"הארטיק האחרון של שלום…" • מרגש

שמיל איובי

הארטיק האחרון של שלום…

ח"א, תושבת אחד המושבים באזור, עשתה את שישי האחרון כפי שהיא נוהגת בכל ימות השנה. אלא שאת השישי הזה היא לא תשכח, הוא כל כך צרוב בלבה.

ח': "שישי צהרי היום… חום אימים בקריית מלאכי. גם אני כמו רבים מתושבי הישוב ממהרת להגיע לחנות הגלידות הסמוכה לעיר. בכניסה לחנות אני נתקלת במספר נערים לובשי חליפות,  כולם מסבירי פנים, חייכנים וסבלניים כאשר למרות החום היוקד הם עומדים בחוץ בשמש ומבקשים לזכות את היוצאים והנכנסים לחנות במצוות הנחת התפילין –  בזמן שיכלו להיות בבית ממוזג, בבריכה או בכל מקום אחר כמו נערים בגילם בחופש הגדול".

וממשיכה ח' בהתרגשות: "ביקשתי מהבן שלי שיזכה את הנער במצווה בזמן שאני נכנסת לחנות, וכשיצאתי בני כבר סיים להניח את התפילין.  פתחתי את שקית הארטיקים והצעתי לנערים להתכבד, היה היסוס קל מצדו של אחד הנערים, ורק לאחר שחבריו התכבדו הוא התרצה ולקח גם הוא עם חיוך גדול והכרת תודה. מעולם לא ראיתי את הנער הטהור הזה, ולבטח שלא ידעתי את שמו עד לאותו יום".

אך באותה עת לא ידעה ח' שלסיפור הזה יהיה סוף עצוב: "כשעתיים לאחר מכן בני מתקשר אליי בבהלה ואומר שהוא רואה מולו את הנער שרוע על הכביש, שנלחמים עליו ומבצעים בו החייאה עד שאפסו התקוות. לאחר כשעה כבר ידעתי את שמו של הנער…  שלום דוב בער ליפש ז"ל. ותמונה של ילד תמים, זך".

וחותמת ח' במילים: "תחילתו של חודש אב, חודש קשה שחלים בו הרבה איסורים ובקשות לשמור ולהישמר.

ורק כקורבן שיש בו מספיק מצוות על מנת לכפר על עוונות העם היהודי נלקח השמיימה הנער שלום דוב בער ליפש. מי ייתן ונזכה לגאולה בקרוב".

_____________

הכותב הינו עיתונאי בתקשורת המקומית בקרית מלאכי