מעלת האישה בדור השביעי • נקודה בפרשה

הרב מנחם ישראלי

"באתי לגני אחותי כלה" "דורנו הוא דור השביעי" "וכל השביעין חביבין" "שביעי לראשון" כך הכריז והודיע רבינו במוצאי היום הקדוש והנשגב יו"ד שבט ה'תשי"א.

ומיני אז החל הרבי להגשים את חזונו הגאולתי, שהחל להתרקם בדמיונו עוד בטרם הלך לחדר.

כידוע, יש שבע ספירות שהן שבע מדות, חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, כל מדה לפי כבודה ענינה ומעלתה. דור השביעי החביב מכוון המדה השביעית, ספירת המלכות.

ספירת המלכות היא האחרונה והנמוכה שבמדות, אך דווקא להיות הכי נמוכה, היא העולה על כולנה. כשם שהמלך הוא מקבל מכל העם מסים (בנקודה זו הוא הכי נמוך), אך – מצד שני – הוא נשיא (מרומם) על העם ומנשא את העם, מסדר אותם הן בעניניהם הפנימיים והאישיים והן ובעיקר לקראת מערכות המלחמה והניצחון.

הרבי מלך המשיח הוא ביטוי מובהק לספירת המלכות, מצד אחד הוא הכי נמוך בשושלת הרביים, הן מבחינה כרונולוגית (סדר הזמנים) שהוא האחרון שבהם, והן מבחינת סגנונו המיוחד. הרבי לא לוקח לעצמו שום קרדיט, הנה דוגמא: רובם ככולם של המאמרים מיוסדים על מאמרים של רביים קודמים, החל מן המאמר הראשון המיוסד על המאמר האחרון של הרבי הריי"ץ כבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר, והמשך במאמר בו הרבי מזכיר חידוש של כל אחד מהרביים בענין אור אין סוף והקו. בהמשך המאמר הרבי גם מביא סיפור של אהבת ישראל מכל הרביים שלפניו. וזהו מאמר חסידות.

נסו שניה לדמיין מהו מאמר חסידות בדורות הקודמים, אולי זה יעזור להבין את הפער העצום בין הסגנון של מאמרי חסידות בדורות הקודמים לבין מאמרי חסידות בעידן הביטול המוחלט של ספירת המלכות (וכמאמר "מלכות – לית לה מגרמה כלום". קרי: אין לה מעצמה כלום).

הנה ביטוי מוחשי נוסף להתבטולתו העצמית של הרבי מלך המשיח, לאורך כל השנים הרבי מדבר בסגנון אחיד, מורי וחמי אדמו"ר נשיא דורינו, ארבעים שנים אחרי הסתלקותו של הרבי הריי"ץ (השווער) וזה לא מפריע לרבי להכריז בפשטות שהוא "נשיא הדור המשיח שבדור" (ובזה יש לאפוקי מכל מיני כאלו המתביישים כיום להכריז על רבינו שהוא הוא המלך המשיח, בתואנה שלאחר שארעו כמה העלמות והסתרים הרי שנשתנו העיתים…)

ודווקא מתוך ענוותנותו העצמית של הרבי, מתוכה הוא עולה למלוך על מעצמת השלוחים וממנה הוא מצמיח (ספירת המלכות הנמוכה משולה גם לעפר שמצד אחד היא "ארץ שהכל דורסין עליה", אך מצד שני "הכל היה מן העפר" הארץ מצמיחה) אלפי אלפים של יהודים שומרי תורה ומצוות, ומיליוני מיליונים של גויים ששמעו על שבע מצוות בני נוח ועד שגם מקיימים בפועל.

ומתוך כל זה באה תיכף ומיד הגאולה האמיתית והשלימה.

**

הרבי מלך המשיח הוא הרבי השביעי, ואנו חסידיו, חסידי הדור השביעי, נמוכים אנו, אך גבוהים אנו ביותר, כאותו "ננס העומד על גבי הענק".

להמחיש זאת אשתמש בחוויה אישית:

ברגעים אלו ממש אני רץ על מסלול ההמראה, ליבי מנתר משמחה. אתמול החלטתי, י"א שבט אהיה אצל הרבי מלך המשיח, וכעת אני מצטנף לי אי שם בקצה זנבו השמאלי של המטוס.

תוך כדי ההמראה, אני מתבונן, והנה כדור הארץ הולך ומתקטן, בני האדם נראים כנמלים המהלכים על שתים, והנה אני כבר לא רואה אותם בכלל. הבתים נהיו קטנים, והמכוניות שעל הכביש נראות כמו מכוניות לגו לילדים.

תוך כדי ההתבננות ברור לי שגם אני עצמי, קטן כאותם האנשים שלמטה, ועכשיו יותר מתמיד, להם שם למטה יש קרקע מוצקה מתחת רגליהם, אך אני כחרגול קטן העומד תלוי על בלימה בין ארץ לרקיע וזקוק לחסדי ה'.

יהי רצון מלפניך ה' . . שתוליכנו לשלום ו . . תגיענו לבית חיינו לחיים ולשמחה ולשלום . .

אני חש עד כמה אני קטן וננס, הטס בשמים, על גבי התבונה האנושית שהגתה ופיתחה גוש ברזל כזה ענק שיכול לקחת אותי בפחות מיום אחד, מקצה המזרח ועד סוף המערב.

אמנם אני ננס, אך רוכב הנני על גבי המטוס הענק ועל כל חוכמתם של האחים רייט ושות'.

אף אנו הדור השביעי, ננסים הננו, אך זכינו-נבחרנו להיות "השביעין חביבין" של דור הגאולה.

**

בהיותנו דור השביעי, ספירת המלכות מככבת. בקבלה ובחסידות מבואר שמלכות זה "נוקבא", האשה בתכונותיה ובאופיה היא מכוונת כנגד המלכות.

לא פלא אפוא, שהרבי השקיע ופיתח אגודות שונות של נשים שעוסקות בפיתוח הקריירה החסידית של נשי ובנות ישראל.

האמת, שזה כן קצת פלא, זהו דבר לא שגרתי כלל שאדמו"ר חסידי ינאם בפני קבוצת נשים, זהו דבר מוזר שאדמו"ר חסידי יקבל נשים ליחידות או יחלק להן דולרים עוגות (לעקאח) ושאר כיוצ"ב.

הרבי שקבע כי דורנו הוא דור הגאולה, "מגיד דבריו ליעקב" מה שהוא עושה, אומר לנו לעשות, ולכן הוא משקיע ב"נשים צדקניות שבזכותן נגאלו ממצרים, ובזכותן ניגאל" תיכף ומיד.

**

בדיחה מפורסמת מספרת כך:

יהודי נרגש הגיע לבית הכנסת, בת נולדה לו. הגבאי המסור כיבד אותו בעליה לתורה, כשמיד לאחריה "מי שברך . . ויקרא שמה בישראל . ." האב המאושר לא מהסס ואומר בקול רם "שירה". אחרי שהסתיימה התפילה פונה הגבאי לאב הטרי: שמא תואיל לספר לנו, למה קראת לביתך "שירה"? שהרי השבת "שבת שירה", עונה האב הנרגש.

מזל – פולט הגבאי – שהיא לא נולדה ב"שבת פרה".

אנחנו הגברים מתלוצצים לפעמים על חשבון הנשים, אבל כמו שאומר הפתגם: "צוחק מי שצוחק אחרון". מתברר שהנשים עולות עלינו – הגברים – בכל כך הרבה תחומים. נקח לדוגמא את הפרשה שלנו, היא סמל ומופת לכוח הנשי. כבר בכותרת של השבת "שבת שירה" רואים את מעלת האשה, שירה זה בלשון נקבה. וזאת למה? למה שלא נקרא לשבת "שבת שיר"? מתברר שעיקר "שירת הים" היתה בזכות "נשים צדקניות שבאותו הדור".

אמנם "שירת הים" שרו כל עם ישראל, הן הגברים והן הנשים. ואמנם שירת הנשים נזכרת רק אחרי שירת בני ישראל, והיא כוללת רק שני פסוקים בלבד, אך מסתבר בכל זאת ששירת הנשים עולה על שירת הגברים עשרת מונים.

"ותצאנה כל הנשים אחריה (אחרי מרים) בתופים ובמחולות", מאיפה היה להם תופים? מסתבר (כך לפי הגמרא) שעוד בהיותם במצרים, בזמן שהגברים היו עסוקים לקטר ולרטון "ירא ה' וישפוט . . אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו . . ", הנשים התכוננו לקראת הגאולה. הן – הנשים הצדקניות – 'אשכרה' הכינו תופים לקראת הגאולה, כי הן היו בטוחות ש"הנה הנה משיח בא".

"ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה". ולמה נקרא שמה מרים? אומר המדרש: על שם המרירות. מרים הנביאה "אחות אהרן" אומר לנו רש"י שהיא התנבאה עוד בהיותה אחות אהרן (קרי: לפי שמשה נולד) "עתידה אימי שתלד בן זכר שיושיע את עם ישראל". והגמרא (סוטה יג:) מספרת שכאשר נולד משה, התמלא כל הבית אור, ובא אביה של מרים, הלא הוא עמרם, גדול הדור ההוא, ונשקה (למרים) על ראשה, ואמר לה: "ביתי נתקיימה נבואתך".

אי אי אי, אח"כ כאשר זרקו את משה ליאור, מספרת הגמרא, בא אביה וטפחה על ראשה (בעברית של ימינו: הוריד לה כאפה) ואמר לה: "ביתי, היכן נבואתך"?

"מרים", על שם המרירות. שמונים שנה חיכתה מרים לראות את נבואתה יורדת לעולם הזה. שמונים שנה בהם עמדה מרים מרחוק "לדעה מה יעשה לו" מה יהיה על סוף נבואתה. מרים לא מתייאשת, היא מאמינה בנבואה. וכגודל האמונה כך גודל הכאב והקושי, משל לאדם הבטוח בצדקת דרכו, אך כל הסובבים אותו בזים ולא מאמינים לדבריו, הנה אפילו אביה הרחום, עמרם, הצדיק הגדול ("מת בעטיו ל נחש") גדול הדור רבן של כל בני הגולה במצרים נתן לה סטירה, "טפחה על ראשה", איזו השפלה, איזה כאב, מה עם הנבואה. אך מרים מכינה את ה"תוף מרים", היא מתכוננת לקראת הגאולה. "בוא יבוא לא יאחר" "ואע"פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו".

שתי "שירות" יש בנביא, "שירת דוד" ו"שירת דבורה". בהמשך לשירת הים, אך טבעי היה שנקרא את "שירת דוד" כהפטרה. אך לא, חכמיזו ז"ל בחרו לשירת הים את הפטרת "שירת דבורה".

וזאת למה?

מסביר הרבי מליובאוויטש :

זאת כמובן, בגלל מעלת שירת הנשים. דבורה מסמלת את הכוח הנשי, גם יעל שבהפטרה מסמלת מהי לביאה יהודייה, "תבורך מנשים יעל". אף דבורה מציינת את מעלתה "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל". מרתק: דבורה הנביאה מלמדת אותנו שמעלתה העיקרית של אשה יהודיה להיות "אם בישראל".

שמעתי ווארט נפלא מהדרשן החסידי המפורסם ר' מיילך בידרמן, בשם אחד הצדיקים שאמר:

בחטא העגל היו תופים ומחולות, אך שם לא השתתפו הנשים, רק הגברים. זאת למה? כי כאשר יש התלהבות ושמחה "תופים ומחולות" בקדושה, "שירת הים", אז אין התלהבות בקליפה, חטא העגל. זהו הכח של "נשים צדקניות". (רעיון זה מובא באופן קצת שונה במאמר "באתי לגני" תש"י, אבל העיקרון הוא זהה, להפך שטות דקליפה לשטות דקדושה. כאשר חסרה השטות דקדושה אז מתגברת השטות דקליפה)

ומזה המסקנה: לנשים יש מעלות רבות, העיקריות שבהן: הולדת ילדים חינוכם וגידולם, ואמונה פשוטה תמימה וטהורה. שני משימות אלה הן החשובות ביותר בהבאת הגאולה, אמונה – "בזכות האמונה כדאי שתגאלו". ילדים – "אין בין דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף".

**

חשוב לציין ולהדגיש:

בדור האחרון קמו להן תנועות בלבול גדולות המכנות את עצמן "פמניסטיות".

התנועות הפמניסטיות מנסות לייצר מצג שווא כאילו הן באות להעניק כח לאשה, להציל את האשה העלובה מהקוזאק הגברי, משל כל גבר הוא דיקטטור, והן – התנועות הפמניסטיות – יעניקו לאשה שיוויון מגדרי וכל שאר המרעין בישין שלהם.

מה נוצר מכל התנועות הללו? האשה טוענת: אני רוצה קריירה, ניחא. אבל זה מתקדם, האשה טוענת: "מה אני מכונת ילדים"??? ומזה השתלשל עוד שהצליחו לפרק מאות ואלפי משפחות בשם הערך העליון "שיוויון מגדרי" (ר"ל) שהאשה תהיה כמו גבר.

שימו לב: המעלה העיקרית שדבורה ראתה לציין בהפטרה שלנו "עד שקמתי דבורה, שקמתי אם בישראל", הגבר הרי לא יכול ליצור חיים, האשה כן. הילד הכי קטן, שווה הרבה יותר מהמכונה הכי משוכללת על כדור הארץ. וכאן מגיעה הפמניסטית וטוענת: מה אני מכונת ילדים??? היא זונחת את מעלתה העיקרית לטובת קריירה מפוקפקת. ולא, אין בעיה לפתח קריירה, אך זאת צריכה להיות טפילה ומשנית למעלתה העיקרית (הקריירה האמיתית של אמא יהודייה) הולדת ילדים מתוקים וחינוכם לתורה עבודה ויראה.

לאמא ("אַ אידישע מאמע") יש את הרגש הנכון והעדין לפנות אל התינוק או הילד ולדבר אליו. הנשים הצדקניות שבאותו הדור, הן הן שהקימו את "מוסד המשפחה". כך מספרים חז"ל שהגברים רצו למעט את הילודה, החל מעמרם שפרש מאשתו (בעקבות גזירת פרעה). הגיעה מרים והביאה נבואה: "עתידה אימי שתלד בן זכר, שיושיע את ישראל". הלכו הנשים ו (כך לפי הגמרא) פיתו את בעליהן, ושידלו אותם "בין המשפתיים".

כל כך מתאים ש"נשים צדקניות" בתמימותן הגאולתית, הן הן יטפלו בתינוקות עליהם אמרו חז"ל "אל תגעו במשיחי" – "אלו תינוקות של בית רבן".

אומר האריז"ל, הדור של הגאולה הוא גלגולו של הדור היוצא ממצרים. רבותיי, דור הגאולה זה אנחנו, כאן ועכשיו. והמסקנה העולה מכל האמור: עלינו להבין ולהפנים את מעלת האשה, היא היו"ר של "מוסד המשפחה היהודית". ועם ההבנה הזו ללכת אל נשות ישראל הצדקניות ולבנות עוד ועוד משפחות בישראל, להפרות ולהרבות את עם ישראל, ו"אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף", כל ילד יהודי הוא זרז אמיתי ("משיחי") לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.

לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com