיניה״ – אין מקום אחד בעולם היכן שהשכינה לא נמצאת.

למעלה, בהיכל בית המדרש הקטן יותר, ישבו זקני החסידים והעלו זכרונות מהשנים בהם בילו במחיצתו של בעל ההילולא. א׳ מהם, חסיד מבוגר מאוד, סיפר כיצד לפני שישים וחמש שנה אמר בעל ההילולא בפעם הראשונה מאמר חסידות, ותיאר את השמחה העצומה שזה חולל בקרב קהל החסידים של אביו הרבי הרש״ב. אחרים סיפרו על שנות העבודה במסירות נפש ברוסיה, או על נס ההצלה של הרבי ממלתעות הנאצים בעיצומה של מלחמת העולם השניה כאשר הוברח מפולין הכבושה, וכן על עבודתו בהרבצת התורה תיכף לביאתו צליחה לארצות הברית.

הבחורים הצעירים, שברובם אפילו לא זכו להכיר את בעל ההילולא, עמדו סביב ובלעו בשקיקה כל מילה שיצאה מפי זקני החסידים. סביב שולחנות אחרים ברחבי בית המדרש ישבו חסידים רבים ותלמידי ישיבה ולמדו את פרקי המשניות של אותיות השם, שמו הק׳ של בעל ההילולא, וכן הלאה.

אלפים, ובראשם הרבי, נהרו אל ה'ציון' הק'

למחרת בבוקר, הגיע קהל גדול אף יותר לתפילת שחרית, והאתגר הגדול היה איך להתמודד עם לבישת הטלית והתפילין בצפיפות נוראה כזו, כשאין מקום לזוז.

בעת התפילה ניתן לשים לב לשינוי הפתאומי שחל בעת שקולו הק׳ של הרבי נשמע, כאשר בניגוד להמולה השוררת משתרר שקט מוחלט.

לאחר התפילה, עמדו הכן מחוץ לבית המדרש עשרות אוטובוסים ומאות מכוניות פרטיות שהובילו את הציבור הענק בלעה״ר לכיוון בית החיים הישן ע״ש מונטיפיורי, הממוקם הרחק בלונג איילנד, שם נמצא ציונו הק׳ של הרבי.

זמן קצר לאחר הגעת ההמונים הגיע גם כ״ק אדמו״ר שליט״א אל הציון הק׳, כשהוא מביא אתו עשרות אלפי מכתבים שהגיעו מכל קצווי תבל, בהם מבקשים יהודים מהרבי שיזכיר אותם לברכה על ציונו של בעל ההילולא ביום היארצייט. המעמד ארך שעות ארוכות, ורק בסמיכות לזמן הדלקת נרות חזר הרבי מהאהל ומיד נעמדו לתפילת מנחה.

שני מאמרים בשבת אחת

לאחר הפסקה קצרה, המשיכו עם קבלת שבת. לאחר סיום תפילת קבלת שבת, אמר כ״ק אדמו״ר שליט״א מאמר חסידות, מאמר זה הוא בעצם המשך בסדרה של 14 מאמרים המיוסדים על אותו מאמר חסידות שמסר בעל ההילולא ללמדו ביום ההסתלקות.

תוך כדי אמירת המאמר, ציטט הרבי מכל רבותינו נשיאינו, החל מכ״ק הבעש״ט עבור בכל שמונה הדורות שלאחריו עד לחותנו בעל ההילולא, כמו כן ציטט הרבי רבות מהאריז״ל, זוהר, מהתלמוד ומהתנ״ך.

הרעיון המרכזי של מאמר זה היה בנוי סביב הפסוק ׳אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׳, והרבי ביאר שבדיוק כשם שיהודי מאמין ומרגיש שהשי״ת נמצא עמו בזמן שהוא ׳מרחף בשמים׳ היינו כאשר מעמדו ומצבו טוב ביותר, כך על היהודי להרגיש ולהאמין שהשי״ת נמצא אתו, באותה מידה ממש, גם בזמן של סבל ומצוקה, ואפילו ח״ו כאשר הוא חווה נפילה רוחנית לשאול.

לאחר סיום אמירת המאמר, נשארו באולם מספר רב של חסידים ותלמידי ישיבה כדי לחזור ולשנן את הנאמר במשך שעות ארוכות, ורק בשעת ליל מאוחרת סרו לביתם בכדי לקדש ולאכול סעודת שבת.

כעבור שעות ספורות, בבוקר יום השבת הם שבו לאותו מקום, בכדי לשמוע איך שה׳חוזר׳ – אברך צעיר בעל כשרונות מיוחדים וזכרון פנומנלי – משחזר את המאמר מילה במילה בדיוק נפלא.

בעת קריאת התורה, נקרא הרבי לעליית ה'מפטיר' כפי שנהוג מאז ומתמיד, והציבור הענק האזין מתוך יראת כבוד גדולה לקריאת ההפטרה שלאחריה.

עודי מביט על ציבור האלפים כן ירבו, שהתאסף לכאן מכל רחבי העולם, ובעוד אני מאזין איך שהרבי מפטיר בשירת דבורה, ומתאר את התקופה בה ׳חדלו ארחות׳ – הדרכים שהובילו אל המשכן בשילה הפכו לשוממות, עד ׳שקמתי דבורה׳ והפכה להיות אם בישראל, חלפו המחשבות הבאות בראשי:

לאחר מלחמת העולם השניה היה נדמה לנו כאילו העולם הישן והמוכר חלף ולא ישוב עוד, ואם עדיין ימצאו אנשים שינהרו למקום מסוים, יהיו אלו אורחות עקלקלות, דרכים שמובילות למקום בו ניתן לבלות ׳א גוד טיים׳. אולם בחסדי השי״ת עמדו שופטים לישראל שבמסירות נפש החיו מחדש את העם היהודי, וסללו ופתחו מחדש את הדרכים המוכרות והמסורתיות, בהם צועדים כעת אלפי יהודים לחיי תורה ומסירות נפש.

בסיום התפילה התקיימה התוועדות במהלכה דיבר הרבי שליט״א כמה שיחות קודש וכן אמר מאמר דא״ח.

במרכז המאמר ביאר הרבי באריכות את המשל הידוע המובא במאמר ׳באתי לגני׳ של בעל ההילולא, אודות המלך שיש לו את אוצרות בית המלוכה הכוללים את כל מה שאצרו ואספו המלכים בדורות הקודמים, והם סגורים וחתומים מאין רואה. אולם כאשר מגיעה עת המלחמה, מתעוררת בקרבו מידת הניצחון ומובילה אותו להורות על בזבוז האוצרות. הוא מורה לפתוח את כל אותם אוצרות כמוסים, ולחלק אותם בין אנשי החיל על ידי מפקדי הצבא, בכדי שיצטיידו בכל הדרוש להם להילחם עם האויב ולהביא את הניצחון המיוחל.

והנמשל הוא, שאותם אוצרות נעלים הכמוסים בתורה הקדושה ובכוחות הנעלמים של הנשמה היהודית, ׳מבוזבזים׳ כעת לצורך הניצחון של צד הקדושה במלחמה עם הסטרא אחרא. לכל יהודי שמתגייס לצבא השם עבור המלחמה הרוחנית מוסרים את האוצרות על מנת שיוכל להצטייד בכל הדרוש לו כדי לנצח את כוחות החושך ולהביא למעמד ומצב של ונגלה כבוד ה׳ – שכל הברואים בעוה״ז ירגישו ואף יראו את האלוקות בגילוי.

דברים חריפים נגד האופנה החדשה

ההתוועדות הסתיימה כשעה לפני שקיעת החמה, ולאחר תפילת מנחה מיהרו הכל לקדש ולאכול סעודת שבת. לאחר תפילת ערבית והבדלה, החלו כולם להתכונן להתוועדות המרכזית של יום ההילולא, אליה הגיעו עוד מאות יהודים שמסיבות שונות לא עלה בידם לשהות במחיצתו של הרבי שליט״א במהלך יום השבת וההילולא עצמו.

בשעה שמונה וחצי בדיוק, נכנס הרבי שליט״א להיכל בית המדרש והחל את ההתוועדות.

בשיחה הראשונה אמר הרבי שבמידה מסוימת, סעודת מלווה מלכה הנהוגה כדי ללוות את שבת המלכה ואת הנשמה היתירה שנמצאת בתוככי כל יהודי במשך השבת מתוך סעודה ושמחה, יש בה דמיון למנהג לציין את יום ההילולא של צדיק מתוך התוועדות ושמחה, כאשר מלווים את הצדיק – הנשמה היתירה של דורנו – בעת שהוא מתעלה לעולם נעלה יותר.

אולם מאידך יש לומר שאין הם שווים, משום שלאחר סעודת המלווה מלכה בה מלווים את שבת המלכה ואת הנשמה יתירה, הם אכן מסתלקים. מה שאין כן לגבי עליית נשמתו של הצדיק, הרי מפורש בזוהר הק׳ שגם לאחרי ההסתלקות נמצא הצדיק בעוה״ז הגשמי בבחי׳ מסוימת עוד יותר מאשר בימי חייו.

במהלך ההתוועדות שארכה למעלה משש שעות, עורר הרבי שליט״א, בין ריבוי הדברים שאמר, גם בקשר למצב החדש השורר בקרב עם ישראל, והמשימה המונחת – כתוצאה מכך – על כתפיה של יהדות ארצות הברית.

אם בתקופה שקדמה למלחמת העולם השניה התמסרו יהודים במדינות אחרות לחיי תורה ועבודת השי״ת, בעוד יהודים כאן בארצות הברית התמסרו בעיקר לנתינת צדקה וגמילות חסדים, הרי שהיום המצב השתנה מן הקצה אל הקצה.

לדאבון לב, מרבית אותן קהילות קדושות של יהודים שעסקו בתורה ועבודה, נכחדו ואינם עוד. במילא מוטלת החובה על יהדות ארצות הברית למלא את החלל ולפעול בכל שלושת העמודים עליהם העולם עומד, זאת אומרת שעליהם מוטל להשתדל ללמוד תורה בעצמם, להתפלל ולעבוד את השי״ת בעצמם, בד בבד עם המשך מסורת הנתינה של עמוד הצדקה וגמילות חסדים, ואף להוסיף בזה יותר ממה שנהגו בעבר. והנהגה שכזו תשפיע בדרך ממילא על היהודים בארץ ישראל וגם במדינות אחרות, שבמידה מסוימת שואפים לחקות את יהדות ארצות הברית הידועה בגודלה ובעושרה, שגם הם יתחזקו בהנהגתם בג׳ הקוים הללו תורה עבודה וגמ״ח.

כמו כן, במהלך שתי ההתוועדויות דיבר הרבי שליט״א בכאב גדול על הנגע החדש של חיי מותרות, שמתפשט מאוד לאחרונה בקרב המחנה, ובמיוחד בין אלו שזה מקרוב באו לארה״ב.

הרבי מיקד את דבריו החריפים על הנוהג החדש שמבזבזים אלפי דולרים על מותרות, ועל כך שהסיבה היחידה שעושים זאת היא בכדי לחקות את האופנה הנהוגה ב'רחוב' המוכתבת על ידי כמה שהפכו ל׳מאן דאמר׳ מטעם עצמם, וללא בושה מחקים את הגויים. הבהלה אחרי האופנה האחרונה ׳די מאדע׳ מדרדרת משפחות יהודיות רבות למצב של ריבוי חובות ל״ע, ומובילה לכך שהאבות בעלי המשפחות טרודים בהשגת הממון לשם כך, ואינם פנויים עוד להתפלל וללמוד תורה כשאין להם גם את הסבלנות הדרושה לשם כך, ואחר כך גם מגיעים המחשבות להמעיט בנתינת הצדקה, וכן הלאה.

את ההתוועדות סיים הרבי בברכה מיוחדת עבור היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל, שיזכו לצאת מן המיצר אל המרחב בקרוב ממש.

(החומר נלקח מתוך 'תשורה' שיצאה לאור לחתונת מנחם מענדל וחיה מושקא בעגון שי', והתודה נתונה להם).