לשבת על תפוח • טור לפרשת 'שופטים' וחודש אלול

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי בחיפה

הוא ניגש לראש הישיבה, וביקש לדבר ב4 עיניים.

זה היה בחור בישיבה שלנו, שלא הסתדר כל כך עם הגמרות והספרים הגדולים.

וכשלא מסתדרים עם הלימודים, יש מקומות אחרים קורצים יותר.

לאחר מעשה התברר, שהוא ביקש מהרב עצה, מה לעשות כדי לשמור על העיניים.

הוא נכשל פעם אחר פעם במראות לא-טהורות ולא מצליח להתגבר.

אמר לו הרב: בכל פעם שאתה נופל ומתיישב לראות, תשב על תפוח.

"מה הקשר?" הוא שאל בתדהמה, והרב אמר לו "נסה ותחזור אליי".

הוא הגיע אחרי מספר ימים וסיפר "הרב זה בלתי אפשרי, זה מציק ואי אפשר לשבת נורמלי על תפוח".

ענה לו הרב "זה בדיוק מה שרציתי, שגם כשאתה נופל, לפחות שזה יפריע לך".

בפרשת השבוע "שופטים" מספרת התורה על יציאת בני-ישראל למלחמה.

הכהנים מזהירים את העם "אל ירך לבבכם, אל תיראו ואל תערצו מפניהם".

לא לפחד משום דבר, ללכת למלחמה עם כל הכוח.

ואז, בסוף דברי הכהנים מוסיפה התורה "ומי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו".

מי הוא הפחדן שצריך לשוב הביתה?

מביא רש"י שתי דעות, ומציין את שמות החולקים.

הראשון הוא רבי עקיבא שטוען "כמשמעו, שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה ולראות חרב שלופה" ואילו רבי יוסי הגלילי אומר "הירא מעבירות שבידו".

בשיחה נפלאה ומרתקת מבאר הרבי מלך המשיח את סיבת המחלוקת, מהם הצדדים של כל אחד מהם – ומדוע ציין רש"י – שלא כרגיל – את שמות האמוראים שאמרו כן.

ועכשיו שימו לב לחידוש האדיר שמביא הרבי בשיחה: מדוע רבי עקיבא טוען ש"הירא ורך הלבב" הוא הפחדן, למה לא יסבור גם רבי עקיבא שהירא הוא החושש מהעבירות שבידו?

כי רבי עקיבא היה רגיל "לזכות את ישראל", רבי עקיבא הוא בעל המאמר "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", ולכן הוא סובר – שאם יש מישהו שחושש לצאת למלחמה בגלל שעשה עבירות, זה עצמו כבר דרגא גבוהה! אם הוא חושש למות בגלל העבירות, הוא כבר בשלב של תשובה ולא צריך לחזור הביתה!

בספר "היום יום" שהוא הספר הראשון שהוציא הרבי לאור, פתגמים מרתקים לכל יום מימות השנה. וביום ג' תמוז מביא הרבי "אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב".

גישתו של הרבי – אוהב ישראל אמיתי – היא שעצם זה שיהודי לא טוב לו ממצבו, זה כבר דרגא גבוהה!

בי"א סיון תש"נ, במעמד "יחידות כללית" ניגש אל הרבי הצלם לוי פריידין ז"ל, ואומר לרבי ש"השומר הצעיר" הם הצאצאים של ה'יבסקים'  (המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית ברוסיה).

הנה הדו שיח ביניהם:

הרבי: "הם מזמן עשו תשובה".

פריידין: "תשובה? הלוואי!"

הרבי: "כפי שכתוב בשולחן ערוך, בשעתא חדא וברגעא חדא (=בשעה אחת וברגע אחד) נעשים צדיקים גמורים"

פריידין: "שיתקיים"

הרבי: "הלוואי עלינו צדיקים גמורים. בשורות טובות".

פריידין: "אמן".

אצל חסידים ישנו ניגון הנקרא "עס'ן עס'ט זיך" מילות השיר (בתרגום חפשי מאידיש) הם "לאכול 'אוכלים', לשתות 'שותים', אבל מה לעשות ש'לא הולך להתפלל'".

הניגון המושר בהתוועדויות חסידיות הוא בעצם שאלה תמידית וגם דרישה תמידית, שהמצב הרוחני שלנו 'יציק' לנו.

זה יביא אותנו בהמשך לתשובה שלימה ואמיתית בע"ה.

נמצאים היום בראש חודש באלול, חודש של חשבון נפש על השנה החולפת והכנה לשנה הבאה.

בשנה כזו בה נשמעים קולות שונים ודעות שונות, חשוב ומוכרח שנאמץ את גישתו של הרבי, ונראה – כי מה שאנשים דורשים שינוי, ולא משנה מאיזה צד, כבר מציב אותם במקום גבוה.

ונזכור גם בעצמנו, האכפתיות היא חשובה לא פחות מהביצוע, ואם אכפת שלא אכפת – גם זה כבר חלק מהדרך הנכונה!

בהצלחה בחשבון הנפש, מתוך שמחה וטוב לבב והעיקר שנהיה אכפתיים, לזולת ולמצבנו הרוחני.