להיות חלק מההתוועדות • מנחם זיגלבוים

מנחם זיגלבוים, עורך עיתון בית משיח

עם שוך שצף גלי ההתוועדויות של י"ט כסלו, בהם השתתפו השנה מאות אלפי איש בארץ ישראל לבדה, אפשר להביט בסיפוק ולראות כיצד י"ט כסלו, ראש השנה לחסידות, הפך להיות חג של כל עם ישראל.

בעלי כיפות סרוגות ממלאים בהמוניהם את בנייני האומה ימים ארוכים, צעירים 'סרוגים' חוגגים בישיבות תיכוניות; חצרות חסידים שונות חוגגות אף הן את היום בהתלהבות, קשישים בבתי אבות, מוסדות החינוך וגני הילדים – כולם כולם חוגגים את היום בשלל דרכים מקוריות ומפתיעות.

אלה מתוכנו הבוגרים יותר, יכולים בוודאי לזכור כיצד נחוג י"ט כסלו בשנות ילדותנו – בהתוועדות אחת, מקסימום שתיים, בהן השתתפו אנ"ש בני הקהילה המקומית לצד כמה 'אוהדי חב"ד' שהגיעו 'אחת בשנה' להיות עם חב"ד. הכיבוד היה פשוט, ביתי ונעים, והמתוועדים לא הובאו מארצות ניכר, אלא באו מתוך הקהילה.

בעשור או שניים האחרונים, דומה שהכול השתנה. בכל עיר כמעט נוצרו אפשרויות אינספור להתחבר ליום הגדול הזה: התוועדויות למבוגרים, לאנ"ש, ל'מקורבים', לנשים וכן לבנות. גם הילדים והילדות נהנו משפע עצום של חומר לימוד לצד חוויות שהם מקבלים בבתי הספר ואפילו בגני הילדים. כעת תבחר רק איפה 'תתחבר' יותר כדי לבוא לקבל את השפע הטוב הזה.

והמשפיעים? היום מביאים אותם מקרוב ומרחוק. המקומיים כבר פחות מושכים אנשים. 

מביאים משפיעים ותיקים שזוכרים ימי קדם, לצד משפיעים צעירים ורהוטים. יש גם מרצים בעלי יכולת רטורית מרשימה, רבנים מכובדים, ואפילו אישי ציבור המכירים היטב מהו 'י"ט כסלו', והם מדברים על זה ממש כמו החברותא שלך מהישיבה. יש גם משפיעות, וזמרות, ובעלי שיר ויודעי נגן. כולם-כולם מגויסים. רק תבואו.

* * *

זה הזמן להכיר תודה למארגנים העומדים מאחורי האירועים. בעוד אנחנו, אנ"ש, באים להתוועדות ומתיישבים ליד שולחנות ערוכים מלאים בכל טוב, כשברקע נשמע קולו של ה'בעל מנגן' החסידי ולצידו מנגנים בכלים מכלים שונים – הרי יש מישהו ששלושה חודשים קודם לכן כבר היה מוטרד: מה יהיה בתפריט, מי ידבר, מי ישיר ומי ינגן, מי ינצח על התוועדות, ואיך להביא את המקסימום (כי היום בלי מקסימום, "זה לא היה שווה").

הביקורות תמיד קיימות. "האוכל לא היה משהו", "המתוועד פספס אותנו בגדול", "הזמר הזה צריך עוד לעשות דרך ארוכה כדי ללמוד…" ועוד כהנה רבות.

לא לעשות כלום ולהעביר ביקורת, זו הפוזיציה הקלה, (וגם כפויית טובה). רבים מאנ"ש הורגלו שהכול טבעי, נעשה מאליו. 

זה ממש לא כך.

גבאי הקהילות, השלוחים, הפעילים והעסקנים שאכפת להם כל כך, השקיעו מחשבה רבה בכל פרט. הם הזדרזו לתפוס את האנשים הטובים ביותר, כי ידעו שבימים אלה, כולם 'נחטפים': המשפיעים, הרבנים, הזמרים וכל השאר. הם גם דאגו לקושש תקציב מפה ומשם, כדי למממן את העלויות הגבוהות הללו.

'לצאת כדבעי מהתוועדות', זה אומר בראש ובראשונה, לעזור לשליח ולרעייתו לנקות את האולם, להודות מכל לב לאנשים שעשו את הערב, וגם להשתתף בתרומה כספית. 

כך זה בי"ט כסלו, וכך גם בכ"ד טבת, י' שבט, ובכלל – בשאר מועדי השנה.

ההתוועדות היא שלנו, היא בשבילנו. כולם שותפים.

תכתבו ותחתמו.