איזה צליל כדאי לשים בשעון המעורר?

הרב יהודה גינזבורג, שליח הרבי מלך המשיח בחיפה

פתאום מצאתי את עצמי מהורהר.

ישבתי עם הבן שלי אתמול ללמוד בספר ה"תניא", ותוך כדי שהוא חוזר על השורות אותן למד, עניתי לכמה הודעות ב"וואטספ". ואז אני שומע אותו בוכה.

"מוטי הכל בסדר"? שאלתי, חששתי קרה לו משהו.

"אבא אתה רק עם הטלפון, אולי תשמע אותי" הוא אמר לי… "אז למה אתה בוכה"? שאלתי, והוא ענה "כי רציתי שתתייחס".

*

באגרת נפלאה שכתב הרבי לפני כשישים שנה, סיפר על מקרה שאירע בביתו של הנשיא הראשון בשושלת חב"ד – רבי שניאור זלמן.

בקומה למטה ישב הבן, רבי דובער – שהשבת נחגוג את יום הולדתו ויום הסתלקותו – ולמד, ובקומה למעלה הייתה העריסה של התינוק. רבי דובער היה שקוע בלימוד ולא שם לב לכך שהתינוק בוכה.

ניגש אל התינוק הסבא רבי שניאור זלמן ודאג להרגיע אותו. אחר כך פנה לבנו ואמר לו כי העבודה צריכה להיות באופן ששומעים "קול ילד בוכה". חשיבותה של התורה אינה סותרת לצורך והכרח להקשיב לבכי הילדים הקטנים.

מכאן למד הרבי מוסר-השכל להתנהגותנו – הצורך והחובה להתעסק ולשמוע את הקול של אלו מבני-ישראל שלא מכירים עדיין את קדושת ומתיקות התורה, ומבקשים שנתייחס ונקרב אותם למאור שבתורה זו תורת החסידות, מתוך אהבת ישראל.

*

בפרשת השבוע "ויצא" קוראים על יעקב אבינו שבנה את ביתו בחרן. אברהם ויצחק אבותיו התעסקו בפתיחת מסעדה לעוברים ושבים ובחפירת בארות ואילו הוא בחר בביזנס רציני, הצאן.

באמצעים מתוחכמים מספרת לנו התורה איך ביחד עם הקמת בית מפואר של שנים עשר השבטים הוא מוצא תחבולות ומגדיל את עסק הכבשים והצאן של לבן ומאוחר יותר שלו עצמו.

מעניין, כי למרות כל זאת נקרא בשבוע הבא, שכאשר יעקב מתכונן לפגישה עם עשו אחיו ומתכונן לוותר על הון עצום למען השלום, הוא מספר קודם כל "ויהי לי שור וחמור" ורק אחר כך מדבר על הצאן.

אז מה הסיפור של הכבשים?

*

בכמה מאמרי חסידות ובשיחות הרבי מלך המשיח מוסבר כי "צאן" הוא מלשון "יציאה". כמו ששם הפרשה הוא "ויצא" על שם היציאה, כך עבודתו של יעקב התבטאה ב"לצאת" מהמקום הטבעי שלו, יושב אוהלים ולומד תורה, ולהתעסק עם הדברים שב'חוץ'.

המעלה בהתעסקות עם הצאן על פני לימוד התורה היא כדברי המדרש "הוא לי לרועה ואני לו לצאן" וכמו שאנו שרים בתפילות יום כיפור "אנו צאנך ואתה רוענו".

כאשר האדם 'יוצא' ממקומו הטבעי הרי זו תנועה של 'ביטול'. גם הכבש עצמו מסמל ביטול כדברי הנביא ישעיהו (נג, ז) "כרחל לפני גוזזיה נאלמה", הכבש שותק בשעה שגוזזים את צאנו.

למרות שלפעמים נדמה כי חוזקו של האדם מתבטא בכמות החומר שלמד או העסקים שעשה, מתברר שדווקא כאשר האדם 'רוכש' את תנועת הביטול, הוא חזק יותר ומחובר לבורא העולם.

זו היתה עבודתו של יעקב, שהיה בטל לקדוש-ברוך-הוא ולרצונו ולכן התעסק דווקא עם ה'צאן' – שבכך היא כוונת הבריאה לעשות לה' דירה דווקא בעולם התחתון ובדברים הנחותים יותר. בכך זכה שדווקא הוא יבנה את 12 השבטים ויזכה שניקרא על שמו "עם ישראל".

למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, כאשר הגיע אל עשו אמר "ויהי לי שור וחמור", כי הביטול מגיע ומביא לחוזק גדול ביותר, שיכול לנצח ולהתמודד גם עם עשו.

*

שאלו אותי השבוע כמה שנים למדתי ב'כולל'. בעולם החסידי והליטאי ישנם שיושבים בכולל עשרות שנים ללמוד תורה, ומצליחים להחזיק מעמד להיות ב"אוהלה של תורה".

שיטתו של הרבי היא שבתחילת הנישואין רצוי להיכנס לשנה אחת של לימוד ב'כולל' כדי לייסד בית נאמן בישראל ומיד לאחמ"כ יש לצאת אל העולם, לפעול בשליחותו של הרבי ולשמוע את קול הילד הבוכה.

לפעמים צלצול של בכי הוא זה שיקפיץ אותנו ו'יעיר אותנו' כי יש לכולנו שליחות. נכון, רובנו עסוקים בעבודות הקשורות עם העולם-הזה, אבל בעבודה עצמה יש הרבה שליחות, להשפיע על יהודים נוספים לקיים ולהרחיב את מעגל שיעורי התורה ומעשי המצוות שלהם, לעזור למי שנקרא בדרכנו,

וכך מכינים את העולם עוד יותר לקבלת פני משיח צדקנו, בקרוב ממש!