הרב אלעזר קעניג ע"ה – מהפן המשפחתי

מאת: ט. חורושוכין, נשי ובנות חב"ד

מספרת נכדתו שתיבדל לחיים טובים ארוכים ולשלום, חי'הלה:

לסבא היתה מסירות מאד גדולה לילדים ולנכדים. תמיד חשב מה לעשות,  כדי שלנו יהיה יותר טוב. תמיד כשמישהוא היה נכנס הביתה –  הוא היה מתקבל בשמחה ענקית.

כל שמחה קטנה של ילד, מייצרת  חגיגה ענקית. ביום ההולדת של נכד הוא אומר: "כמה חיכינו לך! איזה מתנה השם נתן לנו" !  לאחד הנכדים יש  יום הולדת באותו תאריך,  שבו חל יום ההולדת של סבתא תחי'. סבא אומר לנכד: "אתה מתנת יום ההולדת של סבתא".

"תמיד יש מרק חם בבית. יש מספיק לכולם! סבא לא נח עד שרואה, שהצליח לפנק את כולנו. אוכל טעים. חשב על כל הפרטים הקטנים. אפילו  שקדי מרק תמיד היו בבית,  כי כל הנכדים אוהבים".

"סבא שמח מכל דבר. גם כשקורה משהו לא נעים – לוקחים את זה כבדיחה. לדוגמא. לילד ננשכה הלשון – והוא בוכה שכואב לו – סבא אומר: "עכשיו אתה לא יכול לאכול חלבי, כי אכלת בשרי…אכלת את הלשון"… כל ארוחה זו סיבה להתוועדות. סבא חי !!! את הרבי . מדבר עליו בכל הזדמנות. סבא מאד נקי ומסודר. תמיד הבית נעים.

כשסבא מגיע להתארח אצל הילדים הנשואים – הוא מחפש כל הזמן במה אפשר לעזור. סבא מתוועד עם הנכדים בכל יום שישי. כשהנכדים היו מתקשרים להגיד "גוט שאבעס"  – סבא מתוועד אתם על הדבר מלכות".

מספר נכדו מענדי:

"הרגשתי שהוא תמיד איתי בכל מקום שבו אני נמצא. בשנים האחרונות נבצר היה ממנו להגיע לרבי. בשנה שעברה הייתי ב"קבוצה" והייתי מתקשר אליו בד"כ ביום שישי להגיד לו שבת שלום.. בכל פעם, שהייתי מתקשר אליו אמרתי לו: "זה מענדי ב- 770".

הוא מאד נהנה והרגיש, שהוא ביחד איתי ב-770. הייתי מנגן ב-770,  וזה מאד מאד שימח אותו. הוא כל הזמן הזכיר לכולם, שמענדי מנגן ומשמח ב-770. זה שימח אותו כאילו הוא בעצמו נמצא שם".

מספר חתנו הרב לוי לרנר. כל נקודה אצלו היתה קשורה לגאולה. אחת הדוגמאות לכך היא, כשדיבר עם הבנים והחתנים ואמר:

"אחד היעודים של הגאולה זה;  "נקבה תסובב גבר".  פעם, בגלות,  האבא היה החשוב. היחס  לנשים היה  כאילו  אל משהו כביכול פחות חשוב. אצל הרבי הצבא שלו  זה הילדים. והרבי פעל גם עם  נשים. אתם רוצים לחיות גאולה ? תשמעו בקול האשה.

הוא היה מגיע אלינו לבית ואמר; "את תעשי את העבודה שלך החשובה". והוא סייע  באופן מעשי גם בגידול הנכדים.. אהב  לבשל אוכל שהנכדים אוהבים. כשהיה מגיע אלינו לביקור והיה  עומס במטבח,  לא היסס להפשיל שרוולים ולרחוץ כלים."

לא היתה דקה לידו ואתו,  בלי תוכן גאולתי .למשל הולכים לבית הכנסת. כל הדרך איתו היתה עם  תוכן א-לוקי. לא הכביד והעמיס עלינו. הכל בקלות.

גם אנשים שחיו חיים של צרות וגלות – הוא זרם אתם. הסיסמא שלו היתה תמיד; " 2,000 שנה ניסו להביא את המשיח מתוך בכי. והרבי דורש מאתנו להביא את המשיח מתוך שמחה".

ביציאת מצרים, כשמשה אמר;  "פקד פקדתי" – זה היה בתוך הסיבלות מצרים. בתוך העבודה הקשה כשהיו במצרים,  – נשי ובנות ישראל כבר הלכו להכין תופים. ולעומת זאת – היו אנשים שרצו לחזור למצרים. ועד הכניסה לארץ ישראל היו אלה, שהיה להם על מה להתלונן. למרות שכבר יצאו ממצרים וכבר קיבלו את התורה, והיו להם עננים. והיו להם מן,  ובארה של מרים, עדיין הרגישו את הגלות. הרבי מתייחס לזמן של עכשיו ואומר,  מי שרוצה –  יכול לחיות כבר עכשיו באוירה של גאולה. כמו נשי ובנות ישראל,  שהכינו תופים לקראת הגאולה.

גם יהודים  שקשה להם לחיות כך – הרב קעניג הסתכל עליהם באופן חיובי .לא  דחה אף אחד,  גם אם דעתם היתה שונה מהקו שהוביל.

הוא היה מאד אבהי בבית. מאד אבהי לחתנים. לנכדים. תמיד היה שלו ורגוע.  תמיד הבית היה מוכן מראש לשבת . וביום שישי האוירה היתה רגועה ללא לחץ. ההכנות לפסח התחילו מוקדם. ולכן מטוב ליבם,  שלחו את הילדים לעזור בבתים שיש להם משפחות גדולות,  כדי לעזור בניקוי ספריות וכדו'.  בערב פסח היה  אפילו זמן לנוח.

לפני שהיה עולה על הבמה לדבר בפני הקהל,  היה מתפלל לקדוש ברוך הוא ואומר .."השם שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". ! ואכן הצליח מתוך חיות וחום חסידי להיכנס ללבבות השומעים  ולהעביר  בעוצמה את דברי הרבי.

אחד מבניו שיחי' מספר:

באישפוז האחרון, היה מאושפז בחדרו יהודי שהיה מוותיקי התנועה הקיבוצית, שלא היה שומר מצוות לעת עתה. אבא התעניין בו והתייחס אליו בהערכה. היו להם הרבה שעות ביחד,  ולא היה פשוט לאבא לשמוע על כל שנות ההוללות שלו. אבל אבא לקח את הנקודה,  שהוא אוהב ליהנות מהחיים,  ושיבח אותו ואף החמיא לו במילים טובות: "איזה מיוחד אתה".

אבא רצה להראות לו דוגמא של חסיד. אך לא רצה לפנות אליו ישירות ולנסות להשפיע עליו,  כי היה ניראה לו,  שבמקרה הזה – זה יגרום להתנגדות טבעית ולא תצמח מכך תועלת.

בכל שיחת טלפון עם בני הבית,  אבא  השתדל להפוך את השיחה למעין התוועדות,  כשבעצם השותף לחדרו היה נוכח ממילא.  בלי שהרגיש, שהדיבורים מכוונים דווקא אליו. לפני השיחרור פנה אליו  השותף,  חיבק אותו באריכות ובחום ואמר לו ; "שינית הרבה בחיי".

ב"ה זכינו, שניבדל לחיים טובים ארוכים ולשלום,  למחותן יקר, חסיד אמיתי מיוחד במינו ואהוב על כל רואיו. תקצר היריעה מלפרט את מסכת חייו העשירה בשליחותו.

יהי רצון, שיתקיים כבר "הקיצו ורננו שוכני עפר" בגאולה האמיתית והשלמה  – והוא יקום תיכף ומיד ממש, ויכריז בשמחה ובהנפת יד מלאת חיות האופיינית לו כל כך, מול פניו הקדושות של הרבי: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!