מדרשים יכולים להיות אחים?

מנחם מענדל אמיתי

המחוות הראשונות של הקיץ, מתחברות לנו בדיוק לאופי התקופה. לוהטת, גועשת ורועשת. בטחונית, פוליטית ובתוכנו כעם ישראל בארץ ישראל. 

גם חסיד שינסה לספון את עצמו בד' אמות של אלוקות, תורה ועבודה, לא יוכל שלא לקבל איזה אפס קצה מהרוח הנושבת חוצה. חושך ואור, מתיחות בטחונית, לבה גועשת של חילוקי דעות, והרבה אמוציות.

למה זה קורה, לאן זה לוקח אותנו, ומתי כבר הרבי שליט"א מלך המשיח מתגלה ומביא לנו רפואה, גילוי אלוקות עין בעין, מזור למשפחות השכולות, קצת הסכמה בעם היושב בציון, ומנהיגות אמיתית של מלך המשיח. 

ובדיוק כאן מגיע הדבר מלכות של פרשת תצווה כמים קרים על נפש עייפה ויוצק לתוכנו בפעם המי יודע כמה את המדרש האדיר הזה של "מה אתם יראים … כבר באתי לגני אחותי כלה". כתמיד – רלוונטי מתמיד. 

ישבנו שם אמש בשיעור דבר מלכות טיפוסי של הפריפריה, כמה מזקני הקהילה לצד צעירי הצאן. והמסר הזה מחלחל ויורד, מחלחל ומרגיע.

מה לא הבנתם, מה אתם יראים. הרבי מנהל את העולם. כבר באתי לגני. אין איתנו יודע עד מה, אומר הרבי באותה שיחה על אותו מאורע מזעזע של קידוש השם ברבים על ידי אמא צעירה. ויחד עם זה מנתב את הרגשות הגועשים להוספה בתורה ובמצוות והפצת המעיינות. 

'כבר באתי לגני' זה אח של המדרש 'כל מה שעשיתי, עשיתי בשבילכם'. שניהם נועדו לכוון ולהרגיע אותנו. כל מה שנותר לנו זה טיפ טיפה לעמעם את המשקפיים של העולם, לצרוך פחות מידע תעשייתי ומעובד של חדשות ורשתות, ולהבהיר הרבה הרבה את המשקפיים של הרבי. את המבט האלוקי האמיתי על המתרחש. 

ככה אפשר לצאת למבצע פורים בצורה הטובה ביותר, חמושים בשיחות הדבר מלכות ששמות כל דבר במקום, מחדדות לנו את הראיה ומאפשרות לנו לחבק את היהודי שלפנינו באמת ובתמים.

ככה לא רק אנחנו נגאלים, ככה אנחנו גם גואלים את העולם. כי הוא יגיב איך שנתייחס אליו. אם נצא אליו בלחץ, בחשש, בדאגה מהרוחות הנושבות, הוא ילחיץ וידאיג, וישיב את רוחותיו השליליות. 

אבל כולנו יודעים שברגע שמושיבים את המפגין השמאלן הכי רעיל לשיחה רגועה וחמימה, הוא נזכר שסבא שלו כתב חידושי תורה, שאבא שלו היה אצל הרבי והוא בכלל מכבד ופתוח לשמוע.