כולנו כאחד • הרב שלום דובער וולף

הרב שלום דובער וולף, משפיע ונו"נ בישיבת חח"ל צפת

ואתה הקרב אליך

בפרשת תצוה, פוקד הקב"ה על משה רבינו לקחת קבוצה מתוך בני ישראל, ולמנות  אותם ככהנים, שישרתו את בני ישראל בבית המקדש. "ואתה הקרב אליך . . לכהנו לי".

וכך אכן עשה משה רבנו, הוא מינה את אהרן הכהן ואת בניו, ונתן בידיהם את כל עבודות הכהונה, שמירת ונשיאת המקדש.

בלקוטי־שיחות חלק ו', בשיחה לפרשת תצוה, עוסק הרבי באופן הבחירה של משה רבנו באהרן ובניו, ומשתמש בביטויים נפלאים, שנדיר למצוא שכמותם במקום אחר. למעשה, משה רבינו הוא נשיא הדור כולו, וממשיך כח וחיות לכל אנשי הדור. אך למרות זאת, מצוה הקב"ה על משה רבינו לקחת קבוצה מסוימת מתוך בני ישראל, להבדיל אותם מכולם, ולמנות אותם לכהנים.

אותה קבוצה, נעשית קרובה יותר אל משה רבינו, "הקרב אליך", וממילא הם מקבלים יותר כוחות ממנו.

בשיחה, הרבי שליט"א ממשיך ואומר, שהמינוי של משה רבינו ממשיך הלאה בכל דור ודור מחדש. בכל דור, נשיא הדור אינו שייך לקבוצה מוגבלת מתוך בני ישראל, אלא הוא הנשיא של כללות הדור, ולמרות זאת, הוא בוחר קבוצה מסוימת מתוך בני ישראל, ודוקא דרכה הוא מנהיג את כל הדור וממשיך להם את השפע והחיות.

נשיא הדור, הוא שונה מכל מנהיג רוחני אחר, הוא שייך לכולם וכולם שייכים אליו, דרכו מקבלים את החיות ואת השפע האלוקי. ועם כל זה, כמו שמשה רבינו בדורו לקח את הכהנים "מתוך בני ישראל" והקריב אותם אליו, כך גם משה שבכל דור בוחר קבוצה מסוימת, ועם הקבוצה הזו הוא פועל על כל בני הדור, ודרכם נמשכת ההנהגה שלו.

למרות שנשיא הדור הוא נשיא של כלל ישראל, הוא מתייחס באופן שונה למי שהוא בחר שיהיו קרובים אליו. אליהם הוא מתייחס באופן מיוחד, ונותן להם מהכוחות שלו – "הקרב אליך". וכל המטרה היא, כדי שהקבוצה הזו יהיו הזרועות שלו לבצע את השליחות.

נשיא חב"ד או נשיא דורנו?

למעשה, בשיחה הזו הרבי מדבר במפורש על החילוק בין נשיא חב"ד למנהיגים אחרים אשר עומדים על בני ישראל בכל דור ודור: ישנם הרבה קבוצות בעם ישראל, וגם בין שומרי התורה ומצוות, לכל קבוצה יש את הרב שלה ואת המנהיגים שלה, וישנם הטועים וחושבים כי חב"ד היא עוד זרם בעם ישראל עם רבנים ומנהגים משלהם.

אך ההתיחסות הזו אינה נכונה. באופן מפורש, הרבי מתייחס לעצמו כמנהיג של כלל ישראל. הרבי כותב מכתבים לכלל ישראל, ודואג לכלל ישראל, וכו' וכו'. אך מצד שני, באופן ודאי אפשר לראות, שהרבי מתייחס לחסידי חב"ד באופן פרטי, מדריך אותם, עוזר להם וכו'. ולכאורה אפשר להתבלבל – הרבי מנהיג של כלל ישראל, או שהוא מנהיג רק של חסידי חב"ד? האם רבותינו נשיאינו הם נשיאי חב"ד בלבד, או שהם נשיאי כלל ישראל?

והתשובה לכך טמונה בשיחה הזו: הקבוצה הזו, חסידי חב"ד, מקבלים הדרכה פרטנית, היות והם הצבא של הרבי להשפיע על כלל ישראל, ולכן הוא משקיע בהם יותר ונותן להם כוחות גדולים יותר ועזרה רבה יותר.

לכן, היות שכל הסיבה של הכוחות שנותנים לנו הם בשביל כלל ישראל, זה לא רק שהרבי שייך לכלל ישראל, אלא גם אנחנו, כחסידים, שייכים לכלל ישראל. חב"ד היא תנועה שכל מהותה היא בשביל כלל ישראל.

שליח הרבי בפושקר שבהודו, הרב שמשון ('שימי') שיחי' גולדשטיין סיפר לי, שפעם הגיע 'מתנגד' לפושקר לצורך עסקים, והסתייע בשרותי הבית־חב"ד; אוכל כשר, מניין יהודי, ושאר הענינים שיהודי שומר תומ"צ צריך בארצות הנכר. אחרי תקופה מסויימת, הגיע אותו יהודי למסקנה ש"חב"ד הם לא עוד קבוצה ביהדות, אלא הם שייכים לכלל ישראל". ולאו דווקא שכל חסידי חב"ד מבינים את זה…

לא להתבדל ח"ו מכלל עדת ישראל

חסידים סיפרו, על חסיד חב"ד שהשווער שלו היה חסיד צ'רנוביל. באחד מהפעמים שביקר ר' מנחם נחום מצ'רנוביל באותה העיר, התקיימה הברית לבנו של החסיד. החסיד, לא שעה להפצרות חותנו, ולא נתן את הסנדקאות לר' נחום מצ'רנוביל. ר' נחום היה ידוע כקפדן ביותר, שהקפידות שלו מזיקות, והחותן נלחץ מאוד, וחשש שמא ר' נחום יקפיד על החתן שלו. ניגש החותן ברעדה לר' נחום, וביקש על נפשו של החתן.

ענה לו ר' נחום: "הקפידות שלי מזיקות רק למי שמחזיק ממני לפחות במשהו. החתן שלך לא מחזיק ממני בכלל, וממילא אין לך מה לחשוש…".

פעמים רבות, חב"דניק עלול להסתכל מסביבו, ולבטל את שאר הזרמים ביהדות כעפרא דארעא. 'אם הוא לא לומד חסידות, אז מה הוא שווה בכלל?', ועל יהודי המתנגד ללימוד החסידות – אין בכלל מה לדבר…

ישנו מכתב של הרבי, בו הוא כותב לחסיד שכתב ש"נבכי נפשו מעיקים עליו", היות שאינו יודע מה צריך להיות היחס בין חב"ד לחוגים אחרים. במכתב, הרבי עונה לו שלפלא הספק בזה, שהרי יש את פרק ל"ב בתניא, העוסק כולו באהבת ישראל שצריכה להיות לכל נפש מישראל, ובפרט בדרך מצוותיך של הצמח צדק שמפליא במעלת אהבת ישראל וכו'. והרבי מוסיף ומציין לאגרת־הקודש שאדמו"ר הזקן כתב לאחרי המאסר, שלא לשרוק עליהם – על המתנגדים, ועל־אחת־כמה־וכמה על מי שאינו מתנגד ללימוד החסידות.

נכון, זכינו למשהו אמיתי. זכינו ברבי, שהוא למעלה מכל צדיק או מנהיג אחר, לגמרי שלא בערך, אבל זה לא אומר שצריך ח"ו להתבדל מיהודי שני. זה שאנחנו חב"דניקים, זה לא אומר ח"ו שצריך להתבדל מכלל עדת ישראל, או מכל יהודי המתנהג באופן שונה מאיתנו. זה שזכינו ברבי, זה לא בשביל המעלה שתהיה לנו מזה, אלא זכינו בזה כתפקיד – בשביל כלל ישראל.

גם אם בפועל לא עושים את השליחות?

בהמשך השיחה הרבי ממשיך ואומר, שיכול להיות יהודי שיבוא ויאמר שהזכות של יהודי להימנות על האנשים הקרובים לנשיא הדור, תלוי באם הוא עושה את השליחות של הרבי ומבצע את מה שדורשים ממנו, ובאם לא, אזי הוא כבר לא נקרא חלק מהקבוצה של 'הקרב אליך'.

אך הרבי שולל זאת ואומר, שזה לא משנה בכלל. מה שהרבי בחר קבוצה של אנשים – זו בחירה, שאינה תלויה בשום דבר. בחירה היא דבר עצמי, בחירה אינה תלויה כלל במעלות של הנבחר, אלא היא אך ורק בגלל שככה הקב"ה רוצה. לך, כחסיד, יש בחירה חופשית האם לעשות את השליחות או לא, אך מצד הקשר בינך לבין הרבי זהו קשר נצחי, היות שהוא מגיע מצד בחירה, שאינה תלויה בשום דבר.

החסיד יכול לנסות לברוח מהתפקיד שהוטל עליו, ללכת למקומות הכי רחוקים, הוא יכול אפילו להתנהג כמתנגד ח"ו – אך הקשר שלו עם הרבי נשאר לנצח.

כמו שהבחירה של משה בכהנים היתה על פי הציווי, כך גם בכל דור, האנשים אותם בוחר משה שבכל דור, הם בבחירה על פי ציווי מאת הקב"ה.

ובמילים פשוטות: זה שפלוני ופלוני הם חב"דניקים – זה לא תלוי בבחירתם, אלא זה הוחלט מלמעלה על פי הציווי. וזה לא משנה אם אתה רוצה או לא – אין לך איך להתחמק מזה!

בדור השביעי ה'תנועה' של חסידי חב"ד 'נפתחה להרשמה'. מכל ארבע קצוות תבל הצטרפו לחב"ד, "אנ"ש דמדינותינו וסמוכות שלה" התרחבו הלאה והלאה, לתימן ולמרוקו, לצרפת ולאוסטרליה, המעגל הלך והתרחב, וממשיך להתרחב.

בשכל אנושי, חסיד חב"ד הוא אחד כזה שלמד את התורה של הרבי, השתתף בהתוועדות, הרגיש שהוא שייך לזה והוא חלק מזה, והחליט שהוא מצטרף. כל אחד מחליט האם הוא חב"דניק או לא, האם זה מתאים לו או לא.

בשיחה הזו אומר הרבי שזה בכלל לא נכון. אף אחד לא עושה את עצמו חב"דניק ואף אחד לא מחליט אם הוא יהיה כזה או לא. הרבי בוחר כל אחד ואחד בעצמו. הרבי הוא זה שבוחר בכל אחד ואחד אם הוא יהיה מהצבא שלו או שלא. ברגע שהרבי בוחר בך, אתה כזה בעצם מהותך, וממילא זה כבר לא תלוי בך ובמעשים שלך, אלא זהו ענין מלמעלה. אם אתה רוצה או לא, ברגע שנוצר קשר בינך לבין הרבי, ברגע בו זכית להיקרא בשם 'חסיד חב"ד', זהו קשר נצחי בינך לבין הרבי מלך המשיח.

חסיד חב"ד – לעד ולנצח

את הדברים האלו, אותם אומר הרבי בשיחה, אפשר לקחת הלאה. הדברים האלו לא נוגעים רק לקשר העצמי ביני לבין הרבי, האם אני מקיים את השליחות או לא, אלא זה גם נוגע ישירות לאופן ההתייחסות שלי ליהודי שני, שגם הוא נושא בתואר הנכבד של 'חסיד חב"ד'.

בדור שלנו, לאחרי כל ההעלמות וההסתרים, ישנם הרבה סוגים ודעות בין חסידי חב"ד, וכל אחד אומר שהוא יודע מה הרבי אומר. ומגיע חסיד ואומר שההנהגה של פלוני לא מתאימה לחסיד חב"ד, ויתירה מזו – הנהגה כזו מתאימה בכלל למתנגד. וההתנהגות של פלוני היא התנהגות של חסיד. וכל אחד מהצד השני של המתרס אומר את זה על הצד השני.

תמיד ידעו בין חסידים, ש'מתנגד' ו'חסיד' זה לא תלוי רק למי נולדת, אלא "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". וממילא, אם הוא לא מתנהג כחסיד, אפשר לחשוב שנותק ח"ו הקשר בינו לבין הרבי.

וכהאגדה החסידית, המספרת אודות האסיפה לפני י' שבט תשנ"ג, אשר התקיימה בכפר חב"ד ב', ובה התקיים דיון האם לעשות את השידור, או שלא.

בסופו של דבר, ר' מענדל הגיע לאסיפה, והתחיל 'לקצור ראשים'. בתוך דבריו הוא פנה אל אחד הרבנים החסידיים שנכחו שם והתנגדו לשידור: "אתה רב חסידי? מתי בפעם האחרונה למדת מאמר חסידות?", אתה מגיע בתור רב חסידי להביע דעות האם לעשות את השידור או לא – מתי למדת מאמר חסידות? באיזו זכות אתה מביע דעה?

וככה עוברת לה המחשבה בראש: "הרי הוא לא לומד חסידות כדבעי, הוא לא "פועל בפעולות של כ"ק מו"ח אדמו"ר", וממילא הוא כביכול לא מאנ"ש".

אך לאחרי שלומדים את השיחה הזאת, ההסתכלות משתנה לגמרי. להיות חסיד חב"ד זה בחירה מלמעלה, וזה לא תלוי בכלל במעשיו של האדם כאן למטה. הרבי בחר בנשמות מסוימות, שאיתם ודרכם הוא ינהיג את כלל ישראל ויצעיד אותם לעבר הגאולה, וזה לא משנה איך אותם אנשים מתנהגים, מה הם עושים או מה הם חושבים. גם אם ההנהגה של אותו יהודי אינה מתאימה להנהגה של חסיד, ואפשר להסביר עד מחר כמה הוא לא מקושר ולא עושה מה שהרבי רוצה – ואפשר אפילו להיות צודק בכל הטענות – אין אפשרות שיתנתק הקשר בין חסיד לבין הרבי.

באגרות־קודש בשנים תשי"א, ישנם מספר מכתבים של הרבי לשליח שרצה ללכת ללמוד בקולג'. לאחר שאותו שליח לא השתכנע מהמכתב הראשון, הרבי כתב לו מכתב נוסף, בו הרבי כותב לו שלכל מקום שחסיד הולך הרבי הולך יחד איתו, ובאם הולך למקום הטינופת – אזי כמו שכתוב בתניא, הוא כמו אחד שלוקח את ראשו של המלך, וטומנו בתוך בית הכסא.

באותו מכתב הרבי ממשיך ואומר, שחסיד לא יכול לומר שלמשך שנה שנתיים הוא יפסיק את הקשר בינו לבין הרבי וילך לקולג', ואחרי שיסיים את חוק לימודיו יחדש את הקשר. זה בלתי אפשרי. הקשר עם הרבי הוא קשר נצחי, ובאם אתה הולך לקולג' – הרבי הולך יחד איתך.

ובדורנו אנו, אנחנו פוגשים חסידים אחרים, ויכולים לחשוב ולומר שהם הולכים לקולג', ויכולים לומר שהם מצידם מנסים לנתק את הקשר עם הרבי, וחושבים שהרבי אפילו לא נשיא דורנו ח"ו, וכביכול נפסק חבל ההתקשרות ביניהם לבין הרבי. ויכול להיות שכך אכן הוא המצב. אך בכל זאת, למרות שהקשר מצד החסיד התנתק, אבל מצידו של הרבי, הקשר מעולם לא נותק ולעולם לא ינותק. וזה לא רק כמו שהרבי קשור לכל יהודי בעולם כנשיא הדור, מבחינת אחוריים וכדו', אלא קשר הרבה יותר קרוב, שהרבי בחר בו והוא חב"דניק.

בדיוק כמו שכל אחד ואחד מאיתנו יודע באופן אישי, שזה לא משנה מה הוא יעשה הוא יישאר לנצח קשור לרבי בקשר אמיתי ונצחי, כך גם החסיד השני – מה שהוא לא יעשה ואיך שהוא לא יחשוב ויתנהג – הוא יישאר לנצח חסיד חב"ד.

הקשר בין חסידי חב"ד

מי הם הנבחרים, מי הם אלו שזוכים לשאת לנצח את התואר 'חסידי חב"ד'? לכאורה הרי אין בזה כללים. זה לא הולך לפי "מי שנולד לאמא חב"דניקית או שנתחב"ד כהלכה"…

בפשטות, כל מי שיושב מסביב לשולחן בהתוועדות חסידית, כל מי שמרגיש את עצמו כחסיד חב"ד, או יותר מדויק – מי שקורא את השיחה הזו ובטוח שהרבי מתכוון אליו – הרי הוא חסיד חב"ד.

זה לא יעזור. אתה יכול להתכחש לקשר בינך לבין הרבי בצורה הכי קיצונית שתעלה על דעתך, אתה יכול לעמוד על הראש, וזה לא יעזור לך כי הרבי בחר בך, הרבי בחר בך באופן אישי, וקשר אותך אליו באזיקים באופן כזה שאתה לא יכול לצאת מזה. ולמעשה, עם אותם אזיקים שהוא קשר אותך, באותם אזיקים ממש הרבי קשר גם אותם, את מי שמגדיר את עצמו מהצד השני של המתרס.

כולנו קבוצה אחת, לכולנו מטרה אחת, וכולנו קשורים אל הרבי באותו קשר. זה דבר שאי אפשר לשנות אותו!

המצב שלנו יהיה ממש גרוע, אם אנחנו נתחיל לחשוב על יהודי שני שהוא לא חסיד וצריך להיבדל ממנו ח"ו. אוי ואבוי אם אנחנו נדבר ונתייחס כך ליהודי שני בכלל, ולחסיד אחר בפרטי פרטות.

נקודת הענין היא, שאם אנחנו מאמינים שהקשר בינינו לבין הרבי הוא קשר אמיתי ונצחי שלא שייך שיפרד אי־פעם, שהקשר בינינו לבין הרבי נובע מ"ואתה הקרב אליך", בציווי מלמעלה, אזי אנחנו מוכרחים לדעת שגם אצל חסיד שני זה כך. ובאם ישנו קשר בינו לבין הרבי, אזי לא יעזור שום דבר, כי אנחנו קבוצה אחת, עם מטרה אחת, וקשורים אחד לשני באותו קשר שבו אנחנו קשורים לרבי.

"ברכנו אבינו כולנו כאחד"

הרבי הריי"צ מסביר בנוגע לאמירת 'הריני מקבל' קודם התפילה, שהסיבה לכך שאומרים את זה קודם התפילה, כהכנה כללית לכל ענין התפילה, היא מכיון שכל אבא אוהב שהבנים שלו מתנהגים באחדות.

כאשר רוצים לגשת ולבקש מהקב"ה שיברך אותנו, צריך קודם לגרום לו נחת רוח, לקבל על עצמנו להתנהג באהבה ובאחווה אחד לשני. וכאשר מתנהגים באופן כזה – אזי אנחנו זכאים לבקש מהקב"ה שישפיע לנו כל טוב בגשמיות וברוחניות.

אפשר לומר, שכך הוא גם בענינינו. עצם זה שאנחנו יודעים שאנחנו קשורים אחד לשני, בקשר עצמי ונצחי, שאנחנו יודעים שכלל עדת חסידי חב"ד מבלי כל הבדלים וחילוקים, מהווים קבוצה מיוחדת שנבחרה במיוחד על מנת לפעול את הגאולה.

עצם זה שמתנהגים באחדות אחד עם השני, ומתנהגים באהבה ואחווה אחד כלפי השני, וזוכרים שכל זה הוא מצד שאנחנו קשורים לרבי באותו קשר עצמי – זה גורם נחת רוח לרבי, ובודאי שזה יגרום תיכף ומיד את הגאולה האמיתית והשלימה, בביאת מלכנו משיחנו, בעגלא דידן.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

__________________________________

באדיבות מגזין בית משיח