אתם יודעים אם זה יהיה בן או בת?

בין שלל התפקידים שלי, לפעמים אני מוצא את עצמי משמש גם כפסיכולוג.

בשבועות אלו בהם אנו נערכים לחלוקת למעלה מ-1,000 סלי מזון לחג, ארגון סדר ציבורי למאות תושבים,

פרוייקט חלוקת מצות שמורה והגעלת כלים לכל נדרש, בדרך כלל מאתגר יותר למצוא זמן פנוי.

ובכל זאת שוחחתי מספר פעמים עם ל. – תושבת השכונה שדאגה על מצב בריאותה של אם המשפחה שלה.

המשפחה כבר היתה מיואשת, עירבתי את הרב פירר וגם הוא לא נתן הרבה סיכויים,

אבל בשיחת טלפון אחת אמרתי לה "תראי, יש אופציה אחת שלא ניסיתם ואני מציע שתנסו"

"הגיע הזמן להודות להשם על הטוב. פשוט לשמוח, לשיר איתה ולהגיד כל הזמן תודה, כאילו היא כבר בריאה בבית. זו הדרך היחידה שתביא בע"ה ישועה".

הבוקר שוחחתי איתה שוב והופתעתי (או שלא) לשמוע שהמצב משתפר ב"ה, והרופאים מדברים כבר על שחרור!

*

פרשת השבוע 'תזריע' מתחילה במשפט "אשה כי תזריע וילדה זכר",
ואחת השאלות שהעסיקה כבר אלפי שנים את הפילוסופים וגם את חכמי ישראל היא הדרך שבה יוולד בן זכר.

בספרו 'לקוטי תורה' מסביר רבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד את הענין בדרך הסוד והרוחניות –

שישנם שתי דרכים לעבוד את ה'.

יש מצב של "אתערותא דלתתא" שזו ההתעוררות מלמטה, ומצב של "אתערותא דלעילא" שהיא ההארה והברכה מלמעלה.

הדרך הנכונה שבה "יוולד זכר", כלומר, בשביל שהתוצאות יהיו חזקות ונצחיות, היא כאשר התוצאה מגיעה על ידי עבודה קשה.

הקב"ה הוא ה"איש" ואילו אנחנו נקראים ה"אישה".

כדי שיהיה "ילדה זכר" מוכרח להיות "אישה כי תזריע" – ההשקעה והעבודה מצד המטה, מצידנו.

כאשר ההתעוררות מגיעה רק מצד האיש, הקב"ה, אז "יולדת נקבה", ה'לידה' והתוצאה היא בדרגא נמוכה יותר ו'פחות מחזיקה מעמד'.

*

היום כבר ברור שהרבה מאלו שזוכים בסכום גדול בלוטו הופכים במרוצת הזמן לעניים עוד יותר. כיון שכסף שלא התייגעו עליו, קשה מאוד להגיע איתו להצלחה.

דווקא אלו שהשקיעו ובנו את העסקים ואת הכלכלה שלהם צעד אחר צעד, אז "וילדה זכר" התוצאה חזקה וקבועה.

גם ברוחניות, כאשר ההתחזקות וההתקרבות אל הבורא באה מצידנו, במאמץ ויגיעה, התוצאה היא חזקה יותר,

לעומת אלו שבוקר אחד קיבלו "הארה מלמעלה" והתחילו ללכת לבית כנסת, אך לא התאמצו בעצמם.

שם יש הרבה סיכויים שההשפעה תפוג והם יחזרו למצב הקודם.

הדרך הנכונה היא, כפי שמוסבר במאמר שם – לנתב את ההארה מלמעלה ואת הנתינת כוח שקיבלנו לעבודה אישית ואמיתית שלנו.

*

אבל יש דרך נכונה עוד יותר. כפי שמסיים שם הרבי במאמר – שהדרך האמיתית היא לעבוד את השם בשמחה.

כאשר אנו מקיימים את המצוות ועובדים אותו יתברך מתוך שמחה של מצוה, ובכל מצב – אנחנו מעוררים שמחה מלמעלה שתשפיע עלינו שפע, ואז בכל מצב, התוצאה נצחית ובטוחה.

וכמו שאמר הפסוק בפרשת כי תבוא "עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". כי השמחה כדברי הבעל שם טוב אינה מצוה, אבל גבוהה מכל המצוות.

ועל זה אמר דוד המלך בתהלים "ולציון יאמר – איש ואיש יולד בה", שלעתיד לבוא גם אם העבודה תהיה באופן של הארה מלמעלה (אתערותא דלעילא) – התוצאה תהיה "זכר", חזקה וקבועה.

כבר היום אפשר לחיות גאולה, לשמוח ולרקוד על מה שיש וגם על מה שיהיה, שבאמת יהיה בקרוב.

*

כולנו המומים ומזועזעים מהמצב בארץ הקודש. אחד עשר נרצחים בשבוע בפיגועי טרור, ולציבור יש תחושת אובדן הרתעה וביטחון האישי.

אבל לא מספיק לחכות לישועה. בימים האחרונים של חודש אדר צריך להיות ה"מרבים בשמחה" ברמה הגבוהה ביותר, ובפרט לקראת חודש ניסן בו יצאנו ממצרים ועליו נאמר "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" צריכה להיות שמחה יתירה, שתפרוץ את הגבולות ותוציא אותנו ממגבלות היום יום.

כך נזכה לראות את הישועה הפרטית והכללית ובאופן של "זכר", בטוב הנראה והנגלה בקרוב ממש.

מאחל שבת שלום וראש-חודש ניסן שמח, הרב יהודה גינזבורג.