האיום האסטרטגי של לוב על ישראל • פרשנות

גל המהפכות שעבר על העולם הערבי בעשור האחרון שינה לחלוטין את הסביבה האסטרטגית של ישראל.

מדינות רבות עברו שינויים עמוקים – כלכליים, פוליטיים, חברתיים צבאיים. בין המדינות הללו ניתן למנות את רוב מדינות "המעגל הראשון" – מצרים (שעברה 2 מהפכות), סוריה (שהתפוררה ואינה מצליחה להשתקם), ובשנתיים האחרונות גם לבנון שנמצאת במשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדותיה. שינויים אירעו גם בירדן, אם כי במידה פחותה יותר.

בקרב מדינות "המעגל השני" שאיימו על ישראל, והתפרקו – בולטות במיוחד עיראק, סודאן ולוב.

עיראק – שהיוותה אויב מר לישראל, וצבאה הענקי היה אחד מ"אבני הפינה" של מה שכונה במודיעין הישראלי – "החזית המזרחית" – התפרקה לחלוטין עקב שתי מלחמות המפרץ (1991, 2003  למנינם), ועקב המתקפה העצומה של דאעש, שגרמה לפירוקן של 14 חטיבות, ולהתפרקות צבא עיראק. למרות שבשנים האחרונות נדחק בחזרה דאעש מרוב השטח שכבש בעיראק, והוא למעשה כבר אינו מהווה איום אסטרטגי על האזור, הרי שצבא עיראק לא הצליח להשתקם עד היום מהמכה שספג, ולכן לא נשקף ממנו כל איום לישראל. 

גם בסודאן, בה המשטר הצבאי הרודני העוין לישראל החזיק מעמד כ- 30 שנה, התרחשה מהפיכה לפני כשנתיים וחצי, וכידוע לכולנו היא חתמה על הסכם שלום עם ישראל לפני כחצי שנה. 

בלוב, מלחמת האזרחים שפרצה לפני כעשר שנים, הביאה להפלתו של משטר קדאפי, והלחימה הפנימית נמשכת במלוא עוזה, גם בימים אלו ממש. 

בעיניהם של רבים, נתפס משטרו של קדאפי כמשטר "מוזר", חריג ויוצא דופן, שאמנם הרבה לאיים על ישראל, אבל בשל הריחוק הגדול בין המדינות, לא יכול היה לפגוע בה.

זוהי טעות גדולה.

המשטר הלובי היה, בקביעות, איום משמעותי על הבטחון הלאומי של ישראל, ומכמה בחינות הוא גם היה אחד האיומים החמורים ביותר, וכפי שיפורט בהמשך.

נפילתו הסופית של המשטר בלוב הייתה ביום שמחת תורה, בשנת תשע"ב, לפני עשר שנים, ולכן זהו זמן מתאים לסקור את האיום המרכזי של לוב על ישראל – האיום הלא קונבנציונלי.

פיתוח של נשק גרעיני בלוב 

ראשית הפיתוח הגרעיני בלוב הייתה בסיועה של ברה"מ, שבנתה כור גרעיני ליד העיירה תאג'ורה, וכן סיפקה ללוב מעבדות גרעין ומתקנים נוספים שכללו ציוד מתקדם ביותר. הכור עצמו נבנה במשך כשנתיים, ונחנך בשנת 1981. הכור הופעל באמצעות דלק גרעיני – אורניום מועשר ברמה גבוהה של 80 אחוז, והיה לו הספק של 10 מגה-ואט. 

לוב פנתה במהירות להשגת אורניום בכמויות גדולות – אלפי טונות נרכשו מניז'ר, ולוב אף כבשה חלק משטחה של צ'אד משום שהיה מוערך שיש בו מרבצי אורניום. לוב גם השקיעה רבות בהכשרת כח אדם טכני מיומן להפעלת מתקני הגרעין, והיא גם העסיקה מדעני גרעין ומומחים זרים.

אולם, גולת הכותרת של פרויקט הגרעין הלובי היה ללא ספק מפעל ההעשרה באמצעות צנטריפוגות. למעשה, כבר משנות השמונים החלו מגעים בנושא אולם אלו לא בשלו לכדי עיסקה מעשית. באמצע שנות התשעים הייתה פריצת הדרך הלובית.

בחשאי, נרכשו 20 צנטריפוגות שלימות (מורכבות במלואן) מהדגם הפחות מתקדם, והועברו רכיבים של 200 צנטריפוגות נוספות – כל זה נעשה דרך אחד מבכירי מדעני הגרעין של פקיסטאן: ד"ר עבד אל-קדיר חאן. 

פקיסטאן מציעה לעיראק תכנית לפצצה גרעינית

ברבות השנים התגלה שד"ר חאן ניהל רשת סודית להפצת טכנולוגיה וציוד גרעיני, וסייע רבות גם לעיראק, איראן וצפון קוריאה. 

לאחר סיומה של מלחמת המפרץ השנייה, שהסתיימה במפלתה של עיראק ובכיבוש בירתה בגדד, נתפסו כל מסמכי הגרעין של עיראק, ואז התברר שד"ר חאן הציע לה, ערב מלחמת המפרץ הראשונה, תכנית מליאה של פצצה גרעינית, שכללה את כל השרטוטים והחישובים הנדרשים! 

תכנית זו יכלה להקפיץ קדימה את תכנית הגרעין העיראקית, ולהביא להבשלתה במהירות גדולה יותר, וזאת בהתאם להוראה סודית שנתן אז סדאם חוסיין למדעני הגרעין שלו – לנסות ולהרכיב פצצה ראשונה שתהיה מוכנה עם תחילת המלחמה, בעוד שהוא מעכב את פתיחת המהלכים הצבאיים ככל שביכולתו. 

הרכבת הפצצה העיראקית נועדה להיות על בסיס האורניום המועשר שהיה בכור המחקר הסובייטי שהיה בעיראק, וכן על בסיס האורניום שהיה בכור "אוסיראק" אותו ישראל הפציצה, וגם בכור המחקר הצרפתי הזעיר "אוסיריס" (שאותו ישראל לא תקפה). עיראק הפעילה באותו זמן 50 צנטריפוגות, והן היו אמורות להעשיר את האורניום של הכורים, שהיה ברמה של 80 אחוז, לרמה של 90 אחוז.

אולם בחסדי ונסי ה' הגלויים, מלחמת המפרץ (הראשונה) פרצה מהר יותר ממה שתכננו העיראקים, ולכן עיראק לא יכלה לנצל את האורניום שברשותה ואת הידע הפקיסטאני הזה על מנת להרכיב את הפצצה הגרעינית.

התקדמות מהירה וחשאית של הגרעין הלובי

פקיסטאן, נזכיר, היא אחת המעצמות הגרעיניות העולמיות, וברשותה נשק גרעיני רב, וארסנל שהולך ומתפתח מזה עשרות שנים – ד"ר חאן נחשב ל"אבי הגרעין הפקיסטאני". הוא זה שהביא במו ידיו את הידע לייצור צנטריפוגות (שאותו השיג במרמה בהולנד), והוא שהקים את מעבדות הגרעין, ועמד בראש "רשות הגרעין" הפקיסטאנית. 

על פי הידוע היום, ד"ר חאן עמד בקשרים הדוקים עם לוב, והעביר לה, תמורת סכומי עתק שנאמדים בעשרות מיליוני דולרים, ידע רב לייצור צנטריפוגות, טכנולוגיות גרעין, וחומרים ומרכיבים שונים עבור ייצור נשק גרעיני – במשך תקופה שארכה כ 7-8 שנים, עד שנת 2003 למנינם, אז נחשפה פעילותו, ולוב הודתה בכך שהיא הקימה ופיתחה פרויקט גרעין משמעותי. 

במשך השנים עד לחשיפת הפרויקט, הצליחה לוב להרכיב מאות צנטריפוגות, חלקן מהדגם המתקדם יותר (1-P), והיא אף הזמינה 10,000 צנטריפוגות נוספות מהרשת הסודית של ד"ר חאן, והקימה בחשאי בתי מלאכה מיוחדים להרכבתן. פרויקט הגרעין הלובי התקדם במהירות, בעוד שישראל, כך התברר, התמקדה באותן שנים בעיקר באיראן ובעיראק, ולא הקדישה "כיסוי איסופי" רציף ואיכותי לבחינת ההתפתחויות בלוב. 

בשנת 2003 למנינם, תפסו אמריקה ובריטניה ספינה ועליה אלפי חלקים שיועדו להרכבת צנטריפוגות בלוב. התפיסה היכתה גלים בעולם כולו, ועל רקע מלחמת המפרץ השנייה, והחשש של קדאפי מכך שארה"ב תתקוף גם אותו (לאחר שהפילה את משטר סדאם בעיראק) פנתה לוב למדינות המערב, וחשפה חלק נכבד מנשקה האסור. בהמשך נחשפו חלקים נוספים, ולאט לאט נחשפה התמונה האמיתית – לוב הייתה קרובה להשגת נשק גרעיני. 

הרבה יותר קרובה ממה שחשבו בישראל ובארגוני הביון במערב.

בישראל אף הוקמה וועדת חקירה פנימית, לבדיקת הכשל של המוסד והמודיעין הישראלי, שלא התריעו על ההתפתחות המסוכנת והמהירה של הגרעין בלוב, ולכן גם לא נעשו שום מאמצים לעצור אותו. 

עצירתו של מרוץ הגרעין הלובי הייתה נס גלוי משמים. 

בחסדי ונסי ה' חשפה לוב את רובו של פרויקט הגרעין שלה, וחלק ממנו נוטרל כבר באותן שנים. אולם, נטרולו המלא התבצע רק לאחר נפילתו של משטר קדאפי, במסגרת אירועי "האביב הערבי". 

עם נפילת המשטר בלוב, וכיבושה ע"י כוחות המורדים (בסיוע הקואליציה הבין לאומית שהפעילה כוחות ים ואוויר), נתפסו גם כל הצנטריפוגות, ששימשו את לוב להעשרת אורניום, מתחת לאפו של המודיעין הישראלי.

נשק כימי וטילים ארוכי טווח בלוב 

לוב גם איימה על ישראל בנשק כימי ופיתחה טילים ארוכי טווח. 

במשך שנים רבות היה ידוע כי לוב מייצרת נשק כימי במפעלי "פארמה 150" בעיר ראבטה. כאמור לעיל, לאחר מלחמת המפרץ השניה ותבוסתה של עיראק, חשש קדאפי לגורל משטרו, ולכן הודתה לוב כי ברשותה מספר גדול של 3500 פצצות כימיות, וכן עשרות אלפי ק"ג של חומרי לחימה כימיים – גזי חרדל ועצבים. 

המשטר אף איפשר לארגון OPCW  להתחיל ולנטרל את מאגרי הנשק הנ"ל. אולם, לוב לא גילתה את ההיקף האמיתי של נשקה הכימי, ורק לאחר נפילת המשטר בשל המהפכה בלוב, נוטרלו סופית כל מאגרי ומתקני הנשק הכימי [לפני 4 שנים הסתיים נטרולם המלא].

כמו כן, החזיקה לוב בכח טילי קרקע-קרקע גדול ומצויד היטב, שכלל עשרות משגרי סקאד (אותם יכלה להעביר למצרים, שכנתה, במקרה של מלחמה נגד ישראל), וכן רקטות פרוג לטווח קצר. כמו כן עסקה לוב באופן אינטנסיבי, במשך כ- 15 שנה, בפיתוח טיל האל-פתח, שיכל להעניק לה יכולת פגיעה ישירה בישראל, וניסתה לרכוש טילי נו-דונג מצפון קוריאה.

בחסדי ובנסי ה' לוב התפרקה לחלוטין במלחמות פנימיות, שנמשכות עד ימינו אלה, וכיום היא אינה מהווה שום איום צבאי על ישראל.

כל מאגרי הנשק הכימי, הטילים, והתשתיות הגרעיניות, פורקו ונוטרלו לחלוטין ע"י מדינות המערב והארגונים הבינ"ל העוסקים בפירוק נשק זה.

ערב הגאולה

עובדה מדהימה היא שהפלתו הסופית של המשטר הלובי הייתה ביום שבו עם ישראל חוגג את שמחת תורה, בשנת תשע"ב, לפני עשר שנים. ביום קדוש זה, שבו מאירה ומתגלה עוצמתה של התורה הקדושה, קרס ונעלם המשטר הלובי, שהיווה את אחד האיומים החמורים על עם ישראל, ופיתח בסתר כלי נשק נוראיים. 

אצל חסידים, מקובל לומר שיום שמחת תורה הוא "היום של הרבי" – וזאת משום שכידוע שבכל אחד מימי חג הסוכות ושמיני עצרת מגיעים אלינו האושפיזין – הן האושפיזין הכלליים (אברהם, יצחק, יעקב, משה וכו'), והן האושפיזין החסידיים – הבעל שם טוב, הרב המגיד, אדמו"ר הזקן בעל התניא וכו' וכו' – ובכל יום מגיע אחד מהם בראש, והשאר באים אחריו. 

כך יוצא, שביום האחרון של החג, בשמחת תורה, מגיע הרבי מלך המשיח בראש, ואיתו כל האושפיזין, ולכן זהו "היום של הרבי". וביום זה, כאמור, נפל המשטר הרודני והמסוכן של לוב.

בנוסף לכך, הלחימה הפנימית שנמשכת בכל העוצמה בלוב (ושהביאה להפלת המשטר שם כנ"ל), הינה למעשה התגשמות חוזרת של הנס "למכה מצרים בבכוריהם", שהתרחש ערב יציאת מצרים, וזאת כאשר הבכורות של העם המצרי (שחששו ממכת בכורות) יצאו להילחם בצבא המצרי ובפרעה, שסירב לשחרר את עם ישראל. 

על פי דברי חז"ל במלחמת אחים זו, נהרגו 60 ריבוא מצרים!  

לפי המדרש זוהי המשמעות הפנימית של הפסוק "למכה מצרים בבכוריהם – כי לעולם חסדו" – שהקב"ה הכה את המצרים עם הבכורות שלהם בעצמם! 

בתקופת מלחמת המפרץ (הראשונה), הסביר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח כי המלחמה של אומות העולם נגד הצורר העיראקי, הינה התממשות מחודשת של הנס הנ"ל, וכפי שכתוב במקורות שלפני הגאולה יתרחשו שוב נסי יציאת מצרים: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז', ט"ו). 

בחסדי ונסי ה', סימן הגאולה הנ"ל חוזר ומתגשם בגל המהפכות העצום של השנים האחרונות בעולם הערבי, שהחלו כולן מהעם עצמו, לעיתים אף בסיוע של הצבא (שאמור להגן על המשטר…), והם בעצמם נלחמים במשטר שלהם ומפילים אותו! 

ההתגשמות המחודשת של נס "למכה מצרים בבכוריהם…", והנסים הגדולים בתקופה האחרונה, מלמדים שאנו נמצאים בתקופת "שבת הגדול " – ערב הגאולה האמיתית והשלימה, ועלינו להוסיף בלימוד התורה ובקיום המצוות, בהודאה לה' יתברך על הנסים, ובפרסום הנסים והחסדים הגדולים של ה', ועל ידי זה נזכה להיגאל בקרוב ממש, בשמחה ובטוב לבב.