לרגל 50 שנה להסתלקותה של הרבנית חנה (תשכ"ה – תשע"ה) ו-70 להסתלקותו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן (תש"ד – תשע"ד – עד לכ' מנחם אב שנה זו), דבק הדיי קעמפ 'גן ישראל – נחלת הר חב"ד' ביוקר והכבוד שרחש הרבי כלפי כל המתעסקים בעניינים השייכים להוריו, והקדיש את חוברת הלימודים כולה – ונושא הדיי קעמפ בכללו, כשההמנון השנתי גם הוא מצטרף – למסירות נפשם של ר' לוי'ק והרבנית חנה. בחוברת עצמה נפגשים החיילים בתיאורה הקולח והסוחף של הרבנית ביומנה אודות החיים בצל שלטון האימה, עוז רוחו של בעלה – והעונש המר בגלות שהוביל לאסון הנמהר. זאת לצד ריבוי שיחותיו של הרבי המבארות את הנהגתם זו ומוסיפות פרטים חשובים – עם הדגשת המסר הכללי והפרטת הוראות הנוגעות לכל אחד ואחד. אגב כך פוגשים החיילים גם בתיאור תקופת ילדותו של הרבי, עד לחגיגת בר המצווה שלו ולאחמ"כ חתונתו, כשבכל פרק נוספת במסגרת מיוחדת עובדה חדשה ולא ידועה על הנהגתו המופלאה בימי ילדותו ובהמשך דרכו לאחר מכן.
תכנית הלימודים רחבה וכוללת גם חוברת אישית, שלצד הלימוד בעל פה שתופס בה מקום חשוב, ועל ידו מתקדמים החיילים בדרגות צבאות השם, יש בה גם שאלות על החומר הנלמד בכל יום בדיי קעמפ, כשהחיילים הממלאים את התשובות הנכונות מתוגמלים בדינרים המזכים אותם בקניה בקיוסק המיוחד אותו מפעיל הדיי קעמפ.
גם מלחמת ההתקשרות נוגעת בנושא זה – נושא התופס מקום רב וחשוב בחסידות – מסירות הנפש. הפלוגות מחולקות ונושאות את השמות המקוריים: רוסיה ואמריקה. פלוגת רוסיה צריכה להסביר ולהדגיש את מעלת מסירות הנפש כפי שנדרשה ברוסיה הקומוניסטית – מסירות עזה ותקיפה עד למסירת החיים עצמם, הנכונות למות על קידוש ה' – מסירת הגוף ממש. מסירות הנובעת מתוך הלחץ והרדיפות המגלות את עצם נשמתו של היהודי שלא מוכן להיפרד מהקב"ה. ופלוגת אמריקה צריכה להסביר את מעלתה של מסירות הנפש של זמני אמריקה – ובעצם של זמננו אנו – שגם במצב שאין רדיפות וגזירות הדוחקים את האדם להתגבר ולנצח, צריך הוא לא להניח לעצמו להירדם ולהיסחף בשגרת החיים החומריים, אלא לזכור תמיד את הכוונה העליונה ולדאוג למלאה. כפי שכותב הרבי במאמר "ואתה תצווה" שהיו יהודים שמסרו את נפשם ברוסיה בזמני הרדיפות, אך כשיצאו משם התוקף שלהם נעלם. כיון שלמרות שזו הייתה דרגה נעלית שתפסה את כל היהודי, הרי היא יכולה להיעלם, וזו המעלה של מסירות הנפש של אמריקה – שאמנם חסרונה בזה שאין פה שום גילוי עז ורעשני של עצם הנפש, אלא היהודי יכול להרגיש רדום – אך לאידך זו דווקא מעלתה שהיא קיימת תמיד, ללא הבדל בין זמני גזרות לזמני רוגע, כיון שפה הוא מעורר את עצמו, ולא הלחץ דוחק ודוחף אותו להתגבר.
בסיומו של הדיי קעמפ צפוי משחק לימודי-תחרותי בין הסיירות. כעת כל אחת מהן אוספת נקודות קבוצתיות על פי רמת ההקשבה והידע הלימודי, כשבמשחק תוכל להשקיע נקודות אלו ולהכפיל ולשלש אותן, במידה וחייליה ישלטו בחומר הנלמד ויוכיחו ידע בחידון שייערך במהלך המשחק.