ימים כתומים • אחרון חביב

הרב שניאור חביב, בית משיח

לא היה קל להיות דתי השבוע. אני לא מדבר על הקריעה בין הרגש היהודי הרחום הטבוע בנו בדי.אן.איי, לבין מאוויים כמוסים ומודחקים מאוד שחלילה מלהעלותם על דל מחשבתנו וכל שכן שפתותינו, במיוחד בימים טרופים אלו בהם משטרת המחשבות פוקחת עיניים גדולות.

אני מדבר על תחושת התסכול מחגיגת הצביעות התקשורתית. הדבר היחיד שרציתי לעשות, היה לעלות על כל הגגות, לקחת מגפון ולהכריז בראש כל גג בקולי קולות: 'צבועים! צבועים! צבועים!

איפה הייתם כשאדל ביטון נרצחה? איפה הייתם כשאיילה שפירא נשרפה? איפה אתם כשיום יום נזרקים אבנים, סלעים, בקבוקי תבערה וזיקוקים על נשים וילדים מתוך כוונה ברורה לרוצץ את ראשיהם של כמה שיותר יהודים? מדוע אז לא רואים אתכם בכיכרות?

מדוע כאשר מדובר ביהודים שנפגעים אתם אפילו לא מדווחים על זה, ופתאום כשקורה משהו שלא ברור בכלל מי ביצע אותו ומדוע, עוד טרם יבש הדיו של הגרפיטי, אתם כבר מצאתם את האשמים, הגשתם כתבי אישום, ותסקיר של קצין מבחן, שפטתם, ודרשתם ביצוע מהיר, מידי ומספק של גזר הדין.

ואז, בתוך הקלחת המעצבנת הזו של שקר ומוסר כפול, פתאום נתקלתי בתמונה ענקית שנמרחה לרוחב המסך בחב"ד אינפו. מאות ילדים כתומים, מסודרים למופת על טריבונות, מעליהם תמונה ענקית של הרבי, תחתם שלט גדול של יחי אדוננו ובצדדים מדריכים מסורים ומלאי חיות חסידית.

אחר כך הופיעה גלריה מרשימה של 2500 חיילים במסדר צבאות ה' הגדול בעולם. עברתי במהירות על התמונות של אלפי הילדים הכתומים. לא כתומים ממאבק עקר שנידון לכישלון מראש, כתומים ממאבק נחוש ועיקש שיש לו רק כוונה אחת – לנצח.

אחרי שסיימתי לחפש, לשווא, את הבן שלי בתמונות, עצרתי והתבוננתי בהן שוב. הסתכלתי בילדים הללו, דור העתיד של הגאולה, במפקדים שלהם. ראיתי ילדים תמימים, טהורים, מקושרים לרבי, ילדים שמונחים, באותו רגע, על כל פנים, בלהיות חיילי צבאות, ולהילחם ביצר הרע על ידי לימוד התורה.

ופתאום שכחתי מהכל. זה לא שממש שכחתי, זה פשוט לא הטריד אותי עוד. נחה עלי שלווה קדושה. קיתונות העברה והזעם חדלו להעסיק אותי ורק עמדתי מתפעל מול העוצמה החסידית שקרנה מכל אחת מהתמונות.

כשהבן שלי התקשר אלי מוצאי שבת, והתקשה להירגע כשסיפר בהתלהבות: 'אבא, אתה יודע מה היה לנו בשבת? מישהו הביא דבר מלכות שהרבי בעצמו חילק, ולמדנו מתוך דבר מלכות שהרבי חילק בידיים שלו'. הבנתי מה זה סדן שמייצרים עליו חסידים. לא סתם הרבי כל כך רוצה שהילדים יהיו בקעמפ. זה העיקר, זה העתיד, וכל השאר פשוט לא מעניין.

לסיום, עוד דבר קטן שחשבתי עליו כשראיתי את האימפריה של צבאות ה' – הארגון הרשמי של הרבי לילדי ישראל. מאחורי צבאות ה' עומדים כמה אברכים צעירים שלא נחים לרגע ועובדים ללא לאות כדי לקדם עוד סניף, עוד מיזם, עוד מבצע, להביא עוד ילד לצבא הרבי.

זו עבודה קשה מאוד ולא תמיד מתגמלת. בדרך כלל אלו שעובדים באמת קשה, נשארים מאחורי הקלעים. זה הזמן להודות להם, להוקיר ולהכיר תודה ולברך אותם שימשיכו להצליח עבור כולנו כי העתיד שלנו זה צבאות ה'.