החסיד שהתמסר לרבי באופן של "אורות דתהו ב(ו)כלים דתיקון"

הרב חיים סלונים – שליח הרבי מלך המשיח בדיז'ון, צרפת

בשיחה הידועה דכ"ח ניסן תנש"א, זעק הרבי 'טוט אלץ וואס איך קענט' באופן של אורות דתוהו בכלים דתיקון.

הדרישה של עשי' באופן של אורות דתוהו היא לא חדשה. הרבי דרש מהחסידים פעמים רבות לפעול באופן של לכתחילה אריבער.

לכתחילה אריבער – לכאורה – אין זה מצב של תיקון. ובכ"ז הרבי דרש זאת.

אמנם, ידוע שגם בדרישות אלו ישנם הג בלות, וידועות השיחות בעניין זה, כמו השיחה אחרי שאחד מהשלוחים כתב לרבי על חובות גדולים שהיו לו, והרבי אמר שגם כשדורשים לכתחילה אריבער זה בערך לאפשרויות. והביא לכך את הפסוק מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, שגם כשיש מצב של מדלג זה ביחס להרים, ומקפץ ביחס לגבעות, אך לא כתוב מקפץ על השמים, ללא הגבלות כלל.

א"כ, מצינו שבכל עניין דרש מאתנו הרבי אורות דתוהו, עכ"פ, שלא לעשות רק לפי האפשרויות. אולם צריך שזה יהי' בכלי העולם – כלים דתיקון.

ולכאורה, זה הקושי הגדול בדורנו, לפעול במרץ אדיר באופן של אורות דתוהו, ויחד עם זה לפעול לפי ערך הכלים, או לראות להגדיל את הכלים אך שזה יהי' באופן של כלים דתיקון.

נראה, שקל יותר לפעול באחת התנועות.

קל יותר לפעול באופן מצומצם, לפי ערך הכלים. אך אז לא פועלים 'דברים גדולים', ורוב ענייני הרבי נפעלו ב'שטורעם' ו'לכתחילה אריבער'.

ולאידך, קל יותר לאדם שהוא בתנועה של  'לכתחילה אריבער', לפעול ללא הגבלות. קשה לו להגביל את עצמו, והרבה פעמים אינו יודע מתי צריך להגביל, ובכלל, אם מותר לו להגביל את עצמו, כי הרי הרבי דורש לכתחילה אריבער..

ולכן, לכאורה, לחיות בכל אחת מהתכונות, קל יותר מלהיות בבחינת רצוא ושוב, מצד אחד שטורעם גדול ומצד שני לדעת להגביל א"ת בזמן ובמקום הנכון, כי מי שדורש אורות דתוהו, דורש שיהיו באופן של כלים דתיקון.

(ולהעיר מהיום יום – הרביים דרשו סדר, ולאידר – אשר לא ימצא ראש וסוף..)

ולכאורה, זו הסיבה שלא זכינו עדיין להתגלות, כי לא השכלנו עדיין להתאים את האורות דתוהו לכלים דתיקון, כי או שאנו יותר מידי 'תיקון', או יותר מדי תוהו.

אולם, נראה שאף שכל אחד מהתנועות אינן לגמרי לפי הרצון, הרבי מעדיף את הנהגת אנשי התוהו 'שעושים יותר מידי' על אנשי התיקון שמתקדמים לאיטם.

ראי' לדבר, היא התשובה הבאה לאבא ע"ה, משלהי סיון תשמ"ו. בזמנו התפרסם חלקו השני של התשובה אך לא החלק הראשון.

התלבטתי האם לפרסם מסיבות מובנות. אך מכיוון שמהותו היא התקשרות לרבי, והתוצאות הטובות שייצאו מהן, מצו"ב חלק מהתשובה, שבה רואים שמצד אחד הרבי מעודד על הנהגה של פעילות בתנופה גדולה, ולאידך הוא כותב לו על חוסר הסדר: "שהנהגתו אינה מסודרת…"

ביחד עם זה – לולא הוא היחיד (מודגש פעמיים ח.ס.) ממש, הי' קורה להרשת ר"ל – מה שקרה למאות ביהכנ"ס החרדים שהיו בת"א וירות"ו לכולל חב"ד, לאגו"ח בארה"ק וכו'. ואנשי חב"ד שי' ורבניהם שי' בראשם שבאה"ק לא החליטו עדיין שאפשר טבעי אז זיי זאלן א קרעכץ טאן ע"ז'.

אבא ע"ה הי' מאוד התמסר לענייני הרבי. הוא לא הסתפק במה שיש אלא תמיד פיתח עוד ועוד. וללא אפשריות כספיות, שתמיד הי' בחובות גדולים. עד שהרבי בעצמו הגבילו.

במשך חייו עבד בכמה ממוסדות הרבי ולא נח על שמריו. מוסדות הרשת היו בקשיים גדולים, אך לא הרפה והמשיך ופיתח וכן במוסד עזרת אחים ובשאר מוסדות. אך הוראותיו של הרבי בערו בו. כשיצאה הוראה מהרבי מיד הי' המדרבן בעניין, ואף יש דוגמאות רבות לכך, אך אחת הדוגמאות הן בתי חב"ד.

על אף ששליחותו היתה ברשת, כאב לו שהוא לא מספיק מתעסק בעניינים שהרבי 'קאכך זיך' בהם עתה.

ולכן, כשהרבי יצא עם דרישה לפתוח בתי חב"ד, נסע להתוועד בכמה מקומות, עם הבחורים שחזרו מהקבוצה והחדיר בהם את עניין השליחות. והם העידו שבזכותו הם יצאו לשליחות.

וכן בכל מקום מגוריו לא הרפה, ועודד לפתוח בתי חב"ד. (עד שכמ"פ הגבילו אותו).

כן, עניין משיח בער בו. וגם גילוי זהותו של משיח. וכשהי' נראה לו שהגיע הזמן, עסק בזה. וכך בתשמ"ג הוציא קובץ חידושי תורה מכו"כ רבנים ומשפיעים, בענייני גאולה. ולאחרי תקופה אחרי שכמה טענו וכו'.. ניתנה לו הוראה לגנוז.

וכך, בתקופה בה הרבי דרש לפעול בענייני משיח, העניין פרץ בו שוב, ובתוקף.

אך כאמור, תמיד חי עם נושא זה של לפעול באופן רחב ולאידך לצמצם את עצמו.

ויה"ר, כהוראת הרבי בחיי שרה תשנ"ב, שהשלוחים באים למשלח האמיתי ומודיעים לו, עשיתי את שליחותי ועכשיו הגיע הזמן שתעשה את שליחותך, שלח נא ביד תשלח, שלח לנו את משיח צדקנו בפועל ממש.