בית נאמן: כיצד ליישם את ריקודי שמחת תורה בפן הזוגי?

לשמוח ולרקוד בעיניים עצומות

בשמחת תורה אנו שמחים ורוקדים עם ספר תורה סגור ומכוסה • כך ניישם את זה גם בתא המשפחתי.

בשיחת ליל שמחת תורה תשכ״ב אמר הרבי: ״מנהג ישראל – ״מנהג ישראל תורה היא״ – לשמוח עם התורה בשמחת תורה באופן כזה: אשר לוקחים ספר תורה כשהיא מכוסה במעיל, עורכים הקפות סביב שולחן הקריאה ורוקדים עם התורה״. על כך תמה הרבי: ״ולכאורה: הרי עניין התורה הוא הלימוד, ובשכל שבראש, ואם כן, השמחה בשמחת תורה הייתה צריכה להתבטא בכך שיעסקו עוד יותר בלימוד התורה, יותר בכמות, ויותר באיכות – לימוד בעיון, ואזי ההבנה בתורה הייתה מביאה לשמחה״. בהמשך השיחה הסביר הרבי למה בכל אופן אנו רוקדים עם הספר תורה, ועוד כשהיא מכוסה ועטופה, במקום להוסיף בלימוד התורה: ״והביאור בזה: אמיתיות עניין התורה הוא, לא השכל וההבנה שבה אלא הקדושה של התורה…״ (ליקוטי שיחות, ד׳, ע׳ 1167, עיין שם באריכות).

מאחר שאנו עוסקים בזוגיות, יש מקום לשאול, איך הנושא הזה בא לידי ביטוי במערכת היחסים שבין איש לאשתו? על דרך האפשר, אולי ניתן לקשר את הדברים באופן הבא. הרבי מסביר שקיימים שני אופנים של קשר בין יהודי לתורה, ולבורא עולם: אופן אחד הוא קשר שכלי, דהיינו שיהודי לומד ומבין בשכלו את חוכמתו של בורא עולם, וכך הוא מתחבר לתורה ולבורא עולם. אלא, שיש אופן אחר של קשר של יהודי לתורה ולבורא עולם שאינו תלוי בכך שיהודי לומד את התורה ומבין אותה. האופן האחר הוא הקשר הפנימי והעצמי שיש לכל יהודי עם התורה ועם בורא עולם. האופן הזה של קשר בא לידי ביטוי בשמחת תורה, כאשר יהודי רוקד עם התורה כשהיא מכוסה ועטופה.

אפשר אולי להגיד, ששני אופנים אלו של קשר קיימים גם בין איש לאשתו. יש אופן אחד של קשר בין איש לאשתו, שתלוי במה שכל אחד מהם עושה, ואיך הוא מתנהג. מנקודת המבט הזו, ככל שבני הזוג יותר נחמדים האחד לשני, ככל שהם יותר מתחשבים האחד בשני, ככל שהם יותר עוזרים האחד לשני, כך הקשר ביניהם יותר טוב. כדי לחזק את האופן הזה של קשר שבין איש לאשתו, כל אחד מבני הזוג לומד מה הוא יכול לעשות כדי להיטיב יותר לשני. ככל שבני הזוג ילמדו להתנהג באופן שיותר יטיב עם השני, כך הקשר ביניהם ישתפר.

אלא שקיים אופן נוסף של קשר בין אשתו לאשתו, שמתווסף לאופן הראשון, והוא הרבה יותר נעלה מהאופן הראשון, והוא הקשר העצמי והפנימי בין איש לאשתו. הקשר הפנימי הזה הוא הקשר בין שני חצאים של נשמה שהתאחדו בחופה וקידושין, כפי שאמר רבי שמעון בספר הזוהר: ״זיווגא דדכר ונוקבא איקרי ׳אחד׳… בגין דדכר בלא נוקבא ׳פלג גופא׳ איקרי, ו־׳פלג׳ לאו הוא חד, וכד מתחברן כחדא תרי פלגי, איתעבידו חד גופא, וכדין איקרי ׳אחד׳״. (תרגום: זיווג של זכר ונקבה נקרא "אחד"… משום שזכר בלא נקבה נקרא "חצי גוף", וחצי איננו ׳אחד׳, וכאשר מתחברין שני החצאים כאחד, נעשים גוף אחד, ואז נקרא ׳אחד׳), (ספר הזוהר ג׳, ז, ב׳).

מתי האהבה העצמית הזו מתגלית? האהבה העצמית הזו מתגלית דווקא כאשר היחסים בין בני הזוג מתדרדרים. לפעמים, כאשר כשהיחסים מתדרדרים בני הזוג אומרים לעצמם שאין טעם להמשיך, ואז הם מתגרשים. אולם, יש מקרים, שלמרות שהיחסים מתדרדרים, בני הזוג מחליטים שהם מעוניינים להמשיך ביחד. הם אמנם רוצים לתקן את הטעון שיפור ביחסים שלהם, אולם ההחלטה שלהם להמשיך ביחד לא מותנית בתיקון מה שטעון שיפור. תיקון הטעון שיפור אינו תנאי להמשך הנישואין. הם מחליטים להמשיך, כי באיזה מקום פנימי, שניהם אוהבים אחד השני. גם כאשר כל אחד מהם נפגע מהשני, לפעמים הוא נפגע קשות מהשני, הפגיעה הזו (כמעט) לא פוגעת באהבה העצמית שהוא אוהב את השני.

הדבר דומה לאהבה העצמית של בורא עולם לכל יהודי. רוב האנשים (ואני הקטן בכללם) עושים במהלך כל יום דברים מדברים שונים, שלא כולם בהכרח תואם את מה שבורא עולם מצפה מאיתנו. ואף על פי כן, מידי בוקר וכל יום מחדש, ולאריכות ימים ושנים טובות, בורא עולם באהבתו האין סופית אלינו, לא נותן לשטויות שעשינו לפגוע בקשר איתו. כל יום מחדש, ולאריכות ימים ושנים טובות, מאהבתו אלינו, בורא עולם מחזיר לנו מחדש את נשמתינו, ונותן לנו הזדמנות נוספת.

במהלך השנים קשר פנימי עצמי כזה מתגלה גם בין איש ואשתו. זה קשר ש(כמעט) אינו מושפע ממה ששני בני הזוג עושים, ולא מהאופן שהם מתנהגים האחד כלפי השני. זה הקשר העצמי של אהבה פנימית בין איש לאשתו.

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686