ניסים נוספים שהתגלו ב"שומר החומות" • פרשנות ביטחונית

הרב אבישי אפרגון

אתמול הותר לפרסום שבמהלך המבצע שוגר טיל של כיפת ברזל לעבר מטוס קרב של חיל האוויר, שנפגע ממנו קלות.

על פי הדיווח, השיגור של כיפת ברזל בוצע לעבר מטוס קרב מדגם 15-F, משום שהמכ"ם זיהה אותו בטעות כמטרת אויב. באותו זמן ממש היו שיגורים ויירוטים רבים.

בחסדי ונסי ה' הגלויים, זיהו חיילי הסוללה בזמן את הטעות, והבינו שהטיל נע במהירות גדולה לעבר מטוס הקרב. החיילים הפעילו את מנגנון ההשמדה העצמית של הטיל, והוא התפוצץ באוויר. רסיסים מהטיל המיירט פגעו במטוס הקרב, שטייסיו כלל לא הבחינו בכל מה שקרה.

רק כשנחתו הטייסים בבסיס, לאחר שחזרו מהתקיפה בעזה, הם גילו את הפגיעות של הרסיסים במטוס, שבנס היו רק פגיעות קלות.

אירועים נוספים

למעשה, זו לא הפעם היחידה. במהלך המבצע השמידה כיפת ברזל כלי טייס בלתי מאויש של חיל האוויר, וזאת לאחר שהיה ספק לגבי זיהויו, והיה חשש שמדובר בכלי טיס זעיר של החמאס.

האם מדובר בכשל מיוחד של המערכת?

נכון לעכשיו לא ברורות הסיבות לשני המקרים הנ"ל, וסביר להניח שהן עוד יבדקו היטב, אולם ניתן להעריך שהפעילות של מאות מטוסי קרב, מסוקים, מל"טים ורחפנים – מעל תא השטח הקטן מאוד של עזה (בסך הכל 365 קמ"ר), היא אתגר גדול מאוד עבור כל מערכת בקרה, מתוחכמת ככל שתהיה.

בנוסף לכך, ברור שמדובר במצבי לחץ, שמצריכים תגובות מהירות מאוד, של שיגורים ויירוטים מול מטחי רקטות צפופים וכבדים – שכללו לעיתים 150 רקטות ששוגרו תוך דקה – ולכן במצב כזה ברור שיתכנו טעויות אנוש, וגם טעויות טכניות של מערכות הבקרה, המכ"מים והמחשבים.

אש ידידותית

מצבים של "אש ידידותית" – דהיינו היפגעות מירי של כוחותינו על כוחותינו, אינם נדירים, לצערנו הרב.

המקרה הקשה ביותר שהיה בצה"ל, של היפגעות מ"אש ידידותית" היה במלחמת לבנון הראשונה. בשבוע הראשון למלחמה, שיירה של צה"ל, שהורכבה מכוחות של גדוד 931 של חטיבת הנח"ל, ואיתו כח שריון מחטיבה 943, עסקה בתדלוק ובהתחמשות באיזור ואדי ביאנור.

מבנה של מטוסי פנטום של חיל האוויר הישראלי, שקיבל פקודה לפגוע בכח קומנדו סורי, באזור גבול סוריה-לבנון, טעה בניווט שלו, והגיע למקום אחר. הטייס שהוביל את המבנה של המטוסים, ראה את השיירה הישראלית, וחשב בטעות שהיא השיירה של כח הקומנדו הסורי.

הנווט של מטוס הפנטום היה יוחנן לוקר – מי שהיה מזכירו הצבאי של נתניהו בדרגת אלוף, וכיום יו"ר שירותי בריאות כללית. הנווט חלק על הטייס (דני שאקי), וטען שזו אינה המטרה, ואין לתקוף אותה. אולם, הגדרת הכללים הברורה והמחייבת בחיל האוויר, היא שהטייס הינו בעל הסמכות הפיקודית, ולכן הנווט נאלץ לפעול כפי הוראת הטייס.

מטוס הפנטום שלהם צלל לעבר השיירה, והתקיף אותה באמצעות פצצות מצרר קטלניות ורבות עוצמה. מיד אחריו תקפו את השיירה גם שלושת מטוסי הפנטום הנוספים שהיו במבנה.

התוצאות היו הרות אסון.

בהפצצה הקשה נהרגו 24 חיילי צה"ל. 108 נפצעו, ו- 30 הוגדרו כ"הלומי קרב".

זהו האירוע החמור ביותר של ירי כוחותינו על כוחותינו (מה שמכונה בצה"ל ' דו"צ ' – ירי דו צדדי).

השיירה הייתה בפיקודו של סגן אלוף יום טוב סמיה (שהיה בהמשך מפקד פיקוד דרום), שהתעקש להחזיר לפעולה את החיילים שנותרו כשירים, עוד באותו יום, על מנת למנוע מהם טראומה.

בצה"ל כיום משתמשים באמצעים שונים על מנת למנוע מקרים כאלו – בין היתר ישנן יריעות זיהוי אותן פורשים על הכלים, וכן ישנם ערוצי חירום בהם ניתן להזדהות. כמו כן נעשים שימוש באמצעי זיהוי מתקדמים כמו מערכות GPS שמותקנות כיום כמעט על כל הכלים בצה"ל, ומספקות מידע על מיקום כוחותינו, למערכות השליטה והבקרה המרכזיות.

בחילות האוויר בעולם ובישראל, משתמשים במערכות IFF (זע"ט – זיהוי עמית / טורף) – שמאפשרות לכל מטוס באוויר לזהות מי הוא כ מטוס ידידותי (עמית) ומי הוא מטוס אויב (טורף).

וביחד עם זאת, כנ"ל, טעויות הן דבר שקיים בכל מערכת – אנושית או ממוחשבת.

רק הקב"ה הוא מושלם. ואפילו דוד המלך אמר "שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני".

ברוך ה' שמטוס ה 15-F הישראלי, שכלל לא הרגיש בכל המתרחש, לא נפגע מהטיל של כיפת ברזל, שכאמור כבר היה בדרכו אליו במהירות עצומה, וגם הרסיסים של הפיצוץ העצמי של הטיל, לא הסבו נזק משמעותי למטוס.

כל זה גם רק ממחיש לנו, עד כמה צריכים סייעתא דשמיא בכל דבר. למרות התחכום העצום של מערכת כיפת ברזל ושל המערכות של מטוס ה 15-F, הרי שרק ברגעים האחרונים נמנע אסון גדול, בחסדי ונסי ה' הגלויים.

• • •

הכותב הינו ראש ישיבת 'דרכי תמימים', פרשן לעניני צבא ובטחון