בית נאמן: לדעת להודות בטעות

זאב קרומבי באדיבות מוסף 'עטרת חיה'

אנו נמצאים בחודש אלול, שהוא "חודש התשובה", שבו אנו מודים בפני בורא עולם על הטעויות שעשינו ומבקשים ממנו סליחה, ולכן נעסוק היום קצת בהודאה בטעויות ובקשת סליחה ביחסי הנישואין. (לפי כן נבהיר בסגנון המקובל, שכמו גם בכל שאר הטורים: "הטור נכתב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד, והוא מיועד לגברים ולנשים כאחד").

ראשית כדאי לזכור, שהודעה בטעות ובקשת סליחה קשה לכולנו. למה כל כך קשה לנו להודות בטעות ולבקש סליחה? לכולנו כל כך קשה להודות בטעות ולבקש סליחה כי הודאה בטעות ובקשת סליחה היא הצהרה ברורה שאנו לא מושלמות… נכון, שכל אחת אומרת: ״ודאי שאני יודעת שאני לא מושלמת״, בכל אופן, בתוך תוכנו, קשה לנו מאד לקבל את העובדה המצערת שאנו לא מושלמות. מכיוון שקשה לנו לוותר על אשליית השלמות שלנו, לא פלא שכל כך קשה לנו להגיד: ״טעינו״… ומכיוון שכל כך קשה להגיד ״טעינו״, הרי שאנו מחפשות סיבות מסיבות שונות להימנע מלהודות שטעינו.

במקום להודות שטעינו ולבקש סליחה, אנו מנסות לשכנע את עצמנו, ש־״נכון שטעינו, אבל זו לא באמת הייתה טעות״, ״נכון שטעינו, אלא שזו הייתה טעות מוצדקת״, וכו׳, וכו׳. כל הסיפורים האלו שאנו מספרות לעצמנו במטרה להימנע מאי הנעימות הכרוכה בהודאה בטעות ובקשת סליחה.

אחרי שהבנו כמה שקשה לנו להודות בטעויות ולבקש סליחה, ננסה להבין, למה בכל אופן כדאי שנעשה את הדבר הקשה הזה. בשביל זה צריך לזכור שהבסיס של חיי נישואין הוא יצירת אינטימיות וקרבה ייחודית בין הבעל ואשתו. האינטימיות והקרבה הזו הם שהופכים מערכת נישואין בין בעל לאישה מ־״שותפות״ שבנויה על אינטרסים משותפים בין שני אנשים, ל־״נישואין״. נישואין היא מערכת יחסים בעלת משמעות ועומק יוצאי דופן, שאינה דומה לשום מערכת יחסים אחרת שיש לנו. האינטימיות והקרבה האלו בין בעל ואשתו נוצרים מכך שאנו מרגישים שאנו יכולים לחשוף את החלקים הפגיעים שלנו בפני בן הזוג שלנו, ושהם מרגישים שהם יכולים לחשוף את החלקים הפגיעים שלהם בפנינו.

כדי לבנות את האינטימיות והקרבה הזו יש צורך לבנות אמון הדדי, שהרי לא נחשוף את החלקים הפגיעים שלנו האחד בפני השני, אלא אם נרגיש שאנו יכולים לתת אמון בבני הזוג שלנו שהם לא יפגעו בנו. יחד עם זאת, כדאי לזכור שאמון אינו ״בטחון מוחלט״. להיפך, ״לתת אמון״ דווקא אומר שאני מוכנה לקחת סיכון מסוים בהתנהלות שלי עם בעלי. ״לתת אמון״ אומר שאנו מרגישות (אבל לא בטוחות) שבני הזוג שלנו לא ינצלו לרעה את האמון שאנו נותנים בהם כי הם לא ירצו לפגוע בנו. כאשר נודה בטעויות שלנו ונבקש סליחה הדבר יתרום באופן משמעותי לבניית האמון בינינו.

עד עכשיו הסברנו למה כל כך חשוב שנהיה מוכנות להודות בטעויות שלנו ולבקש סליחה. עכשיו נעבור להתייחסות שלנו להודאה בטעות ובקשת סליחה של הבעל שלנו. לפעמים, אנו פגועות מכך שהרבה פעמים הבעל שלנו לא הודה בטעויות שלו ולא ביקש סליחה, עד שגם כשהוא סוף סוף מודה בטעות ומבקש סליחה, קשה לנו לקבל זאת. אנו מצפות ממנו להתנצלות ובקשת סליחה יותר רצינית. אנו אומרות לעצמנו: ״נכון שהוא אמנם הודה בטעות והתנצל, אלא שהתנצלות שלו אינה התנצלות אמיתית. נראה שהוא אמר את הדברים רק ״מהפה ולחוץ״. ההתנצלות הזו לא מספיקה עבור פגיעה קשה כמו שהוא פגע בי, וכו׳ וכו׳״. למותר לציין, שגישה זו לא תעודד את בעלך להודות בטעויות שלו ולבקש סליחה.

אם את רוצה שבעלך ירגיש בנוח להודות בטעויות שלו ולבקש ממך סליחה את יכולה לעשות שני דברים. הדבר הראשון הוא לסלוח לו מיד ובלב שלם בכל פעם שהוא מודה בטעות ומבקש סליחה, גם אם ההודאה ובקשת הסליחה שלו נראים לך ממש לא ראוים. הדבר השני שאת יכולה לעשות הוא, שאת יכולה לשמש בעצמך דוגמא ומופת איך את עצמך לא חסה על כבודך ומודה בטעויות שלך ומבקשת סליחה, בדומה למה שסיפר הרבי בשיחת א׳ דראש חודש אלול תשמ״ב (סעיף לו):״ועל דרך המסופר אודות אחד מתלמידי המגיד – ר׳ זושא, שכאשר רצה לפעול על יהודי לשנות ולתקן את דרכיו, היה נעמד סמוך אליו ואומר ש־״זושא עשה כך וכך״, והיה הולך ומונה את כל הדברים שעשה פלוני, באמרו ש־״זושא עשה כך וכך״, והיה בוכה על זה וכו׳, וכאשר פלוני היה שומע ורואה זאת, היה מתעורר בתשובה, באופן של חרטה על העבר וקבלה טובה להבא״.

_________________

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686