ר' מענדל נזף: "פלוני 'גווע מרעב' בלי חסידות, ואתה נשאר כאן?"

הרב ישראל אלפנביין

"זמן קצר לאחר שסיימתי את שנת ה'קבוצה' וחזרתי לישיבה בכפר חב"ד", מספר הרב בנימין זילברשטרום, "קרא לי המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס, וקבע לי סדר יום: 'כל בוקר אחרי תפילת שחרית תצא לדרך'. ברגע הראשון לא הבנתי אותו, והוא הסביר לי שכוונתו היא שעלי לעסוק כל היום בארגון ומסירת שיעורי תניא בישיבות שונות ברחבי הארץ. השאיפה שלו היתה שבכל יום אמסור שיעור בישיבה אחרת, ואני השתדלתי להגשים לפחות חלק מזה…

הרב זילברשטרום מירושלים היה אחד מהראשונים שר' מענדל עודד לעסוק בתחום זה. למעשה, בתפקידו כמשפיע הראשי דישיבת תומכי תמימים המרכזית כפר חב"ד, עסק ר' מענדל ע"ה במלוא המרץ בהכוונת תלמידי התמימים לעסוק במסירת שיעורי תניא בישיבות.

"הגעתי לישיבת טשעבין בירושלים, לישיבת 'אור ישראל' בפתח תקוה, ולעוד כמה וכמה ישיבות, וסידרתי בהן שיעורי תניא. בשעתו לא שיערתי את היקף התוצאות של הפעילות הענפה. ברוך השם, חלק ממשתתפי השיעורים עברו לישיבת תומכי תמימים ולימים הקימו משפחות חב"דיות.

"גם לאחר נישואיי ר' מענדל המשיך להתעניין אצלי בקביעות מה נשמע עם השיעורים, ודירבן אותי לפתח אותם. היו זמנים שהוא התקשר אלי מדי יום בשעה 5:45 לפנות בוקר, לפני שאהיה טרוד בסדר היום שלי, ושאל אותי מה נשמע עם שיעורי התניא ואיך המערכת מתקדמת. מובן שהשתדלתי לקום לפני כן. אשתי ע"ה היתה שואלת אותי: למה אתה קם בשעה כה מוקדמת? עניתי לה: ברוך השם, ר' מענדל דואג לעורר אותי מתרדמתי…"

בשנות המ"מים היתה תקופה שהרב זילברשטרום ניהל רשת ממוסדת של שיעורי תניא בכמה ישיבות בירושלים, במסגרת 'המכון להפצת מעיינות החסידות' שבראשו עמד. בהנחייתו של ר' מענדל שילם המכון משכורת קבועה למגידי השיעורים. "ר' מענדל עמד על כך שהם יקבלו תשלום. הוא אמר לי פעם: תגיד לאברכים הללו שאם יקבלו תשלום עבור מסירת השיעורים – יוכלו לספק לחם וחלב לילדיהם. ואם לאו, יצטרכו לעסוק בדברים אחרים להשלמת פרנסתם, ולא יוכלו למסור שיעורי חסידות.

"ר' מענדל דחף והמריץ אותי להרחיב את הפעילות וביקש לקבל ממני דיווחים שוטפים. הוא גם דאג לחלק מהמימון. מדי פעם אירגנתי בירושלים לתלמידי הישיבות התוועדויות חסידיות עם זקני החסידים, כמו ר' מענדל פוטרפס, ר' משה ניסלביץ, ר' בערקע חן ור' לייזר ננס, עליהם השלום.

"ר' מענדל התוועד איתם על כך שלימוד החסידות מעניק לך כוחות וממלא אותך בשמחה, ועל מעלת ההתקשרות לרבי. הציבור בא לשמוע ממנו דברי חיזוק והתעוררות רוחנית, והוא עורר והחיה בהם רגש של חיות חסידית פנימית. באחת ההתוועדויות הוא אמר שצריכים לעשות הגרלה על כרטיס טיסה לרבי בין כל אלה מהמשתתפים שיתחייבו לקבוע עיתים ללימוד החסידות, והודיע שיממן בעצמו חצי מהכרטיס".

בכ"ב כסלו תשל"ו דיווח מנהל ישיבת תומכי תמימים המרכזית, הרב אפרים וולף ע"ה, לרבי על אסיפת הנהלה שהתקיימה אז: '…דובר על דבר ההצעה של ר"מ שי' פוטערפאס, לקחת אדם מיוחד בשכר שייסע לישיבות תיכוניות ללמוד חסידות עם תלמידים בקביעות, ובחורים שיתקרבו – להכניסם לישיבה בכפר חב"ד' ("ימי תמימים").

בעקבות זאת קיבל הרב שבתי סלבטיצקי, שהתגורר אז בכפר חב"ד וכיום מכהן שליח הרבי באנטוורפן, פנייה אישית מהמשפיע. "ר' מענדל אמר לי שעלי לעסוק בהפצת המעיינות, וביקש שאקח אחריות על ניהול רשת שיעורי התניא ברחבי הארץ. הוא לקח אותי ליו"ר צא"ח הרב ישראל לייבוב, אמר לו שאני מתאים לתפקיד זה וביקש שישלם לי משכורת חודשית קבועה. הרב לייבוב טען שהתקציב של צא"ח זעום, אך ר' מענדל נאבק על כך שאקבל ממנו משכורת מכובדת. עסקתי אז בעצמי מסירת שיעורים, וגם שלחתי אנשים למסור שיעורים. בהמשך עשינו 'שבתון' בישיבה בכפר חב"ד לבחורים מישיבות ליטאיות וחסידיות, ור' מענדל התוועד איתם".

13 ישיבות, 650 תלמידים!

בשנים הבאות הרגיש ר' מענדל שהפעילות דורשת העסקת אברכים שיתמסרו במיוחד למסירת שיעורי תניא בישיבות. מספר הגה"ח הרב חיים יצחק אייזיק לנדא שליט"א, רבה של בני ברק: "בחורף תשמ"ב, זמן קצר לאחר שחזרתי מה'קבוצה', קרא לי ר' מענדל ותבע ממני לעסוק בארגון מערכת שיעורי התניא בישיבות, כחלק מפעילות את"ה בישיבה. הוא עודד מאוד את הפעילות הזו, ודרש ממני לנהל אותה. רציתי להתמסר במלוא המרץ ללימודים, וטענתי שהעיסוק בתחום זה יפריע לי.

אבל הוא לא הניח לי, והסביר לי שזה לא יפריע אם אעסוק בזה בשעות שמחוץ ל'סדרים'. בסוף קיבלתי על עצמי את התפקיד יחד עם חברי הת' מענדי ברוד. לאורך השנה ר' מענדל המשיך לעודד ולהמריץ אותנו בפעילותנו".

בהתייעצות עם ר' מענדל יצרו אז ראשי את"ה בישיבה שינוי גדול ומשמעותי. "עד אותה שנה היה נהוג שבשבת שלפני י"ט כסלו נסעו בחורים מהישיבה לישיבות תיכוניות לדבר ולעורר על לימוד החסידות, ובי"ט כסלו הגיעו קבוצות בחורים משם להשתתף בכנס מיוחד בכפר חב"ד. הפעם סידרנו שלפני הכנס הגדול יתקיימו כנסים נפרדים לכל אחת מהישיבות, בנוכחות ראש הישיבה שלהם, עם מרצה חב"די שינאם לפניהם בסגנון נרחב ומעמיק מעניינא דיומא. היתה לזה הצלחה מיוחדת".

פרטים נוספים על כך בפי הרב יצחק אלישביץ: "עד אז הסדר היה בישיבה שלקראת י"ט כסלו התקיים בכפר חב"ד כנס לתלמידי ישיבות תיכוניות. בדרך כלל הגיעה מכל ישיבה תיכונית קבוצה של כמה בחורים, ובסך הכל מספר המשתתפים לא היה גדול במיוחד.

"בתחילת כסלו תשמ"ב, ר' מענדל קרא לשלושה בחורים שחזרו אז מה'קבוצה' – חיים יצחק אייזיק לנדא, מנחם מענדל ברוד ואני – ומינה אותנו לעסוק בניהול את"ה בישיבה, ובעיקר בארגון 'מבצע תפילין' בימי שישי. כמו כן, הוא הורה לנו לארגן בשנה זו את הכינוס לתלמידי הישיבות התיכוניות ביתר שאת וביתר עוז.

"סידרנו בזריזות תוכנית חדשה, עם כנס בבית–הכנסת 'בית מנחם' שיכלול סעודה חגיגית, כאשר מלבד זאת יתקיימו גם הרצאות קבוצתיות לתלמידי כל אחת מהישיבות. גייסנו מרצים לכל אחת מהקבוצות, ומרצים למסיבה המרכזית, ביניהם ר' בערקע חן, חסיד קשיש עם קסקט שיספר לכולם על מסירות הנפש של חסידי חב"ד ברוסיה.

"נסעתי עם אברהם'קע גופין להיפגש עם ראשי הישיבות התיכוניות ולהזמין אותם שיבואו עם תלמידיהם למסיבת י"ט כסלו בכפר חב"ד. אני זוכר שדיברנו עם הרב נריה מכפר הרא"ה, הרב מנדלסון מנתניה, הרב צוקר מכפר גנים, הרב בא–גד מנחלים, ועוד. ביקרנו ב–13 ישיבות תיכוניות, שראשיהן הסכימו להשתתף, ואחר כך עמדתי איתם בקשר טלפוני לסכם את פרטי הדברים. סוכם שכל ישיבה תשלח אוטובוס עם 50 תלמידים, ובסך הכל, 650 תלמידים!

"סידרנו מקומות בהם יתקיימו ההרצאות לכל קבוצה. בין המרצים היו הרב צבי גרינוולד ע"ה, יבלחט"א המשפיע הרב זלמן גופין, ועוד. אין לתאר את ההתרגשות שאחזה בנו למראה שיירת האוטובוסים שהביאה לכפר חב"ד 650 תלמידים. תודה לא–ל, האירוע התנהל בהצלחה רבה. רושם מיוחד עשה עליהם נאומו של ר' בערקע חן שדיבר בעברית בהברה אשכנזית ותיאר איך בהיותו במאסר ברוסיה הדליק נרות חנוכה שהכין מגלדי בצל ופיסות מרגרינה… התרגשות חסידית אפפה את כל המשתתפים, שחזרו לישיבותיהם עם מטען חסידי, עמוסים בחוויית שמחת חג הגאולה".

מי עמד מאחורי הלוואות הענק?…

השלב הבא בפעילות היה מיסוד המערכת של שיעורי התניא בישיבות, כפי שממשיך ומספר הרב אלישביץ: "מיד אחרי י"ט כסלו ר' מענדל קרא לי ומינה אותי לאחראי על שיעורי התניא בישיבות. עד אז היו בתחום זה תקופות של גאות ותקופות של שפל. דומני שבשנה שקדמה, היה רק רכב אחד של צא"ח שאסף כמה אברכים, הסיע אותם לנקודות של מסירת השיעורים ואסף אותם בדרכם חזרה.

"כעת הוחלט על הרחבת היקף הפעילות. ר' מענדל לא היה מרפה ממני וכל הזמן המריץ אותי לייסד עוד ועוד שיעורים חדשים. ברוך השם, במשך הזמן הגענו לעשרות רבות של שיעורים, ור' מענדל ממש שמח מאוד בכל פעם ששמע את הבשורות הטובות על השיעורים החדשים שנוספו.

"הייתי שולח הרבה בחורים ואברכים לישיבות שונות. חלק מהם נסעו באוטובוסים, ובמקומות שלא היתה תחבורה מתאימה שילמנו להם על מוניות ספיישל. אברכים שמסרו שיעורי תניא בישיבות באופן קבוע, קיבלו מאיתנו משכורת די מכובדת. היתה גם הפעילות שניהל הרב בנימין זילברשטרום בירושלים, ור' מענדל הורה לי לממן חצי מההוצאות שלו. הרב זילברשטרום מסר לר' מענדל דו"ח חודשי וקיבל מימון בהתאם.

"ר' מענדל הסביר לי שכעת נוצרה הזדמנות פז להרחבת הפעילות, לאחר שהוא סידר שלושה מקורות שיתחלקו ביניהם במימון כל ההוצאות הכרוכות במסירת וניהול השיעורים – יו"ר מזכירות הרבי הרב חודקוב, מנהל הישיבה הרב אפרים וולף, ויו"ר צא"ח הרב ישראל לייבוב.

"כידוע, ר' מענדל נסע מדי שנה אחרי תשרי למשך כמה שבועות למספר ערים ברחבי ארה"ב ואסף אצל גבירים סכומי כסף גדולים עבור העניינים של הרבי. את הסכומים היה מוסר לרב חודקוב. כעת הוא הגיע לסיכום עם הרב חודקוב שיממן שליש מההוצאות של שיעורי התניא בישיבות. הרב וולף התבקש לממן חלק מהפעילות והסכים לכך, שהרי מדובר בפעילות הפצת המעיינות שמקיימים תלמידי הישיבה, וגם הרב לייבוב הסכים ליטול חלק במימון פעילות זו, שהרי העיסוק בהפצת המעיינות הוא מתפקידי צא"ח. בנוסף לכך, ר' מענדל גייס תרומות חודשיות מכמה חסידים.

"כעבור זמן מה הרב לייבוב הודיע שהמצב הכלכלי הדחוק של צא"ח אינו מאפשר לו להשתתף במימון, ומאז נשארו רק שני שותפים – הרב חודקוב והרב וולף – שכל אחד מהם מימן מחצית מההוצאות".

ואכן, בחודש שבט תשמ"ג כתב הרב אפרים וולף להרב חדקוב: 'בעניין השתתפות הרמ"מ שי' פוטערפאס (ע"י חשבון המל"ח) להוצאות את"ה בארגון שיעורי תניא בישיבות, בזמנו היו שלושה שותפים להוצאה זו ועכשיו נשארו רק שני שותפים בזה, דהיינו הרמ"מ פוטערפאס והישיבה. הישיבה התחייבה לתת להוצאה סך 20,000 שקל לחודש, ולפי הוראת כת"ר שי' נחייב את חשבון המל"ח בחלק ההשתתפות של הרממ"פ' ("ימי תמימים").

"מדי חודש הכנתי דוח מפורט על שיעורי התניא ועל ההוצאות הכספיות", נזכר הרב אלישביץ. "הייתי שולח עותק אחד לרב אפרים וולף, ועותק שני הייתי מוסר לר' מענדל כדי שישלח אותו אל הרב חודקוב. הבעיה היתה שבתנאי הימים ההם לקח זמן רב עד שהדוח הגיע בדואר אל הרב חודקוב, וגם אחר כך לקח זמן רב עד שהמימון מהרב חודקוב הגיע לארץ הקודש, ובינתיים היה צורך דחוף בהשגת מימון שוטף.

"כשסיפרתי זאת לר' מענדל, אמר לי שאלך אל ר' וועלוול קסלמן ואבקש ממנו שייתן לי הלוואה מהגמ"ח שבניהולו. בתוך זמן קצר ההלוואות תפחו והגיעו לסכומים גדולים של כמה אלפי דולרים, שאני אישית אחראי על ההחזר שלהם… אבל הבנתי מר' מענדל שאין לי סיבה לחשוש, והמשכתי לקבל מר' וועלוול קסלמן עוד ועוד הלוואות.

"האמת היא שקשה לי להבין מדוע ר' וועלוול הסכים להלוות לי – בחור ישיבה מן המניין – סכומים גבוהים כאלה, בלי הגבלות. במבט לאחור, יש לי יסוד להניח שבעצם זה היה כסף שר' מענדל העביר אלי מכיסו הפרטי דרך ר' וועלוול, כדי ששיעורי התניא לא יחדלו מלהתקיים חס ושלום… בפעם הבאה שר' מענדל חזר משהותו אצל הרבי, הוא הביא לי צ'ק בסך של כעשרת אלפים דולר, ואז יכולתי לשלם את כל החובות".

"אלישביץ, הרי יש לך חיות בזה!"

גם המשפיע הרב יוסף יצחק זילברשטרום מלוד היה שותף לפעילות זו. "בתקופה שלמדתי ב'כולל' בכפר חב"ד, פעם ר' מענדל ניגש אלי וביקש ממני שאסייע לארגן שיעורי תניא בישיבות ליטאיות. בתיאום עם ר' יצחק אלישביץ התחלנו לארגן שיעורים בכמה ישיבות. בשלב הראשון ביררנו אצל הבחורים בכפר חב"ד מי מכיר בחורים שלומדים בישיבות ליטאיות ויש להם איזושהי זיקה לחב"ד, וכך הרעיון הלך וקרם עור וגידים".

"כשר' מענדל היה מעודד אותי להגדיל את מספר שיעורי החסידות", אומר הרב אלישביץ, "היה ניכר עליו שהוא לא עושה זאת כמו חייל שממלא פקודה בקבלת עול, אלא מתוך הרגשה שזוהי הטובה הכי גדולה שאפשר לעשות לנשמתו של אותו בחור שמקרבים אותו לחסידות. ר' מענדל עסק בזה מתוך רגש אמיתי של אהבת ישראל!

"ר' מענדל הודיע לי שאקבל תשלום קבוע על פעילותי. בהתחלה ניסיתי לסרב לקבל תשלום על הפצת המעיינות, אבל ר' מענדל לא הסכים בשום אופן שאעסוק בזה בחינם והסביר לי שכדי שהפעילות תתנהל בצורה יעילה המנהל חייב לקבל תשלום.

"אין לשער כמה שיחות ר' מענדל קיים אתי כדי לעודד אותי בהמשך והרחבת הפעילות! כשהרגשתי פעם שהתפקיד גדול עלי והצעתי לו שייקח מישהו אחר במקומי, אמר לי שאני עושה עבודה טובה. הוא דרש ממני להמשיך במילוי התפקיד ואמר לי בהטעמה מיוחדת: אלישביץ, דו האסט דאך ח–י–ו–ת אין דעם! [= הרי יש לך חיות בזה!]

"המשכתי לנהל את השיעורים כחמש שנים, גם לאחר נישואיי. לשם הצלחת העבודה היה עלי לפתח קשר טוב עם תלמידי התמימים שמסרו את השיעורים בישיבות התיכוניות, ולמצוא בחורים ואברכים שיתאימו לארגן שיעורים חדשים בישיבות ליטאיות ובישיבות חסידיות, איש איש לפי סגנונו. ברוך השם, עם הזמן נפתחו עוד ועוד שיעורים, ובזכות השיעורים הללו היו בחורים רבים שהתקרבו לדרך החסידות ונכנסו ללמוד בישיבות תומכי תמימים. חלק מהם נמנה כיום בין חשובי חסידי חב"ד".

בלי חסידות, אילו חיים יהיו לו?!

אחת הדמויות הבולטות בין מוסרי השיעורים היה הרב זלמן לנדא, שלמד תניא עם הרבה בחורים בהרבה ישיבות. מספר הרב לנדא: "בשנת תשמ"ג חזרתי מ–770 לארץ–הקודש. הייתי אז בחור מבוגר, ור' מענדל ממש 'עמד לי על הראש' שאצא למסור שיעורי תניא בישיבות. הוא רצה שבכל יום אסע לישיבה אחרת ואמסור בה שיעור. בכל בוקר הוא קרא לי ושאל אותי איפה מסרתי שיעור אתמול. ואם אירע פעם שאמרתי לו שאתמול לא נסעתי, הוא היה נוזף בי: יענער שטארבט פון הונגער, און דו בלייבסט דא?! [= פלוני "גווע מרעב", בלי לימוד חסידות, ואתה נשאר כאן?!] דהיינו, אם הבחור ההוא לא ילמד חסידות, אילו חיים יהיו לו?!

"זה היה לי קשה, ממש מאמץ גדול. בכל יום יצאתי ברגל מהישיבה עד הכניסה לכפר חב"ד, משם לקחתי תחבורה ציבורית לבני ברק וכדומה, וחזרתי מאוחר בלילה לישיבה באותה דרך. לא תמיד היה לי מספיק מה לאכול במשך היום…

"ר' מענדל סיפר לי אז שהרב חדקוב נותן לו כמה מאות דולרים בכל חודש, כהשתתפות במימון השיעורים. ר' מענדל אמר לי שבדרך כלל ידוע שהרב חדקוב מקפיד מאוד על חיסכון בכספים, ומכך שהוא מוכן להשקיע הרבה כסף במימון שיעורי תניא רואים את גודל העניין".

"ומה עם קצת מסירות נפש?…"

החל משנת תשמ"ז, הטיל ר' מענדל על התמים מנחם פרלשטיין את ניהול ענייני את"ה בישיבה בכפר חב"ד. בתקופה זו, כפי שזוכר הרב פרלשטיין, הרב אפרים וולף מימן חלק מהתקציב, הרב חדקוב מימן עוד חלק ור' מענדל מימן את היתר.

"בהתחלה הייתי מגיש לר' אפרים דו"ח חודשי על הפעילות ומקבל תשלום. בשלב מסוים ר' אפרים הודיע לי שהוא לא יכול להמשיך לממן זאת. באתי לר' מענדל ושאלתי אותו מה לעשות. הוא עודד אותי מאוד ואמר לי: בעזרת השם יהיה בסדר, אל תדאג. שאלתי אותו: אבל מה אעשה עם התקציב? הוא ענה לי שוב: אל תדאג, אתה תקיים את הפעילות ויהיה בסדר.

"זה היה לי קשה מאוד. בהתחלה, כשדפקתי בדלת של מישהו, התפללתי שלא יפתחו לי את הדלת… זה לא התאים לאופי שלי, ור' מענדל כל הזמן עודד אותי לעסוק בזה במרץ. פעמיים–שלוש ביום נפגשנו בנושאי את"ה והוא הדריך אותי איך לגייס כספים ואיך לפתח את הפעילות. הוא רצה מאוד שיהיו הרבה שיעורי תניא – הן בישיבות תיכוניות, הן בישיבות חסידיות, הן בישיבות ליטאיות. הוא הכווין את הפעילות, ונתן לי הרבה דוגמאות, סיפורים והמחשות".

במקביל, באותם ימים החל ר' מענדל לכתת את רגליו בעצמו ולגייס כספים למען הפעילות של את"ה. הוא ניגש לאנשים בבתי הכנסת בכפר חב"ד, וגם הלך לבתיהם, ומדי פעם נסע למקומות שונים של ריכוזי אנ"ש כדי לגייס כסף לאת"ה.

הנסיעות הללו לא היו קלות למשפיע הקשיש שגילו נשק לשמונים, אך הדבר לא היה ניכר עליו, כפי שמספר הרב פרלשטיין: "הוא לא נתן לעצמו להתפנק, ועסק בזה ממש במסירות נפש. פעם נסעתי איתו למקום מסוים והגענו למישהו שהתגורר בבניין של חמש קומות. כשנכנסנו, גילינו שהמעלית לא פעילה. הוא התחיל לעלות במדרגות, וזה היה לו קשה מאוד. ממש כל פסיעה היתה קשה לו. כשראיתי שייקח לו המון זמן לעלות במדרגות, הצעתי לו שיחכה למטה ואני אקרא לאותו אדם שירד אליו למטה. ר' מענדל לא הסכים בשום אופן ואמר לי: און וואס איז מיט א ביסל מסירות נפש? ס'איז גארנישט? [= ומה עם קצת מסירות נפש? זה שום דבר?]. הוא המשיך לעלות עד למעלה, ולא ויתר. כמה שניסיתי אליו להתחנן, זה לא עזר".

ר' מענדל היה נוקב בסכום מדויק שהוא מבקש מכל אחד מאנ"ש, וכשהחסיד ראה את ר' מענדל שבא לביתו כדי לבקש כסף עבור את"ה, לבו וכיסו נפתחו והוא נתן כמה שהתבקש. "פעם הלכנו בכפר חב"ד, ואברך אחד הגיע מולנו וקרא בהתלהבות: הנה המשפיע מגיע! ר' מענדל הגיב לעברו בדרך צחות: כעת אינני 'משפיע', כעת אני 'מקבל'…"

"באמצע מסיבת ה'ווארט' שלי", משחזר הרב פרלשטיין, "ניגש אלי ר' מענדל, שחזר מהרבי בדיוק אז. הוא קרא לי הצידה וסיפר לי שלאחרונה הוא כתב לרבי על פעילותי באת"ה ובמסירת שיעורי תניא בישיבות בשנה החולפת, ואחר כך הרב חדקוב אמר לו שמאוד מרוצים מהפעילות הזו וכי עלי להמשיך בזה לאחר נישואיי.

מעתה יהיה עלי לנהל את פעילות הבחורים מהישיבה שמתנדבים למסור שיעורי תניא בישיבות, לפקח על מערך האברכים מאנ"ש המשמשים כמגידי שיעורים בתניא בישיבות, וגם לקחת אחריות מלאה על ניהול הצד הכספי. זה נשמע לי קשה לביצוע, ואמרתי לו שעלי לדבר על כך עם אבי. הוא ענה לי: אין בעיה, אתה יכול לדבר עם אביך על כך, אבל דע לך שזה כבר הוחלט סופית…".

וכך, מיד לאחר נישואיו, קיבל הרב פרלשטיין על עצמו את האחריות על ניהול את"ה. בשנים הבאות המשיך ר' מענדל להתעניין בקביעות אצל הרב פרלשטיין בהתקדמות הפעילות: כמה בחורים משתתפים בשיעורי התניא? בכמה מקומות יש שיעורים קבועים? וכמה שיעורים חדשים נוסדו לאחרונה? כמו כן היה מתעניין בשימת לב רבה על בחורים שהחלו להתקרב לדרכי החסידות.

"עיקר הדחף שלי לפעילות בא מר' מענדל, שכל הזמן עורר אותי להגביר ולהרחיב את הפעילות. הוא אף לא נרתע מלהעיר לי, אם ראה לפעמים שאינני מתאמץ מספיק. זה היה ממש חלק מהחיים שלו, הוא חי את זה. הייתי לוקח אותו מהישיבה הביתה אחרי שחרית בכל יום, ובכל הזדמנות שהיתה לו, דיבר אתי על זה.

כשהייתי נכנס ל'זאל' באמצע התוועדות, הוא היה פונה אלי מיד ושואל אותי מה חדש עם שיעורי התניא. כולם ראו שזה נוגע לו ממש בנפש".

___________________

הכתבה באדיבות מגזין 'בית משיח'