החתן, משתף ברגשות: "כל יום הוא סבל בלתי נתפס"

מרדכי רוט, מטפל רגשי

היה זה לפני כחצי שנה, פגשתי בחור בן שלושים ואחד, וכך הוא סיפר לי: יש לי ברוך השם הורים טובים ונפלאים. הייתי ילד טוב מנעוריי ועד עתה – בבית, בחיידר, ואחר כך אף בישיבה הייתי בחור טוב, למדתי טוב והתנהגתי למופת.

אני השלישי במשפחה יש מעליי שתי אחיות ועוד ארבעה אחים מתחתיי, כשהגעתי לגיל השידוכים ידעתי שההורים שלי לא ישמעו בשבילי עדיין שום הצעת שידוך.

כי משום מה שתי אחיותיי עדיין לא התחתנו, וההורים שלי לא רצו לפגוע באחיות שלי כשהם שומעים לי שידוכים, לפני ששתי אחיותיי מתחתנות. כל כך הרבה שידוכים הציעו להן אבל משהו היה תקוע. כמו איזו קללה נסתרת שעשתה שלא יתחתנו.

הן התבגרו, עברה עוד שנה ועוד שנה והן עדיין לא התחתנו. אני זוכר שבגיל עשרים ואחת שאלתי את אימי: 'אמא, אתם שומעים לי כבר שידוכים. לא נעים לי מאחיות שלי, אבל מה – אני אחכה עד שהן תתארסנה ורק אז אתם תשמעו לי שידוכים?! אני רוצה כבר להתחתן!' אני מגיע מקהילה חסידית הסביר לי הבחור שכבר בגיל עשרים הרוב מתחתנים. אימי אמרה לי תחכה עוד 'קצת' אני חושבת שהן תיפגענה מאוד.

אבל ה'קצת' הזה התעכב עד שאני כבר הגעתי לגיל המופלג – עשרים וארבע. מפה לשם השם עזר ובהפרש קצר שתי אחיותיי התארסו.

את השמחה שהייתה אצלנו בבית אי אפשר לתאר, בפרט של הוריי. כמה דמעות הם שפכו כמה תפילות הם התפללו בשביל אחיותיי, כמה השתדלות הם עשו בשביל שהן יקימו בית בישראל והנה ברוך השם זה הגיע.

אני כמובן גם שמחתי, אבל קצת הרגשתי בלב צביטה, מה יהיה איתי עכשיו?! כל החברים שלי מהישיבה כבר התחתנו, לכולם יש כבר ילד או שניים, ואני, אני בכלל לא בכיוון.

לא ידעתי עד כמה כאב לב וצער נכונים לי בשנים הבאות. אחיות שלי התחתנו וההורים שלי המשיכו עם הפרויקט הבא, לחפש שידוך לבנם בן העשרים וארבע.

אפילו שהייתי בחור טוב אבל משום מה ה'בעיה' שהייתה אצל אחיותיי, עברה גם אליי. עוברת עוד הצעה ועוד הצעה ועוד הצעה ואני לא מוצא את האחת והיחידה.

כמה התפללתי כמה בכיתי אבל משהו היה נעול פה.

השנים עברו, ערב אחד אני יוצא מתפילת ערבית מבית הכנסת ואני רואה חבר שלי מהישיבה הולך עם אשתו וארבעת ילדיו.

הילד הגדול שלו היה נראה כבן שש. מיהרתי הביתה כי לא רציתי לפרוץ בבכי ברחוב, נכנסתי לחדרי נעלתי את הדלת והתחלתי לבכות בכי חסר מעצורים. השם, עד מתי אני אהיה רווק? עד מתי?!

אני כבר לא יכול. החברים שלי כולם יש להם כבר ילדים וילדות, חיים את החיים ואני תקוע פה לבד רק בגלל שוויתרתי לאחיותיי.

הרגשתי כזה לבד ובודד בעולם. כל החברים שלי הטובים… שהיו לי מהישיבה שהיינו יחד למדנו יחד היה לנו כיף יחד אפילו. אחד מהם לא הואיל להתקשר אליי במשך השנים: 'תשמע, אני חושב עליך, תדע שאני מנסה למצוא לך שידוך'. או אפילו סתם שידבר איתי.

אבל כלום. כל אחד היה עסוק ברדיפה של החיים שלו עם אשתו, הילדים שלו, הפרנסה שלו, הרוחניות שלו.

כל אחד היה עסוק רק בעצמו ושכח אולי שאני גם בן אדם, אפילו לא להציע שידוך אלא אפילו רק להרים טלפון לשאול בשלומי.

לדבר איתי כמה דקות. אבל אין קול ואין מענה.

כאב לי מאוד שלא מצאתי את השידוך שלי. אבל הרבה יותר כאבה לי ההרגשה שהרגשתי בודד – שאף אחד לא מתעניין בי ואכפת לו ממני. הייתי בוכה להשם: 'איפה כולם? איפה הלב של כולם? מה, אף אחד לא אכפת לו ממני בעולם!"

"אמר רבא: היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא" (תענית כג.) – הבדידות מקבילה למוות.

אני מספר את הסיפור הזה כי זה אולי יגרום לקבלה טובה שאפשרית וראויה לכל אחד לקבל על עצמו. אני בטוח שאם כל אחד יסתכל מסביבו הוא בוודאי מכיר בחורים או בחורות רווקים, או אפילו גרושים או גרושות שמחפשים להתחתן בשנית.

אני לא יכול לתאר את הסבל שיש לאותם אנשים מעיכוב זיווגם, אבל הרבה יותר כואב הוא כאב הלב שלהם כשהם מרגישים בודדים במערכה.

שלאף אחד בעולם לא אכפת מהם.

פשוט להתבונן מסביב. אתם מכירים מישהו שמתעכב לו השידוך? תתקשרו אליו תגידו לו שאתם חושבים עליו ואכפת לכם ממנו. ובאמת תנסו לפחות חמש דקות בשבוע לחשוב על אותו בחור או בחורה, גרוש או גרושה לנסות למצוא להם שידוך. כן, תנסו להיות שדכנים לכמה דקות בשבוע.

תנסו קצת לצאת מעצמכם ולנסות לדאוג לשני.

אני בטוח שהרבה אנשים לא עושים את זה לא בכוונה תחילה אלא מחוסר שימת לב וטרדות החיים.

אי אפשר לתאר מה זה עושה בלב של מי שמחכה להתחתן שאתה מרים אליו טלפון שואל בשלומו ואומר לו שאתה חושב עליו. ובאמת תחשוב עליו. ובאמת תנסה לפחות חמש דקות בשבוע למצוא שידוך. לך תדע, לעולם אינך יודע, אולי אתה תהיה המושיע שלו.

תהיה שליח השם לעזור לו.

[כמובן – אל תנסה להציע לו מה שלא היית רוצה שיציעו לבנך!]

לקבל קבלה כזו קטנה לפני ראש השנה – לעזור ליהודי או ליהודייה המחפשים את זיווגם, במינימום מאמץ, אין לשער את הברכה שיש בזה, הדבר הכי גדול בעולם זה לעזור ליהודי אחד.

ישנם אנשים הנרתעים מכך מאחר שחוששים הם – מה תהיה התגובה של הבחור או הבחורה. אבל תדעו שאין ממה לחשוש, הם מחכים ומצפים ליחס הזה.

אתם לא מבינים כמה.

הם יברכו אתכם אתם לא מבינים כמה והברכה שלהם עובדת. "קרוב השם לנשברי לב".

אותו בחור שהגיע אליי בעזרת הבורא הוא התארס לפני חודש.

והאמת שבזכות אותה פגישה עם אותו בחור קיבלתי על עצמי בלי נדר את הקבלה שכתבתי פה, קצת לנסות לרחרח לראות מי מהסביבה שלי מחכה לישועה במה אני יכול לעזור: אם בשיחת טלפון או בלפחות חמש דקות לעזור למצוא להם שידוך.

כמובן שהשידוכים הם רק דוגמא, ואפשר וצריך להשקיע במחשבה לעזור לשני בכל דבר שהוא זקוק לו. ולפחות להתפלל בעבורו.

ויהי רצון שיזכו כל המעוכבים והמעוכבות להקים בית נאמן בישראל. ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל.

ומכיוון שזכינו השבוע להיכנס בשערי חודש שבט נזכיר את הדברים של המהרצ"א מדינוב בעל ה"בני יששכר" המבאר כי יש קשר הדוק בין ט"ו באב לט"ו בשבט, וכמו שט"ו באב הוא יום המסוגל למציאת זיווג, כך גם ט"ו בשבט. והנה דבריו:

ט"ו בשבט מקביל במעגל השנה לט"ו באב, יום המיוחד לענייני שידוכין כאשר "בנות ירושלים יוצאות במחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך…" (תענית פ"ד מ"ח). ט"ו באב חל בדיוק ארבעים יום קודם תחילת בריאת העולם, בכ"ה אלול, בסוד "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה ב', א'). אלא שיש מחלוקת תנאים רבי אליעזר ורבי יהושע אם העולם נברא בתשרי או בניסן (ר"ה י':), ולשיטת רבי יהושע שבניסן נברא העולם (כלומר, האדם שהוא נזר הבריאה), מסמל ט"ו בשבט את היום הארבעים שקודם לתחילת בריאת העולם שהוא בכ"ה אדר.

ביום זה אפשר להתחבר לידיעה ולאמונה ש"יש שם מישהו בשבילי", שהקדוש ברוך הוא וודאי הכין במיוחד עבורי, גם אם הוא לא התגלה בפועל.

מאחל לכל עם ישראל הקדושים והיקרים שבוע טוב, שקט ורגוע. ושנזכה להאיר בליבנו ובלבבות הסובבים אותנו אור, אהבה ואמונה.

לתגובות: machon.rot@gmail.com