מכתב אישי למשפיע שלי

שמוליק ינקוביץ

בלב דומע ומלא געגועים אני כותב לך את ההבטחה שאני מקבל כרגע בשעה 03:00 בלילה שעה שממכשיר הטלפון שלי הוואטצאפ לא מפסיק לזמזם ומגיעות תמונות המבשרות על הנורא מכל. ואני מסרב לקרוא את פרץ האותיות ב.ד.ה מחוברות לשמך עם הנקודות השחורות המבדילות ביניהם המבשרות את היותך איננו…

אני מחליט בליבי לקיים את הוראתך בפי כל ״שירה וזמרה".

אני שומע את המילים "הרב קותי ראפ" ומיד מתנגן לי כמו לרבים אחרים הניגון הידוע "הרנינו גויים עמו" שכעת מקבל משמעות יתרה לגביך…

זכיתי ללמוד בקבוצה ה'תשס״ט בבית רבינו מה"מ ב-770 ובשל היותי נגן קלידים ביקשת ממני להצטרף לפרויקט מיני רבים שניהלת עוז והוא "מטה שירה וזימרה" ולהרקיד בחודש אדר את התמימים ואנ״ש בכל ערב עד לחג פסח ממש וגם בחול המועד…

תמיד בחיוך החכמת, כפי שאני נזכר ששנתיים לאחר מכן אמרת לי שזו שנה מיוחדת בשל היותה שנה מעוברת המצריכה נגינה של שישים יום! – והוספת שעל ידי הריקודים והשמחה, העצבות הוא דבר שבטל ב-60. חידשת ואמרת אל תאמר בטל בשישים אלא בטל ב(ש)שים (עם קמץ) – ע״י ששון ושמחה.

נכון… היה זה בין ההזדמנויות הראשונות שלי להופיע בפני קהל רב ופתחת לי את האומץ להיכנס לעולם השמחות ולאחר מכן נסללה דרכי בהופעות רבות בכל העולם. כמו להרבה נגנים המופיעים כיום.

אבל אני לא אשכח לעולם את אותו הערב. ראש חודש אדר ה'תשס״ט, כשקראת לי לצד ארון הקודש ב-770 וביקשת ממני מעומק ליבך שאצרף לרשימת הניגונים שברשותי את ניגוני 'שלימות ארץ ישראל' כפי שהגדרת אותם כמו תמיד בלשונך הצחה.

״עוצו עצה״,״שיבנה בית המקדש״,״כי אלוקים יושיע״,״פרזות תשב״ והמיוחד החביב עליך הוא ״הרנינו גויים״ שעל ניגון זה גילית לי מופת שמימי שהיה כמה שנים קודם לכן. בתאריך -22 למרץ 2004 כ״ט אדר, בדיוק בשעת ריקודי השמחה של חודש אדר שהתקיימו ב-770. הייתה השעה 05:00 בבוקר לפי שעון ישראל התנגן הניגון ״הרנינו גויים״ בעת ריקודי חודש אדר ב-770, ובאותם שניות ממש, בחצי כדור הארץ השני ביצע צה״ל את אחד מהמבצעים הנועזים ביותר ובחיסול ממוקד הרג את רב המרצחים השיח׳ אחמד יאסין בעזה. על מופת זה סיפרת שהרבי מה"מ התבטא בשיחותיו מספר פעמים שדברים שנעשים ב-770 יש להם השפעה על כל העולם כול
ו… בעקבות זאת בקשת ממני שתמיד בכל הזדמנות ובכל ערב ריקודים, אנגן במרץ רב את הניגון הזה, תמיד מחשבתך הייתה על שלימות ארץ ישראל גם בשעת הריקודים…

גם בשנים שאחרי הקבוצה הייתי שותף למטה שירה וזמרה , והנושא בער בך עד כדי כך שתמיד היית נוהג לספר לכל אחד בשם רופאו האישי של הרבי שהמילים האחרונות שזכינו לשמוע מפי קודשו של הרבי מה"מ לעת עתה הם ״שירה וזמרה״.

ואכן הרב קותי, קיימת את ציווי קודשו והרמת ביד רמה את מטה שירה וזמרה ובכל הזדמנות שרק ניתן לקיים ריקודים ושמחה עשית זאת ובחיוך גדול כמו הרבה נושאים אחרים שבהם פעלת וניהלת עד יומך האחרון!

הרב ראפ! אני מבטיח להמשיך במסורת זאת. אמנם לא באותה מתכונת כי ודאי יש את אחד ״התמימים״ שמינית גם השנה לקיים את מלאכת הקודש בריקודי השמחה ב-770 אך בכל הזדמנות שאנגן ובכל במה אמשיך לנגן ובמרץ את שירי ארץ ישראל – שלך.

ועד לקיום היעוד של הקיצו ורננו שוכני עפר ומלכינו בראשינו בגאולה השלימה תיכף ומיד.