חכם מול חכמולוג • הרב מנחם ישראלי

הרב מנחם ישראלי

החכם – מאמין בהקב"ה, הוא האמת המוחלטת, כמ"ש "וה' אלקים אמת". לעומתו המתחכם (חוכמולוג) – מתפלש בחקירותיו המדעיות, והמסקנה שיקבל בכוחות המדע והטבע, היא היא האמת.

הנה לנו – בפרשתנו שמות – חוכמולוג מתחכם: פרעה, פרעון קטן. למה אני אומר קטן? שהיה – לפי חז"ל – אמה על אמה, אמה גובה על אמה רוחב, אני מנסה לדמיין זאת ללא הצלחה. נשמע מצחיק ומעניין.

פרעה האפסי הזה, על היותו קטן מימדים, היה חוכמולוג גדול ענק ועצום. הוא זה שאמר "לי יאורי ואני עשיתני" (עשיתי את עצמי) ומכאן הוא גוזר את המשפט הבא: "הבה נתחכמה לו" (בפשט: לעם ישראל, אך חז"ל דרשו) "לאלוקיהם" "מושיען של ישראל".

כיצד הגיע הפרעון הקטן הזה להפרעה נפשית זו?

בפרק ג' בתניא מבאר רבינו הזקן שהחכמה היא סמל הביטול – כ"ח מ"ה. משה רבינו שהתורה העידה עליו שהוא "ענו מכל אדם" אומר על עצמו (ועל אהרן אחיו) "ונחנו מה" (כיצד תיבת "מה" מורה על ענוה? במפרשי התניא מוסבר: כאשר אדם שואל "מה", הוא מעיד שיש לו שייכות לדבר מסויים (נעלם כלשהו) שאודותיו הוא מנסה לברר. הוי אומר: הוא יודע שיש משהו שהוא לא יודע מהו בדיוק (ולכן הוא שואל "מה"), מי שיודע שהוא לא יודע – זה סמל הענוה. ובהקשר "חכמה" שבנפש היא כח שמגלה חידושים והשכלות, דהיינו כל אחד יודע שיש לו הרבה רעיונות בתוך הראש אך הם טרם נתגלו, ועל זה צריך לחקור ולשאול "מה").

בתוך החכמה שבנפש, מבאר רבינו הזקן (בפרק יט), שורה הנשמה האלוקית השואפת להיכלל בדביקות מוחלטת באלוקותו יתברך, וזה למרות שכאשר היא תיכלל באלוקות לא ישאר ממנה מאומה. אדמו"ר הזקן הביא לזה משל מנר השואף להתכלל בתוך יסוד האש, כאשר האש של הנר חוזרת אל שורשה (יסוד האש שתחת גלגל הירח) היא חסרת מציאות לחלוטין, ואעפ"כ לזה האש שואפת כל הזמן לחזור למעלה אל שורשה.

לעומת משה רבינו ה"ענו מכל אדם" סמל ה"מה", ניצב פרעה המתחכם. זאת צריך לזכור: כל מציאות פרעה היא יונקת מהקדושה, שהרי יעקב בירך את פרעה שמי היאור יעלו לקראתו. אך במקום להכיר בענוה את מקומו, ולזכור את יעקב ואלוקי יעקב שממנו באה הברכה, במקום זאת, פרעה מתרגש מהמים כמו ילד, הנה המים עולים לקראתי פה מתחיל ונגמר האירוע. זה מה שרואים זה מה שיש. פרעה המחוכם רוצה להשיג עוד ועוד, לחוש אלו-ה. לדידו, כל מה שאינו בר השגה (הקב"ה בכבודו ובעצמו) פשוט לא קיים.

זהו בעצם ההפרש בין עולם המדע לעולם האמונה. עולם המדע הכפרני שולל את האמונה, כל מה שלא ניתן לחקור ולהשיג, לא קיים. עולם האמונה לא שולל את המדע, הוא פשוט צועד מעליו, אם המדע מגלה חלקיק אטומי, או כוכב חדש או כל מה שלא יהיה, האמונה לא מתכחשת לנתונים מדעיים (כמובן, רק אם יש להם הוכחות אמיתיות וכו'), האמונה פשוט טוענת שלאחרי כל התגליות, יש להן בורא. ואדרבה: ככל שהתגליות יהיו יותר מפתיעות מהפכניות. ומרתקןת, כך נגלה אנו יותר ויותר על גדולת הבורא והיוצר, שיצר ועשה כל זאת.

הנה לנו בפרשתנו דוגמא למדע כוזב:

לפרעה היה כח עצום, הן מצד שהוא היה ראש האימפריה העולמית, והן מצד כח הכישוף. נוסף על אלה יעקב בירך אותו שמי הנילוס יעלו לקראתו. הנה לנו נתונים הנמדדים בחוש ומכאן המסקנה המדעית של פרעה – אני אלוקים. ובלשון הנביא (בהפטרה) "לי יאורי ואני עשיתני" (עשיתי את עצמי).

פרעה טען שבהיות והוא אלוקים, ואלוקים הרי הוא תכלית הטוב וללא פסולת, לכן גם הוא לא מוציא פסולת, הוא לא עושה צרכים. להוכיח זאת פרעה היה מתאפק כל היום ולא הולך לשירותים, בבוקר היה יוצא ליאור לקבל קצת כבוד (צומי בלע"ז), הנה היאור עולה לקראתי, ואז הוא כבר היה דואג לרוקן את הזבל שהצטבר במעיו.

כמובן שטענתו זו של פרעה היא הוכחה מדעית לאלוקותו, אך מי הוא זה שיכול להוכיח את השקריות של טענתו. מי יוכל לעקוב אחרי פרעה 24/7… מי יוכל לגלות מה עושה האלו-ה המדומיין בתוך היאור?

ופה מגיע הקאץ': זה שהמים עולים לקראתו, זה מברכת יעקב. ובדיוק בשביל זה צריך פרעה לשכוח את יוסף ואת יעקב ואת כל הדור ההוא, כי כדי לקבל כבוד אלילי צריך לנכס את הכוח לעצמו. כל עוד ובני יעקב ויוסף וצאצאיהם נמצאים על המפה, הם יודעים את הסוד שלי, שאני מצד עצמי 'אני גארנישט' 'גארגארגארנישט' אפס מאופס… לכן צריך ל"התחכמה".

אם נאמר זאת במילים פשוטות, פרעה האמין בטבע, במדע, במה שניתן לתפוס ולהשיג. בנוסף לאלה הוא אהב כבוד ובשביל זה נשנה קצת מן העובדות, נזרה חול בעיניים, נלך ליאור בבוקר כשאף אחד לא רואה…

כאשר הטבע והמדע הוא האליל הרי לנו כמובן הרבה אלילים, ישנן אלילי כספו ואלילי זהבו, יש אלילי השמש הירח והכוכבים שגם הם מעניקים כוח אור חום ומזלות לעולם, ויש את אליל הנילוס, היאור הגדול.

היאור הזה הוא סמל מיוחד עבור מצרים, כי הוא עוזר להם לשכוח מהבורא. זאת כיצד?

ארץ ישראל "למטר השמים תשתה מים", היהודי שחי בארץ ישראל נושא עיניו למרום בענוה ומבקש מים. היאור חסך זאת מן המצרים, הם אינם צריכים להתפלל לה', היאור הוא תקוותם ומבטחם.

מכאן באה הגזירה "כל הבן הילוד היאורה השליכוהו", אם פרעה רצה להרוג את ילדי ישראל למה נזקק להוליך אותם אל היאור? מכת אגרוף אחת של מצרי מגושם תרוצץ את גולגלתו, אפשר גם לחנוק את התינוק הפעוט, למה להוליך אותו עד הנילוס?

מבאר הרבי מליובאוויטש לפי דרך החסידות, פרעה לא רצה להרוג את הילדים, אלא הוא רצה שילדי עם ישראל ישכחו מהאמונה המופשטת והבלתי מושגת בבורא הבלתי מושג. זאת הוא רצה להשכיח מהם ע"י שהם ישקעו ב"יאור" האליל המצרי, זה העוזר לשכוח מהבורא. ובשפה שלנו: פרעה רצה להלעיט את עם ישראל במדעים הטבעיים, ובכך ישכחו מהתורה הקדושה.

חכמת המדעים אל מול חכמת התורה.

הוא אשר אמרנו, יש חכם ויש חוכמולוג מחוכם ומתחכם, אך חכמתו של פרעה לא תעזור לו, הוא אומר: "הבה נתחכמה לו פן ירבה" ורוח הקודש משיבתו: "כאשר יענו אותו כן ירבה".

באותם הימים היה אולי קשה לבחון את הדברים, אך היום בפרספקטיבה היסטורית רואים בחוש כיצד העם האלוקי ניצח את כל פגעי הזמן. חכמתו של פרעה קרסה לתוך ים סוף, מהפרעונים נשארו רק מומיות במוזיאונים אנגליים… אף חכמתם של אריסטו וחבריו קרסו… כך גבורתם של נבוכדנצר וסנחריב, יונים ורומיים ועד לגרמניה הנאצית כולם הלכו אל תהום הנשיה, אל פח הזבל של ההיסטוריה, והעם האלוקי "מוישל'ה הקטן" שרד את הכל, זה לא בגלל כוחנו הטבעי או חכמתנו הגדולה, זה לא בגלל פרסי נובל שקיבלנו ולא בזכות העגבניות שרי שפיתחנו, זה אך ורק בזכות דבקותינו ב"אלוקים חיים","ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.

לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com