תקיפת המנהרות – הפתעה אסטרטגית • פרשנות

הפסקת האש נשמרת נכון לעכשיו.

במשך היום נחשף שחמאס אכן התכוון להנחית מטח גדול על אזור המרכז לפני כניסת האש לתוקפה, רק מטס חמוש של עשרות מטוסי קרב מעל עזה באותו זמן, ביחד עם אזהרות חריפות, מנעה אותו מכך.

צה"ל פרסם את הסיכום שלו למבצע. הנתונים המספריים מרשימים, והמכות שספג חמאס הן משמעותיות. 5 מפקדים בדרגי הפיקוד הגבוהים ביותר חוסלו. ביניהם  כמה 'מח"טים' – מפקדי חטיבות. חטיבה היא היחידה הצבאית הגדולה ביותר בחמאס ובג'יהאד ומכאן מרכזיותה, מה גם שכל חטיבה מרכזת תחת אחריותה גם פיקוד על חלק מרצועת עזה, ואחראית לפעילות המתבצעת בו, כך שפגיעה בכל מפקד חטיבה היא אכן משמעותית.

חוסלו גם ראשי מערכים של שיגור רקטות ונ"ט.

חיסולים משמעותיים נוספים שהיו הם כמובן הסיכולים של צמרת הפיתוח והייצור – ביניהם ראש מערך הסייבר, וראשי מערך הייצור, ומהנדסים בכירים שהובילו את פיתוח האמל"ח המתקדם של החמאס.

לדעתי, חשובות לא פחות הן המכות שהונחתו על היכולות הטכנולוגיות של החמאס בתחום שיבושי ה GPS, ושיבושי המל"טים, וכן ייצור המל"טים, וייצור כלי התקיפה התת-ימיים, שהושמדו בתקיפות מדויקות של חיל הים והקומנדו הימי (שפגעו קשה מאוד ולמעשה נטרלו לחלוטין את כל המערך הימי של החמאס).

במהלך 'צוק איתן' הצליח החמאס להחדיר חולית צוללים לשטח ישראל, ואלו פתחו באש על טנק של צה"ל ואף ניסו לתקוף אותו עם מטען, ולבסוף חוסלו באש מהאוויר ומהים. הפעם – כשל חמאס לחלוטין, וכחו הימי נוטרל לגמרי, בחסדי ונסי ה'.

תקיפת המנהרות – הפתעה אסטרטגית

אחת ההפתעות הגדולות שהונחלו לחמאס – ברמה האסטרטגית ממש – הייתה התקיפה של מערך המנהרות שלו. מערך זה הלך והתפתח, ובמשך כ- 15 השנים מאז ההתנתקות חמאס הקים למעשה עיר תת-קרקעית – 'עזה תחתית' – שבצה"ל כונתה ה 'מטרו' של חמאס [על שם רכבת ה'מטרו' התת-קרקעית]. זהו מערך ענק, של מאות ק"מ, שבו מצאו אנשי החמאס מפלט במהלך מבצעי 'עמוד ענן' ו'צוק איתן', ובו הם אחסנו את מירב ומיטב נכסיהם האסטרטגיים – מחסני תחמושת ואמצעי לחימה, בורות שיגור, חמ"לים ומפקדות, מוצבי מודיעין והאזנות, תשתיות קשר מסועפות, ואפשרות לאחסן בו זמנית אלפי לוחמים ומפקדים, שיכולים להגיח מנקודות שונות, ולהילחם בהפתעה מול חיילי צה"ל שיכנסו קרקעית לרצועה.

במנהרות גם מצאו מחסה הנהגת החמאס הבכירה ביותר, וגם בני משפחותיהם הקרובים של פעילי החמאס הבכירים.

צה"ל רואה במנהרות (של חמאס וחיזבאללה) אתגר מן השורה הראשונה, ובעוד שבעבר רק יחידות עלית התאמנו בלחימה בתוך מנהרות, הרי שהיום צה"ל עוסק בהנחלת הידע ומיומנות הלחימה כמעט לכל יחידות החי"ר, ההנדסה, קומנדו וחי"ר מעולה, וזאת במטרה להשיג יכולת התמודדות אמיתית עם אתגר זה הן בעזה והן בלבנון.

גם חיל האוויר נערך כראוי לאתגר – והמשימה שהוצבה בפניו בשנים האחרונות הייתה למצוא את הדרך לנטרל את המערך האדיר הזה. אמצעים מיוחדים לחדירה עמוקה נרכשו בארה"ב, וגם פותחו בישראל, ניסויים רבים נערכו, ותכנית מבצעית הלכה והתגבשה.

וכך, צה"ל הגיע למבצע כשהוא ערוך ומוכן לחסל את האיום הזה (או לפחות לנטרל אותו), ובעוד שחמאס היה בטוח שהמנהרות יהיו מקום המפלט שלו, הרי שבפועל הן הפכו לבית קברות המוני למחבליו. עדיין לא ברור, לא בישראל ולא בחמאס, מהו המספר הסופי של מחבלים שנהרגו, נחנקו או נפצעו במנהרות, אבל כן ברור שמדובר במספר גדול, וגם ברור שחמאס כבר לא יוכל לשים במנהרות את מבטחו. בשרשרת מבצעי התקיפה נגד מנהרות חוסלו למעלה מ- 100 ק"מ של מנהור.

צה"ל שם דגש על פגיעה בעשרות מנהרות הצמודות למכשול הקרקעי החכם. במכשול זה הוטמנו מראש חיישנים רבים, שמאפשרים לאתר חפירת מנהרות והתקרבות תת-קרקעית לעבר המחסום. טכנולוגיה מתקדמת זו איפשרה בסייעתא דשמיא לאתר במהלך המבצע כמה וכמה נסיונות של חמאס להתקרב למכשול הקרקעי, וחיל האוויר השמיד את המנהרות שבהן אותרה ההתקרבות, והמחבלים שהיו שם חוסלו. גם מספר המחבלים שחוסלו בפעולות אלו אינו ידוע עדיין, אבל ברור שמדובר על כמה עשרות.

בסיכום הלחימה שפורסם היום צה"ל הודיע על 200 מחבלים שסוכלו, ועל עוד 25 בכירים.

להערכתי המספר גדול עוד יותר, ויתברר עם הזמן, כאשר החמאס יסיים את חילוץ נפגעיו מהמנהרות הרבות שהושמדו.

איומים חשובים נוספים שסוכלו בהצלחה רבה – איומי הנ"ט (היה רק פיגוע נ"ט משמעותי אחד, ובו נהרג חייל, ה' יקום דמו), ואיום הרחפנים והכטב"מים – שכולם הופלו, או ע"י כיפת ברזל או ע"י חיל האוויר.

במקרה אחד גם נחשפה יכולת טכנולוגית גבוהה במיוחד של צה"ל, כאשר אנשיו השתלטו על רחפן נפץ ששוגר מהרצועה, הטיסו אותו בחזרה, והפילו אותו על שני שולחיו, שנהרגו במקום, כן יאבדו כל אויביך ה'.

מאות נסים גלויים

בהיבט של יירוטי הרקטות, מחד גיסא חמאס הפגין יכולת גבוהה בשיגור מטחים כבדים לאיזור המרכז (כ- 100 עד 130 רקטות שוגרו במטח הראשון, ביום שלישי בלילה), והוא גם הכניס לשירות רקטות לטווחים ארוכים הרבה יותר, ל- 120 ק"מ (רקטה 120A ), ועד קרוב ל- 200 ק"מ (רקטת עיאש 250). חמאס גם השתמש ברקטות 'עתירות משקל' בעלות רש"ק של מאות ק"ג (כמו רש"ק של טיל סקאד במלחמת המפרץ).

אולם, בחסדי ונסי ה' הגלויים, ראינו כולנו עשרות רבות ואף מאות נסים גלויים, כאשר למרות שרבות מהרקטות הללו לא יורטו (מסיבות שונות), הן גרמו בפועל לאבידות מועטות.

למי שעקב אחרי האירועים היה ברור שנס רדף נס, ופעמים רבות לא היה זמן לתאר את הנס וכבר נוכחנו כולנו בנס חדש…

בסיכום הנפגעים, 11 אזרחים נהרגו מהירי הרקטי, מתוכם 2 ערבים ליד לוד, 2 תאילנדים והודית אחת.  חלק מהאזרחים נהרגו לא מהירי הרקטי אלא מחבלה בדרך לממ"ד או מסיבה אחרת.  ה' יקום דמו של כל יהודי שנהרג.

כיפת ברזל הינה 'נס המלובש בטבע' – היות שאף גורם לא האמין בה, ולא רצה לתקצב אותה, ואילו כיום היא מוגדרת בעולם כ' פלא טכנולוגי' והיא המערכת היחידה בעולם שיש לה כאלו ביצועים, שהוכחו בקרב. למרות השדרוג של רקטות החמאס, כיפת ברזל הצליחה ליירט מעל 90 אחוז מהרקטות שלו. יש לציין שלפחות 600 רקטות של החמאס נפלו בעזה עצמה – "חרבם תבוא בליבם וקשתותם תישברנה"!

במהלך תקופת המבצע היו גם פיגועים רבים ביהודה ושומרון, וגם רובם של אלו סוכלו בנסים גדולים. אחד הבולטים שבהם היה לפני 3 ימים. מחבל הגיע למחסום צה"ל בחברון, חמוש בנשק, ועם מטעני צינור. המחבל ניסה להשליך את אחד המטענים, אולם הוא התפוצץ בידו, לאחר מכן ניסה המחבל לירות בחיילים, אולם היה לו מעצור בנשק..

המחבל חוסל, ללא שגרם לשום נזק או נפגעים, בחסדי ונסי ה' הגלויים.

'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'!

האם היעדים הושגו?

אחד מיעדי המבצע החשובים היה פגיעה ביכולת של ארגוני הטרור להשתקם לאחריו, ואכן מכות נאמנות הונחתו על מפעלי הייצור, התשתיות של המחקר והפיתוח, מחסני חומרי הגלם, עובדי הייצור (וגם על ראשי המהנדסים עצמם כנ"ל). כמו כן יעד מרכזי נוסף היה הפגיעה ביכולת ההתקפית – וגם כאן הייתה הצלחה רבה בחיסול מאות משגרים, מחסני רקטות, יכולות נ"ט ונ"מ, ויכולות הכח הימי – שספגו כולן מכות קשות מאוד.

אולם, היעד המרכזי ביותר היה ללא ספק – החזרת ההרתעה הישראלית.

וכאן התמונה עדיין לא ברורה. אמנם, החמאס ספג מכות עצומות, ואין בכך ספק. אולם, הסיום של המערכה, שבו נתניהו התקפל מול הלחץ של ביידן, היה ברור לעין כל. ביידן שוחח 6 פעמים עם נתניהו במשך המבצע. רוב השיחות היו בימי רביעי וחמישי, ובהן הופעל לחץ גדול על נתניהו, וכנראה גם איומים (גלויים או מרומזים) למיניהם. אולם, למרות שצה"ל היה עדיין מעונין בכמה ימים על מנת להשלים את השגת יעדיו, וכן על מנת לחסל את בכירי הטרור, שאל מקומות המסתור שלהם צה"ל הלך והתקרב באמצעות מידע מודיעיני איכותי, הרי שבפועל, הוכרז על הפסקת אש, כאשר השגת היעדים לא הושלמה.

נכון, אמנם, שהיכולת הצבאית של חמאס וגם יכולתו להשתקם, ספגו מכה אדירה, אולם, דווקא בשל כך הצבא רצה להשלים את המהלך, וזה נמנע ממנו, ולכן גם תמונת ההרתעה אינה ברורה.

נראה סביר להניח שכאשר ראשי החמאס יצאו מהמחילות שלהם, ויווכחו בהרס הרב שהם הביאו על עצמם, הם לא ימהרו לפתחו במערכה נוספת. אולם העובדה שישראל התקפלה במהירות מול ביידן, ולא השלימה את המלאכה, עלולה לפתות אותם למערכות נוספות בהמשך, מתוך הסתמכות על ממשל ביידן, ועל כך שישראל לא תלך איתם 'עד הסוף'.

ובכל אופן, עובדה זו אינה מורידה כהוא זה מהתחושה הברורה שכולנו חווינו בעשרת הימים האחרונים. רצף האירועים – של שנה שלימה תחת הקורונה, ההשתחררות מהקורונה (דווקא בפסח – שבו אנו יוצאים ממצרים) – והכניסה למצב של לחימה, שבו אירעו כל כך הרבה נסים, שהופצו בכל דרך, לכל עם ישראל, מביאים את כולנו להרגיש שאנו אכן בתקופה מיוחדת – סיום הגלות, ועל סף הגאולה האמיתית והשלימה, שתגיע תיכף ומיד ממש, ומתוך שמחה וטוב לבב!