"לפרסם לכל אנשי הדור" – ללא שום פשטלא'ך!

הרב שלמה לוי, משליחי הרבי שליט"א מלך המשיח בארגנטינה, אשר עוסק רבות בהשבת בני ובנות ישראל הנשואים לגויים ר"ל לחיק עמם. סיפר אשר לפני מספר שנים, פנו אליו זוג הורים בכדי שיעזור להם להחזיר את בתם הנשואה לגוי, ויש לה כבר ב' בנים ממנו (יובל, ומנואל), אל עמה ומולדתה. לאחר הפצרות רבות מצד ההורים, הגיעה אליו הנערה, השליח הסביר לה בהרחבה עד כמה הדבר הינו אסור על פי תורה, וכן עד כמה זה לרעתה זה שהיא נשואה וחייה עם גוי, אך הנערה בשלה – חרף כל ההסברים, הנערה לא השתכנעה. 

לאחר שהשליח ראה שאין עוד מה לעשות, הנערה יצאה מהחדר באומרה שהיא לא השתכנעה משום דבר. לפתע הוא נזכר במשפט שהרבי אמר באחת ההתוועדויות, "אשר כל יהודיה הינה בת של שרה רבקה רחל ולאה". הוא חשב לעצמו: רגע, למה שלא אומר את המשפט הזה שהרבי אמר בהתועדות? הוא קרא לה שוב, והיא טענה כלפיו – כבר אמרת לי הכל, מה רצונך?

אמר לה השליח, ברצוני לומר לך רק משפט אחד אחרון לסיום, ואני 'משחרר' אותך לנפשך. ואמר לה את המשפט הבא: "תזכרי תמיד שאת בת של 'שרה רבקה רחל ולאה'. הנערה ביקשה שיאמר את המשפט שוב, הוא אמר לה שוב את המשפט.

לפתע הנערה החלה לבכות בכי ללא הפסקה, לאחר שהשליח הרגיע אותה, היא אמרה לו שהיא מוכנה לעזוב את הגוי, ולהינשא אך ורק עם יהודי. כששאל אותה מה הביא אותה להחלטה זו, השיבה שהמשפט שאמר לה בסוף הזכיר לה את זה שהיא המשך של האמהות הקדושות – והיא איננה יכולה לרשות לעצמה לוותר על המשך שולשלת זו (את שמות שני ילדיה החליפה ליוסף יצחק ומנחם מענדל).  

על דרך זה מסופר, על כך שהרבי הורה באחת ההתוועדויות (יום ב' דחג השבועות תשי"א, תורת מנחם תשי"א ח"ב עמ' 155) לומר ליהודים בעת מבצע תפילין, שהרבי מליובאוויטש מבקש מהם שיניחו תפילין, ועל ידי זה היהודים יענו בשמחה שברצונם להניח.

בשנים ההם, היו בתוך הערים מרכזים בהם היו מתגוררים לתקופה קבוצות של חיילים. זה לא היה כבסיס, אלא כמקום בלב ההמון האזרחי. קבוצת חסידים מקראון הייטס היו נוסעים להניח תפילין ולחזק את החיילים היהודים שהיו שם. אחד הקצינים שם אשר היה יהודי לא הסכים אף פעם להניח תפילין. לא הועילו כל נסיונות השיכנוע – הקצין נשאר בשלו "אני לא מניח תפילין". 

באחת הפעמים, הנהג הקבוע שלהם לא יכל להסיעם, ולפיכך הם ביקשו מחסיד אחר, ר' צבי פישל שמו, שיסיע אותם אל המקום ההוא. כאשר נפגש ר' פישל עם הקצין, הציע לו להניח תפילין. כהבין שהוא לא מעונין להניח, הוא לחש לו דבר מה באוזניו. ולאחר מכן הפשיל הקצין את שרוולו, והניח תפילין. 

כל קבוצת החסידים היו בהלם, איזה 'לחש' לחשת לו, שאלו. ענה להם ר' פישל: הרבי דיבר בהתוועדות לומר ליהודים ש'הרבי מליובאוויטש היושב בברוקלין מבקש ממנו שיניח תפילין' – וזה יפעל. וכך אכן עשיתי.

איך אמרת לו את הדברים? הקשו, באיידיש, כפי שהרבי אמר…

מסיפורים אלו למדים עד כמה חשוב לומר את דברי הרבי שליט"א מלך המשיח ככתבם וכלשונם, היות ולמילותיו של הרבי יש כוח לא רגיל, לפעול ולשנות ליהודים את החיים.

לחידוד הדברים: לא רק שלדברי הרבי ישנם כוח עצום גדול וקדוש, כמוכח מכל דבריו שהתגשמו במלואם, וכל דבריו הנם כנבואה ממש ו'שכינה מדברת מתוך גרונו' של הרבי, אלא שישנה גם מעלה רבה בכך שמוסרים ואומרים את דברי הרבי עצמם בדיוק כפי שהוא אמרם. 

כלומר: ישנו אופן בו אומרים לזולת ולחוצה את דברי הרבי בעיבוד של הדברים, בשינויים כאלו ואחרים; ויש אופן בו אומרים את דברי הרבי ככתבם וכלשונם, ללא חסר או יתיר. האופן השני, הוא האופן הרצוי, האמיתי והנכון. כאשר אומרים לעולם את מילותיו של הרבי ללא כל שינויים – הדברים ישפיעו במלואם, כפי המובא בסיפורים הנ"ל. 

על דרך זה מסופר אשר אדמו"ר הריי"צ ענה פעם לאחד החסידים שאמר שקשה לו להסביר כל מיני עניינים בחסידות ל'עולם', שכאשר הוא יאמר בדיוק רב את מה שהוא שומע מפה – מהרבי – ישירות לעולם, ללא כל מיני פשאטל'ך ודומיהם – הוא יראה בזה הצלחה רבה.

כלפי מה הדברים אמורים? 

בשיחת ש"פ שופטים תנש"א נצטווינו בהוראה ברורה מפי קודשו של כ"ק אד"ש מה"מ: "ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל־בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע לחיי והנהגת היום יום הכללית, גם ב"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד – הנבואה העיקרית – הנבואה ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"".

מילים ברורות, המוגהות בידי המלך. "לפרסם לכל אנשי הדור" על כך שיש נביא בדורנו, והוא הרבי מלך המשיח, ויש לו נבואה שהנה זה משיח בא. זו המשימה – איך לעשות אותה? – בדיוק כפי שהרבי אמר "לפרסם", איך לפרסם? תמצא את הדרך. ההוראה 'לפרסם' – ברורה בתכלית. אין מה לטעות פה.

איי, קשה לך, אתה לא יודע כיצד יתקבלו הדברים אצל השומעים, אתה חושש מדברים ש'ירחיקו ח"ו', או יהוו 'חילול שם ליובאוויטש' 'זלזול בחב"ד' ועוד כל מיני טענות כאלה ואחרות, פשוט תאמר את מילותיו הברורות והקדושות של הרבי מלך המשיח ש"זכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל־בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור", ויש לו נבואה ""לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא"".

תן לדברים של הרבי מלך המשיח לפעול בלב האנשים! תזכה אותם בדברי הרבי!

אצל חסידים ה'אתון' של בלעם היוותה דוגמא כיצד לא להיות. מדוע? היות וברגע שנתן לה הקב"ה את היכולת לדבר, במקום לדבר על אלוקות ועל כך שהקב"ה הוא המציאות היחידה בעולם, היא החלה לדבר על כך שמרביצים לה… 

ברגע שתיצמד לדברים של הרבי – הכל ילך בקלות. לא הסברים, לא פלפולים, רק המילים של הרבי וזהו, אחר כך תסביר תפשט תרחיב. את המילים שלך – תשאיר ברגע הראשון בצד, שהדבר הראשון שהיהודי שמולך ישמע הוא מה הרבי אומר מפורשות, שחור על גבי לבן, ואזי המשך הדברים – ההסברה שלך, בכדי שדברים אלו יחדרו במוחו בהבנה והשגה – יתקבלו על ליבו.

ביאור הדברים: כאשר סירב משה ללכת אל פרעה ולומר לו שישחרר את בני ישראל ממצרים בטענה: "הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה?", ענה לו הקב"ה: "ראה נתתיך אלוקים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרן אחיך ידבר אל פרעה".

רש"י מפרש, שמשה נצטווה לומר לפרעה פעם אחת כל שליחות, בלשון המקורית (לשון-הקודש) ששמע זאת מפי ה', ואז יתרגם אהרן את דבריו לשפה המצרית ויוסיף הבהרות והסברים (שהרי פרעה לא ידע לשון הקודש).

נשאלת כאן השאלה, לשם-מה היה צורך שמשה עצמו ידבר אל פרעה? אם ממילא אהרן מסביר ומטעים את הדברים בשפתו של פרעה, מה התועלת בדיבורו של משה, שאת לשונו אין פרעה מבין?

מסביר הרבי בשיחה (נדפסה בלקוטי שיחות חט"ז ע' 69 ואילך), שאת התשובה על כך ניתן למצוא בפירושו של רש"י. על המילים "נתתיך אלוקים לפרעה". מפרש רש"י: "שופט ורודה, לרדותו במכות ובייסורין". כלומר, תפקידו של משה היה לא רק למסור דברים לפרעה, אלא לשמש "שופט ורודה". חיוני היה שהוא ידבר, כי דבריו – אף שפרעה לא הבינם – הם אשר שיברו את מצרים.

וזאת מפני שכאשר מצרים עומדת במלוא תוקפה, אין אפשרות להכניעה בדברי-טעם. אפילו צדיקים אינם יכולים לה במצב כזה, כפי שאמרו חז"ל: "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו, אל תתגרה בו". רק הקב"ה, הכול-יכול, מסוגל היה להכניע ולמגר את מצרים. כוח זה העניק הקב"ה למשה באומרו – "נתתיך אלוקים לפרעה". כשהוא דיבר אל פרעה, זה היה בכוחו האלוקי של הקב"ה.

לכן הייתה צריכה להיות כאן פעילות משולבת. תפקידו של משה הוא להכות את פרעה ברוח ה' אשר בו. מבחינה זו לא הייתה משמעות לעובדה שפרעה לא הבין את דבריו. נהפוך הוא: הכוח האלוקי הזה בא לידי ביטוי דווקא כאשר משה דיבר בלשון-הקודש, בדיוק באותן מילים שקיבל מהקב"ה. זה מה ששבר את עוצמתו של פרעה.

אבל מכיון שבכל-זאת צריך היה פרעה לדעת מה דורשים ממנו, היה צורך שאהרן יתרגם את הדברים ללשונו ויטעימם לפי הבנתו. השילוב של שני הדברים הוא אשר הכניע את פרעה וגרם לו לשחרר את בני-ישראל ממצרים.

כך גם בדיבור עם ה'עולם': הן אמת שנדרשת הסברה והטעמה של הדברים בכדי שיתקבלו ויובנו בהשומעים, אך כל זה הוא השלב השני, השלב הראשוני הוא לומר את דברי הרבי ללא שום פקפוק, ורק לאחר מכן להסביר. כפי שמשה רבינו אמר לפרעה את דברי ה' בראשונה, וזה 'שבר' את קליפת פרעה – כך דברי הרבי הם אלו אשר פועלים באנשים, ורק לאחר מכן אהרן הסביר ותרגם לו את הדברים בשפה המצרית – בכדי שיבין את דברי ה' – וכך בשלב השני צריך להסביר לאנשים מה הכוונה וכו'. 

אך גם ההסבר צריך לבוא מתוך 'דברי משה' – לכוון אל הדברים שמשה אמר בשם הקב"ה, ללא חיסורים. כאשר נצמדים לדברים של הרבי, מתוך מטרה להסביר לאנשים מה הרבי אומר, ולא 'מה אני מבין בדברי הרבי' – רואים הצלחה רבה למעלה מדרך הטבע (מנסיון אישי – זה עובד…). 

כל זה מתוך תקווה ואמונה, שתיכף ומיד ממש תתגשם הנבואה, ונחזה ברבי שליט"א מלך המשיח גואל אותנו גאולת עולם. יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

________________________

הביא לדפוס: מנחם כהנא

("מתוך דברים שנאמרו בהתוועדות חסידית, העיבוד והעריכה באחריות המערכת בלבד")