41 שנה לנסי תקיפת הכור בעיראק – ערב חג השבועות תשמ"א

הרב אבישי אפרגון

בערב חג השבועות שנת תשמ"א הופצץ והושמד הכור הגרעיני בעיראק, במבצע מורכב שקדמו לו הכנות רבות, ואשר הסתיים, בחסדי שמים ובנסים גלויים, בהצלחה מליאה וללא שום פגיעה במטוסי חיל האוויר. 

הכור העיראקי נבנה ע"י ממשלת צרפת, שגם סיפקה את האורניום הנדרש להפעלתו. הכור כונה בעיראק "17 בתמוז" – משום שבתאריך זה בחודש יולי (המקביל לחודש תמוז בלוח השנה העיראקי) עלתה לשלטון בעיראק מפלגת הבעת'.  אין צורך להכביר במילים על משמעותו של השם עבורנו (17 – י"ז בתמוז), מה גם שסדאם חוסיין ימ"ש, שליט עיראק דאז, ראה את עצמו כיורשו של נבוכדנאצר הבבלי אשר החריב את בית המקדש הראשון,  ולשיטתו עיראק הייתה אמורה לתפוס מעמד עולמי כמעצמת "בבל החדשה". 

במהלך הקמתו של פרוייקט הגרעין העיראקי עקבה אחריו ישראל מקרוב, ואף הייתה אחראית, על פי פרסומים זרים, לפעולות חבלה שונות ברכיבי הכור אשר תרמו לעיכובים שונים בהקמתו. יחד עם זאת, לדברי האלוף אביעזר יערי (לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן), קבוצת חשיבה של המוסד, אמ"ן וגופים נוספים, הגיעה למסקנה שהצלחת מאמצי השיבוש הינה חלקית בלבד, ולכן הוחל בדיונים בממשלה לקראת אפשרות של תקיפת הכור. 

בכירים רבים התנגדו

רבים התנגדו לתקיפת הכור. ביניהם ראש אמ"ן (שהרמטכ"ל נאלץ להסתיר ממנו את התקיפה הצפויה – מחשש שיפעל לסיכולה), ראש המוסד, שרים  ופוליטיקאים.  וזאת משיקולים רבים – החשש ממשבר ביחסי ארה"ב-ישראל, הסיכונים והמורכבות של הפעולה, החשש מהתדרדרות למלחמה כוללת מול עיראק ואיראן, ואף מול כל העולם הערבי, והחשש שמא תקיפה שכזו לא תחסל את פרויקט הגרעין ורק תגרום לעיראק לזרז את מאמציה בתחום הגרעין. 

סגניהם של ראשי אמ"ן והמוסד חלקו על דעת מפקדיהם, ויחד עם מפקדים נוספים סברו שיש לצאת למתקפה, וזאת מתוך הערכה שהמשבר עם ארה"ב לא יהיה חמור, צה"ל מסוגל להוציא לפועל בהצלחה את הפעולה על אף מורכבותה וסיכוניה, וכן משום שהעולם הערבי לא היה צפוי להערכתם להתאחד למלחמה באותו זמן. כמו כן העריכו המצדדים בפעולה כי אף אם הפעולה לא תחסל את פרויקט הגרעין, מכל מקום הוא יעוכב באופן משמעותי, שיאפשר לישראל ולעולם להרוויח זמן חשוב אשר במהלכו יפעלו לסיכולו המלא. בסופו של דבר החליט ראש הממשלה מנחם בגין להוציא לפועל את המתקפה. 

"עשרת הנסים"   

בפרקי אבות – אותם נהוג לקרוא בשבתות אלו שלאחר חג הפסח –  מובא "עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש…" (פרק ה', משנה ה'). בהתבסס על המידע שנחשף בשנים האחרונות, ניתן לראות שגם בתקיפת הכור אירעו עשרה נסים גדולים (ואף יותר…), להלן יובא פירוט הנסים והנפלאות.

1. בתחילה, נערך חיל האוויר להפצצה באמצעות מטוסי הפנטום שעמדו אז לרשותו. למטוסים אלו יכולות הפצצה משובחות אולם הם כבדים ודו מנועיים, בעלי תצרוכת דלק גבוהה, והשימוש בהם חייב תדלוק אווירי שהיה הופך את הפעולה למסובכת ומורכבת יותר.  ארה"ב סירבה באותן שנים למכור לישראל התקני תדלוק עבור מטוסי הבואינג, ולכן נאלצו בחיל האוויר לתכנן תדלוק אווירי מצומצם ומסובך יותר באמצעות מטוסי תובלה מדגם הרקולס שנושאים כמות קטנה בהרבה של דלק. אולם, באותה תקופה קרס משטרו של השאה הפרסי, בשל המהפיכה האסלאמית באיראן, ולכן הציעה ארה"ב לישראל לרכוש כ- 72 מטוסי 16F חדישים שהיו מיועדים במקור לאיראן!

לפני נפילת המשטר באיראן הייתה אמורה לישראל להמתין זמן רב עד לקבלת המטוסים האיכותיים, אולם המהפכה באיראן הביאה לביטול עסקת נשק ענקית של איראן עם ארה"ב, ולכן ישראל קיבלה את המטוסים – שהיו מיועדים לאיראן – תוך זמן קצר ביותר. 

בישראל הכניסו שינויים נוספים במטוסים הללו שאפשרו להם לטוס לטווח של כ- 1000 ק"מ ללא שום תדלוק אווירי. אחד השינויים שהוחלט עליו היה וויתור מוחלט על נשיאתן של מערכות לוחמה אלקטרונית (פודי ל"א) אשר משקלן גבוה. מערכות אלו הינן חיוניות לשם הגנה על המטוסים מפני מערכות נ"מ, והוויתור עליהן חשף למעשה את הטייסים לרמת סיכון גבוהה בהרבה, אולם, בחסדי שמים הגלויים, המטוסים חזרו כולם בשלום כידוע. 

מגבלות המשקל והדלק החמורות אילצו את הטייסים לבצע "תדלוק חם" לפני ההמראה – דהיינו להשאיר את המטוס מחובר לצינור התדלוק עד לרגעים האחרונים שלפני ההמראה, וזאת על מנת לאפשר לו לקלוט כל טיפה אפשרית של דלק. זהו מהלך מסוכן מאוד מבחינה בטיחותית, היות והמנוע האדיר של המטוס פועל תוך כדי תדלוק, והמטוס גם עמוס בכמויות גדולות מאוד של חימוש, אולם בחסדי שמים, לא נגרם שום נזק.

2. ארה"ב הציבה בבסיסי חיל האוויר "משקיפים" שנועדו לוודא שישראל משתמשת במטוסים "בצורה ראויה". משקיפים אלו עקבו מקרוב אחרי פעילות המטוסים והטייסים, ובחיל האוויר חששו מאוד מכך שלא ניתן יהיה להסתיר מהם את ההכנות והתרגילים המרובים שנעשו כהכנה לתקיפת הכור. באחת ההזדמנויות, בסמוך ממש לתקיפת הכור, נפלה מזוודה מידיו של אחד מקציני המודיעין הבכירים, ושטרות כסף עיראקים התפזרו מתוכה, השטרות נועדו לחלוקה לטייסים (בשל ההערכה שלפחות חלקם יפלו בשבי), וקציני המודיעין הישראלים, שנחרדו מהאפשרות שהמשקיפים האמריקנים יבחינו בשטרות הכסף המוזרים, הסתערו על השטרות המתעופפים והמפוזרים ואספו אותם בחזרה…

בסופו של דבר התברר כי אנשי הצבא האמריקאים לא הצליחו להבחין בפעילות החריגה (חלקם אף ננזפו קשות בשל כך לאחר שהפעולה התפרסמה…)

3. אחד הנסים הגדולים ביותר אירע כבר בשלבים הראשונים של הטיסה. המטס האווירי כלל 8 מטוסי 16F (להפצצה),  ו- 6 מטוסי 15F (לחיפוי אווירי וליווי צמוד) –  כח אווירי גדול  זה נע בגובה נמוך מאוד על מנת למנוע את גילויו ע"י מערכות מכ"ם.  דקות ספורות לאחר ההמראה עברו המטוסים מעל מפרץ עקבה, בדיוק מעל היאכטה של חוסיין מלך ירדן בכבודו ובעצמו…

[בזמן חתימת חוזה ה"שלום" עם ירדן, סיפר על כך המלך חוסיין בעצמו].

המלך חוסיין, שהיה טייס קרב מקצועי ואף פיקד על חיל האוויר הירדני בעברו, הבין מיד את המשמעות של המטס הגדול והחמוש היטב שעבר מעל לראשו, ויצר קשר מיידי עם המטכ"ל הירדני, תוך שהוא פוקד עליו להזהיר גם את עיראק. המודיעין בישראל איתר את השיחה והאזין לה, ודרמה של ממש התפתחה ב"בור" (מוצב הפיקוד העליון של צה"ל) בו ישבו באותה עת כל בכירי צה"ל. 

חשש עצום נוצר לחייהם של הטייסים.  מבחינה מבצעית היה ברור שכל נסיון ליצור קשר עימם ולהזהירם מטייסי האויב, רק יביא לכך שצבאות נוספים באזור יאתרו את תנועתם, ולכן היה ברור כי למעשה אין אפשרות להזהירם, אלא רק לבטל את הפעולה לגמרי או להניח להם להתקדם לעבר היעד בלא להזהיר אותם מכך שהם בעצם נכנסים היישר אל לוע הארי – אל מול חילות אוויר שקיבלו עכשיו התראה חמה. היה ברור כי ההחלטה הגורלית על ביטול הפעולה או המשכה, הייתה חייבת להתקבל תוך דקות.

הבעיה המרכזית נבעה מכך שלא ניתן היה לדחות יותר את הפעולה משום שהכור העיראקי עמד להיות "מוטען" באורניום, ואז אי אפשר כבר היה להפציצו משום שהיה נגרם אסון המוני עם מאות אלפי נפגעים. 

סגן אלוף (מיל') שמאי גולן שהיה קצין המודיעין של המבצע, סיפר שהרמטכ"ל רפול שאל אותו באותם רגעים קריטיים: 

"האם אנחנו נדע כשהעיראקים ילחצו על הכפתור האדום שיזניק מטוסים ויפעיל את סוללות הקרקע-אוויר [טילים נגד מטוסים]"?  

קצין המודיעין המנוסה השיב בחיוב, ולאחר התיעצות, קיבל הרמטכ"ל את ההחלטה הקשה, להמשיך בתקיפה, בלי להזהיר את הטייסים, על אף הסיכון הגדול שנוצר, תוך כדי שהמודיעין עוקב בדריכות רבה אחרי חילות האוויר באיזור, ומפעיל את כל יכולותיו על מנת לאתר המראות של מטוסי קרב עוינים, ועשרות מטוסי קרב נוספים של חיל האוויר הישראלי עומדים במצב הכן על מנת להמריא מיידית ולהצטרף לקרב אוויר המוני שאולי יתפתח מול חילות האוויר הערביים.  

הנס הגדול והמדהים הוא שעל אף התראת המלך חוסיין שום מטוס עיראקי, סעודי או ירדני, לא הוזנק לקראת מטוסי התקיפה!!!

לדברי מוביל התקיפה אל"מ זאב רז, הוא אינו מבין עד היום מדוע לא הוזנקו מולם שום מטוסי קרב… וזאת על אף ההזהרה הירדנית ועל אף העובדה, שלדברי סא"ל גולן היה קצין עיראקי במפקדה הראשית בירדן לצורכי קישור אווירי, וההתרעה יכלה בקלות רבה להגיע לחיל האוויר העיראקי. 

זהו נס גלוי ונפלא, שכנ"ל אין לו שום הסבר עד היום…

4. במסגרת ההכנות למבצע ניסו במודיעין חיל האוויר למצוא נקודת חצית גבול נסתרת לתוך סעודיה, אולם במהרה התגלה כי אין נקודה כזו, וכי כל הגבול נצפה היטב ע"י חיילי הצבא הסעודי.  גם בהמשכו של נתיב הטיסה, בתוך שטח סעודיה, לא נמצא נתיב שיכל להבטיח באופן מלא שהמטוסים לא יתגלו.  כמו כן, היה ידוע שסעודיה רכשה מארה"ב והפעילה מטוסי מכ"ם חדישים מדגם "אוואקס" המסוגלים לקלוט מטרות אוויריות מטווחים עצומים של 400 ק"מ, ולהנחות לעברן כ- 60 מטוסי יירוט מעולים מדגם 15-F שהיו ברשותה.

היה ברור שסכנת ההיחשפות של הטייסים לעימות עם חילות האוויר הירדני, הסעודי והעיראקי, היא גבוהה ביותר (ובפרט בדרך חזור כדלקמן).

בנוסף לכך, על מנת לזהות היטב את המטרה הוחלט שהתקיפה תתבצע בשעות היום – עובדה שהגדילה מאוד את הסיכוי לכך שהמטוסים יתגלו. 

על אף כל הסיכונים הנ"ל לא אירע שום גילוי של המטוסים, ובחסדי ונסי שמים לא הייתה שום פעילות חריגה של סוללות נ"מ, שום מכ"ם לא "נעל" על המטוסים, ולא שוגרו לעברם שום טילי נ"מ, אפילו לאחר שהכור הושמד!!!

5. חלק מהנתונים שנמסרו לטייסים על מנת לנווט למטרה, לא היו נכונים בשל גשם רב שירד ולא איפשר להם לאתר את הנ"צ הנכון, ואעפ"כ הם הגיעו בהצלחה רבה ליעד.

בנוסף, אלוף (מיל') עמוס ידלין (שהתמנה בהמשך לשורת תפקידים וביניהם מפקד חיל האוויר וראש אמ"ן), סיפר שבמהלך הטיסה מעל המדבר הסעודי, הוא גילה מחנות צבא וגם כבישים סלולים שלא צוינו כלל במפות שעמדו לרשותם. מובן מאליו שהמטוסים יכלו להתגלות ע"י אותם מחנות שהטייסים כלל לא ידעו על מיקומם ולא יכלו להיזהר מהם וכו', ובמיוחד היה הדבר מסוכן משום שמהטוסים טסו בגובה נמוך (כדי להתחמק מהמכ"ם), אולם בחסדי שמים, זה לא קרה. 

בחיל האוויר בוצעה עבודת מחקר רבה על מנת לאתר את כל עמודי החשמל בדרך, כדי שהטייסים יוכלו להישמר מפניהם תוך כדי שהם טסים בגובה נמוך מאוד (שכנ"ל מאפשר התחמקות ממכ"ם), אולם, לקראת סוף הטיסה, נאלץ מוביל הטיסה "לשבור" את דממת האלחוט ולפקוד על כל הטייסים לטוס גבוה יותר (ולהיחשף למכ"ם) בשל עמודי מתח נוספים שהתגלו – אף על פי כן לא הוזנקו לעברם שום מטוסי קרב! 

מוביל התקיפה גם סיפר כי לפני הטיסה הזהירו את הטייסים מפני סופות חול מדבריות ועננות שיכולות לשבש את תנאי הראות והטיסה, אולם, בחסדי שמים, הראות הייתה מצוינת. יש לציין כי טיסה ממושכת בגובה נמוך מאוד, בתוואי שטח לא מוכר (בחלקו שטח בנוי – בתוך עיראק), ובמהירות גבוהה, הינה מסוכנת מאוד ובעלת פוטנציאל גבוה לתאונות.

תוך כדי הטיסה, ביצעו הטייסים פעולה נוספת – שהייתה אסורה לביצוע ע"פ הוראות היצרן, ולא בוצעה בחיל האוויר עד לאותו זמן – ושיחררו את בידוני הדלק (מיכלי דלק גדולים, התלויים מתחת לכנפי המטוס, ומספקים לו כמות גדולה מאוד של דלק בנוסף למיכל הדלק הפנימי), תוך כדי שהפצצות מחוברות לכנפיים. הסיכון שבפעולה כזו ברור. יתכן שהשלכת הבידונים תשפיע/תפגע בפצצות, אולם בתכנון המוקדם הוחלט להסתכן בכך, ובסייעתא דשמיא גם פעולה זו עברה בהצלחה.

6. הנחת העבודה הייתה שחלק מהטייסים לא יחזרו מהתקיפה רחמ"ל. כל הטייסים עברו אימונים והדרכה לקראת שבי, וכנ"ל  (בנסים שהובאו בחלק א') אף חולק להם כסף עיראקי על מנת שיוכלו להשתמש בו, אם יופלו ויאלצו להסתתר בשטח עיראק.

הנחת עבודה זו נבעה מכך שסביב הכור נפרסו כ- 15 סוללות טילי נ"מ, ועוד כמויות רבות של תותחי נ"מ, מה גם שמיקום הכור היה בפרברי עיר הבירה בגדאד, שהייתה מוקפת בשדות תעופה ובמחנות צבא רבים. 

העובדה שעיראק הייתה נתונה באותו זמן במלחמה קשה עם איראן, הביאה את מתכנני התקיפה להעריך כי בוודאי יתרחשו קרבות אוויר מול חיל האוויר העיראקי שנמצא בכוננות-על היות שהוא במצב מלחמה מול איראן. 

בנוסף, האיראנים עצמם ניסו להפציץ את הכור העיראקי בתקופה שקדמה למבצע – ועובדה זו גרמה לעיראקים לתגבר עוד הרבה יותר את ההגנה על הכור – חומת עפר גבוהה הוקמה מסביבו, להגנה צורפו גם בלונים מיוחדים נגד-מטוסים, וכוחות הנ"מ וחיל האוויר העיראקים הועמדו בכוננות שיא על מנת להגן על הכור הגרעיני. 

בפועל, בנסי נסים גלויים, כמעט ולא שוגרו טילי נ"מ לעבר המטוסים! 

תותחי הנ"מ ירו רק אש דלילה, ושום מטוס קרב לא ניסה ליירט אותם! 

כל המטוסים הצליחו לתקוף ללא שום פגיעה מאש נ"מ. בדרך חזור, כאשר דיווחו על כך למוצב הפיקוד, התקשו לעכל שם את הבשורות הטובות, ושאלו שוב האם אכן הדיווח (שכולם הצליחו וחוזרים ללא פגע) הוא מדויק…

חלק מהטייסים אף סיפרו שכאשר הדליקו את מערכות המכ"ם שלהם בשטח עיראק, ונוכחו לדעת שאין שום מטוסי קרב באזור, הם התקשו להאמין לנתוני המכ"ם, שהראה שהשמים נקיים ואין שום מטוסי אויב. מוביל הטיסה – אל"מ זאב רז, אף העיד על עצמו כי חשב שהמכ"ם שלו פשוט לא תקין…

אל"מ רז סיפר כי לפי כל החישובים בישראל, למרות שהמטוסים טסו בגובה נמוך, היה המכ"ם העיראקי אמור לגלות אותם קילומטרים רבים לפני התקיפה, ולכן הטייסים היו בטוחים שמיגים עיראקים ימתינו להם מעל בגדאד, מה גם שכנ"ל עיראק הייתה במצב מלחמה, ולכן בישראל היו בטוחים שיהיו פטרולים של מטוסי אויב מעל הבירה. אולם, כל זה לא התרחש, ובאורח פלא, דווקא בזמן שהמטוסים הישראלים הגיעו לאיזור, לא היה אפילו מטוס עיראקי אחד באוויר!

כאשר נחתו המטוסים בחזרה בארץ, העידו הטייסים שחלקם התחבקו ארוכות כשירדו מהמטוסים, וזאת בשל העובדה שהם היו בטוחים שחלקם הגדול לא יחזור כלל מהטיסה ח"ו…

7. פלא מדהים נוסף עולה מבדיקת תוצאות ההפצצה:

חלק מהפצצות כלל לא פגעו בכור, ושתי פצצות נוספות חדרו לתוכו אך לא התפוצצו. בתחילה נחשב הדבר כחוסר הצלחה מסוים של הטייסים (על אף שלפועל הכור הושמד), אולם ברבות השנים התגלו נסי ההשגחה האלוקית העליונה:

הפצצות "שפספסו", פגעו והשמידו מבנים נוספים באזור אשר היוו חלק ממעבדות איטלקיות, שנועדו לסייע לעיראק להפריד פלוטוניום עבור הנשק הגרעיני… השמדת המעבדות היוותה מכה קשה לפרויקט הגרעין העיראקי.

ואילו הפצצות שלא התפוצצו כלל – נשארו בתוך עומק הכור ומנעו במשך שנים רבות את שיקומו של הכור, וזאת מחשש של המדענים והמהנדסים מנסיון לפנות את ההריסות, שבתוכן מונחות 2 פצצות במשקל טונה כל אחת…

אלו נסים נפלאים שהתגלו רק כעבור זמן רב, וכפי שאמרו חז"ל: 'מאי דכתיב "עושה נפלאות גדולות לבדו" אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו' (נדה ל"א,א').

8. בדרכם חזור של המטוסים ציפתה להם טיסה ארוכה של כשעה וחצי, מעל שטח עוין, וזאת לאחר שכבר הפציצו את הכור ויתרון ההפתעה אבד לחלוטין, ולכן ההנחה הברורה והפשוטה הייתה שידלקו אחריהם מטוסי קרב רבים ושסוללות הנ"מ ינסו ליירטן – הן בעיראק והן בסעודיה ובירדן.

אולם, אף לא מטוס אחד ניסה ליירטם ושום טילי נ"מ לא שוגרו לעברם!

ע"פ מקורות שונים המתינו באזור עיראק, מסוקי הצלה ישראלים שנועדו לחלץ טייסים שיופלו, ובארץ טסו מעל הערבה 4 מטוסי יירוט 15-F, ומטוס בקרה אווירית "הוקאי", במוכנות לסייע במקרה שיפתחו קרבות אוויר. 

בנוסף, 6 מטוסי 15-F שצורפו כמטוסי ליווי צמוד, ביצעו פטרולים אוויריים בגובה רב מעל שדות התעופה העיראקים, אולם, כנ"ל בסני וחסדי ה' שום מטוס קרב לא המריא מהם…

יש לציין כי כמות הדלק הקטנה שהייתה במיכליהם של מטוסי התקיפה לא הייתה מאפשרת להם לתמרן היטב בקרב אוויר, לו היו נקלעים לתוכו (משום שלא היו יכולים להפעיל את ה"מבער האחורי" שמקנה כח רב למטוס אך צורך דלק בכמויות ענקיות, בעוד שיריביהם היו בוודאי משתמשים בו ונהנים מיתרון גדול).  

כמו כן, מספרם של מטוסי הליווי הצמוד (ששה מטוסי  15-F כנ"ל), היה קטן מאוד לעומת מאות מטוסי הקרב העיראקים, ירדנים וסעודים שיכלו להתערב.

9. כל הטייסים דיווחו על תופעה מדהימה. במשך כל הטיסה הארוכה (3 שעות הלוך-חזור) לא נתגלו שום תקלות בכל המטוסים!

מוביל התקיפה סיפר כי רק לאחר שנחתו בארץ החלו פתאום "לצוץ" תקלות רבות (כפי שבדרך כלל קורה במטוסי קרב, שמורכבים ממאות אלפי חלקים ופועלים תחת עומסי משקל ולחצי תמרון כבדים). העובדה שהמדובר במטוסים חדשים רק הוסיפה לחששות לפני הטיסה מתקלות שונות, וזאת בשל חוסר ההיכרות הטכני והתפעולי עם המטוסים, וכן בשל העובדה שמערכות נשק חדישות סובלות בדרך כלל מ"ממחלות ילדות" (דהיינו תקלות טכניות שונות הנובעות דווקא בשל היותם חדשים ולא מוכרים וכו'). היה חשש כבד מתקלות שיתרחשו במטוסים במשך הגיחה הארוכה מאוד, מעל שטח אויב כאשר אי אפשר לנחות בשום מקום ולבקש סיוע. 

בחסדי ונסי ה' לא הייתה שום תקלה טכנית כזו באף מטוס!

10. כל ההערכות של ראשי אמ"ן והמוסד, ובכירים אחרים, על כך שתקיפת הכור תגרום למלחמה כוללת במזה"ת, יחסי ישראל-ארה"ב יפגעו וכו' – לא התממשו כלל, בחסדי ונסי ה'.

התקיפה עצמה הוגדרה כ"אחת ההפתעות הצבאיות הגדולות בהיסטוריה" וכהצלחה מליאה מעל ומעבר למשוער. למרות גינויים שונים בארה"ב ובאירופה, הרי ש"מתחת לשולחן" מדינות רבות תמכו בתקיפה, ולאחר עשר שנים, בזמן מלחמת המפרץ, הן הודו בכך גם באופן פומבי, משום שהיה ברור שלולא תקיפת הכור, הייתה עיראק חמושה בנשק גרעיני, והיה קשה מאוד להתמודד איתה.

הצלחה מעל הטבע

ידוע שמוביל התקיפה, אל"מ זאב רז, סיפר שבמשך שנים רבות תמה בליבו על הצלחתה המופלגת של הפעולה, וזאת עד ששמע מפי גידי שרון (שליח הרבי לקרית טבעון וטייס 16F בעצמו) שבשבת קודש שלפני התקיפה (שאירעה ביום ראשון אחה"צ – ערב חג השבועות), הורה הרבי לצאת לשורת פעולות של זיכוי הרבים ובמרכזן מכירת אותיות לספר תורה, וזאת בהמשך לבקשת הרבי בשבועות שקדמו לעשות פעולות של הוספה בתשובה, תפילה, צדקה וכו' בשל "המצב בעולם" וכדי "להשבית אויב ומתנקם". 

הרבי אף ביקש שכל החסידים ישלחו אליו לניו יורק דוחות מפורטים על כל הפעילות שהם עשו, ושכל הדוחות יגיעו אליו כבר למחרת, ביום ראשון ערב חג השבועות!

הייתה זו דרישה יוצאת מגדר הרגיל. 

ואכן חסידי חב"ד הבינו שמסיבה מסוימת יש לפעול בדחיפות גדולה, ועל אף טורח ההכנות לחג השבועות, יצאו החסידים בהמוניהם לפעולות ה"מבצעים". 

בכפר חב"ד – מקום מגוריו של כותב שורות אלו – זכור לכולם עד היום, שבאותו יום ראשון בבוקר, כמעט ולא היו מנינים בשעות הבוקר בבתי הכנסת, וזאת משום שכולם השכימו קום, והתפללו במנינים המוקדמים ביותר, על מנת להספיק למכור כמה שיותר אותיות בספרי התורה, ולשלוח לרבי בהקדם את הדו"ח על מכירתן… 

רק כאשר התפרסמו הדיווחים על תקיפת הכור (שלדברי ראש הממשלה דאז "הסירה את איום השואה השניה" ח"ו),  הובנו דברי הרבי והוראתו לפעול בזריזות, וללא שום דיחוי כבר בערב החג, ובמיוחד הובנה דרישתו המיוחדת לקבל לידיו את הדוחות על הפעילות כבר בערב החג – באותן שעות שבהן התרחשה התקיפה שהסירה את האיום הנורא של נשק אטומי, בנסי נסים, ללא שום אבדות ותקלות, ובהצלחה מליאה מעל ומעבר לכל מה ששיערו בצה"ל… 

בנוסף לפעולות הנ"ל של הרבי מלך המשיח, ידוע גם שמספר שבועות לפני המבצע, נתן הרבי  לרה"ח ר' מנחם מענדל גורליק ז"ל  100 שטרות של שקל ישראלי, על מנת לחלקם לידי קציני צה"ל. 

ככל הידוע זו הפעם היחידה שהרבי מסר שטרות לצדקה לחלוקה דווקא לקציני צה"ל.  כשהרב גורליק  הגיע ארצה, העביר את השטרות לידי הרב מנחם לרר מכפר חב"ד, שהצליח להיכנס לישיבה של המטה הכללי – ושם הוא חילק את השטרות לרמטכ"ל, למפקד חיל האוויר, ולשאר אלופי צה"ל שנכחו בישיבה, והם אף כתבו לרבי מכתב ברכה, ובו גם חתמו בשמם, שם אמם ושם משפחתם. 

שטרות נוספים חילק הרב לרר לקצינים וטייסים בבסיס חיל האוויר בתל נוף, וגם שם חתמו החיילים על מכתב ברכה לרבי. יש לציין  כי מבסיס זה יצא חלק נכבד ממטוסי הקרב שהשתתפו במבצע…

שמירה אלוקית תמידית

"מי שעשה נסים לאבותינו" – הוא בוודאי יעשה נסים גם לנו… שרשרת הניסים הנפלאים שאירעו בתקיפת הכור בעיראק ממחישים לנו את אהבת ה' יתברך אלינו ואת שמירתו המתמדת על עם ישראל, וכפי שהרבי שליט"א הדגיש באין ספור הזדמנויות ש"הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", וש"ארץ ישראל הינה המקום הבטוח ביותר בעולם"!

ואכן, אנו רואים במו עינינו את הנסים הגלויים – הן בעצירה של התפשטות הוירוס בישראל ברוך ה', והן בהמשך ההתפרקות של כל אויבינו מסביב, ובמיוחד בנפילתה של איראן – בשל המשך התפשטות הוירוס בתוכה והסנקציות והלחץ האמריקני הכבד – "עתידה פרס שתיפול בידי רומי" (מגילה, י'). 

התפקיד שלנו

שבועיים לפני תקיפת הכור הגרעיני, התייחס הרבי מלך המשיח ישירות  לסכנת הנשק הגרעיני ואמר: 

"מצב העולם הוא באופן כזה, שיכול לבוא משוגע אחד… ובלחיצת כפתור יכול לגרום להרס וחורבן בכל העולם כולו! … ורק בחסדי ה' לא קורה דבר כזה שאותו משוגע ילחץ על הכפתור ויגרום הרס וחורבן… ולכאורה נשאלת השאלה: "למה עשה ה' ככה?!  והתשובה: ירידה צורך עלייה – כדי שבני ישראל יתעוררו, ויוסיפו בכל הענינים דתורה ומצוות…"   

[מתוך שיחת הרבי, י"ט אייר, תשמ"א].

מדברי הרבי הללו ברור שתפקידנו הוא – הוספה בתורה ובמצוות – ועל ידי כך אנחנו מחזקים את בטחון עם ישראל ובטחון העולם כולו.

בבואנו מל"ג בעומר – יום ההילולא של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, שהינו גם "מתן תורה של פנימיות התורה", ובעמדנו ערב חג השבועות מתן תורתנו הקדושה, ברור שעיקר ההחלטה על הוספה בתורה ומצוות, צריכה להיות בקבלת החלטה טובה בהוספה בלימוד פנימיות התורה – שבדורנו מתבארת בתורת החסידות, וכמובא בזוהר הקדוש (תקוני זוהר-סוף תיקון ו')  שאליהו הנביא הבטיח בעצמו לרשב"י: 

"וכמה בני נשא לתתא יתפרנסון מהאי חיבורא דילך,  כד יתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא,  ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו'". 

וראה בלקוטי שיחות ח"ג (שיחה לי' שבט הערה 7) שהרבי מביא ממפרש הזוהר הידוע ה"כסא מלך", שהסגולה שבגללה תבוא הגאולה היא דוקא "כשיתפרנסו וילמדו פירושי מאמריו" – וכפי שניתן לדייק מדברי אליהו הנביא לרשב"י שאמר לו כנ"ל:  "יתפרנסון מהאי חיבורא דילך" .

דהיינו שכפי שפרנסה מביאה לאכילה וחיזוק הגוף כך גם לימוד הזוהר צריך להיות באופן שנעשה "ותורתך בתוך מעי" – שלימוד פנימיות התורה נעשה חלק מהאדם וחלק מאורחות חייו – וזה נעשה דווקא על ידי שהאדם לומד וגם מבין מה שהוא לומד,  מפנים את הדברים, ו"חי" עם מה שהוא לומד, וזה נעשה בפשטות ע"י לימוד תורת החסידות דוקא, שמבארת את כל המושגים ועניני עבודת ה' שבזוהר הקדוש, בשפה ברורה ופשוטה שמתאימה לכל אחד ואחת.

באותה שיחת קודש גם מביא הרבי מלך המשיח שליט"א, ציטוט נוסף מהוזהר, ובו נאמר שע"י לימוד פנימיות התורה אזי יקויים: 

"האי ספר הזוהר יפקון ביה מן גלותא ברחמים" (זוהר חלק ג', דף קכ"ד,ב').

דהיינו שע"י לימוד פנימיות התורה יהיה אופן היציאה מהגלות בחסד וברחמים, ומתוך שמחה וטוב לבב ובקרוב ממש.  

חג שמח, קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

_____________

הכותב הינו ראש ישיבת "דרכי תמימים ת"א, פרשן לעניני צבא ובטחון, שירת בצה"ל בתפקיד מיוחד