כל דבר קטן שווה • מרדכי רוט

מרדכי רוט, מטפל רגשי

היה זה לפני כשנה הגיע אליי יהודי וכך סיפר לי: "אני בן ארבעים ונשוי זה עשרים שנה יש לי ברוך השם שבעה ילדים שיהיו בריאים.

מאוד לא נעים לי להגיד לך את מה שאני הולך להגיד לך, אבל זו הברירה האחרונה שלי.

אני אתחיל מהסוף להתחלה – איך שאתה רואה אותי עם כובע גדול, פאות גדולות, זקן ארוך. זה הכול שקר! אני עם כל הלבוש והנראות החיצונית אני אדם חולה, אני אדם מכור. אדם שקרן שמשקר את אשתו, את ילדיו ואת אלוקיו.

כן, אני אדם מכור ברמה קשה לדברים אסורים! שום טיפול, בין פרטני ובין קבוצתי, לא עזר לי. עשיתי את שיטת 12 הצעדים, הלכתי לפסיכולוגים ואפילו ביקרתי אצל פסיכיאטר לא פעם ולא פעמיים.

אני אדם חסר תקנה! לקח לי שנים להבין שדי, מספיק להילחם כדי לנסות ולהתגבר. הרי אני תמיד אשאר בתוך הבוץ, הרי תמיד אני חולה בלי תקנה אז למה לי להמשיך ולהיאבק?!

עד לפני חצי שנה עוד הייתי נלחם, לפעמים הייתי מתגבר ולפעמים נופל כך כבר הרבה שנים רצוא ושוב רצוא ושוב…

כשהבנתי שאני אשאר כך תמיד נמאס לי להילחם. ולכן בחצי השנה האחרונה ממש איבדתי כל גבול בהתמכרות שלי והתחלתי ליפול כמו שלא נפלתי אף פעם.

בעבר כשהייתי מצליח להתגבר על עצמי עוד הרגשתי איזו שהיא תקווה עכשיו אני מרגיש שאני לא יכול יותר להסתכל בפנים של אשתי ושל ילדיי.

הוא פרץ בבכי, הוא היה נראה שבור ומרוסק בלי טיפת אור בעיניים דמעות זלגו מעיניו, אתה יודע כמה פעמים בכיתי להשם שייקח אותי מהעולם הזה הרי אני ממילא לא עושה את רצונו.

אני כבר לא יכול לחיות עם זה", סיים היהודי את דבריו.

אמרתי לאותו יהודי דבר ראשון אני חייב לספר לך סיפור קטן על הרב שטיינמן זצ"ל.

סיפרתי לו שיום ממש לאחר פטירתו של הרב שטיינמן כתבתי את הסיפור הבא עליו.

"ישבתי לפני מספר שנים עם הגאון רבי נחום ברנשטיין, משגיח בישיבת 'גאון יעקב' שהייתה בנשיאות מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, וחתנו של הרב שטיינמן, הגאון רבי זאב ברלין, מכהן בה בתפקיד ראש הישיבה.

ישבנו ודנו יחד על מספר בחורים נושרים ובעיקר מתמודדים רגשית בכל מיני מצבים שהוא שלח אליי. איך נקדם אותם, מה תקוע ואיך אפשר להשתפר ולהמשיך הלאה. תוך כדי שיחה, הוא סיפר לי סיפור מדהים על מרן הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל ויהיו הדברים לעילוי נשמתו הטהורה.

אם לא ששמעתי את הסיפור ממקור ראשון ממנו, שראה בעצמו את הסיפור – לא הייתי מאמין. וכך סיפר לי הרב ברנשטיין: יום אחד נכנסתי עם בעל תשובה אחד למרן הרב שטיינמן, אותו בעל תשובה היה בעל תשובה גמור – חוץ מנושא מסוים שאין המקום לפורטו כאן, שהוא היה נופל בו עד עמקי שאול.

אותו בעל תשובה היה מתמודד ונופל, ושוב מתמודד ושוב נופל, ושוב הנפילה הייתה עד עמקי שאול, ומדובר באחת העברות הכי חמורות שבתורה.

נכנסתי איתו למרן הרב שטיינמן, זה היה לפני כעשור, בעת שהרב שטיינמן היה בגיל 95, סיפרתי לו על בעל התשובה העומד מולי ושאלתי: 'מה הרב אומר לו, מה יש לעשות וכיצד ניתן לנסות ולהינצל?'

מרן הרב שטיינמן הסתכל בו במאור פנים. לא צעק, לא הפחיד, לא כלום. הוא פשוט קם מכיסאו, נתן לו יד בחוזקה, חיבק אותו ונישק אותו, ואמר לו בקול רם: 'אתה מצליח להתגבר מדי פעם, אתה לא מבין כמה אני מקנא בך, כמה זכויות יש לך, איזה שכר יש לך על זה'.

הרב שטיינמן חזר ואמר לו שוב ושוב, כמה הוא צדיק שהוא זוכה מדי פעם להתגבר – למרות הקושי העצום שיש לו להתמודד עם זה. "הצלחת להתגבר על זה מפעם לפעם, אתה לא מבין", ושוב הרב שטיינמן ממשיך לעמוד ואני מזכיר שמדובר באדם בגיל 95 שעומד וממשיך לחבק את אותו בעל תשובה.

הרב ברנשטיין אמר לי שבאותו זמן הוא היה ממש נסער, הוא בחיים לא ראה את הרב שטיינמן עומד ומחבק ומנשק ככה בנאדם, ועוד יהודי בכזה מצב.

בסיום השיחה הרב שטיינמן ביקש ממנו שייכנס אליו שוב יחד עם הרב ברנשטיין, לאחר תקופה.

לאחר מספר חודשים הם נכנסו, ושוב נראה אותו מחזה חוזר על עצמו, הוא אומר שוב לרב שטיינמן מהפעם האחרונה הרב ממש חיזק אותי ואני כבר הרבה פחות נופל… אבל עדיין אני פה ושם נופל.

ושוב הרב שטיינמן קם מכיסאו, תופס את ידו בחוזקה, מחבק ומנשק אותו, ואומר: 'אתה מצליח להתגבר, אתה לא מבין כמה זכויות יש לך'. וכך חוזר שוב ושוב כמה הוא צדיק שהוא זוכה מדי פעם להתגבר, למרות הקושי העצום שיש לו.

מרן הגראי"ל מבקש שוב מהרב ברנשטיין שייכנסו אליו אחרי תקופה.

בפעם השלישית כשנכנסו אליו, הוא כבר סיפר לרב שטיינמן שהוא נגמל לגמרי ממה שהוא עבר. והמחזה המפעים חזר על עצמו בשלישית, הרב שטיינמן קם מכיסאו, מחבק ומנשק אותו ואומר לו שוב ושוב כמה זכויות יש לו וכמה הוא צדיק. תבינו זה ממש געוואלד בעיני הרב שטיינמן, זה לא יהודי קדוש, זה ממש קודש הקודשים".

אני רואה את היהודי מולי בוכה ובוכה בלי הפסקה.

שאלתי אותו: "אתה יודע מהו ההבדל בין גוי ליהודי? גוי הולך לפי הצלחות. הצלחתי במשהו – בלימודים, באוניברסיטה, בעבודה – אז אני שווה, לא הצלחתי אז אני כלום, אני לא שווה כלום. הכול נמדד לפי אחוזי הצלחה, כמה הצלחת במציאות.

יהודי זה מאה ושמונים מעלות ההפך מזה. אצל יהודי הקב"ה לא מודד לפי רמות ההצלחה, אצל יהודי כל תשוקה, כל רצון, כל התגברות הכי קטנה והכי קלה נחשבת בעיני הבורא יתברך להצלחה ענקית, זכית לשמוע בקול בורא עולם.

אני לא מדבר איתך כרגע בנושא הזה האם יש סיכוי שתצא לחירות עם מה שאתה מתמודד או לא.

העניין שמה ששבר אותך כי לא הבנת מה זה יהודי, כל נקודה שהתגברת על עצמך ותתגבר על עצמך יש לך זכויות ענקיות והבורא יתברך שמח עם כל צבאו עד אין קץ על זה שאתה מתגבר.

וגם אם זה רק לשנייה אחת וגם אם זה רק לאלפית שנייה. כי זה יהודי, יהודי נמדד לפי כל תנועה שהוא עושה.

נכון שצריך לעשות את הכול בשביל לצאת מהמצב ולא לעבור על חטאים.

אבל ההבנה שכל נקודה הכי קטנה נחשבת עד אין קץ משנה את כל התמונה.

וההבנה הזו נותנת לאדם אור וסיפוק וכוח להתגבר על כל דבר שהוא מתמודד.

גם אם כל חייך תישאר במצב שלך וכל החיים שלך יהיו עליות ונפילות קשות, על כל נקודה שהתגברת תקבל על זה שכר ענק שכר נצחי.

קשר נצחי עם הבורא.

ואתה, הוספתי ואמרתי לו, מדוע אתה מתייאש? וכי אדם שאיבד ח"ו אצבע אחת יכרות לעצמו את כל אצבעותיו?!

אמרתי לו שרבי נחמן מברסלב אומר מה ההבדל בין צדיק ורשע הרי גם הצדיק נופל ברמה הרוחנית שלו כל הזמן שהרי שבע ייפול צדיק וקם?

אלא שהצדיק כל פעם אחרי שהוא נופל הוא לא נשבר הוא מתחיל מההתחלה וממשיך להילחם, אבל הרשע אחרי שהוא נופל הוא שורף את הכול, הוא שורף את כל הבית, נפלתי אז הכול ייפול.

הרבי הרש"ב אומר שנשיקה אחת בספר תורה פעם אחת בחיים שווה יותר מכל חיי העולם הזה שיש לו לאדם אישה, ילדים, עבדים, ארמונות וכסף וזהב.

זה מושג של הבנה עד כמה חשובה כל נקודה הכי קטנה.

וזה בעצם מה שגורם להרבה אנשים לא לעשות כי לא מבינים עד כמה חשובה כל נקודה ואת ההבדל בין יהודי לגוי שאצל יהודי כל נקודה הכי קטנה זה הצלחה זה ניצחון.

השם יתברך שהוא בודק כל המעשים זה לא הסתכלות של בשר ודם חס וחלילה זוהי הסתכלות על כלל המרכיבים יחד על הקושי, על האופי, על המשפחה, על הכול.

וגם בלי זה כל דבר שיהודי עושה זה נצחי אי אפשר למחוק את זה.

החינוך הזה זה ההפך מיהדות. חינוך יהודי זה לא להרגיל את הבחור הצלחת בישיבה אם למדת עשר שעות או אם הצלחת במבחן.

יהודי זה כל שנייה שהוא חי כיהודי זה ניצחון זה הצלחה.

כשאדם חי בתודעה של אור כל דבר הוא מאיר אז הוא ישתדל והוא ינסה לעשות כמה שיותר אבל אם אתה מחנך אותו שהוא שווה רק אם הוא מצליח לפי הקריטריונים הזרים לנו אז כאשר הוא נכשל כל המגדל מתמוטט.

והכול נופל.

בפרט בדור שלנו שהחושך כפול ומכופל זו הדרך היחידה לחיות. בואו לא נשרוף הכול.

אני לא יכול לתאר עם כמה בחורים נפגשתי שאמרו לי ממילא נפלתי ממילא הכול לא נחשב אז בשביל מה יש לי להיאבק. כאשר בחוץ הפיתויים בחוץ מושכים אז צריך רק יותר ויותר להגביר את העונג ברוחניות.

בכל הספרים הקדושים מספרי מוסר חסידות קבלה מי שקצת קורא רואה שזו הדרך האמיתית לדעת שכל דבר הכי קטן שיהודי עושה זה נחשב ונצחי.

שאתה מבין שחצי דקה של לימוד נחשבת מאוד בעיני הבורא אז אתה תלמד לפחות חצי דקה בכל יום ואז תעלה יותר ויותר, אבל אם חצי דקה לא נחשבת בעיניך כמשהו אז גם לא תלמד אפילו חצי דקה ובטוח לא יותר.

זה הכלל אור מביא אור.

אחרי תקופה התקשר אליי אותו יהודי וסיפר לי: "מרדכי, אני עדיין נופל אבל ברוך השם הרבה פחות. ובזכות ההבנה שהפנמתי בזכותך שיהודי דרך המעשים הטובים שלו זה הניצחון האמיתי וכל נקודה חשובה, אני מצליח להתגבר על עצמי כמו שבחיים לא הצלחתי להתגבר במשך שנים ארוכות".

הלוואי שנזכה להרגיש ולדעת יחד עם כל עם ישראל כמה חשוב ונחשב כל מעשה הכי קטן ונקודה הכי קטנה.

לתגובות: [email protected]