מי יהיה הפרזידנט וראש הממשלה הבא של ישראל?

גם מי שלא עוקב באדיקות אחר החדשות, או שלא מעודכן בכל ציוץ או ידיעה – לא יכול להתעלם מהמצב בארצנו הקדושה,

בזמן בו נדרש לבחור את נשיא המדינה הבא וגם להרכיב ממשלה חדשה או בחירות.

כמוכם כמוני, שומע בעיקר את הרכילות הזולה, את האישומים מכל הכיוונים מי לא צודק, ומי עוד יותר לא צודק.

*

באחד הימים עבר לפני הרבי לקבל דולר לברכה אדם מסויים. לפתע פונה אליו הרבי ושואל אותו "מה עם מה שדיברנו בעבר בנושא החינוך"?

בהלם הוא עונה לרבי "רבי, אתה מדהים! דיברנו לפני 19 שנה על זה, כל כך הרבה אנשים עברו לפניך ואתה עדיין זוכר!".

ומה הרבי עונה לו? "מה יצא לקהילה שלי מזה שאני מדהים?"…

מסרים רבים אפשר ללמוד מהסיפור הזה. הפעם נלמד את ההבדל בין הדיבורים למעשים..

*

בשיחה מרתקת במיוחד שנשא הרבי מלך המשיח לפני 55 שנה (נדפסה בספר ליקוטי שיחות חלק יח לפרשת השבוע) הביא הרבי מסקנה מהדהדת מהחיבור בין סיפורה של מרים בשבוע שעבר לסיפור המרגלים שבתחילת הפרשה שלנו.

מכך שהתורה מסמיכה את שתי הפרשיות ללא שום הפסק ביניהן, מסתבר שיש ביניהם מן המשותף. נכון, מרים היתה צדיקה ועל המרגלים שבפרשת השבוע רש"י אומר "רשעים", אבל הלימוד הוא זהה.

מרים הנביאה דיברה עם אחיה אהרון הכהן על התמודדותה של ציפורה – אשתו של משה וגיסתה לשעבר – לאחר הגירושין שאירעו כדי שמשה יוכל להיות נביא ולשרת בקודש.

היא חשבה שכל נביא יצטרך לגרש את אשתו, ולא ידעה כי הגירושין נבעו מציווי מפורש מאת ה' "ואתה פה עמוד עמדי" (ציווי שנכתב מאוחר יותר, בספר דברים).

השיח הזה, שנקרא "לשון הרע" הוביל למחלת הצרעת של מרים, ולהמתנה של שבעה ימים עד שנרפאה.

כן, זה היה ממש בתאריכים האלו לפני 3,332 שנים.

נכון, היא לא התכוונה לדבר בגנותו של משה חלילה. לא סתם לרכל וללכלך, אבל הדיבורים לא הובילו לשום מעשה טוב, רק להיפך.

ובדיוק כך היה אצל המרגלים.

המרגלים "הוציאו דיבת הארץ". נכון, הם נשלחו לבדוק את הארץ וללכת בה ארבעים יום לאורך ולרוחב,

אבל במקום לבוא ולתת מסקנות טובות, הם החליטו להוציא דיבה.

תתפלאו, יש גם "דיבה" שהיא לטובה. דיבה פירושו דיבור, והם החליטו פשוט לפטפט.

על מה שהם ראו ועל מה שהם לא ראו, על כן ועל לא, וכשמרכלים ומדברים יותר ממה שצריך, התוצאה הרסנית.

ארבעים שנה במדבר. כל יוצאי מצרים (מגיל 20) לא נכנסו לארץ ותשעה באב הפך להיות יום אבל לאומי עד ביאת המשיח.

(נכון, מרים היתה צדיקה לעומתם. ובכל זאת – זכותה של מרים תעמוד לה שבעקבות הסיפור שלה נלמד כיצד להתנהג.

החיבור של סיפור מרים למעשה המרגלים כואב אך מלמד אותנו לקח ולכן הוא נכתב בצורה הזו. ראו בפנים השיחה בפרטיות יותר).

*

יש הרבה על מה לרכל בימים האלו.

על כל אחד יש מה לדבר, מטוב ועד רע. מה היה קורה אם ומה יכול לקרות כאשר.

הזמנים הארוכים של הרכילות, של התסכול מהמצב הקיים, של אובדן העשתונות אצל חלק מן הציבור – מוביל רק ל"דיבה". לרכילות ולשון הרע.

אסור לטעות – חובה לצעוק ולדרוש ממשלה שתשמור על ארץ הקודש ועל תושביה, שלא תמסור אף שעל לאויבינו ולא תגרע מאומה מערכי היהדות.

וביחד עם זה צריך להבדיל בין דיבורים תכליתיים לדיבורים שכל מטרתם היא דיבורים ורכילות.

אז במקום לבהות שעות בחדשות מול המסך, אפשר לקחת ספר תהלים ולקרוא פרק מתוכו מכל הלב.

אפשר לבדוק מה שלום השכן ולתת עוד מטבע לצדקה. ללמוד על פרשת השבוע ולעשות, כי לא המדרש עיקר – אלא המעשה!

כל אחד ואחת מאיתנו יכול להיות ה'נשיא' בכך שיינשא (יגביה) את עצמו ממה שלא צריך ויתעסק בדברים החשובים יותר.

הוא גם יכול להיות 'ראש הממשלה' בכך שישפיע על אחרים להוסיף בתורה ומצוות וכך יהיה 'ראש' וראשון לעניינים קדושים וחיוביים.

*

בשיחה מרטיטה שנשא הרבי בתאריך כ"ח ניסן לפני שלושים שנה הוא התחנן וביקש

"ויהי רצון שימצא מכם אחד, שנים, שלשה, שיטכסו עצה מה לעשות וכיצד לעשות,

ועוד והוא העיקר – שיפעלו שתהיה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, תיכף ומיד ממש".

לטכס עצה מה לעשות זו ההתחלה כמובן – ועיקר האסיפות הוא שייצא מהם דברים לפועל שיגרמו כבר לבוא הגאולה השלימה בקרוב ממש, עוד היום!

שבת שלום ומבורך!