אינגאנצן צוטרייסלט • מחשבות לכ"ז אדר

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

ט' אדר ראשון תשנ"ב.

אחרי תפילת ערבית הרבי מלך המשיח מבקש לומר שיחה.

זה היה בדיוק שבוע אחרי הרצח המחריד שאירע בשכונה, בו גבר שחור רצח אישה לעיני ילדיה.

פני הרבי היו מאויימים כשיצא ללויה. ובשבת שאחרי הרצח הרבי הזכיר את זה.

אבל זה לא התקרב לשיחה הנוראה הזו.

"לגמרי לא מובן מה קרה כאן" היו המילים בתחילת השיחה.

"מה יוצא מזה שיש כאן שאלה בלי תשובה"…

אלו שהיו במקום בשעת מעשה, סיפרו שהעמוד (ה"סטענדער") עליו נשען הרבי פשוט הזדעזע לאורך כל השיחה.

*

חלף שבוע, ובפורים קטן (ט"ו אדר ראשון) חילק הרבי לכולם מאמר חסידות, המתחיל בפסוק של פרשת השבוע דאז "ואתה תצוה את בני ישראל".

תוכנו של המאמר – החיבור בין משה ונשיא הדור לבין אנשי הדור.

ולקראת סיום המאמר מדבר הרבי על הענין של "כתית למאור", שגם כשיהודי נמצא במצב טוב בגלות, צריך שיהיה לו 'כתית' מעצם הגלות,

ובלשונו של הרבי "אינגאנצען צוטרייסעלט" (= מזועזע לגמרי).

או במילים אחרות 'שיציק לו שיש גלות'.

*

עברו עוד כמעט שבועיים, ואירע מה שקרה.

בכ"ז באדר ראשון (אותיות 'זך') קיבל הרבי אירוע בריאותי, שמנע ממנו את יכולת הדיבור כמעט לגמרי, ומאז לא שמענו עוד שיחות מהרבי,

ומה שראינו מאז זה רק עידוד של שירת החסידים 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'.

זה היה היום, לפני 31 שנים.

אז זה היה זעזוע גדול לחסידים ולכל העולם, אבל כמו שאומרים 'הזמן עשה את שלו'.

אפשר לומר שבשלושים ואחד השנים האלו חב"ד גדלה, מעצמת השליחות התפתחה, הרבי מוכיח לנו שוב ושוב שיש ניסים, שהוא איתנו בפשטות ודואג לכל אחד ואחד במצטרך לו (ממש לפני כמה דקות קיבלתי טלפון עם סיפור ניסי, על אישה שגילו לה גוש בגוף, כתבנו יחד וביקשנו ברכה מרבי, ואחותה התקשרה היום לבשר שעשו שוב בדיקה והגוש נעלם!),

אבל עדיין צריך שיהיה לנו איכפת. אינגאנצען צוטרייסלט.

*

עברנו לתקופה שלא חלמנו עליה מעולם.

GPT זה כבר משהו נפוץ. בינה מלאכותית.

לא רק שאפשר להגיש בקשות, להרשם או לשלוח טפסים ומכתבים אלטרוניים, האנושות הופכת להיות מיותרת. המחשב יודע הכל. לכתוב ולשחזר לחלום ולצייר.

נהיה מצב שכל בקשה לביטוח לאומי מוגשת במחשב, כל טופס שנדרש – תמלא במייל, וחברות ענק מייתרות אצלם את המענה האנושי.

יש כבר צ'אט בוט. מי צריך בכלל בני אדם.

והרבי?

הרבי שלנו לא הסכים שיקנו לו מכונה לפתיחת מעטפות.

מאות מעטפות פתח במו ידיו כי "אם יהודי סגר את המעטפה עם דמעות, איך אפשר שמכונה תפתח אותה".

הרבי שקיבל אלפי אנשים מידי יום ראשון, ואלפי-אלפי הסיפורים שסופרו ועדיין מסופרים מגלים לנו כי הרבי רוצה שנהיה אנושיים.

שנגלה איכפתיות. שיהיה לנו איכפת. שנרגיש אחד את השני. ושלא נתעלם.

*

חב"ד היא תנועה א-פוליטית, אבל צריך שיהיה איכפת גם מהמצב בחוץ.

זה בכלל לא משנה מי צודק ומי לא. צריך שיהיה לנו איכפת מיהודי אחד.

כל יהודי ויהודיה, בכל מצב ובכל מקום הם אחים שלנו, אחים ממש.

אי אפשר לרפא יד אחת על ידי הכאה ביד השניה, צריך פשוט להיות עם רגש לבבי.

אז ביום הזה, כ"ז באדר, ביום שבו הפסקנו לשמוע את הרבי,

שאנחנו מתגעגעים לחיוך, לדאגה, למילים החמות, לעידודים של הרבי,

ומותר לנו להתגעגע, ולבכות, ולרצות לראות את הרבי,

צריך לזכור שהרבי מראה לנו את הדרך הנכונה.

להיות רגישים. להיות איכפתיים. לא לאבד את הלב היהודי,

שמרגיש, ששומע, שמבין, שמכיל, ש24/7/365 איכפת לו מכל אחד ואחת.

אני לא יודע אם מי שקורא את הטור הזה הוא מגדיר את עצמו כחסיד חב"ד, חסיד סתם, חרדי או 'לא שומר' וכל הגדרה אחרת,

אנחנו כולנו כאן כדי לחיות יחד ולא לאבד את האנושיות.

בואו 'נשתחרר' ונצא לגאולה פרטית, נצא מהעבדות ומהדאגה לאנוכיות,

ויחד נביא לגאולה שלימה מיד ממש.

*

הרבי שליט"א תמיד מסיים בהנעה לפעולה. "המעשה הוא העיקר".

עוד שבועיים וקצת יהיה חג הפסח, וכולנו רוצים לחגוג אותו כבני חורין.

בואו נהיה איכפתיים מהאנשים שלצידנו. השכנים, העובדים, המכרים ואלו שאנחנו לא מכירים.

פשוט נפתח את הלב שיש לנו ונדאג להם.

מה דעתך?