נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי • בית נאמן

מאת זאב קרומבי באדיבות מוסף ״עטרת חיה״ של שבועון ״בית משיח״

הגמרא במסכת ״ברכות״ שואלת איזו זכות יש לנשים, שהשם יתברך ברך אותן בברכה מיוחדת שגברים לא זכו לה? כך שואלת הגמרא: ״גְּדוֹלָה הַבְטָחָה שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנָשִׁים יוֹתֵר מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר: ״נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי״. (ישעיהו לב, ט), (וההבטחה הזו של שאננות נאמרה רק לנשים ולא לגברים).

אֲמַר לֵיהּ רַב לְרַבִּי חִיָּיא (שאל רב את רבי חייא): נָשִׁים בְּמַאי זָכְיָין? (איזו זכות יש לנשים שהשם בירך אותן בברכה הנעלית הזו?), (ענה לו רבי חייא:) בְּאַקְרוֹיֵי בְּנַיְיהוּ לְבֵי כְנִישְׁתָּא (שהן מביאות את בניהן לקרוא בבית המדרש), וּבְאַתְנוֹיֵי גַּבְרַיְיהוּ בֵּי רַבָּנַן (ושהן שולחות את הבעלים שלהן לשנות בבית החכמים), וְנָטְרִין לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי רַבָּנַן (ושהן מחכות לבעלים שלהם עד שהם יחזרו מבית המדרש)״ (מסכת ברכות, יז, עא).

דברים דומים מופיעים בגמרא במסכת ״יומא״: ״וְאָמַר (רבי יצחק שאל למי מכוונות הברכות הכתובות בתהילים, לגבי אלו שמשכימים קום ומאחרים שבת:), (כתוב בתהילים:) ׳שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אוֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שְׁנָא׳. (שואלת הגמרא:) מַאי ׳כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא׳? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ נְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּנַדְּדוֹת שֵׁינָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְזוֹכוֹת לָעוֹלָם הַבָּא״. (מסכת יומא, דף עז ע"א). וכן מוכר הסיפור הידוע על רבי עקיבא ואשתו רחל, שרבי עקיבא אמר על לימוד התורה שלו ושל תלמידיו: ״ הַנִּיחוּ לָהּ, שֶׁלִּי וְשֶׁלָּכֶם – שֶׁלָּהּ״ (מסכת ״נדרים״, נ, ע״א).

לאור האמור לעיל, וגם במקומות נוספים, עולה גודל הזכות הנפלאה של אישה שמעודדת את בעלה ללמוד תורה, ולכן מובן שכל אישה יהודייה תראה לעצמה זכות גדולה ונפלאה לעודד את בעלה ללמוד תורה. הבעיה היא, שלפעמים קורה, שאישה אמנם מעודדת את בעלה ללמוד תורה, אולם, משום מה, ה־״עידוד״ הזה רק גורם לוויכוחים ביניהם… נשאלת השאלה, מה יכולה אישה לעשות, אם הניסיון שלה לעודד את בעלה ללמוד תורה רק גורם לעימותים ביניהם? כאן הסיפור מתחיל להיות קצת יותר מורכב.

אפשר אולי למצוא תשובה לשאלה מורכבת הזו מגמרא נוספת. הגמרא במסכת ״מגילה״ דנה בחובת כתיבת ספר תורה, והאיסור על מכירת ספר תורה. הגמרא אומרת שכל אדם מישראל חייב לכתוב ספר תורה, ואסור לו למכור את ספר תורה הזה בשום מקרה, אלא בשני מקרים חריגים: ״תָּא שְׁמַע (בוא ותשמע) דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: אֵין מוֹכְרִין סֵפֶר תּוֹרָה אֶלָּא לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִישָּׂא אִשָּׁה…״ (מסכת ״מגילה״, כז, עא).

וכן מובא להלכה, שלרוב מעלת קדושת ספר תורה, אמרו חכמים שאין למוכרו, וגם כאשר אין לבעל ספר התורה מה לאכול כי אם על ידי הדחק, לא ימכור את ספר התורה שלו. וגם כאשר אין לו כסף לקנות צרכי מצווה, כתפילין ומזוזה, לא ימכור את ספר התורה שלו (שו”ע יו”ד ער, א). אך ישנן שתי מצוות שמפני חשיבותן הרבה, אם אין לו אפשרות לקיימן ללא מכירת ספר התורה, ימכור את ספר התורה שלו וישתמש בכסף שיקבל בתמורתו כדי לקיימן. ואלו הן: תלמוד תורה ונישואין (שו”ע אה”ע א, ב; או”ח קנג, ו).

מההלכות לעיל עולה לכאורה דבר נפלא: ככל שמצוות לימוד תורה כל כך נעלית, עד שמותר אפילו למכור ספר תורה כדי ללמוד תורה, הרי שנישואין לכאורה לא פחות נעלים, כי גם עבורם מותר למכור ספר תורה! זה אומר, שכפי שלא היינו רוצות לפגוע בלימוד התורה של הבעלים שלנו, כך גם לא נרצה לפגוע בנישואין שלנו, מכיוון שהם חשובים לא פחות! זה אומר, שאם העידוד שלנו עלול לעורר ויכוחים בינינו, ולפגוע חלילה בנישואין שלנו, יכול להיות שיצא שכרנו בהפסדנו… על כך אפשר להגיד ״ חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ״ (משלי, יד א)

אם כך, מה אני יכולה לעשות? התשובה היא, שאם העידוד שלי שבעלי ילמד תורה מעורר וויכוחים בינינו, יכולות להיות לכך שתי סיבות אפשריות: סיבה אחת היא האופן שבעלי מקבל את העידוד שלי, והסיבה השנייה היא האופן שאני מעודדת אותו. מתוך שתי הסיבות האפשריות האלו, סיבה אחת היא בשליטתי, וסיבה שניה אינה בשליטתי… זה אומר שכדי שלא יהיו בינינו ויכולים סביב לימוד התורה של בעלי, יש טעם לנסות לשנות את האופן בו אני מעודדת את בעלי ללמוד תורה, ולא את האופן שבו הוא מקבל את העידוד שלי.

איך אני יכולה לעודד את בעלי ללמוד תורה מבלי שזה יגרום לעימותים בינינו? אם דברי ה־״עידוד״ שלי לא נכנסו לליבו של בעלי ולא השפיעו עליו, יכול להיות שזה סימן שדברי ה־״עידוד״ שלי לא נבעו מכך שכל כך חשוב לי לימוד התורה שלו, אלא נבעו מה־״אגו״ שלי. אפשר ללמוד זאת ממה שזכיתי לשמוע ביחידות מפי קודשו של הרבי לגבי ההשפעה על הזולת: ״דברים היוצאים מהלב, נכנסים ללב השומע ופועלים פעולתם״. מדבריו הקדושים של הרבי ניתן ללמוד, שדווקא כאשר הדברים ״יוצאים מהלב״ הם ״נכנסים ללב השומע ופועלים פעולתם״, וק״ל… אם העידוד שלי רק גורם לעימותים בינינו, אולי כדאי שאבחון את עצמי בכנות מאיפה נובע הרצון הזה שלי לעודד את בעלי ללמוד תורה. אם אני מזהה בתוכי שהעידוד לא מגיע ממקום מתאים, כדאי שאנסה לעודד אותו ממקום של אכפתיות אמיתית ונטולת אינטרסים אישיים. כאשר העידוד שלי לא יעורר יותר ויכוחים, זה יהיה סימן שכנראה עודדתי אותו ממקום נכון.
__
זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686