אתם באמת יודעים מה קורה עם הבן שלכם בישיבה?

המשפיע הרב משה ארנשטיין ע"ה, באדיבות מגזין בית משיח

בחינוך הילדים ובמיוחד בחינוך התמימים, נודעת חשיבות עצומה להתעניינות ההורים בכל הקורה עם בנם השוהה בישיבה.

הורים רבים שולחים את הילד לישיבה שהם משוכנעים שהיא ישיבה טובה, אך מאחר שהם טרודים בשליחותם בעניינים של הרבי או בעניינים הנכללים בהגדרה של "וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם", קורה שהבן בישיבה, החודשים נוקפים, וההורים העסוקים אינם מתעניינים במצבו בלימודים, בתחושותיו הכלליות ועוד.

למרבה הצער תופעה זו מתרחשת אצל רוב ההורים, ובהם הורים חסידיים וטובים. הם רוצים את המיטב עבור הבנים, אך סומכים על "חזקת הכשרות" של הבנים ושל הישיבה, ואינם מבררים פרטים על המתרחש בעולמם של הבנים השוהים בה.

כדי למנוע ממצב זה להיווצר, מומלץ – מצד הסדר הטוב ומצד הטובה החינוכית האמיתית – שההורים יקבעו 'נוהל' מסודר, ויתקשרו לבן השוהה בישיבה, ישוחחו איתו וישאלו שאלות כמו לדוגמה: אצל מי אתה לומד? מי המשפיע האישי שלך ('עשה לך רב')? וידאגו לשמור עימם על קשר רציף.

ההתנהלות הזאת חשובה מאוד לכולם: להורים – שיקבלו תמונה על חיי בנם בישיבה; לבן – שידע וירגיש שהוא חשוב להוריו, והם מתעניינים במתרחש בעולמו; לצוות הישיבה – שירגיש שהעשייה החינוכית שלו חשובה להורים, ומתוך כך תתעצם תחושת המחויבות שלו להשתדל ולהתאמץ למען הבן הזה.

בישיבה תלמידים רבים, ב"ה, ולפעמים קשה להשגיח בדקדקנות על כולם, אבל כשהורים מתקשרים ומבררים, הידיעה הזאת מדרבנת את הצוות לשים לב אל הבן שלהם באופן מיוחד.

כשידידי הרב קלונימוס שי' קופצ'יק, שליח הרבי בחדרה (שלמד איתי בשנת ה'קבוצה'), ישב 'שבעה' על אביו הרה"ח שלמה קופצ'יק ע"ה, ובאתי לנחמו, סיפר לי שכאשר הוא למד בישיבה בכפר חב"ד, אביו הרב שלמה נהג לנסוע מדי שבוע בשבוע לכפר חב"ד (מקריית אתא), לגשת לביתו של אחד מן המשפיעים בישיבה ולהתעניין אצלו בשלום בנו. הבן לא ידע על מנהגו, ורק אחרי פטירתו, הדבר נודע לו, מאותו משפיע.

מי שמכיר את תנאי התחבורה הציבורית לפני כמה עשרות שנים, יכול להבין מה המשמעות של הנסיעה מקריית אתא לכפר חב"ד בכל שבוע, עד כמה המשימה שקיבל עליו האב קשה וכלל לא מובנת מאליה.

אינני אומר שכל הורה מסוגל לזה, ובוודאי שלא כל הורה יכול להרשות זאת לעצמו. ועם זאת, בסיפור זה טמון לימוד חשוב (כעין 'כיוון כללי') על החשיבות של האכפתיות כלפי הבן וההתעניינות הכנה והרציפה במה שקורה לו בישיבה.

גם כאשר הבן מגיע הביתה מהישיבה – ההורים צריכים להתעניין תמיד במתרחש בישיבה. אם הבן מספר משהו שנראה תמוה או מוזר, יש לברר עם הבן: "ממי שמעת את זה?", ולבדוק אם אכן הדברים כפי שנאמרו או שמא הבן שמע דברים מסוימים אחרים, אבל טעה בהבנתם וכדומה.

שיתוף הפעולה בין ההורים לצוות הישיבה ערכו להצלחת חינוך הבנים לא יסולא בפז. אם ההורים והצוות – כל אחד 'מצידו' יתנערו מאחריות, ויטיחו האשמות אלו באלו – זה יהיה חורבן. ומרובה מידה טובה, העשייה ביחד מתוך אמון של כל 'צד' בטוב שמעניק גם ה'צד' האחר – תביא להצלחה גדולה.

כמו כן כאשר הבחור מגיע הביתה ל'שבת כיבוד הורים' (כפי שבישיבה נהוג לכנות זאת), חשוב לשים לב כמה זמן הוא מקדיש ללימוד, האם ניכרות עליו ההשפעה של הישיבה וקבלת העול; או שמא השבת הופכת להיות 'שבת חופשה' – זמן שבו 'מותר' חלילה להתפרק ולהתנער מן החובות.

האחריות המוטלת על ההורה כוללת נתינת דוגמה אישית חיובית חסידית. לדוגמה: כשהאבא והבן קמים שניהם מוקדם בשבת, לומדים חסידות יחד ומדברים בענייני חסידות או כאשר האבא מספר לבן (לא בתור הטפת מוסר, אלא כסיפור דברים) עד כמה הוא מתגעגע לימים שהיה בישיבה, כמה חסרות לו אותן התוועדויות (כפי שקורה אצל הרבה מאנ"ש, שדווקא אחרי שעוזבים את הישיבה, מעריכים ומייקרים את מעלת המסגרת בישיבה). הלימוד המשותף והשיחות מעצימים את הערכת הבן כלפי הישיבה שיש בה שיעורים קבועים בהלכה וחסידות וגם התוועדויות, גורמות לו לייקר אותה ומפיחות בו מרץ וחיות.

מלבד זאת, מומלץ לעודד את הבחורים לחזק – מיוזמתם שלהם – את הקשר עם צוות הישיבה, ההנהלה, וראש הישיבה, כי ככל שהצימאון וההתעניינות של הבחור יגברו – הוא בוודאי יצליח יותר.

שיתוף הפעולה והקשר התמידי בין ההורים לצוות, ועשייה בכוחות משותפים, ייתנו בוודאי את הכוח, לעמוד במשימה, כך שהתמימים יצמחו לשם ולתפארת ולתהילה כפי הרצון של הרבי, בכל הפרטים ובכל המובנים.

(מתוך דברים שנשא ביום עיון להורי התלמידים בישיבה הגדולה בצפת לפני שנים אחדות)