בשליחות הזו, חייבים להצליח!

הרב לוי ליברוב – שליח הרבי מה"מ בפלאטבוש, ניו יורק

באחת ממערכות הבחירות המוניציפליות בארצנו הקדושה, הפסיד נציג החסידים, והדבר כמעט גרם למשבר–זוטא בקרב חצר חסידית מסויימת שהיו בטוחים בנצחון נציגם. בנו של אותו אדמו"ר יצא במכתב לחסידים ובו למד הוראה מפרשת השבוע לעניין הניצחון או ההפסד בבחירות, וכך כתב אותו רב ומשפיע חשוב:

"בפרשתנו, בשליחות הראשונה בתורה בין הרב לתלמידו, כאשר אברהם שלח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק, ואחרי שהסביר לו את כל פרטי שליחותו, שואל אותו אליעזר כדת מה לעשות "אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי"?

ויש להתבונן, הלוא אברהם אבינו צדיק הדור היה יכול לענות לאליעזר בפשיטות לצאת לשליחות ולהבטיחו שיצליח, וכפי שאכן כך היה. אך לפועל, למרות שהתפלל וברכו "הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם" – בכל זאת, אמר לו: "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך – ונקית משבועתי זאת".

ואולי נראה לומר, כי מיד בשליחות הראשונה בתורה, ביקש אברהם אבינו להשריש בתוכנו כלל חשוב ויסודי: עיקר השליחות של הצדיק היא מעשה השליחות והשמיעה בקולו, מבלי הבט על תוצאותיה ומידת הצלחתה".

אכן הדברים נכוחים, ובקרב חסידי חב"ד ידועה האימרה ברוח הדברים הנ"ל: "מ'דארף טאן, ניט אויפטאן" – "תפקידנו לעשות, לא להצליח".

אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל:

ב'חוזה' השליחות האחרונה והעיקרית, היחידה והמיוחדת של זמננו, הושמט במתכוון וביודעין סעיף ה'אין מחוייבות להצלחה'!

הרבי השׁביענו והשׂביענו בכל היקר והקדוש לו ולנו, שהשידוך הזה הספציפי ולא אחר, חייב לצאת לפועל! אין אפשרות לפנות "על ימין ועל שמאל".

הרבי בפירוש לא השאיר לנו את האופציה ש"אם לא תאבה האשה ללכת אחרינו" – שאם העולם, על כל גווניו, היהודי ולהבדיל הנוכרי, החסידי, הישיבתי, הדתי ושעדיין אינו שומר תורה ומצוות, לא יתחבר ל"עניין המשיחי של חב"ד" – אזי נחזור לעסוק בדברים אחרים חשובים ויקרים בבחינת "ונקית משבועתי זאת"!

• • •

אבל מה עושים אם "לא הולך לנו"? מה לעשות "אם לא תאבה האשה ללכת אחרי", אם העולם רוצים את התכשיטים ואת המגדנות, את הבית חב"ד ואת השיעורים ואת הסדר פסח וארוחות השבת, אבל לא מוכנים להתחייב לשידוך, להתחיל לתפוס את עניין המשיח ברצינות?

אמנם "חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם", ובוודאי שהיו וישנם הצלחות רבות במשך השנים מהתעמולה בעניני משיח, אבל נדמה שאנחנו צריכים לצפות ליותר, ולהצליח יותר…

האמת היא שהפתגם השלם (היום יום י"ב תשרי) הוא "ברית כרותה לתעמולה ועבודה במועצות חכמה ובקירוב הדעת שאינה חוזרת ריקם".

שתי תנאים חשובים מאוד ישנם כאן: (א) "במועצות חכמה" – באופן כללי דחיפות ומרץ הם דברים טובים מאוד להפצה ולפעילות בכלל, ובעניני משיח בפרט, אבל אין לראותם כסתירה לתכנון וחשיבה מוקדמת שהם–הם הכלים שאיתם תצליח התעמולה.

(ב) "בקירוב הדעת" – אפשר להבין את התנאי הזה בשתי אופנים:

בין הפעילים והתועמלנים חייבת שתהיה קירוב הדעת ושיתוף פעולה על מנת שהתעמולה תהיה מוצלחת.

התעמולה צריכה להתבצע ב"קירוב הדעת" לאלו שרוצים להשפיע עליהם. בשורות הבאות נעסוק בעיקר התחום הזה.

סוד ההצלחה – ב"דרושי חתונה"

במאמר הבא ננסה צת ל"מפות מחדש" ולהציע איזשהו שינוי כיוון בתעמולה של בשורת הגאולה על פי מה שמבואר בכתבי דא"ח על צורת השפעה יעילה.

איני אומר "קבלו דעתי", אבל לפחות תקראו ותשמעו, והלוואי שיתפתח איזה דיון פורה בנושא שיביא לתוצאות מעשיות.

מספר שבועות לאחרי כינוס השלוחים, בטו"ב כסלו ה'תשנ"ב, חילק הרבי מלך המשיח בידיו הקדושות את הקונטרס "דרושי חתונה",

וכהוראת–תקוות הרבי בשנת תש"י ש"הלוואי היו התמימים ואנ"ש מדקדקים וכו'" בענינים של השנה האחרונה. נוסף על הקאָך המבורך שיש בלימוד השיחות החדשות של תקופה זו, שנתפרסמו בשם "דבר מלכות" – הרי "המעמד המיוחד" שיש ל"דבר מלכות" בוודאי חל גם על המאמרים שהוגהו בתקופה זו ובפרט מה שחילק הרבי בידו הקדושה, וגם בהם צריך לחפש ולמצוא עצות והדרכות לזמננו.

במאמר הראשון שבקונטרס, דיבור המתחיל "וכל בניך" מבאר הרבי הריי"צ את מאמר חז"ל "בעשרה מאמרות נברא העולם", ומסביר, שבזה טמון סוד ההצלחה בהשפעה:

"והענין הוא, כי הנה כל השפעה צריכה להיות על ידי עשר בחינות דוקא שהם חכמה-בינה-דעת, חסד-גבורה-תפארת, נצח-הוד-יסוד-מלכות. ומבשרי אחזה – כמו בהשפעת השכל לזולתו, צריך גם כן שיומשך על ידי עשר בחינות אלו":

בביאור הזה יש 'מפת דרכים' מדהימה על הדרך הטובה ביותר להצליח בהשפעה. כל השפעה. אבקש להציע לפי 'תוכנית השפעה' הזו, הצעת דרך חדשה להפצת בשורת הגאולה, באופן שאולי יכול להצליח יותר ממה שעשינו עד עתה:

להגדיר בשכל

"והיינו מה שצריך להשכיל ולהתבונן בתחלה בעצמו בכח חכמתו ובינתו בההשכלה ההיא ולהעמיק בדעתו היטב באיכות ומהות ההשכלה, דהעמקה זו היא המחברת החכמה והבינה והיינו שמביא נקודת החכמה לידי השגה דבינה, וגם על ידי זה נתפס ונקלט אצלו ההשכלה בטוב".

ראשית כול, צריך להגדיר לעצמנו היטב: מהי בשורת הגאולה שאותה אנו באים לבשר? או אם נשאיל ביטוי מקונטרס תורת החסידות: "חכמתה, מהותה, ענינה, ופעולתה בקניני מעלת האדם":

– חוץ מלבשר לעולם שהגאולה קרובה מתמיד ושהרבי הוא מלך המשיח, חייבים להבין:

א. מהי מהות הגאולה?

ב. מה המעלה העצמית שלה?

מהות הגאולה

לדוגמה: נכון הדבר שבגאולה יתרפאו החולים, אך בית רפואה איננו בית גאולה; נכון הדבר שבגאולה לא יהיה רעב, אך מי שמקים בתי תמחוי ומשנע מזון למדינות עולם–שלישי איננו בהכרח משיח; נכון שבגאולה לא תהיה מלחמה, אבל נשיאי מעצמות שחותמים על הסכמי שלום אינם גואלם של ישראל!

יש לגאולה מהות, שענינה – גילוי אלקות, גילוי היחידה, ועד לגילוי העצם. ענין זה ידוע היטב למי שעוסק בלימוד עניני גאולה ומשיח ותמיד אפשר להעמיק בזה ולהתעצם עם הרעיון, אך נראה שצריך להתרכז בפרט שקצת פחות זכה לעיון ובדיקה מעמיקה: פעולתה של בשורת הגאולה בקניני מעלת האדם.

במילים אחרות: למאי נפקא מינה שמשיח קרוב ושיש משיח בדורנו והוא נשיא הדור?

אם זה בכדי לצעוק "עד מתי?!" – כבר יש לנו את כתבי החפץ חיים;

בשביל לעשות מצוות ומעשים טובים – יש כיום ריבוי עצום של מוסדות המפיצים תורה ומצוות, ומה לנו להתבדל?

מה ההבדל בין עשיית מצוות כדי לקבל שכר בעולם הבא לעשיית מצוות כדי להביא את המשיח?

אם אכן הוא משיח, לא יהיה מי שיוכל לעמוד בפניו! נחכה ונצפה ונעשה עוד מצוות ועוד מעשים טובים וכשהוא יתגלה כולם יקבלו אותו במוקדם ובמאוחר? מדוע להרעיש את העולם בדבר שאין לו השלכות מעשיות?

משיח – באהבה

וגם צריך להיות לו אהבה ורצון בההשפעה כי לולי זאת הרי אי אפשר לו להשפיע, וגם דברים היוצאים מן הלב דוקא אז הם נכנסים ללב השומע.

כפי שהוזכר לעיל, השליח שפניו מועדות לעבר הצלחה, ולא רק נאמנות, חייב ל–א–ה–ו–ב! לאהוב הן את משלחו ולא פחות מכך, הן את מי שהוא נשלח אליו. לא בכדי חסידות חב"ד קבעה לה מושב את עיר בירתה בעיירה ליובאוויטש – "עיר האהבה", בכדי להשפיע חייבים אהבה!

כשמספרים ליהודי שהרבי הוא מלך המשיח הוא חייב להבין כי הסיבה היחידה שאומרים לו זאת היא לטובתו, להנאתו! לא בגלל שהרבי שלי הוא הכי גדול, אלא אני מאמין בכך כי הרבי הוא שלך לא פחות מאשר הוא שלי!

אנחנו חייבים לראות את צרכי 'המקבל', ולפרוט על הנימים החבויים בנפשו בכדי שירצה לקבל את מה שרוצים שהוא יקבל. מה יצא לו מזה? מה ירוויח יהודי שמקבל את בשורת הגאולה של הרבי? כיצד ישתנו חייו לטובה?

כשרוצים לעניין זוג בטהרת המשפחה אנו נציג להם את ההשפעות החיוביות של המצוה על חיי המשפחה, ובכדי לשכנע משפחה לשמור שבת נציג להם את היופי שבשמירת שבת על כל דקדוקיה שמנתק את המשפחה מחיי החולין הבלתי פוסקים ומלכדת את המשפחה בצורה כה יפה; אך כיצד נשכנע יהודי – וגם נוכרי – ל"היכנס" לענין הגאולה והמשיח?

העובדה שלכשיבוא משיח יהיה רוב טוב לבית ישראל לא דורשת לשבור את הכלים! אפשר היה בתש"מ לדרוש "אנו רוצים משיח עכשיו" בדיוק כמו שאפשר עכשיו! ודרישת הגאולה מזרזת אותה אז כמו עתה!

עם מה ניגשים ליהודי בכדי לשכנע אותו לחבור לרכבת הגאולה?

לפעמים גם צריך לצמצם ולבחור…

הבה נמשיך בלימוד המאמר:

וצריך להיות גם מדת הגבורה לצמצם את עצמו שיוגבלו דברי ההשכלה בההשפעה הזאת שלא יתערבו ויתבוללו הענינים אלו באלו, כי מצד האהבה והרצון מאיר האור בתוקף, ומה גם מצד תוקף התפעלות התגלות הלב הרי יכול להיות ההשפעה בריבוי, ובלא סדר והדרגה כל כך, ולא הי' המקבל יכול לקבל, ולזאת צריכה להיות מדת הגבורה והצמצום, לצמצם מדת האהבה וההתגלות ובפרט התפעלות הלב בכדי שתהי' ההשפעה בהגבלה וסדר והדרגה.

על מנת למצוא את אותה הנקודה שתדבר אל לבו של כל יהודי ותרתום אותו לרכבת הגאולה – עלינו להשתמש במדת הגבורה.

אך לפני שנצמצם את ההשפעה, נשתמש בצורה נוספת של גבורה בתוך עצמנו: הבה נגדיר בבהירות ובחדות את המסרים שמרכיבים את תורת – בעיקר בשורת – הגאולה של הרבי.

נדמה לי שאפשר להגדיר את המסרים בקיצור בצורה הבאה:

החובה לדרוש את ביאת המשיח.

הגיע זמן הגאולה.

לפקוח את העיניים.

חשיבות לימוד עניני גאולה ומשיח.

לחיות עם משיח.

שלח נא ביד תשלח.

כעת עלינו לבדוק איזה מתוכם הכי נגיש, קליט ומעשי:

החובה לדרוש את ביאת משיח

דרישה זו רלוונטית ממי ש: (א) מאמין בביאת המשיח (ב) מבין את הנחיצות ואת הדחיפות לביאת משיח.

זמן הגאולה / פקיחת העיניים

סימני הגאולה והופעתם, ובמיוחד אלו שמראים שענייני הגאולה התחילו בעולם ("לפקוח את העיניים") בעולם – משמשים ככלי עזר נפלא לחיזוק האמונה בביאת המשיח, הן בתוך עדת המאמינים והן מחוץ לעדה זו.

המאמינים מקבלים אישוש וחיזוק לאמונתם; ואלו שעדיין לא – צריכים להביט נכוחה במצב העולם ולהבין שהעולם צועד לקראת משהו גדול. מהו המשהו הגדול הזה? לתורה ולמקורות ישראל יש את התשובות.

חשיבות לימוד עניני משיח

מכאן אנו באים לידי המסר השלישי:

כיצד נביא אדם לבקש ולדרוש את ביאת המשיח, ולהתחיל להאמין בביאת המשיח? התשובה מונחת לכל לראש במוּדעות למושגים. זוהי דרישה שאפשר לדרוש מכל אחד. הבה ניקח דוגמא ממערכת בחירות: כשמפלגה פלונית רצה לבחירות, עליה לשכנע הן את בוחריה הוותיקים והן קהל חדש להצביע עבורה. הדרך לעשות זאת הוא לנסות ליידע את הקהל הפוטנציאלי בכוונות המפלגה לגבי נושאים העומדים על הפרק. אפילו לנסות לפנות לקהל 'עויין' ולעמת אותו עם עובדות. אנשים הם ביסודם דורשי אמת ואי אפשר לכפות עליהם דעה ואמונה, אבל אפשר בהחלט אפשר ורצוי להציג להם את העובדות שהובילו אותך לקבל עמדות והנחות מסויימות, ולקוות שהם יקבלו אותם גם כן.

• • •

אבל כאמור, בכדי לעניין אדם כלשהו במשהו, צריך לפנות לא רק למוח, אלא גם ללב. מה יכול להביא אדם לרצות במשיח? למה שירצה שנסביר לו את "עניינו של משיח באופן המתקבל אצלו לפי שכלו והבנתו"?

יש אנשים שיש להם סקרנות טבעית, יש אנשים שמאמינים כבר ואפשר לעניין אותם להרחיב בנושא ולגלות בו פנים חדשות להם. אך מה עם שאר האנשים?

וגם אלו שכן מתעניינים, כיצד מתרגמים את ההתעניינות ואת הסקרנות לדרך חיים, ולא רק סקרנות ללימוד חד פעמי?

לחיות עם משיח

וכאן מקומו של המסר הרביעי:

לפני מספר שנים, כשלמדתי בישיבה בצפת אירע שבאחת הנסיעות למרכז הארץ, בקו האוטובוס צפת–בני ברק, כמה מהתמימים ערכו מבצע הפצה באוטובוס שהיה מלא וגדוש ביהודים החרדים לדבר ה'. שכני לנסיעה קיבל לידיו העתק של ה"פסק דין" המפורסם שבו רבנים ומורי הוראה ממגוון חוגים פוסקים שהרבי הוא מלך המשיח.

הוא קרא בעיון את כל החוברת, ואז הרים את ראשו לעומתי ושאל שאלה פשוטה שבאותה עת לא היה לי עליה מענה: "נו, מה אתם רוצים?"

בכדי להבהיר יותר את השאלה, אני אעתיק שוב ממה שכתבתי למעלה:

מאי נפקא מינה שמשיח קרוב ושיש משיח בדורנו והוא נשיא הדור? מדוע להרעיש את העולם בדבר שאין לו השלכות מעשיות?

התשובה היא: לחיות עם משיח. פעולתה של בשורת הגאולה בקניני מעלת האדם היא שהיא מאפשרת לנו לחיות עם משיח כבר עכשיו! עוד לפני בואה של הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש לעיני בשר!

אבל מה הפירוש "לחיות עם משיח"?

ידוע מה שתורת החסידות מבארת על נצחיות התורה, שאף ש"אין דברים יוצאים מידי פשוטם" ואותם אירועים שהתורה מספרת אירעו בעבר, אכן אירעו בעבר, אעפ"כ הם נצחיים ויש בהם הוראה לכל יהודי ובכל זמן, כמו יציאת מצרים, נס חנוכה ופורים וכו'.

וכן הדבר לא רק באירועי העבר, אלא גם באירועי העתיד: יש את הגאולה הכללית ואת הגאולה הפנימית שאינם דברים נפרדים, אלא תלויים זה בזה. ומהות הגאולה הכללית היא שיתאפשר לעבוד את ה' מתוך מצב ותודעה גאולתית – "לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח. לא כדי שישלטו על כל העולם … אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה. ולא יהיה להם נוגש ומבטל". וע"פ תורת החסידות אנו למדים שלא רק על ה"כמות" של עבודת ה' תשפיע הגאולה, אלא גם על ה"איכות".

הדרך לגאולה כללית עוברת דרך הגאולה פרטית: הדרישה של "לחיות עם משיח" היא–היא הצד המעשי של "לפקוח את העיניים" ולראות שכל ענייני הגאולה נמצאים כבר!

אבל בעוד שמצב של "גאולה פרטית" בעבר היה נחלתם של יחידי סגולה בלבד, בדור הגאולה הוא נחלת הכלל:

"וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבני ישראל עברו במשך הדורות, יכול עכשיו כל יהודי בודאי להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"), כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה". (משיחת ש"פ אמור ה'תנש"א)

מה נשתנה דור זה מכל הדורות, ובדור זה גופא: מה נשתנתה תקופה זו האחרונה מכל תקופות הדור הקודמות?

שלח נא ביד תשלח

וכאן מקומו של המסר השישי:

דבר זה הוא פעולת נשיא הדור של דור הגאולה, המשיח שבדור. המשיח שבדור בדורות עברו היה רק 'ראוי' להיות משיח לישראל, אם יזכו.

השינוי במצבנו הוא ש"על פי הודעת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, השליח היחיד שבדורנו, המשיח היחיד שבדורנו, שכבר סיימו את כל הענינים – הרי מובן, שמתחיל להתקיים ה"שלח נא ביד תשלח", השליחות של כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומזה מובן, שהדבר היחיד שנשאר עכשיו בעבודת השליחות, הוא: לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, בכדי שיוכל לקיים את שליחותו בפועל ולהוציא את כל ישראל מהגלות!" (משיחת ש"פ חיי שרה ה'תשנ"ב)

או בסגנון של "קונטרס ענינה של תורת החסידות" שבו מבואר שענינו של משיח הוא "גילוי היחידה": היחידה תמיד ישנה ותמיד פועלת, אך בכדי שתפעל ותחדור בגלוי בשאר דרגות הנשמה, מחוייב המציאות שהיא תתגלה, כמו בעת מסירות נפש וכדומה.

האפשרות של עבודת הדור עוד ברגעים הספורים האחרונים שקודם הגאולה בצורה של "גאולה פרטית" היא אך ורק מפני שנשיא הדור המשיח שבדור קיבל את השליחות של "ביד תשלח"! והאפשרות היחידה אכן לחיות כך הוא על ידי התקשרות פנימית לנשיא הדור ולימוד מעמיק ואליבא דנפשיה של תורתו – תורת הגאולה!

זוהי הסיבה מדוע חשוב לפרסם לעולם את זהותו של משיח – בכדי שיתחילו "לחיות גאולה" לפי הוראות מלך המשיח!

מי לא רוצה לחיות בתודעה גאולתית, משוחרר מהבלי העולם ומנסיונותיו? מי לא רוצה לחיות במצב של "תהי צדיק" ולא בינוני הנאבק כל הזמן על מנת לחוות רגע של אמת? מי לא רוצה להיות במצב של "אין אתה בא לידי – אפילו אפשרות של – עבירה"?

ולנו יש את המפתח! מפתח שבעבר לא היה בידינו! והקב"ה נתן אותו לרבי והרבי העניק אותו לנו על מנת להעניק אותו לעולם!

וכך אפשר לעורר יהודי, ואפילו להבדיל נכרי, להתעניין בגאולה בצורה רצינית. אם ניגשים לאדם ואומרים לו "תשמע יהודי יקר! אתה רוצה לשדרג את חייך בבת אחת לחיים טובים? נעימים? משוחררים?"

בשביל זה יש מלך המשיח, עכשיו! משיח שכבר הגיע!

והוא לא אנונימי: יש לו שם, וכתובת, וספרים, ודרך חיים שתעשה לך רק טוב!

חייבים לשלב

אמנם בכדי שהצמצום יהי' גם כן בסדר והדרגה – הנה על זה הוא מדת התפארת לזווג וליחד את החסד וגבורה, היינו שיהי' האהבה והרצון בההשפעה והצמצום על דרך המיצוע והמועיל לפי חושי וכלי המקבל.

אולי הגיעה העת לשלב בכל פרסום הכולל את המסר של זהות הגואל, גם את המשמעות המעשית של כך: הרבי הוא מלך המשיח כי הוא עוזר לך, כבר עכשיו, לחיות חיים גאולתיים ומשוחררים!

מסר כזה של משיח הוא מסר ברור, בעל משמעות, ויותר מכל – הוא מסר אטרקטיבי שמח ומשמח!

לא להחביא את זה! חייבים לתת את זה, אחרת אנו נכנסים חלילה לגדר של "ארור מונע בר" ח"ו! אבל לפעמים אפשר לתת משהו, להשפיע, וביחד עם זה להיות מונע בר! אם ההשפעה היא חסרת משמעות וחסרת כלים להמשכיות – זה סוג של מונע בר!

יש טענה, שלמרות שיש שמשתמשים בה בצורה לא נכונה, ולכן במחוזותינו נוטים לא להתייחס אליה. אך בכל זאת יש בה מן האמת: פרסום משיח בצורה לא אחראית – יכול לרחק אנשים מלימוד החסידות.

מה הפירוש "לא אחראית"? לדידי לא אחראית מדובר בהעברת המסר במינון לא נכון ובלי הקשר ראוי. משל למה הדבר דומה? אדם שבמצוות רופאו נוטל תרופה שצריכה להועיל לו ולתת מזור למחלתו, אם יטול את התרופה יותר פעמים ביום מאשר הורה הרופא ועל בטן ריקה היא תזיק לו! ודאי שהוא צריך את התרופה, ודאי שהתרופה טובה וראויה, אבל במינון הנכון ובצורה הנכונה.

כאשר מציגים את זהות הגואל במינון בלתי–פורפציונאלי למול שאר "עיקרי" תורת ובשורת הגאולה של הרבי, ובפרט כשלא מראים את ההשלכות המעשיות על עבודת ה' שבזה, ייתכן שיש אנשים שיתפסו את זה בצורה לא נכונה.

ברור שזה נושא מעניין ומרתק, ומאוד קל להישאב לדיונים וויכוחים שמסיטים את תשומת–הלב שיש לתת לפרטים אחרים ועל–כן חשוב מאוד שלא נתפתה ללכת בכיוון הזה ולשמור על המינון הנכון.

איך להשלים את "הכוונה הפנימית"?

והנה השפעת המשפיע אל המקבל הוא באופן כזה דכאשר המקבל יגדל – יהי' בכחו להשפיע. וזהו כליות שהן יועצות איך להשפיע באופן כזה שיושלם הכוונה פנימית שלו, ועל דרך 'מלמד להועיל' שהוא על-דרך 'תן לחכם ויחכם עוד' בכח עצמו, ויסוד הוא התקשרות המשפיע בהמקבל. וכן הוא בכל דבר השפעה צריכה להיות על ידי עשר בחינות אלו דוקא, במזיגה והרכבה נכונה.

אני מציע לעשות חשבון קצר: מאז שהתחלנו לעסוק בבשורת הגאולה ובפרט בזהות הגואל, כמה אנשים הצלחנו ל"הדביק" באמונה הזו – באופן כזה שהם עצמם יעבירו הלאה את המסר?

אפשר לשכנע אנשים בצדקת דרכנו, ובזה זה יגמר. אך אנו צריכים לעשותם טופח על מנת להטפיח, "מלמד להועיל". ואולי זו הכוונה בכך ש"כל יהודי הוא שליח" –

כי מי שטוב לו עם משהו, תמיד משתף עוד מישהו בזה, וכך נוצרת תנועה המונית.

אני רוצה שוב לחזור על שורה מהמאמר:

"איך להשפיע באופן כזה שיושלם הכוונה פנימית שלו".

– צריך לחשוב טוב איך בשורת הגאולה והגואל יהיו מסר שייצרו תנועה המונית.

תנועה המונית לא נוצרת ממסעי פירסום אלא מ'חבר מביא חבר', וחבר יביא חבר רק כשטוב לו והוא מבין שלהיות יהודי שמאמין ברצינות במשיח ו'חי' משיח – זהו לא קושי אלא אדרבה: זה מועיל ומשפר את איכות חייו!

גם נאמן למשלח, וגם מצליח בשליחות

וכמה משפטים לסיום:

התחום של "לחיות משיח" עדיין צריך פיתוח והרחבה, ישנם כמה חוברות מצויינות שיצאו לאור על הנושא, ובראשם "חשיבה גאולתית" של הרב זלמן ע"ה נוטיק. אבל כאמור, יש הרבה מה לפתח בנושא וכדאי מאוד שהמשפיעים יתחילו לעסוק בזה בצורה רצינית.

ועוד הצעה:

אמנם דרכנו היא לא להתנות את פעולותנו ועזרתנו הגשמית והרוחנית בהתקדמות בשמירת תומ"צ וכו', צריך לעזור ליהודי מפני שהוא יהודי בלבד, כפי שלימדנו הרבי. אבל יכול לקרות שמרוב עזרה אנחנו שוכחים את עיקר השליחות – משיח! ב"ה המוני יהודים עוברים דרך בתי חב"ד ונהנים מכל טוב גשמי, חשוב מאוד שבכל מפגש עם יהודי שבו מציעים לו עזרה גשמית או רוחנית, לא נשכח להציע לו את הטוב ביותר – לחיות עם משיח ולשדרג את חייו!

הבה נלמד מאבינו הראשון אברהם שהשתמש בבית ההכנסת אורחים שלו כדרך להפיץ את אמונת הייחוד בעולם, ולנסות כמה שביכולתנו לחבר יהודים בצורה פנימית ורצינית לענין של משיח. אחרי הכל לכך נוצרנו ולזה נשלחנו!

והנה סוף הביאור במאמר "וכל בניך":

ועל זה אמרו: "והלא במאמר אחד יכול להבראות", היינו בחי' מלכות שהוא בחינת דבר מלך שלטון שהיא כלולה גם כן מעשר ספירות, ומכל מקום נברא העולם בעשרה מאמרות היינו בעשר ספירות עצמן … והכונה הי' בכדי שיהי' גילוי אלקות בעולם.

אפשר להעביר את המסר כמות שהוא, ולהיות נאמן למשלח ולא לשנות מהשליחות בכהוא זה, אבל אנשים יתפסו את זה ברמת ה"אותיות" בלבד, כפקודה מאת המלך, שלא משנה אם אתה מסכים ומבין או לא – אתה צריך לקיים אותה! ההבדל הקטן הוא רק שבעוד שפקודת מלך היא מחייבת את עמו, אין היא מחייבת את מי שלא קיבל על עצמו את מרות המלך!

וגם אלו שכן מקבלים, הרי ידוע שלמרות שיסוד הכל הוא קבלת עול מלכות שמים – בכל זאת, תורת החסידות דורשת שעבודת ה' תהיה מתוך חיות פנימית שהיא היא המבטיחה שהעבודה תמשיך לאורך זמן ותפעל פעולתה!

אז נכון "שבמאמר אחד יכול להיבראות" – העניין יכול להיות מוגש כך בצורה של "אזוי און ניט אנדערש" [כך ולא אחרת], אבל אז לא יהיה גילוי אלקות בעולם!

צריך להיות נאמן למשלח, וגם צריך שהשליחות תצליח. והדרך היחידה זה להתייחס לכלי המקבל וצרכיו ולתת לו להבין שמשיח זה טוב בשבילו! כאן ועכשיו!

אשמח לשמוע תגובות והצעות מעשיות באימייל: lyl770@gmail.com  ובוואצאפ: 347–460–3770