שלום בית ונר שבת • זוגיות

הגמרא במסכת שבת מביאה שלושה טעמים להדלקת נרות שבת, ואחד הטעמים הוא ״משום שלום בית״. לדעת ״שולחן ערוך הרב״ נראה שטעם זה הוא העיקרי, שכך פתח את הלכות הדלקת הנר: "תיקנו חכמים שיהיה לכל אדם נר דולק בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם שבת, משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן".

בהמשך לכך שואלת הגמרא: ״נר ביתו ונר חנוכה (דהיינו, אם הכסף שבידו מצומצם ומספיק רק לנר שבת או לנר חנוכה, איזה מהם קודם?), על כך עונה הגמרא:  ״נר ביתו עדיף״, והגמרא מסבירה מדוע נר שבת עדיף על נר חנוכה: ״משום שלום ביתו״.

ממשיכה הגמרא לשאול: ״נר ביתו וקדוש היום?״ (דהיינו אם הכסף שבידו מצומצם ומספיק רק לנר שבת או ליין לקידוש היום, איזה מהם קודם?), וגם כאן עונה הגמרא ״נר ביתו עדיף משום שלום ביתו״. (מסכת שבת, כג, ב). וכן פסק הרמב״ם בסוף הלכות חנוכה. מכאן ניתן ללמוד שחכמים ז״ל ייחסו לנר שבת חשיבות רבה בהבאת שלום בית, ועל כך נשאלת השאלה: איך בדיוק תורם נר שבת לשלום בית?

והנה הרב מרדכי אליהו ז״ל הסביר באחד משיעוריו איך נר שבת תורם לשלום בית: ״משום שלום בית –  שלא ילך אדם בביתו ויתקל באיזה חפץ בגלל החושך, ויכעס וירגז על אשתו או על בני ביתו. וכן כל כיוצא בזה״ (משיעור שנמסר בחודש סיוון תש"ס בפרשת בהעלותך).

על הסברו זה של הרב ניתן לשאול ״שאלת תם״: מדוע שהבעל יכעס וירגז על אשתו או על בני ביתו בגלל שנתקל באיזה חפץ בגלל החושך?״. ואף שיכול להיות שראינו פעמים רבות בעלים שכעסו ורגזו על נשותיהם ובני ביתם בנסיבות אלו, עד שזה נראה לנו הדבר הכי טבעי לכעוס ולרגוז בנסיבות כאלו, כדאי לנסות להבין מדוע בעלים (ונשים) כועסים ורוגזים האחד על השני בנסיבות כאלו, והאם אמנם זה מחויב מציאות לכעוס ולרגוז בנסיבות אלו.

כדי להבין מדוע בעלים ונשים כועסים ורוגזים האחד על השני יש להציג בפני הקוראים והקוראות הנכבדים מושג שנקרא ״ייחוס כוונות עוינות״ (Attribution of hostile intentions). "ייחוס כוונות עוינות" מציין את האופן שבו אנו מפרשים באופן שלילי ועוין את המניע להתנהגות של אנשים אחרים, והוא מסביר מדוע בעל שייתקל באיזה חפץ בחושך עלול לכעוס ולרגוז על אשתו.

כאשר הבעל נתקל באיזה חפץ בחושך בליל שבת הוא לא יכול לדעת מה הסיבה שאשתו לכך שהיא השאירה את החפץ במקום בו השאירה אותו, והוא גם לא יכול לדעת מה הסיבה לכך שאשתו לא הדליקה נר להאיר את הבית, אבל בכל אופן הוא מנסה להסביר לעצמו מדוע היא עשתה זאת. אף בעל (או אישה) לא יכול לדעת בוודאות מה הסיבה לכך שאשתו עשתה מה שעשתה, אלא שהוא יכול רק לשער שהמניע שלה היה כזה או אחר. למרות שאולי הבעל ״בטוח״ שהיא השאירה את החפץ במקום זה מסיבה זו או אחרת, כל הסבר שהוא ייתן להתנהגותה (״ייחוס הכוונות״) יכול להיות נכון, בה במידה שהוא עלול להיות מוטעה.

מכיוון שהבעל הבעל יכול להסביר לעצמו את התנהגותה של אשתו במספר דרכים שונות. חלק מההסברים האפשריים שהבעל יכול להסביר לעצמו את התנהגותה של אשתו עלול לעורר אצלו כעס ורוגז, כגון שהבעל יגיד לעצמו שאשתו השאירה את החפץ במקום שבו הוא עלול להיתקל בו, או שהיא לא הדליקה נר שבת להאיר את הבית, בגלל שבכלל לא אכפת לה ממנו. יכול להיות אפילו שהבעל יגיד לעצמו שאשתו השאירה את החפץ במקום בו השאירה אותו או שהיא לא הדליקה נר להאיר את הבית בכוונה כדי שהוא ייפגע! כמובן, שאם אלו הכוונות העוינות שהבעל מייחס לאשתו, הדבר יגרום לו מאד לכעוס לרגוז!

אלא שהבעל יכול להסביר לעצמו את הסיבה להתנהגותה של אשתו גם בדרכים אחרות שלא יעוררו אצלו כעס ורוגז. לדוגמא, הבעל יכול להגיד לעצמו שאשתו השאירה את החפץ בחושך או שהיא לא הדליקה נר להאיר את הבית, מכיוון שהייתה כל כך עסוקה להכין לו את כל מעדני השבת שהוא אוהב עד שהיא לא שמה לב שהיא השאירה שם את החפץ ולא הדליקה את הנר להאיר את הבית. אם הבעל יסביר לעצמו כך את השארת החפץ ואי הדלקת הנר הרי שההסבר הזה לא יעורר אצלו שום כעס ורוגז, אלא דווקא להיפך. הבעל רק יעריך את זה שאשתו טרחה כל כך הרבה עבורו כדי שהיה לו את כל המעדנים שהוא אוהב.

בידי הבעל להחליט אם לפרש את התנהגותה של אשתו באופן שיגרום לו לכעוס ולרגוז, או שבידיו לפרש את התנהגותה של אשתו באופן שיעורר אצלו רגשות חיובים כלפיה. ההסבר שהוא יבחר לתת להתנהגותה (ייחוס הכוונות) של אשתו יקבע אם הוא יכעס וירגז, או שהוא ישמח ויעריך את התנהגותה.

__________

זאב קרומבי הינו מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות בעל תואר שני בטיפול זוגי (MSW) ותואר שני בהתמכרויות (MA) ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: 0547-822686